תפארת יעקב חושן משפט חלק א שכב

וכי בשביל זה יכול לחלוק בדשוי מחמת הטעם האחר ואי דמשמע לי' עכשיו דיכול לחלוק מה צורך לדר"י והוא תמוה מאוד לכאורה גם קשה קושית התוספות גופא שם אפי' לפי פירושם דלמה קאמר בדר"י פליגי הוי ליה לומר דפליגי בדשמואל בדשוי ובלא שוי לית להו דשמואל ומה שתירצו לפיר"ח שם כבר תמה מהרש"א דעדיין יש לומר בדפריש מיירי כפי' ר"ח ובדלא שוי כ"ע לית להו דשמואל אפילו בדפריש רק בדפריש וכנגד מעותיו פליגי בדשמואל. ואמת כי נראה לפע"ד דקושית מהרש"א לק"מ דהא לפי' ר"ח בדפריש הוא אף דלא שוי אלפא זוזי קבלתי' והשתא במה נפשך אם נאמר דמיירי באמת בדשוי שיעור זוזי אם כן לא יתכן פריש הזה כלל רק פי' בפירוש שיפסיד אם כן לא הי' חולק ר"א בדשוי שיעור זוזי רק צריך לומר דמיירי באמת בלא שוי רק כך הכוונה ביותר מדמי המשכון כ"ע לית להו דשמואל דלא הפסיד רק כנגד המשכון נחלקו דלר"ע הפסיד והשתא יפה כתבו התוספות דהא לפי' ר"ח בדפריש אף דלא שוי אלפא זוזי קבלתי' הכוונה כך דר"א סובר קבלי' הכוונה לא להפסיד רק למשכון ור"ע סובר דהכוונ' להפסיד והשתא בשלמא לס"ד דפליגי גם בדלא שוי דלר"ע הפסיד אם כן שפיר יש לומר דטעמא דר"ע דקבלתי' הכוונה להפסיד אבל עכשיו דבחוב היתר על המשכון לא הפסיד גם לר"ע אם כן ע"כ דאין הפי' קבלתי' להפסיד כמו לר"א אם כן גם כנגד המשכון הוי כלא פי' כלל דהא קבלתי' אין הכוונה כלל להפסיד גם לר"ע וע"כ שיסבור ר"ע בלי פי' כלל יפסיד כנגד כמשכון ושפיר כתבו התוספות כיון דביתר על המשכון אפילו פירש לא מהני אין סברא שיפסיד כנגד המשכון בלא פי' ודו"ק היטב ולק"מ אמנם כל זה לא יתכן רק לפי' ר"ח אבל לפי' ראשון בתוספות בד"ה בדפריש דמיירי בפי' בפירוש ונחלקו באסמכתא אם כן שפיר יש לומר דהכ' בלא שוי שיעור זוזי ובדמים היתירם על החוב כ"ע מודים דלא הפסיד דלא כשמואל דהוי אסמכתא ולא נחלקו רק כנגד המשכון דבזה סובר ר"ע דלא הוי אסמכתא ור"א סובר דגם בזה הוי אסמכתא כמו שכתבו התוספות בד"ה בדפריש ואכתי קשה מה צורך לדר' יצחק ודו"ק:

והנה מתחילה עלה בדעתי ליישב קושיא ראשונה שהיא היותר חזקה מכולם והוא דבלא"ה קשה מה שהקשה מהרש"א בפ' האומנין על מה שתירצו התוספות על קושיא הנ"ל דלכך לא מצי לאוקמא משנה בדשוי דלא היה חולק ר"י על ר"א ור"ע ותמה מהרש"א בתרתי חדא דמה צורך להם לומר שלא יחלוק על ר"א ור"ע הא בלא"ה כמו דפריך הכא אי בדשוי מ"ט דר"א והיינו מצד הסברא לא יחלוק בדשוי כמו כן במשנה אי בדשוי מ"ט דר"י מצד עצמו ולמה להו לתלות שלא יחלוק על ר' אליעזר ור' עקיבא עוד הקשה דתירוצם אינו נכון כלל דיש לומר דר"י סובר דהמחלוקת הוא בדשוי ואף בזה חולק ר"א וסובר הוא כר"א ע"ש דהניח בצ"ע לכן היה נראה לכאורה בכוונת התוספות דוודאי לא זו דקשה דהוי ליה לתלות מילתא דשמואל בפלוגתא דתנאי דמתניתין כמו כן יש להקשות בהך דר"י דקאמר דר"א ור' עקיבא נחלקו בדר"י וקאמר על זה לימא דר"י תנאי וקשה בלא"ה הוי לי' תנאי במשנה דנחלקו אי הוי שומר שכר או שומר חנם והיינו בדר"י ומה זה שתלה הכל במחלוקת ר"א ור' עקיבא וע"כ צריך לומר דבמשנה אין להקשות כלום דהא לא קתני במשנה בפירוש דנחלקו על החוב אם אבד או לא ושפיר יש לומר דכ"ע סבירי להו דאבד החוב או משום דשמואל דסביר וקביל או משום דקנה משכון רק המחלוקת אם הוי על המשכון שומר שכר או שומר חנם דהיינו בדמים היתירים על החוב