תפארת יעקב חושן משפט חלק א שי

משום דלית לי' קלא ופסידא דלקוחות כמבואר בש"ס וקשה הא בלא"ה מדאורייתא לא גבי דטענין ללקוחות פרוע ואפילו אומר הוא דאינו פרוע אינו נאמן לחוב לאחרים ואפילו בשטר כי האי גוונא כל שיכול לטעון פרעתי אינו גובה מלקוחות וכמו כן הא דמבעי לן הוחזק כתב ידו בב"ד מהו וקשה מה בכך הא יכול לטעון פרעתי ואינו גובה ואי דזה גם כן בכלל הספק דאפשר דבהוחזק אינו יכול לטעון פרעתי מלבד דלפי סברת הרא"ש ובעה"ת אי אפשר לומר כן כמו שביארנו לעיל ס"ק ה' אבל בלא"ה מוכרח ממשנה דבהוחזק מיירי ואז לא יכול לומר פרעתי ומ"מ לא גבי דאל"כ בלא"ה אינו גובה מלקוחות מחשש פרעון וליכא למימר בתוך זמנו דאל"כ ליכא גביה והיאך קתני גובה בנ"ח וכמו כן קשה לכ"ע אפילו לסברת הרמב"ן רישא דקתני המלוה בעדים גובה מבנ"ח וקשה הא למ"ד אין צריך לפרעו בעדים ע"כ דעיקר דקמש"ל ממתניתין דמשועבדים הוא דלא גבי דלבנ"ח כשמודה פשיטא השתא תקשי הא בלא"ה לא גבי לקוחות אפילו למ"ד ש"ד דטוענין פרוע ולא שייך לומר דהך דינא דהמלוה בעדים אין צריך לפרעו בעדים אינו מן התורה למ"ד ש"ד דמ"ש ולמה לא יהא נאמן לומר פרעתי הא כופר הכל לעולם פטור ולמה טרחו בש"ס ליתן טעם משום קלא ופסידא דלקוחות וברור דהמשנה מיירי לכ"ע באופן דאינו יכול לטעון פרעתי במלוה בעדים כגון דאמר אל תפרעני אלא בעדים ובכתב יד למ"ד דיכול לומר פרעתי מיירי בנאמנות באופן דקמש"ל דמ"מ לא גבי לקוחות אף דהחיוב אמת משום דלית לי' קלא א"כ הרי סתירה מבוארת לראיית הש"ך וזה ברור ועוד לפי דבריו תקשי להיפך למ"ד צריך לפרעו בעדים א"כ ע"כ גם כתב יד דשניהם נשנו במשנה ודינם שוה לפי סברת הש"ך א"כ אי דהך מ"ד מודה לו בכתב יד א"כ פשיטא דכך הלכה דלית בזה מחלוקת ואי דהך מ"ד פליג א"כ היאך לא מצינו מחלוקת בש"ס ביניהם בכתב יד כמו במלוה בעדים דהא בזה נחלקו בסברות אחרות וע"כ דמתניתין לא בא לאשמועינן בכאן דיני הכחשה רק בגוף הדין לענין טריפת לקוחות א"כ גם להך דעה לק"מ ומה לנו להאריך מאחר שבארנו דמתניתן בהכרח לכ"ע מיירי באופן שאינו יכול לומר פרעתי א"כ אין מקום לדברי הש"ך בזה. ובאמת כי לפי הנ"ל יש מקום לדחות מה דמוכח לכאורה להדיא מדברי רשב"ם ס"פ גט פשוט דאינו יכול לטעון פרעתי בכתב יד ויש לתמוה שלא זכרו הפוסקים דעתו ולפי הנ"ל יש לדחות דהוא מפרש מתניתן בנאמנות דע"כ בהכי מתפרש כנ"ל ובזה סובר דאינו יכול לטעון פרעתי אבל מ"מ פשיטא דאין כאן קושיא להרשב"א משם וכמו כן מה שדחה הש"ך ראיית הרשב"א משטר פקדון דהתם מהאי טעמא גופא לא גבי לקוחות הואיל דנאמן החזרתי במיגו דנאנסו נלפע"ד דדברי הרשב"ם נכונים וראייתו מהא דפריך פרק כל הנשבעין מתוך שיכול לומר החזרתי יכול לומר נאנסו ומשני דאפקיד בשטר וקשה מה בכך הא מ"מ לא גבי לקוחות דטענינן להו נאנסו ואפילו מודה לא מהני לחוב לאחרים וכיון דלא גבי לקוחות ממילא לית כאן חזקה שטרך בידי מאי בעי א"כ נהימני' נאנסו שלא יצטרך לישבע במיגו דהחזרתי דהיה נאמן מצד עצמה דעביד