תפארת יעקב חושן משפט חלק א לח

ליה לכך איסתם טענתיה ור"נ באמת טעה דחשב אפי' בפתחו ליה צריך להקדימו כמו שאתה אומר עכשיו דטעה בלא פתחו ליה לפי הבנת הב"ח ובעל כרחך צריך לומר דכוונת הריטב"א בקושיתו דוודאי מדקאמר התם דר' ענן לאו. שפיר עביד ואיסתלק אליהו מגביה אבל בר' נחמן לא נזכר שעשה שלא כדין רק במה שחשב שהיה קרובו משמע שאילו היה באמת קרובו שפיר עביד שהקדימו ולזה הוצרך הריטב"א לתרץ דלכך איסתם לפי שלא היה באמת קרובו אבל ר' נחמן לפי הבנתו שהיה קרובו שפיר עביד שהקדימו ולפי זה ממילא מוכח דגם לדעת מורו ע"כ באמת בלא פתחו ליה צריך להקדים אפילו קרובו של תלמיד מכם ור' נחמן לא טעה בכלום רק במה שלא היה באמת קרובו ותימה הוא האיך ס"ד לומר דר' נחמן טעה בדין במה שאין צורך לזה כלום ופשיטא דיש לומר דודאי כך הדין בלא פתחו ליה אפילו קרוב צריך להקדים ובפתחו ליה לא רק תלמיד חכם בעצמו [ואין להקשות לדברי הריטב"א מכל מקום הא בלאו הך סוגיא דשבועת העדות נצטרך לומר דר"נ טעה בדין דהא באמת איסתם טענתיה ור"ע נענש על זה ואי נימא דאיסתם לפי שלא היה באמת קרובו א"כ הרי זה תירוץ הריטב"א ואף מהתם לא קשיא הא ליתא דלולי הך סוגיא דשבועות נאמר דבאמת עכשיו דחזינן דאיסתם כך הדין שלא להקדימו אף דראוי להקדימו מכל מקום אין להקדים כדי שלא יסתתמו טענותיו אבל ר' נחמן קודם הך עובדא כדין עביד שהקדימו שהוא ראוי להקדימו משום כבוד חכם וכן כתב בספר לחם משנה אמנם קושית הריטב"א דהתם קאמר בפשיטות למישרי בתיגרא ולא קאמר דבאמת אסור משום איסתם טענתיה ואף אי נימא דהך עובדא דר' נחמן דשבועות היה קודם מכל מקום בש"ס גופא הוי להו לאסוקי דאסור למישרי בתיגרא לזה תירץ דהתם שאני דהיה באמת תלמיד חכם וידוע אבל הכא לא היה חכם ולא קרובו) על כל פנים מבואר מדברי הריטב"א דפשיטא דר' נחמן לא טעה בשום דין רק במה שחשב שהיה קרובו אם כן מבואר כדעת רמ"א וזה ברור דלא כהב"ח וכן כתב הש"ך ס"ק ב' וז"ל ודלא כב"ח שמשיג על מור"ם בזה עד כאן לשונו. וכן הוא בסמ"ע ס"ק ה' והנה בסמ"ע משמע דסובר דאפילו לא פתחו רק באו לפניו תחילה צריך להקדים הבא לפניו תחילה כשאינו תלמיד חכם ולא קרובו ואולם בס"ק א' מבואר דעתו דלאו בבאו לפניו תליא מילתא רק אם העמיד עצמו לפני הדיין וכן מבואר יותר בדרישה שכתב וזה לשונו ומדכתב דצריך לומר דעדיין לא פתחו בדינא ולא כתב דצריך לומר שבאו לפניו יחד דאילו בא היתום קודם היה חייב להקדימו ש"מ דסבירא ליה דאין דין קדימה תלוי מן התורה בביאה לפניו רק כי אם בפתיחה בדין עד כאן לשונו. משמע דאם בא קודם אין לו דין קדימה רק אם העמיד עצמו וזהו היפך דעתו כאן בסמ"ע ס"ק ה' ובסמ"ע ס"ק א' יש לומר דכוונתו