ואי הוי שומר שכר חייב לשלם הכל אפילו המשכון שוה אלף דינרים ולא הלוה רק דינר ולמ"ד דהוי שומר חנם לא הפסיד רק כנגד החוב משום דשמואל או דר"י. אמנם במחלוקת ר"א ור' עקיבא דמבואר להדיא דנחלקו בחוב עצמו אם הפסיד החוב או לא שפיר קאמר דפליגי בדשמואל ושמואל כתנאי או דפליגי בדר"י ור"י כתנאי והשתא דברי התוספות הנ"ל נכונים דוודאי במשנה לא הוי מצי להקשות מ"ט דר"י כמו דמקשה מ"ט דר"א דלר"א כיון דנקט בפי' דלא הפסיד החוב שפיר מקשה מ"ט דבזה אינו יכול לחלוק אדשמואל אבל במשנה יש לומר דר"י קאמר לענין הדמים היתירים על החוב ובזה לא שייך מילתא דשמואל ושפיר יכול לחלוק ר"י ועל זה כתבו התוספות דמ"מ כיון דר"א גם כן יודה לתנא דמתניתין לא יחלוק ר"י על ר"א ור' עקיבא והשתא לא קשיא קושיא שני' של מהרש"א דר"י יאמר דנחלקו בדשוי והוא סובר כר"א דהא ליתא כיון דנזכר להדיא בר"א דלא אבד החוב אם כן פשיטא שלא יחלוק ר"א בדשוי כמו דפריך אי בדשוי מ"ט דר"א אם כן גם ר"י יודה דלא יחלוק ר"א בזה וע"כ לא מיירי בדשוי ודו"ק היטב וקושיות מהרש"א מיושבים חדא בחבירתה. אמנם אחר העיון פשיטא דהא ליתא דאם כן אכתי תקשי מה זה שכתבו התוספות דלא יחלוק ר"י על ר"א ור' עקיבא דהא ר"י וחכמים לא נחלקו רק בדמים היתירים על החוב אבל כנגד החוב מודו דהפסיד משום דשמואל אם כן שפיר יש לומר דמשנה ר"א ובדלא שוי מיירי ונחלקו בדשמואל דר"א סובר כיון דאינו רק זכרון דברים לא הפסיד החוב כלל אבל בדשוי מודה או מטעמא דשמואל או מטעמא דהוי ש"ש ויכול ר"א לסבור כת"ק דהוי ש"ש ויכול לסבור כר"י ג"כ דהא לא מיירי כלל מענין זה רק בלא שוי סובר דלא הוי משכון כלל רק זכרון דברים ומה שיסבור היכי דהוי משכון גמור או משום דשמואל ואינו חייב דמים היתירים על החוב או דהוי שומר שכר וחייב הכל זה לא נתברר כלל בדברי ר"א דלא מיירי כלל מזה ואין כאן קושיא על ר"י כלל וזה ברור וע"כ צריך לומר דסבירי להו לתוספות דבמשנה ליכא למימר דלא נחלק ר"י רק בדמים היתירים על החוב דהא ת"ק קאמר המלוה על המשכון ש"ש ופשיטא דבכלל זה גם החוב בעצמו דהא על הכל הוא שומר דמשום דשמואל גם כן הוא רק שומר שכר דליכא למימר דלשמואל דטעמא משום דסביר וקביל הוי אפילו שואל דסביר וקביל כל שלא יהא לו המשכון שיפסיד דאם כן מה זה שהקשו תוספות דלוקמא הך דהמלוה על המשכון שומר שכר בדפריש ומודה ר"א משום דשמואל או בדשוי הא במשנה קתני שומר שכר ולשמואל סביר וקביל הכל וע"כ דגם לשמואל אינו רק שומר שכר וכן מבואר עוד בתוספות להדיא שם וכ"כ הטור לדעתם אם כן פשיטא דת"ק כוונתו גם כנגד החוב אם כן היאך חולק ר"י סתם דהוי ש"ח הא כנגד החוב מודה וע"כ דחולק אפילו כנגד החוב ושפיר כתבו התוספות דלא יחלוק על ר"א ור' עקיבא ודו"ק. ולפי זה עדיין קושיא הנ"ל במקומה דהוי לי' למימר שמואל כתנאי דמתניתין ולא בדר"א ור' עקיבא דברייתא [ומ"מ לפי דברינו הנ"ל ארווח לן ראיה ברורה לשיטת רש"י דלר"י חייב באונסין וגם יתיישב קושית הראשונים על רש"י מסוגיא הנ"ל ויתבאר לקמן בס"ד] לכן נראה לפע"ד ברור [שוב ראיתי בתומים הביא סברא זו בשם חידושי הר"ן והנהני שכוונתי לדעתו] דמעולם לא עלה על דעת שמואל להכניס עצמו בעצם הענין אם מלוה על המשכון סביר וקביל להפסיד החוב או לא דזהו תלוי במחלוקת תנאים אם מלוה על המשכון שומר שכר או שומר חנם ולמ"ד דהוי שומר חנם מודה שמואל דהוי שומר חנם