להניחו בידו הואיל ולית כאן גבית לקוחות וליכא למימר דהואיל דנאנסו מצד עצמה ראוי להשביעו ולא יפטר רק בשבועה א"כ כל שלא טען הוא לא טענינן ללקוחות א"כ השתא נמי לזה לא יגבה לקוחות בשטר פקדון ולמ"ד דלא טענינן מילתא דלא שכיח ללקוחות אפשר לומר דוקא עכשיו החזרתי טענינן להו אבל לא נאנסו משא"כ למ"ד דטענינן מילתא דלא שכיח ועוד דאפילו לאידך כיון דטענינן החזרתי דהיא טענה גרועה יותר שהרי אינו נאמן בה מצד עצמה רק במיגו דנאנסו א"כ כ"ש נאנסו ומזה דייק הרשב"א דאפילו היכי דאינו גובה מלקוחות מ"מ אינו נאמן החזרתי מצד עצמה מחמת השטר רק במיגו דנאנסו וה"ה כתב יד [גם מה שהביא בתומים ראיה לסברת הש"ך מהא דדייני גולה דהוא שמואל והוא סובר מלוה ע"פ לא גבי מיורשין כמו לקוחות וע"כ דבאמת גובה לקוחות כל שאינו נאמן במיגו דנאנסו ובאמת יש לדחות דדוקא הלואה דלהוצאה ניתנה א"כ מיד כיון דלא חשש לגבית לקוחות גם יורשין לא תקנו לו כמו שכתבו התוספות ס"פ גט פשוט אבל שם כיון דאסור לו למישתא שכרא ולהוציאם רק מה שנשא ונתן במעות הכל הוא ברשותו של זה ומהאי טעמא איכא מ"ד דאין שביעית משמטת כמבואר לעיל סימן ס"ז א"כ כל נכסיו שיש לו ברשותו הם ולא היה יכול להוריש המעות לבניו כמו דאסור להוציאם לכך גובה מן היורשין ודו"ק] ועכ"פ נראה לפע"ד ברור דאין הכרעת הש"ך מכרעת בזה ויכול המוחזק לומר קיים לי כנ"ל:

(ט) שכחתי וחתמתי שמי וכו' הב"י הביא תשובת הרא"ם שהאריך להשיג על דינו של הטור ובעה"ת בזה ועם כל דבריו לא מצאתי דבר ברור לדחות דברי הטור דכל דבריו סובבים על הקושיא המוזכרת בבעה"ת גופא דמאי יש לחוש בכותב אמגילתא דהא יכול לטעון שכחתי וחתמתי שמי ואף אם יטעון תחילה להד"ם יכול אח"כ לומר שכחתי שאינה סותרת טענה ראשונה ובאמת לק"מ דבאמת מקדם קודם הקיום יטעון להד"ם ולא לויתי ולא חתמתי כי ישכח דבאמת חתם על מגילה ואח"כ כשיתקיים שוב לא יהא נאמן לומר שכחתי דהוי מיגו למפרע כיון שכבר הודה שלא פרע ומקודם כל שלא נתקיים אין טוענין בעדו שחתם ושכח מאחר שעדיין לא נתקיים והוא אומר מזוייף אמנם הא קשיא על הטור דאטו בשופטני עסקינן דיראה כתב ידו ויכחיש שלא חתם ואין זה חתימתו ומה לו לומר כן ומאי איכפת לי' אם יאמר האמת שלא לוה בוודאי ואינו יודע מאיזה צד בא לו החתימה או שחתם ושכח ומצאו או שזייף והא וודאי ליכא למימר שכ"כ ישכח עד שידע בוודאי שלא חתם מעולם ושאין זה כתב ידו וכן משמע להדיא מדברי בעה"ת דאפילו אומר דרך ספק כל שטוען וודאי שלא לוה נאמן במיגו דפרעתי וא"כ מאי חשש יש ואמת כי בגוף הקושיא יש ליישב בפשיטות בנאמנות וכדומה שלא יוכל לטעון פרעתי אך כל הפוסקים שלא תירצו בנאמנות ש"מ דלא סבירי להו דין הנ"ל ואמת שיש לתמוה על הפוסקים שהביאו ראיה מהך סוגיא דבכתב יד אינו יכול לטעון פרעתי וכן הבעה"ת הקשה משם להך דעה דיכול לטעון שכחתי וקשה מאי קושיא הא אנן וכתב מאי דבעי קאמרינן ויכול לכתוב בו נאמנות וכדומה ובתומים רצה ליישב דבא לאפוקי ארישא דמגילתא ושם