תפארת יעקב חושן משפט חלק א מ

אתו פשיטא שאין לו עדים אבל בטוען איני יודע שיכול להיות שיביא עדים והוא פרט העדים צריך לבטלם ג"כ עיין שם בש"ך א"כ לפי זה לפי מה שכתב ב"י בשם תשובת הריטב"א דהכא נמי אינו נאמן לומר אביא ראיה עד שמסיים המקום והעדים א"כ בכהאי גוונא אם ירצה אח"כ להשביעו צריך לבטלם קודם שישבע הילכך על זה הוא רוצה זמן ב"ד שאם ישבע יצטרך לבטל כל ראיה וכן עדים באופן הנ"ל לזה הוא מבקש זמן ב"ד ואז יהיו ראיותיו קיימין. גם יש לומר דבאמת גבי תובע מיירי שיביא ראיה רק הטור הזכיר עדים כיון דגם בעדים שייך באופן הנ"ל:

(ד) מה צורך ליתן לו זמן ב"ד. הנה דברי הר"ר ישעיה צריכין ביאור דמשמע מדבריו שהוא נותן חומרא למלוה שאינו יכול ליקח זמן ב"ד רק דוקא כשחייבוהו לישבע ואדרבא הוא קולא למלוה דהא עכשיו כל אימת דבעי יביא ראיה ואפילו יותר משלשים משא"כ אילו היה נותנים לו זמן ב"ד היה צריך להביאם לאחר שלשים דוקא ולא יותר הרי שכתבו כל הפוסקים דאין נותנין לתובע יותר משלשים שיכול הנתבע לומר אני לא בעינא שיהא עלי קול שאני חייב אלמא דזה קיל יותר לתובע מה שיש לו יותר מזמן ב"ד והאיך כתב הר"ר ישעיה דבזה אין נותנין לו זמן ב"ד רק כשיביא ישיב לו הנתבע ומה נ"מ לתובע אם ישיב לו מיד או לכשיביא ראיה כיון שאין נשבע עכשיו ומזה נראה ראיה ברורה למה שכתבתי בס"ק ב' דאם התובע מבקש זמן ב"ד להביא ראיה והביא ראיה מנכין אותן השלשים] ללוה מן התשעים יום וזהו דברי הר"ר ישעי' דדוקא כשכבר טענו ונפסק הדין אז נותנין זמן ב"ד ונחשב הפסק מיום תחילת שלשים כנ"ל אבל כשעדיין לא טענו אינו צריך הנתבע להשיב כלל על טענתו ואז פשיטא שמחשבין התשעים יום כשיביא ראיה כיון שלא טענו כלל מעיקרא וזה ברור:

(ה) יש מי שאומר כו' ואינו נאמן להביא עוד ראיה. זהו מה שכתב הטור בשם הר"ר ישעיה וכתב ב"י שלמד כן מסוגיא דפרק זה בורר שאם אמר אין לי ראיה שוב אינו נאמן לומר יש לי ראיה ועל זה דחה הוא ראיה דהתם שאני דאמר אין ראיה אבל הכא שאמר מעיקרא שיש לו רק שאינם מצויים עכשיו אם כן אמר כך גם כן לא היה כוונתו שאין לו ראיה כלל רק שאינו יכול להביאם עכשיו והב"ח חשב דהב"י כ"כ לפי שהיה לו נוסחא אחרת בטור ולא כן הוא דהא הב"י ציין על מה שכתב הר"י ואינו נאמן ולא על מה שכתב קודם יש לו להשיב כמו שכתב הב"ח] ונראה דעיקר מחלקותן דוקא שאם רוצה להביא ראיה קודם השבועה אבל לאחר השבועה פשיטא שגם הב"י מודה דכיון דקיימא לן שצריך לבטל כל שטר וכל ראיה קודם שישבע וכן עדים כשפרט אותם וכאן צריך לפרט העדים כנ"ל בשם הריטב"א א"כ כשבא ואמר אין לי ראיה והשביעו פשיטא שאינו יכול אח"כ להביא ראיה כיון שנשבע ביטל כל ראיותיו ופשיטא שאם היה כוונתו אין לי ראיה פי' שאינם מצויים עכשיו לא היה צריך לישבע אמנם באומר יש לי ראיה קודם שנשבע סובר הב"י דע"כ לא ביטל הראיה רק כשישבע עכ"פ אבל כל כמה שלא נשבע לא ביטל שום ראיה והר"י סובר דמיד שאומר אין לי ראיה הכוונה שאין לו ראיה כלל כמו במתניתין ועל זה השיג עליו דממשנה אין ראיה אמנם לפי זה לא ידעתי מאין יצא לו להרב ב"י שיפרש דברי הר"י דאפילו קודם שבועה לא יוכל להביא ראיה אדרבא משמע מלשונו דלאחר שבועה אינו נאמן להביא ראיה והיינו כנ"ל כיון שנשבע ביטל בהכרח כל ראיותיו ולענין הדין ברור כשאמר סתם אין לי ראיה יוכל לחזור בו קודם השבועה ולהביא ראיה שיכול לתרץ דבריו שלא אמר כן רק כדי שישבע אבל לאחר השבועה לא וגם הר"י מודה בזה כנ"ל:

(ו) שיפרע לו בלי דחייה כל תנאי שבממון קיים. עיין ש"ך דבתשובת ריטב"א איתא בלי השמטה ובלי תביעת שום זמן ב"ד תנאי קיים והרב קיצר נראה בכוונתו דלפי לשון הרב אינו במשמע שלא יוכל ליקח זמן ב"ד דיש לומר בכוונתו ליקח זמן ב"ד לתשלומין ועל זה כתב בלי דחיה אבל עכשיו דכתב בפי' בלי שום תביעת זמן ב"ד משמע אפילו להביא ראיה אבל מ"מ אפילו לדברי הש"ך צריך עיון דלא מבעיא כשטוען שיביא ראיה שיש בו שום זיוף פשיטא דלא מהני מה שכתוב בו כן דהא אפילו אם כתב בשטר בלא טפיסת טופס מזה השטר מ"מ נותנין לו טופס כשטוען שיש בו זיוף דמה בכך שכתוב בו כן כיון שיש חשש שהכל מזויף א"כ ה"ה הכא אלא אפילו כשיביא ראיה שהוא פרוע או שנמחל פשיטא דלא מהני ג"כ מה שכתוב בו כן דכל זה לא נכתב רק בעיקר הפרעון אבל פשיטא שלא היה כוונתו על שאם יש לו עדים שפרעו וכדומה מן הפסול שלא יוכל להביא' זה אינו במשמע כלל בלשון זה אם לא שנתן לו נאמנות כבי תרי שלא יועיל לו שום טענה אז אינו יכול לומר רק מזוייף אבל בלא"ה נראה פשוט דיכול לטעון יש לי עדים או ראיה שהשטר פרוע שהרי אם היה מביא עדים מיד היה נאמן אם כן יוכל ג"כ ליקח זמן ב"ד דכל מה שיש ריעותא וחשש בעיקר החייוב אינו נכלל בלשון זה כלל וצ"ע:

(ז) זיוף. עסמ"ע שכתב דמתשובת הרא"ש מוכח אפילו על טענה אחרת נותנין לו הטפסת השטר ובאמת על המחבר כאן פשיטא דלא קשיא מידי שהרי סיים אף על פי שכתוב בו בלא טפיסת טופס מזה השטר ובהא פשיטא דלא מהני רק טענת מזוייף דהא כל תנאי שבממון קיים כמו שכתב הרב בהגה' לעיל בשם הריטב"א רק טענת מזוייף יכול לטעון כיון שהוא מזוייף גם תנאי זה מזוייף רק קושית הסמ"ע על דברי הב"י בסימן ס' דשם כתב דהרא"ש לא כתב רק בטענת מזוייף ועל זה השיג הסמ"ע דאיפכא מוכח מהרא"ש ובזה נסתלקה השגת התומים על הסמ"ע ולענין הדין אם לא נכתב בשטר בלי הטפסת טופס יכול לטעון מזוייף ובשאר הטענות הוי ספיקא דדינא כי נראה ברור בכוונת הרא"ש כדברי הסמ"ע אבל אם כתוב בו בלי הטפסת טופס מזה השטר בהא לכ"ע לא מהני רק טענות מזוייף כנ"ל:

יז (א) בעמידה לכתחילה וכו' והעדים לעולם בעמידה דין זה צ"ע כי נראה לפע"ד דכל זה מעכב אפילו בדיעבד כמו שאבאר. והנה ז"ל הר"ן [הביאו הב"י סימן זה) כדמוכח פרק שבועות העדות דת"ח מעיד מיושב ובשלמא אי אמרינן דכלהו אנשי בדיעבד עדותן עדות אלא דלכתחילה מצוה בעמידה בת"ח אפילו לכתחילה מיושב דכבוד תורה עדיף אבל אי בעלמא אפילו בדיעבד עדותן בטילה ת"ח האיך מושיבין אותו וכי מכשירין עדות פסול (מפני כבוד תורה הוי למימר דלא לסהיד כלל כדאמרינן גבי מלך אלא לאו ש"מ בדיעבד כשר והרשב"א הביא ראיה לדין זה ממאי דאמרינן פרק מי שאחזו בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות דגרסינן בירושלמי אמר ר"ל זאת אומרת מעידין מיושב אלמא בדיעבד כשר וכיון שכן בעלי דינין יושבין בשעת גמר דין כשר דהא עדים כגמר דין וכן נמי דיינים שקבלו עדותן כשהן עומדין והכי איתא בירושלמי פרק ד' מיתות וכו' מכאן לדיינים שקבלו עדותן כשהן עומדין דיניהם דין וכיון שכן ה"ה לדיינים שגמרו