דמהיכי תיתי נאמר שסביר וקביל להפסיד החוב להיות כשומר שכר כיון שאינו רק שומר חנם בעצמותו רק שעיקר כוונת שמואל לחדש דמי שמקבל משכון שאינו שוה כמו החוב מ"מ מאחר שקיבל משכון זה כנגד החוב שהלוה היה דעתו שיהא המשכון זה כנגד החוב כמו שהיה שוה כמו החוב ואם מלוה על המשכון שומר שכר בעצמותו סביר וקביל שיהא על הכל כמו שומר שכר ואם שומר חנם בעצמותו סביר וקביל שיהא על הכל ש"ח ובשומר חנם נפקא מינה אם נאבד בפשיעה וכן שילם ולא רצה לישבע דאינו נוטל כלום דכללה הוא שהמשכון הוא כנגד החוב הן שוה פחות מן החוב או כמו החוב אמנם שמואל סובר באמת כמ"ד דמלוה על המשכון בעצמותו שומר שכר לכך פסק אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ולפי זה פשיטא דלא מצי למימר שמואל כתנאי דמתניתין דפליגי במלוה על המשכון בעצמותו אי הוי ש"ש או שומר חנם דמאי ענין זה למילתא דשמואל וכי בכל מקום שיחדש אמוראי דין אליבא דחד תנא נאמר עליו דהוי כתנאי הא כ"ע מודים בזאת הסברא שחידש האמוראי אליבא דהאי תנא שאמר אליבי' דהא התנא השני גם כן מודה דאליבא דתנא הזה הדין כך רק הוא נחלק עליו בעצמות הענין וכ"ש כאן דגם להאי תנא ש"ח יש נ"מ ושייך גם כן הך דינא וזה פשוט וברור. גם בכל מקום הקושיא לימא כתנאי דהיה לו לומר הלכה כי האי תנא וכאן לא שייך זה דלא נשמע ממנו דין זה דמשכון השוה פחות מן החוב דינו כמו שהיה שוה ככל החוב ועיקר כוונת שמואל להשמיענו דין זה] אמנם מברייתא מקשה שפיר לימא כתנאי דשם נחלקו ר"א ור' עקיבא במשכון גרידא וכ"ע מודו בשטר עם משכון דאבד מעותיו [ובהכי ניחא דהביא סיומא דברייתא אבל הלוהו אלף זוז בשטר ולפי הנ"ל מכאן עיקר הקושיא ולפי זה מבורר הוא דר"א מודה דכל היכי דלא קיבל לזכרון דברים רק למשכון גמור דאבד מעותיו אם כן קשה אי בדשוי מ"ט דר"א דהיאך שייך לומר שישבע ויטול מעותיו מזה שיאמר דקבלו לזכרון דברים כיון דשוי כל החוב למה לא יוכל לומר שקיבלו למשכון גמור ומאיזה צד נאמר שקיבלו לזכרון דברים להוציא מעותיו בשבועה וע"כ דמיירי בדלא שוי וסובר דמשכון שאינו שוה כל החוב מסתמא אינו מקבלו רק לזכרון דברים כיון שאינו בטוח בחובו ואם כן הרי מילתא דשמואל ממש כתנאי שהרי ר"א סובר דמלוה על המשכון בעצמותו אבד מעותיו ומ"מ בדלא שוי סובר דלא הפסיד כלום דבזה לא קיבל רק לזכרון דברים ושמואל סובר להיפך דמשכון שאינו שוה כל החוב סביר וקביל להפסיד הכל כמו שהיה מפסיד אם היה שוה כמו החוב ור' עקיבא אית ליה דשמואל דיכול לומר כלום הלויתני רק על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיו דכיון שקיבל משכון זה חלף החוב סביר וקביל שהוא אצלו כשוי' של כל החוב והשתא ניחא דקאמר אי בדשוי מ"ט דר"א פי' אי בדשוי והשתא לא קשיא כתנאי דכיון דר"א חולק גם בדשוי הרי הם חולקין בעצמות הדין במלוה על המשכון גמור אי הוי שומר שכר או שומר חנם אם כן אין ענין זה למילתא דשמואל דכ"ע מודים לדינו כנ"ל רק בדשוי אי אפשר שיחלוק ר"א כנ"ל אם כן ע"כ דנחלקו במילתא דשמואל ונסתלקו כל הקושיות הנ"ל:

אמנם יש פנים אחרים לזה דרש"י פרק האומנין כדאמר לימא מתניתין דלא כר"א והתם קאי לפי המסקנא דפליגי בדשוי דאי בדלא שוי לא קשיא ממתניתין כמו שכתבו התוספות ופירש"י שם דר"א אינו מחלק בין במשכון בלי שטר עם שטר דבלי שטר קיבלו לזכרון דברים דזה לא שייך רק בדלא שוי רק כוונת ר"א דאפילו