תפארת יעקב חושן משפט חלק א רפא

מדברי הטור והפוסקים לעיל סימן מ"ט שכתבו הא דאמרינן סוף פרק גט פשוט במשולשין בשטר הכוונה ששניהם משולשין ולפי זה צריך לומר ששניהם מונחים בין הקרועים [אבל לפי מה שאכתוב בסמוך אין צורך לומר רק דאחד מונח] והשתא הא הך דשניהם פרועים אינו רק מכח דכל אחד מצי מדחי ליה דשטרו פרוע אבל אחד אינו פרוע באמת א"כ אי ס"ד דבעינן כל השטרות קרועים קשה הא אחד אינו פרוע אם כן אין כאן ראיה על השני דהא גם זה הכשר מונח בין הקרועים וע"כ דמ"מ כיון דרוב קרועים ושובר יש כאן א"כ אזלינן בתר רובא דזה ג"כ פרוע איברא מפירש"י שהבאתי בס"ק לפני זה שפי' נמצא השטר שאחד נמצא וכמו שכתבתי כוונתו לעיל ויש להבין מי הכריחו לפי' זה ולמה לא פי' כפשוטו דשניהם מונחים בין הקרועים ואי משום דקאמר שנמצא בש"ס גופא קשה וע"כ משום דסובר דבעינן דוקא כולם פרועים דאי יש בו אפילו אחד שאינו פרוע בוודאי א"כ היאך הורע כמו של זה דהא חזינן דיש כאן שטר שאינו פרוע בוודאי ומונח בין הקרועים לזה הוכרח הש"ס ורש"י לומר שאחד מונח והיינו באופן שכתבתי דעדים ראו יב"ש ולא המשולש. ובאמת לולי פירש"י היה מקום לפרש הש"ס כך והוא לדעת הטור לעיל סימן ל"ט דחולק על הרמ"ה דשילוש השטרות לא מהני גבי שובר א"כ לפי' זה נראה דאם אחד משולש ושני לא ויש כאן שובר והמשולש מונח בין הקרועים א"כ יכול המשולש לומר עלי נכתב השובר ואדרבא כיון דמונח בין הקרועים יש לומר עליו הוא ואפשר דגם הרמ"ה שם מודה) אף שהשובר אינו משולש וזהו דקאמר שטרות שניהם פרועים והמשולש מונח בין הקרועים ויכול לדחות לומר שלי הוא השובר וקמש"ל זה בשני שטרות דס"ד דכאן אין ראיה מן השובר דקאי על שטר השני שאינו משולש ומונח בין הקרועים לבד אין ראיה קמש"ל דמ"מ יכול גם המשולש לומר שלו הוא השובר ולכך משני בש"ס שנמצא ולא שנמצאו והיינו דאם שניהם מונחים א"כ אינו פרוע ואין ראיה על השני לכך קאמר שנמצא ומיירי באופן הנ"ל ואין צריך לומר כפירש"י דלא ראו עדים המשולש ומ"מ מאחר שכל הפוסקים הסכימו לעיל סימן מ"ט דשניהם מונחים בין הקרועים א"כ מבואר דלא כמהר"א ששון רק ברוב סגי ועיין לעיל סימן מ"ט הארכתי בביאור דברי הטור והרמ"ה וב"י שם וע"ש כי הוא נוגע הרבה לכאן לפי הנ"ל:

(לד) אפילו אין על השובר עדים. עש"ך שכתב דיצא לו להרמב"ם כן מן הש"ס דתקשה מסמפון ולא משני בין שטרות קרועים וכתב דאינו מוכרח דלא נזכר נמצא ונראה דהוכחת הרמב"ם הוא מן הש"ס דמשני על המשנה דשבועות שנמצא בין שטרות קרועים והתם וודאי דאין הכוונה שובר בעדים דא"כ צ"ל דהגיע לידו מיד הלוה בפקדון או שכחו בידו וכבר כתבתי לעיל ס"ק ל"ב והוכחתי דעל זה לא שייך להשביע ליורשין אם לא בא לרשותם שובר מן הלוה דאל"כ הוי מצי לשנוי בפשיטות שישבעו על שובר מקוים וע"כ דכל שהגיע מכח הלוה לא שייך להשביע דמהיכי תיתי ניחוש דהלוה הפקיד או שכח שובר ולפי זה עיקר השבועה מכח אביהם שמחמת שהיה פרוע הניח כתב אצלו שהוא פרוע א"כ מבואר דבמונח בין הקרועים אפילו כתב בלא עדים מהני:

(לה) אף על פי שנמצא. עש"ך דיש חולקין דיורשין לא וגי"ת תמה עליהם מהך דמשני בשטרות קרועים וקשה מאי מועיל שבועה על שובר כיון דנמצא בין הקרועים והש"ך תירץ דהכוונה שנמצא שובר בין הקרועים וכבר כתבתי לעיל ס"ק ל"ב דביורשין לא שייך שבועה בכהאי גוונא דהלוה הפקיד שובר ביד המלוה דא"כ למה לי כל הטורח הזה במקוים סגי וזה ברור אמנם יש ליישב קושית גי"ת כך דוודאי אין הפי' שידוע שנמצא השטר בין הקרועים דאז בלא"ה לא גבי ויהא מונח רק דאנן מטילין שבועה עליהם שמא נמצא בין הקרועים ואם באנו להקשות למה ישבעו על שובר ישבעו שלא מצאו בין הקרועים הא ליתא דע"כ לא נתקנה שבועה ליורשין רק בדבר שאם היה כך היה בוודאי השטר בתוקפו אז מטילין שבועה אבל בדבר שאפילו הוא כך עדיין יהא מונח והדבר בספק ואביהם היה גובה על זה לא הטילו שבועה כל שהם אומרים שלא נמצא בין הקרועים רק השבועה על שובר דאז השטר בוודאי פרוע על זה צריכין לישבע ולפי זה למ"ד דהפי' דנמצא שובר בין הקרועים צריך לומר דאפילו המלוה חי אינו גובה בו דאי גם בזה גובה א"כ לא שייך שבועה על זה כנ"ל וזהו כסברא שניה של הש"ך ס"ק ס"א ודו"ק:

(לו) לא יחזיר לא ללוה ולא למלוה עסמ"ע ס"ק ס"ז וש"ך ס"ק ס"ו דדוקא באינו מקוים רק שאפשר לקיימו אבל במקוים אפילו היה ביד המלוה מועיל כ"ש ביד שליש ולדידי צ"ע בזה דוודאי ביד המלוה פשיטא דהלוה הפקידו ופרוע הוא דוודאי לא שייך לומר שהניחו בידו בתנאי שלישות אבל זה שהיה שליש דוקא אם השטר בידו וכתב יוצא מתחת ידו אז הדין במת השטר בטל דכתבו הוא כמו הוא עצמו אומר פרוע אבל כאן דהשובר הושלש בידו א"כ מנין נדע באיזה תנאי היה השלישות והיאך נחזירנו ללוה ואדרבא פשיטא שאם הי' פרוע גמור לא היה משליש אותו ביד השליש ובוודאי היה איזה חילוק ביניהם ועכשיו שמת לא יחזיר ועיין בט"ז בד"ה ואם אינו מקוים ונראה מדבריו כמו שכתבתי ויתר הדברים בדינים אלו כבר נתבאר לעיל סי' נ"ו ושם הארכתי בזה ע"ש:

(לז) ואפילו במקצתו עסמ"ע וש"ך ובתומים כתב דמדברי התוס' סנהדרין דכתבו דמיירי באיתחזק דומיא דחיתום ש"מ דהתם באיתחזק דאל"כ איכא מיגו דגייז לי' כהסמ"ע ובאמת אם כן עדיין קשה דהוי מצי לאוקמא בסמוך לחתימה ממש דליכא מיגו כמו שכתב בא"ז בשם מהרמ"ך אם לא דנימא דהתוס' חולקין בזה על מהרמ"ך ויש שני מחלוקת ובאמת כבר כתבתי לעיל סימן נ"ו ס"ק א' באריכות בכוונת התוס' ולא מוכח מידי ע"ש אמנם בגוף הדין יש להבין דהא בש"ס נתנו טעם לזה דאי לאו דפרע לא הוי מרעי' לי' לשטרא. ויש להבין למה לי האי טעמא תיפוק לי' דהא עיקר הטעם דסמפון היוצא מתחת יד מלוה פסול דהכינו ליתנו ללוה כשיבא לפרוע וזהו בשובר בפני עצמו אבל בשובר על גבי השטר במה נפשך אם יהא השטר מצוי בידו יחזיר לו השטר ואי לא יהא השטר מצוי בידו אף השובר לא יהי' דהא כתוב על גביו ואמת דמדברי הרמב"ם נראה דכתב או שנפרע ממנו כך וכך ויש להבין מה ביקש בזה ובכל הדינים לא הזכיר שום חילוק בין מקצתו לכולו ולמה ביאר כאן בפי' בפרעון כך וכך ונראה דקשיא לי' באמת כהנ"ל לזה פי' דעיקר הרבותא דקמש"ל אפילו בפרעון מקצת דבזה שפיר שייך לומר דהכינו דלא יוכל להחזיר לו השטר מ"מ לא מרעי לי' לשטרא אך באמת בש"ס גופא יש להבין מנא לן דלמא ברייתא בשובר על הכל ואדרבא בשובר במקצת היאך שייך הכנה דמנין ידע כמה יפרענו ועכשיו חזינן דכתוב בו סכום פרעון לכן היה נראה דכוונת הש"ס דלולי הך סברא יש לו מיגו דהיה חותכו קמש"ל דהך סברא דלא מרעי' לי' מהני דלא יועיל מיגו וזהו דלא כהסמ"ע [גם במקום דיש לו מיגו לא שייך הכנה כלל דהא הלוה עדיין לא ירצה לפרוע דירא שמא יחתוך ודוחק לומר דבאמת היה כוונתו לחתוך וליתנו לו דהא מיירי בלי עדים) גם נראה לפע"ד כיון דיש כאן שובר לפנינו כתוב על השטר שוב לא אמרינן מיגו דהוי מיגו להוציא ובעלמא הוי שטר להחזיק אבל לא כשיש שובר נגרע כח השטר והוי להוציא לכן נראה דאין מועיל מיגו בזה:

(לח) ראובן נפטר עש"ך בשם הע"ש דמיירי במונח בתוך השטר והש"ך השיגו דא"כ לישני הכל במוכח בתוכו ולמה לי' בשטרות קרועים ובאמת לק"מ דהך דשני יוסף ב"ש לא מצי לישנוי בהכי דא"כ אותו שמונח בתוכו יהא פרוע ולא השני וכיון דהוכרח לחדש בשטרות קרועים מוקי הכל בהכי וכן מוכרח לומר להש"ך דמועיל כתב יד הלוה כמו שכתבתי לעיל ס"ק ל'. גם מה שתירץ הש"ך דקמש"ל ביורשין כמו שכתב לעיל ס"ק ס"ב הוא תמוה דשם אם המלוה טוען שמא אינו נאמן אבל יורשין לא הוי להו למידע אבל הכא דמלוה טוען ברי אינו נאמן היאך נאמין היורשין בשמא ועיין ט"ז מה שביקש הוא לתרץ ועדיין דברי המחבר צ"ע ועיין בטור ודו"ק:

סו (א) אותיות וכו'. עסמ"ע וש"ך בשם הר"ן פרק הכותב