תפארת יעקב חושן משפט חלק א רפו

וצריך לומר דכוונת רב האי כנ"ל שאם כתבו שטר בציווי אח"כ מהני אבל בכתבו מעצמם מחמת הקנין מודה דלא מהני:

(יא) ויש מי שאומר שצריך שתבא לידו אותה כתיבה. נראה דלא בעינן דוקא שתבא לידו רק דבא למעט דלא נימא כל שצוה לכתוב וכתבו סגי רק דבעינן שיזכ' בו הלוקח באות' כתיבה אבל אין נ"מ אם זוכה בה בהגיע לידו או על ידי הקנאה אחרת שהקנה לו בקנין כתיבה וכן משמע מדברי בעה"ת להדיא ודו"ק. והרב הש"ך כתב דלא מצא מי שאומר כן ובאמת נלפע"ד שכן מוכח להדיא מדברי הנ"י פרק הספינה בשם הרשב"א והריטב"א פרק האיש מקדש שכתבו דבעינן מסירת השטר קודם כתיבת השיעבוד דאל"כ כיון דקודם מסירה לא קנה השיעבוד במה יקנה אח"כ:

ויש לתמוה הא בש"ס דקאמרי חכמי' בין מסרו ולא כתב בין כתב ולא מסר לא קנה עד שיכתוב וימסור מבוא' להדיא דבכתיבה קודם מסיר' מהני ועכצ"ל דבאמת בכתיבה לחוד עדיין לא קנה כלל עד שיגיע הכתובה לידו א"כ שפיר מועיל כתיבה קודם כשימסור אח"כ השט"ח קודם שימסור לידו הכתיבה ודו"ק ועיין בסמוך ס"ק י"ג מ"ש עוד בזה:

(יב) דשטרי בכלל נכסי אינון עש"ך ס"ק י"ב בשם הריטב"א דשיעבוד ג"כ בכלל נכסי ולפי זה היכי דאינו צריך לכתוב קני לך איהו וכל שיעבודי' כגון באגב אפי' בברי שיעבוד בכלל נכסי ואינו צריך לומר וכל שיעבודי' ועיין תומים שתמה על הרשב"א דפסק לקמן סימן רנ"ג בש"מ שאמר שטר זה לפלוני צריך שיאמר וכל שיעבודי' א"כ תקשי הא דקאמר שטרי בכלל נכסי למאי הלכתא דהא צריך שיאמר וכל שיעבודי' אפילו אומר שטרות בפי' והאריך ומסיק בצ"ע ותמהני עליו היאך נעלם ממנו תשובת הרשב"א סימן ת"ת קי"ח שכתב בהדיא דשכיב מרע שאמר שטר זה לפלוני צריך שיאמר וכל שיעבודי' דלא עדיף מכתיבה ומסירה דברי דצריך שיהא מוזכר בפי' וכל שיעבודי' וכתב על זה דמ"מ אם אמר כל נכסי לפלוני אין צריך שיאמר וכל שיעבודי' דאל"כ תקשי הא דפרק מי שמת אי במפרש וכל שיעבודי' הרי פי' שטרות וע"כ בסתם ומ"מ מהני ונתן טעם לחלק דאם נתן שטר סתם לא אזלינן בתר אומדנא דוודאי היה כוונתו גם השיעבוד משא"כ אם אמר כל נכסי ושטרות בכלל כל כי האי בוודאי אזלינן בתר אומדנא דכיון דנתן לו נכסיו וגם השטרות ממילא כאילו אמר בפי' וכל שיעבודן ע"ש ולק"מ. ואין להקשות מאי ראיה מייתי דשטרי אקרי נכסי מהך דנכסים שאין להם אחריות דהא לא מוכח על השיעבוד לק"מ דעיקר הראיה דלא נימא דנכסי אינו כולל שטרות כלל ולא נתן לו שטרות כלל רק נכסיו ועל זה מביא ראיה דשטרות בכלל נכסי וכיון שנתן כל נכסיו השיעבוד בכלל מכח אומדנא כנ"ל:

(יג) שצריך מסירת השטר קודם. הטעם מבואר בנ"י בשם הרשב"א דכתיבה קודם מסירה לא קנה ובמה יקנה אח"כ ולפי זה מבואר כהסמ"ע דשניהם ביחד בוודאי קני אלא שהש"ך כתב דאי אפשר לצמצם והא ליתא דפשיטא דמודה הנ"י דכתיבת שיעבוד לא מעלה ולא מוריד כלל רק מסירת הכתיבה לידו דזהו עיקר הקנין כמו שכתב המחבר לעיל ס"ב וא"כ פשיטא דיכול למסור שניהם כאחת לידו ואז קונה תדע שהרי דברי שכתב מרע ככתובין ומסורין דמי ואינו צריך שיאמר כלל וכל שיעבודו כדלקמן סימן רנ"ג וא"כ הא שניהן באין כאחד ואי בברי לא מהני לא הוי מהני בשכיב מרע אלא וודאי דמהני בברי. ובתומים הביא ראיה מהך דלעיל ס"ג ודבריו מגומגמין דמ"מ יכול להיות שכתב לו אחר האגב וכך הוי לי' לומר למ"ד דאגב ככתיבה ומסירה ואינו צריך רק שיאמר וכל שיעבודי' א"כ כתיבה ומסירה באין כאחד בקנין האגב אמנם בלא"ה ברור כהסמ"ע כנ"ל ועיין לעיל ס"ק י"א:

(יד) אינו חשוב כמסירה דין זה צ"ע כי הראב"ד בבעה"ת דעתו דקנה עם כתיבה והרמב"ן הודה לו אלא שחוכך בזה דאזיל לשיטתו דמסירה הפי' בלי משיכה כלל רק תקנת חכמים כך היא דסמכה דעתו של מוכר כיון שהוציא ראיותיו מתחת ידו אבל בחליפין דלא הוציא מתחת ידו לא סמכה דעתו כיון דקנית שטרות מדבריהם א"כ לא מבעי למ"ד מכירת שטרות דאורייתא דלא שייך זה אלא אפילו למ"ד דרבנן מ"מ כיון דלא סבירי לן כדברי הרמב"ן הללו א"כ מאיזה צד לא יקנה בחליפין בשלמא לתירוץ א' של תוס' פרק הספינה דבעינן מסירה מיד ליד אתי שפיר אבל לתירוץ שני שם דלא בעינן רק דעת אחרת מקנה אותו ולאפוקי מפקיר שטרותיו א"כ פשיטא דכל שדעת אחרת מקנה מועיל וכן מבואר מדברי התוס' פרק הספינה שכתבו שם בשם ר"י גאון דאין אותיות נקנית בחליפין וכתבו לר"ת ולר"י נראה דגרסינן אין אותיות וכו' ויש להבין מה שייכות יש לזה לדברי ר"י גאון גם קשה דבפרק קמא דב"ק כתבו דאפילו בחליפין צ"ע ולמה סתמו כאן כדברי ר"י גאון וכבר עמד על זה בת"ה הביאו הש"ך לעיל ס"ק י' וברור דכוונת התוס' כך דוודאי אם הגירסא אותיות נקנות במסירה א"כ המסירה גם על השיעבוד שבשטר א"ל יפה פסק ר"י גאון דחליפין לא מהני ולא שאר קנין שחכמים העדיפו הקנין בזה לקנות גם השיעבוד כמו דלרבנן הוצרכו כתיבה ועל זה כתבו דלר"ת ולר"י נראה דגרסינן אין אותיות נקנית במסירה אם כן אין דינו של ר"י הגאון מוכרח כיון דכתיבה על השיעבוד ומסירה על הנייר אף קנין אחר מהני ותליא בהנך ב' תירוצים אי בעינן מיד ליד או דעת אחרת מקנה וזהו ג"כ כוונתם פרק קמא דב"ק דשם קאי להדיא למ"ד דבעינן כו"מ לכך לא החליטו דאין נקנין בחליפין רק דצ"ע כפי חילוק התירוצים הנ"ל ועכ"פ כיון שהטור והמחבר הביאו לקמן תירוץ ב' של התוס' וכפי הנראה שהוא עיקר א"כ למה פסקו הכא דאין נקנין בחליפין עם כתיבה:

ובזה יובנו ג"כ דברי התוס' פרק הספינה שכתבו שם אהא דאמר דר"נ סובר אותיות במסירה ושטר לא בעי למימר משיכה ושטר כדי דתיהוי ברייתא דלקמן ככ"ע ע"כ. ולכאורה יש לתמוה מאי התחלת קושיא יש כאן הא במילתא דת"ק ע"כ דגרסינן מסירה לאותיות כמו שכתבו התוס' שם קודם דאל"כ לא אתיא ברייתא כחד [ובאחת בלא"ה מוכרח לומר כן דוודאי מה שאמר חסורי מחסרא אין הכוונה דבאמת חסר בברייתא רק הכוונה דברייתא הכי פירושא ספינה נקנית במשיכה אבל אותיות אינן במשיכה רק במסירה אבל אי אי נימא אותיות במשיכה באמת חסר בת"ק אותיות דהוא עיקר פלוגתייהו ובזה מיושב קצת מה דיש להבין לאיזה צורך הביא המקשן הך קושיא אותיות מאן דכר שמייהו דהא בלא"ה קשה שטר לספינה למה לי וע"כ דבפלוגתא דרב ושמואל פליגי והוא תמוה לכאורה ולפי הנ"ל יש מקום ליישב קצת והוא דהך קושיא היא קושיא ידוע' מכבר שפי' ברייתא כך היא והמקשה סייע עצמו מפי' זה לקושייתו והוא כיון דמגיה ש"מ דאין שום סברא לומר ספינה בשטר דאל"כ לא היה צריך להגיה רק הפי' ספינה במשיכה לבד אבל אותיות משיכה ושטר וע"כ משום דתקשי בר"נ שטר לספינה למה לי ושפיר מקשה ודו"ק ועכ"פ מבואר דלת"ק אותיות במסירה] והשתא כיון דלת"ק ע"כ אותיות במסירה א"כ לאיזה צורך יעשה עוד פלוגתא לומר דלר' נתן במשיכה מה שאין צריך לזה כלל וע"כ דכוונת התוס' דאדרבא אין זו פלוגתא רק מקרב המחלוקת דלת"ק דמסירא גרידא מהני גם על השיעבוד א"כ שפיר בעינן מסירה דוקא כנ"ל אבל לר"נ דכתיבה בעינן על השיעבוד ומסירה על הנייר א"כ סגי במשיכה לבד דבנייר סגי בקנין כשאר מטלטלין ועל זה הוצרכנו התוס' לתרץ כדי דאתיא ככ"ע והיינו דלקמן קני בתרווייהו מסירה דוקא משמע דקפיד דוקא על מסירה אבל עכ"פ זהו אם נאמר דמסירה דוקא מיד ליד אבל מסירה דעת אחרת מקנה אותו א"כ כוונת התוס' דבאמת מהני משיכה רק אי קתני משיכה הוי ס"ד דלא בעינן דעת אחרת מקנה קמש"ל דבעינן אבל חליפין וודאי מהני ודו"ק ואין להקשות אי ס"ד דלשיטת התוס' חליפין מהני א"כ למה נקט מסירה דאז צריך שני קניינים מסירה עם משיכה והגבהה הוי לי' למתני חליפין דהוא חד קנין וגם דעת אחרת מקנה אותו ולמה נקט מסירה כיון דבאמת קנין חד מועיל כל שדעת אחרת מקנה אבל באמת לק"מ דאי הוי קתני חליפין הוי ס"ד דוקא חליפין כיון דצריך לקנות השיעבוד צריך קנין המועיל לקנות קרקעות ג"כ דהוא חליפין אבל קנין דאינו מועיל לקרקע לא מהני ואי קתני משיכה והגבהה ס"ד דלא בעינן דעת אחרת מקנה אותו לכך נקט מסירה לכן דין זה צ"ע:

(טו) שנתן להם המלך כו' אין נקנה אפי' בכו"מ [ובספרו הש"ע יש ט"ס וכתב אלא בכו"מ וליתא דאפילו כו"מ לא מהני כמבואר ברשב"א וצריך להיות אפילו כנ"ל] והנה הרשב"א בתשובה כתב שם חדא דאפי' היה שטר זה כמו כל שטר לא היה מועיל בלי כתיבה אפילו אי נימא דמה שתחת ידו הוי כמו מסירה אלא שאני אומר דאפילו כתיבה ומסירה לא מהני ע"ש ויש להבין לטעם הראשון אי נימא דשטר זה בגדר מכירה למה צריך כו"מ הא מבואר לקמן סימן ע"ז דאחד החייב לשנים כל אחד יכול לתבוע כולו בלי הרשאה והיינו דמתחלה נשתעבד לכל אחד א"כ הכא נמי כיון שהם כתובים שניהם בשטר ואנשי הכפר מחוייבים לשניהם ביחד א"כ למה צריך כו"מ ומזה ראיה לדעת מהרשד"ם שהביא הש"ך לקמן ס"ק י"ח דשותפין בשטר צריכין כו"מ אך על הרב קשה דפסק לעיל ס"א כתרומת הדשן דשטר שנכתב בו כל המוציאו אינו צריך נו"מ והיינו כמבואר לעיל סי ס"א דגובה בלי