להיפך דאם באו בשוה גם כן צריך להקדים אותו שהעמיד עצמו לפני הדיין אבל בדרישה קשה לכוון דבריו כן ולענין דינא כבר הוכחתי לעיל ס"ק א' העיקר דבאו מתחילה קודם אף שלא העמיד שום אחד מהם לדיין צריך להקדים אותו שבא לב"ד תחילה וכמו שכתב הסמ"ע כאן ועיין תומים מה שהאריך בזה ודבריו מגומגמין דעיקר תירוץ הריטב"א הוא דר' נחמן טעה וחשב שהיה קרובו ובאמת לא היה אבל קרוב באמת או תלמיד חכם באמת צריך להקדימו ואין לחוש לאיסתם טענתיה והוא הקשה תירוץ זה בקושיא על הריטב"א ולא דק דהריטב"א באמת מתרץ זה ע"ש ובענין מה שהאריך בדברי הב"ח כבר הוכחתי העיקר דלא כהב"ח רק הריטב"א ומורו לדינא אמרו כן ועיין היטב בריטב"א ותראה שהתומים לא כוון יפה בזה שהבין דהריטב"א ומורו הם שני דיעות ולהריטב"א אפילו בלא פתחו אין להקדימו וזה אינו ואדרבא לדעת הריטב"א גופא אין חילוק כלל בין ת"ח לקרובו ואפילו בפתחו יש להקדימו ועל זה הביא דעת מורו דיש חילוק עכ"פ בין תלמיד חכם לקרובו בפתחו ליה בדינא ולפי זה בטלו כל דבריו שם בס"ק ב'. ולפי מה שכתבתי מקודם יש ליישב גם כן מה שיש להבין מה הקשה הריטב"א הא יש לומר דהתם היו שני ת"מ לכך אין לחוש לאיסתם טענתו מה שאין כן התם דשכנגדו לא היה ת"ח ובלא"ה כתבו התוס' בד"ה שודא דהיה שכנגדו תלמיד חכם ולפי הנ"ל ניחא דא"כ צריך לומר דר"נ דהיה מקדימו טעה בדין לבד מה שטעה שהיה קרובו שהרי היה מקדימו אף שלא היה שכנגדו ת"ח וזה לא ניחא ליה לריטב"א רק דר' נחמן וודאי כדין עביד לפי טעותו שהיה קרובו לכך הוצרך הריטב"א לתרץ דהתם לפי שלא היה באמת קרובו איסתם טענתיה ודוק היטב בכל זה:

(ד) היו לפניו דינים הרבה מקדימין דין היתום וכו'. רבים תמהו בזה דהא בגמרא פרק שני דייני גזירות מבואר דאפילו קרובו של ת"ח קודם לדין היתום וכ"ש ת"ח בעצמו. ואולם לדעת הרמב"ם דין היתום קודם לת"ח מאחר שהוא קודם לדין האלמנה שהיא קודמת לת"ח והנה כולם כתבו ליישב דסובר הרמב"ם דר"נ טעה באמת דהא איסתם טענתיה והנה מלבד מה דהתם מבוא' דר"ע נענש שעל ידו טעה ר"נ שהי' קרובו ולפי הנ"ל ר"ע לא עביד מידי דכי היה צריך שיעלה על דעתו שר"נ יטעה בדין וע"כ דאם היה קרובו שפיר עביד שהקדימו וכמו שכתבתי בס"ק לפני זה בשם הריטב"א אבל בלא"ה אני תמה נהי דהתם איסתם טענתיה היינו שלא היה ראוי להקדימו לדין היתום שבא לפניו תחילה אבל כששניהם באו בשוה מאן לימא לן דמקדימין ליתום ואדרבא האיך יעלה על הדע' דכ"כ טעה ר"נ שהקדים ת"ח כשבא יתום תחילה מה שאפי' בשוה יש להקדי' היתום ומי הכריחו להרמב"ם לומר שר"נ טעה בזה ובתומים כ' גם כן ליישב והוא ע"פ דבריו בפי' דברי הריטב"א וכבר בארנו בס"ק לפני זה שלא כיון יפה בכוונת הריטב"א לכן אין לדבריו קיום:

לכן נראה לפי עניות דעתי דעיקר מה שהוכיחו מדברי הרמב"ם דיתום קודם לת"ח נראה לפי עניות דעתי ברור דליתא דוודאי כיון שהיתום בעצמו מחוייב בכבוד החכם כמו ב"ד שוב אין אנו משגיחין בצערו מה שהוא מחוייב בצער הזה אמנם האלמנה דבלא"ה אשה קודמת לאיש דבושת האשה מרובה כמש"כ שם הרמב"ם וכיון דבושתה מרובה אינה מחוייבת בהאי גוונא בכבוד החכם דלאו אורחא דאשה בהכי [ומשמע לי דאשה ות"ח שניהם שווין להרמב"ם ע"ש ודו"ק] וא"כ כיון שהיא אינה מחוייבת ממילא באלמנה מקדימין אותה לת"ח דעדיף לן צער האלמנה מה שאינה מחוייבת מכבוד החכם אמנם צערו של יתום עדיף לן מצער האלמנה מקרא שפטו יתום ריבו אלמנה אמנם היינו דוקא נגד אלמנה אבל נגד החכם שהוא מחוייב בכבוד החכם לא איכפת לן בצערו של יתום מה שהוא מחוייב בו מן הדין ואפילו אי נימא דמשמע מדברי הרמב"ם שכתב היו לפניו בעלי דינים הרבה דהם כולם לפני ב"ד ומ"מ מקדימין היתום מכל מקום לא קשיא מידי ואדרבא בזה מדוקדק לשון הרמב"ם דגבי יתום כתב מקדימין וגבי אלמנה כתב קודם והיינו דאלמנה קודמת מצד עצמה אמנם היתום לא היה מהראוי להקדימו מחמת הת"ח רק לפי שנדחה הת"ח מפני האלמנה מקדימין היתום דעדיף מאלמנה ודו"ק ונראה דאפילו לדעת הכ"מ לדעת הרמב"ם דיתום קודם לתלמיד חכם מכל מקום היינו דווקא אם באו בשוה אבל אין לו דין קדימה שאפילו פתחו ליה בדינא של תלמיד חכם או שבא תחלה לבית דין יהא הוא קודם וכן מורה לשון הרמב"ם היו לפניו בעלי דינים הרבה משמע שהיו לפני הדיין בשוה אבל הא וודאי שאם בא התלמיד חכם קודם וכל שכן אם פתחו ליה בדינא ליכא למאן דאמר שיסלקו דין התלמיד חכם ויקדימו דין היתום דהא ר' נחמן הקדים דין קרובו של מכם אף שבא היתום תחילה אם כן נהי דלפי דעתם ר' נחמן טעה אבל לא שייך לומר דכל כך טעה עד שיהא הדין בהיפוך ממש דאפילו בא התלמיד חכם קודם מסלקינן ליה ובפרט דלפי מה שכתבתי אין ליתום דין קדימה כלל ור' נחמן לא טעה רק שהיה קרובו לכן הבו דלא לוסיף דדוקא אם באו שניהם בשוה מקדימין היתום וזה ברור:

(ה) ודין ת"ח קודם לדין ע"ה זהו אף דכבר פתחו ליה בדינא של ע"ה משא"כ בכלהו דוקא בלא פתחו כמו שכתבתי בס"ק לפני זה ונראה לי שאם יש דין אחד של שני ת"ח ובדין השני יש ת"ח אחד יש לב' ת"ח דין קדימה נגד האחד כמו ת"ח וע"ה כמו שאבאר. והנה התוס' כתבו שם בד"ה שודא דע"כ שהיה גם השני ת"ח דאל"כ אין זה שודא רק ת"ח קודם מדינא והנה יש להבין כיון דע"כ היה באמת ב' ת"ח א"כ האיך קאמר מעיקרא למישרי בתיגרא דהא בלא"ה היה מקדימו מכח הת"ח השני והנה בתומים ביקש לומר דבנתבע לא שייך דין קדימה ואינו נכון דהא הטעם שלא יתבטל מלימודו וזה שייך גם בנתבע והנה לכאורה