אין מקום פנוי לנאמנות ונעלם ממנו דברי בעה"ת דהקשה בהדיא מחתם בסוף מגילתא ונראה ליישב דוודאי כל הקושיא היתה כך דוודאי לדידן דכבר נודע שאין לחתום אסוף מגילה א"כ אם חתם שוב אין מקום להאמינו רק במיגו דפרעתי היכי דליכא נאמנות אבל שם בש"ס דאביי קאמר עיקר הדין דלא לחתום אינש אסוף מגילה לפי ששנינו הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בנ"ח והשתא בשלמא אם מתניתין כלל' הוא דגובה ולא יכול להנצל עצמו מבנ"ח בשום טענה א"כ שפיר שייך לומר דלא לחתום כדי שלא יפסיד אבל להיפך לא שייך לומר לעקור דין המשנה בכתב יד שיכול להנצל בטענה חתמתי בסוף מגילה דמתניתין כללה נקט כתב יד גובה. ואינו יכול להנצל אבל עכשיו דאנו אומרים שיכול לומר פרעתי ומתניתין מיירי כשמודה שחייב וקמש"ל דלא גבי לקוחות אבל לא כללה הוא דכתב יד גובה א"כ מ"ש דבלי נאמנות נאמן לומר פרעתי דהיא טענה מעליא מצד עצמותו כמו כן יהא הדין דיכול לחתום גם אסוף מגילה ובאמת בכתב יד כמו שיכול לטעון פרעתי כמו כן יכול להנצל בטענה זו כל שלא כתב הוא בעצמו מגוף השטר רק החתימה ונאמן בטענה זו בעצמותה ואין לחוש לשום דבר וכן באמת מורה לשון הש"ס דהביאו ראיה ממשנה וקשה מה צורך לראיה פשיטא דבנ"ח גובה וע"כ דס"ד דבאמת נאמן בטענה זו ויכול לחתום קמ"ל המשנה דקתני בפשיטות גובה משמע דלא יוכל להנצל בשום טענה ואי ס"ד דנאמן פרעתי אין ראיה ממשנה דבאמת גם בזה נאמן ומזו דייקי הפוסקים דאינו נאמן לומר פרעתי דאי נימא דמתניתין מיירי בנאמנות א"כ כמו כן יש לומר דמיירי דכתב הוא הכל וע"כ דמשמע דמתניתין בכל גוונא מיירי א"כ מבואר דבכל גוונא אינו נאמן ולזה הוצרכו לתרץ דבאמת פרעתי נאמן מ"מ הוא יטעון מתחילה האמת דלא לוה ולא חתם ושוב יהא הוחזק כפרן ולפי זה דברי בעה"ת וטור מוכרחין דע"כ דהחשש הוא שישכח כ"כ עד שיחשוב באמת שלא חתם מעולם דאי שיזכור שחתם בסוף מגילה א"כ נהי דנאמר דעכשיו אפילו במיגו לא מהימן היינו משום דאמרו דלא לחתום הוי טענה גרועה אבל בש"ס גופא יקשה למ"ד דיכול לטעון פרעתי כמו כן יהא נאמן בזו כיון דמתניתין דקתני גובה לא מיירי רק במודה או באומר לא חתמתי וע"כ דמ"מ יש לחוש דישכח ויאמר שלא חתם מעולם [ואולי מה שהביאו ממשנה הוא להורות דבשביל זה יוכל להיות שישכח משא"כ אם היה גובה משעבדי היה זוכר כמו שכתבו המפרשים) א"כ שפיר יש לומר דבאמת אם טוען כן אף עכשיו דאמרו שלא לחתום נאמן במיגו דפרעתי בלי נאמנות:

(ו) או שטוען אמנה עש"ך ס"ק ט"ו מה שהשיג על הסמ"ע ובאורים הביא מה שכתב לעיל סימן נ' והוכיח מבעה"ת כהסמ"ע לחלק בין נפילה דיחיד לרבים וכבר השגתי עליו לעיל סימן נ' בזה והבאתי ראי' מפרק גט פשוט דאין לחלק כלל לדידן בין נפילה דיחיד לרבים וע"ש ומבה"ת לא מוכח מידי ג"כ. ועל דבר ממרם חלק שנחלקו הסמ"ע והע"ש סימן מ"ח הביא הש"ך בשם רבו ראיה מהא דקאמר פ"ב דכתובות וכתב עליו מאי דבעי למה צורך לכתוב יניח חלק ובאמת משם לא קשיא לפי מה שכתב התומים דבא לומר למעט ארישא