תפארת יעקב חושן משפט חלק א שיז

דברי המחבר עדיין אינם מיושבין שהזכיר לעולם והזכיר גלגול ומ"מ לפי הבנת הש"ך דהמחבר גריר כאן בתר דעת הנ"י בשם גאון א"כ יש לומר דמה שכתב המחבר לעולם הוא על הגלגול דבגלגול גופא יש שני מינים האחד קודם הפרעון ואחד לאחר הפרעון וכיון שכתב לעולם שוב אינו משתבע לאחר פרעון כלל אפילו בגלגול ובגלגול לבד יש לומר דוקא שלא יעכב הפרעון ולא לאחר הפרעון והטור סובר כהרא"ש דגלגול לפני הפרעון בלא"ה פטור א"כ מה שכתב גלגול היינו ע"כ לאחר הפרעון א"כ תו לא צריך לעולם אך לפי מה שכתב הש"ך ס"ק ט"ו דבלא"ה צריך תיבת לעולם לשבועה עצמה לאחר פרעון דאל"כ יש לומר לשופרא דשטרי בלא"ה אין כאן קושיא על הטור והמחבר דהם מיירי מגלגול לאחר פרעון דבהא אפשר דכ"ע מודו דצריך לפרש והרא"ש פרק הכותב וטור ומחבר בא"ה לא מיירי רק מגלגול לפני הפרעון דכמו שאין צריך לפרש פטור השבועה כמו כן הגלגול משא"כ לאחר הפרעון דלא מהני נאמנות סתם לפטור משבוע' גם הגלגול צריך לפרש כנ"ל:

(י) ואם הביא עדים שפרעו וכו' צ"ע בכוונת הרב במה נפשך אם מצד נאמנות אתו עלה אם מתורת תנאי סוף סוף מ"ש עדים מ"ש שובר הא שובר הוי כעדים ממש וע"כ משום שהתנה בפי' דדוקא על גבו יועיל א"כ ה"ה עדים ודוקא לעיל באומר אל תפרעני שפיר אמרינן דלא בא רק שלא יוכל לומר פרעתיך והלכו אבל כאן כיון שמיעט שובר ה"ה עדים וצ"ל דאמרינן דירא משובר שמא יוכל לזייף כ"כ עד שיוכל לקיים אבל לא עדים ולענין מה שהקשה הש"ך ס"ק ט"ז פשיטא דלק"מ דכוונת הרב בזה האופן השני דפי' בהדיא והתנה עמו שלא יפרענו רק יכתוב על השטר בעצמו ואז צריך לקיים תנאו ולא מהני שובר ועל זה כתב דעדים מהני כמו באל תפרעני [דלא כר"י הלוי] ובזה שפיר יכול לומר סטראי ג"כ ובאמת נראה שהרב הש"ך הבין דברי הרב דע"כ דקאי אדמעיקרא שלא הקפיד רק בשובר על זה שייך לומר דלא היה כוונתו שובר דוקא דה"ה עדים וכמו באל תפרעני אמרינן דמ"מ לא פסל עדים רק כדי שלא ידחנו דפרעו והנכו כמו כן בהתנה שלא שלא יפרענו רק בשובר ה"ה. עדים אבל בהך דפי' בהדיא דוקא על גבו הרי דהקפיד על שובר ה"ה עדים ולמה עדים מהני ואי נימא דמ"מ לא מהני לפסול עדים א"כ למה לא מהני שובר בעדים וע"כ דפסל עדים ומזה דייק הש"ך דקאי אהך דמעיקרא ושפיר קשיא ליה כיון דבנאמנות סתם מיירי גרע מאל תפרעני דאפילו סטראי אינו יכול לטעון כל שפרעו בעדים ואמת שגם בזה יש ליישב דהכא עדיף טפי מנאמנות סתם דהתנה שלא יפרענו רק בשובר עכ"פ רק דהש"ך פי' דברי הרשב"ץ דהחילוק הוא דמעיקרא אינו תנאי רק נאמנות ואח"כ הוי תנאי א"כ מתורת נאמנות הוי נאמנות סתם אבל באמת נק"מ דמלבד מה דהרב מפרש החילוק דעליו אין הכוונה על גבו דוקא רק בפי' בהדיא ושניהם מתורת תנאי א"כ אפילו אי נימא דקאי ארישא לק"מ דתנאי עדיף מנאמנות סתם וצריך לקיים תנאו שיפרענו בשובר עכ"פ ונהי דעדים מהני אבל סטראי יכול לטעון כדלעיל סי' ע' באומר אל תפרעני אך באמת שפיר יש לומר דקאי בהתנה בפי' ומ"מ שובר לא ועדים מהני דהקפיד על שובר דירא שמא יזייף לכך הקפיד על גבו דוקא אבל עדים לא פסל ומ"מ יכול לטעון סטראי ודו"ק:

(יא) שלא להחרים עש"ך ס"ק י"ז דדוקא אם פטרו בפי' מקבלת חרם אבל אם לא פטרו רק משבועה יכול לכופו לקבל חרם בב"ד אפי' לנוכח ודבריו מוכרחין מדברי הר"ן פרק הכותב שכתב לחלק בין בעל הכותב לאשתו דבעינן שיכתוב נדר ושבועה ובעלמא נדר בכלל שבועה משום דמצינו באלמנה שנתחלק דין הנדר משבועה שהרי נמנע מלהשביעה והתקינו שתהא נודרת הילכך אף הוא שכתב שבועה לא נתכוון לנדר משא"כ בשאר אדם דלא נחלקו נדר משבועה כשכתב שבועה נדר בכלל א"ה בקבלת חרם דבכל אדם נחלק ק"ח משבועה דהוא קל משבועה הוי ממש כמו נדר דאשה בכתיבת הבעל:

(יב) חרם אחר עדות עסמ"ע וש"ך מה שכתבו לחלק בזה ולפעד"נ פשוט דעיקר כוונת רב האי גאון דאין נותנין חרם רק ליתומים דהם אינן יודעין מי חייב להם וכן אפוטרופוס אבל מי שתובע מחמת עצמו בברי אין לכתוב פתקא דלטותא כמו שכתב הסמ"ע ובספק לא שייך באדם התובע מחמת עצמו ואם בגניבה וכהאי גונא דגם הוא אין לו לידע באמת גם לו מוסרין כמו שכתב הב"ח וזה שכתב הרב דנותנין חרם אחר עדות דלגבי עדות כיתומים דמי שאין לו לידע בבירור מי הם עדיו והוי כמו יתומים לענין דין:

(יג) הדין עם הלוה עסמ"ע ס"ק כ"א דזהו דוקא בנאמנות סתם אבל בנאמנות כבי תרי יכול המלוה לטעון סטראי אם לא שמוציא שובר דמבואר בו להדיא על חוב זה והש"ך השיגו דמה שכתבו הרא"ש וטור לחלק בנאמנות כבי תרי הוא בעלמא כשמביא עדים ולא בכתב יד וכ"כ הט"ז ואני תמה דבהדיא מבואר ברא"ש וטור כהסמ"ע דנהי דמה שכתב הרא"ש בסוף דבריו יש לפרש כהש"ך אבל מה יעשה במה שכתב הרא"ש בתחילת דבריו וז"ל תשובה מה שכותבין נאמנות הוא מועיל לענין זה שלא יוכל הלוה להשביע המלוה שלא נפרע משטרו אבל אינו מועיל לו כנגד עדים המעידין שהשטר הוא פרוע דנהי דהימני' טפי מנפשי' טפי מעדים לא הימני' וכו' וכן בנדון זה כתב ידו מעידו שקיבל ממנו הממון והשטר פרוע וכו' עכ"ל ויש לתמוה דהא בזו נחלקו רבא ואביי בשבועות דאביי ורבא סברי דנאמנות גם נגד עדים ור"פ פליג עלייהו דנהי דהימני' טפי מנפשי' טפי מסהדי לא הימני' וקיימא לן כר"פ והשתא תקשי מה צורך לו להרא"ש להכניס עצמו עכשיו בפלוגתא דאביי ורבא ור"פ ומאי ענין זה לזה וכי אביי ורבא לא יודו דהודאת בעל דין מועיל נגד נאמנות וה"ה שובר דהא חזינן דאפילו נגד נאמנות כבי תרי מועיל שובר בכתב ידו א"כ התם אפילו אי נימא דאלים כבי תרי או שפי' לו בהדיא כבי תרי מ"מ מועיל הכתב יד ובע"כ צריך לומר דדוקא כתב ידו המוזכר בו בפי' על חוב זה מועיל ואינו יכול לטעון סטראי אבל כתב ידו שלא נזכר בו בפי' על חוב זה כל שהאמינו כבי תרי כיון דעדים המעידין הפכו אינן נאמנין לא עדיף ספיקא דילן מעדים המעידין בפי' בהיפך לכך כתב הרא"ש דנאמנות סתם לא מהני נגד עדים דלא קיימא לן כאביי ורבא דנהי דהימני' טפי מנפשי' טפי מסהרי לא הימני' א"כ עכ"פ כתב ידו הוי כעדים המעידין פרוע סתם א"כ שוב לא מצי לטעון סטראי כדלעיל סימן נ"ח וזה ברור בכוונת הרא"ש ומבואר כדעת הסמ"ע וכמו כן צריך לומר בטור שדקדק ג"כ הטעם דנאמנות סתם אינו מועיל נגד עדים ומה צורך לזה וע"כ משום דבנאמנות כבי תרי יכול לטעון סטראי בשובר סתם וכ"ש לפי מה שהעלה הש"ך לעיל ס"ק א' דעדי הודאה ג"כ לא מהני כל שנתן לו נאמנות כבי תרי א"כ הא פשיטא דשובר זה אינו עדות מבורר דקיבל פרעון שטר זה הרי דנסתפק הש"ך ס"ק כ"ה אי מהני תפיסה דאין כאן רק ספק ואפילו אי נימא דלא מהני מ"מ פשיטא דאין כאן בירור כמו עדים דהא חזינן דבמיגו היה מהימן שאם מודה בעצמו שקיבל על חוב אחר היה נאמן וכמו כן אם היה לו מיגו דמזוייף ומיגו במקום עדים לא אמרינן והשתא כיון דעדים המעידין בבירור שהודה אינן נאמנין נגדו שכופר שלא הודה אף זה היאך יעלה על הדעת דספק זה עדיף מעדים המעידין בבירור שהודה ומ"מ אפילו לפי מה שהכרעתי לעיל דלא כהש"ך בזה דעדי הודאה מהני מ"מ הכא העיקר כהסמ"ע דהרא"ש וטור הם ג"כ מכת הסוברים דעדי הודאה מהני כמו שבארנו לעיל והש"ך גופא מודה בזה ומ"מ סבירי להו דיכול לטעון סטראי כמו שהוכחתי וע"כ משום דלא דמי עדי הודאה לכתב יד סתם דאין כאן הודאה על פרעון זה לכן נראה ברור דהעיקר כהסמ"ע בזה:

(יד) שאין מועיל הנאמנות הש"ך הקשה דלהמחבר דהביא סברת הי"א לעיל סימן ס"ה דגם בזה חיישינן לקנוניא אין נ"מ בדין זה ובתומים תמה דנ"מ בשטר שאין בו אחריות או שרוצה לפרעו מיד ולקרוע השטר:

ועדיין לא הועיל כלום דהא הש"ך גופא כתב נ"מ דקמש"ל דלא יועיל נאמנות להחזירו וכתב דזה נלמד מהך דלעיל סימן ס"ה בשטר הנמצא דלא מהני נאמנות א"כ כמו כן בהך כיון דבשטר הנמצא אינו מועיל נאמנות ואם רוצה שישבע שלא יונח השטר צריך לישבע או שיפטר הלוה בשבועה ואם