תפארת יעקב חושן משפט חלק א רעד

וזה ברור גם בלא"ה היאך יעלה על הדעת לחוש דאקרי וכתב וע"כ לא חיישינן לזה רק לגרע כח השטר והנפילה מכרחת לנו לזה אבל לא שמענו דניחוש לאקרי וכתב שלא כדין לחזק כח השטר מה שאין מוכרחין לזה ומחמת הריעותא יש לומר דנפל מחמת דנפרע ומן הלוה. לכן אין לדבריו קיום בזה וע"כ כמו שכתב הש"ך דהלוה ראהו בשעת כתיבה ולשון הטור באמת מגומגם:

(י) וכן אם יש ללוה בנ"ח. עסמ"ע ס"ק י"ט דלא חששו אלא היכי דאיכא וודאי פסידא דלקוחות והש"ך השיג עליו דמוכח בש"ס דחיישינן אפילו ללקוחות שאינם ידועים וה"ה לב"ח ובאמת לא כיון יפה בכוונת הסמ"ע והוא נמשך אחר דבריו בדרישה שכתב וז"ל דדוקא בשטר מתנה אמרו דאין מחזירין אותו דכיון דנפל אמרינן דכתב ליתן ולא נתנו עדיין מעול' וגם עתה אין דעתו לתנו כי אם לאפקוע' מיד מי שנתן או מכר לו אחר זמן שטר זה ובחזרת שטר זה מוציאין זו השדה עצמה דכבר זכה בו זה השני וכן בשטר הלואה שנמצא ואין ללוה בנ"ח שבחזרת השטר יבא להפקיע מיד הלקוחות מה שכבר זכה בו הלוקח משא"כ כשיש לו בנ"ח דאז אין לחוש אלא שבא להפקיע השיעבוד שיש למלוה עליו והפקעת שיעבוד שעדיין לא זכה לא הקפידו כ"ה עכ"ל. וזו היא כוונתו כאן דלא חששו רק להפסד לקוחות דהוא וודאי הפסד שהרי כבר זכו בשדה והוא מפקיע מהם אבל מניעת טירפה אינו הפסד וודאי ולא חששו וכן תירץ הריטב"א להדיא הובא בש"מ פ"ק דמציעא ולק"מ ובתומים כתב ליישב והאריך באופנים שאינם נכונים כי מה שכתב בתירוץ ראשון פשיטא דליתא דמ"מ יעשה קנוניא ויחזור ויתן השדה לראובן בעצמו במתנה ויגבה בשטר זה נכסים אחרים ויפסיד לב"ח או ללקוחות ותירוץ השני ג"כ ליתא דמי יודע אם לא יבוא ב"ח של אביו ויטרוף הנכסים שנפלו בירושה ויטרוף הוא בשטר זה מנכסים של לוה ומלקוחות והעיקר בזה כמו שתירץ הש"ך ומה שהקשה בתומים דא"כ גבי עדות לעיל סימן ל"ז נמי נימא כן ולק"מ דהתם שאני דאפילו בדרך רחוקה ונפלאה אמרינן דלא יעיד דגזירת הכתוב הוא כל שיש צד נגיעה אפילו בדרך רחוק הרבה אינו עד וא"כ יש לחוש לב"ח שאינו ידוע אפילו בהכרזה וכדומה אבל הכא דאינו רק חשש בעלמא לדרך רחוק כ"כ לא חיישינן כנ"ל:

(יא) וכתוב בו הנפק . כבר האריכו כל הפוסקים לתמוה על הרי"ף ורמב"ם בזה דלמה לי הנפק ובתומים הבין הקושיא דכיון דהוא בו ביום א"כ אם בא לפנינו לימלך מורין לו שילוה ולא יפסיד פשיט' דספרי ובזה תמה על הגי"ת וכתב עליו גדול שכמותו יעסוק בדברים בטלים אבל דבריו תמוהין דפשיטא דכיון דנפל איתרע וחיישינן דלמא כתב ללות ולא לוה והיינו בשטרי דלאו אקנייתא דילמא אקרי וכתב שלא כדין א"כ פשיטא דאם באמת היה כך דאפילו בו ביום אסור ללות בו דמ"מ השטר פסול דהעדים כתבוהו שלא כדין והשטר חספא בעלמא כיון שלא נעשה כתיקון רק כל הקושיא כיון דלוה מודה דנעשה כדין למה לא נאמין לו ואי דרוצה להרויח פש"ד שאם יאמר האמת יצטרך לכתוב שטר חדש הא ליתא דהא אמרינן התם דהמלוה לא ירצה זה כיון דלית לי' רווחא דסבר שמעי בי' רבנן ומפסדי לי' וכן מבואר בסמ"ע ס"ק כ' וכן מבואר מדברי המע"מ שהביא הש"ך דרוצה לתרץ דחיישינן לקנוניא והיינו דרוצה להרויח פ"ד ולדברי התומים מאי קנוניא יש כאן וכן הש"ך השיגו משום דלית למלוה רווחא אבל לא דיכול ללות באמת בשטר זה אף דמעיקרא כתב ללות ולא לוה עדיין והיינו דעשו שלא כדין ודברי הגי"ת נכונים בזה רק גוף תירוצו דחוק כמבואר למעיין ע"ש] גם מה שכתב בתומים ליישב והאריך מאוד ותורף דבריו דלא מיירי דמחזירין בו ביום רק נמצא ביום שנכתב ולקנוניא לא חיישינן דבו ביום לא איתרע בנפילה ומ"מ לא ירצה המלוה דיחשוב דוודאי יודע הלוה שאין לו לקוחות מזמן השטר דאל"כ לא היה רוצה להרויח פ"ד להפסיד ללקוחות א"כ לית לי' רווחא וירא דשמעי בי' רבנן אבל בלי הנפק נהי דלקנוניא לא חיישינן אבל לפש"ד יש לחוש והמלוה ירצה ג"כ משום רווחא והלוה רוצה ג"כ דאינו חושש להפסד לקוחות כל שמפסיד הוא כיון שעדיין לא לוה כלל ע"כ ואין דבריו נכונים כלל חדא מה שכתב דבו ביום אין לחוש לקנוניא דלא איתרע בנפילה והיינו דאין מקום לומר שלא נזהרו בו דהלוה וודאי אפילו לאחר פרעון מיזהר זהיר בי' שיוכל לחזור וללות שנית בו ביום ע"י ע"מ או קנין וחשבו לדבר פשוט כ"כ עד דמקשה פשיטא. ואני תמה אם הלוה עלה על דעתו בשעת פרעון לחזור וללות מי הכריחו לשלם היום הא סתם הלואה ל' יום וע"כ דלא עלה על דעתו שיצטרך ללות ממנו היום פעם שנית א"כ למה היה לו ליזהר בשטרו דילמא אחר נפילה עלה על דעתו ללות ולא קודם והגע עצמך גבי מלוה הרבה פוסקים סוברים דכל שאין השטר כשר אף דבאמת לוה בו וצריך לו לענין בנ"ח מ"מ לא נזהר בו והיאך נימא דהלוה יזהר בשטר חספא בשביל סמך וספק שילוה בו ביום שנית גם הא גופא פשיטא דצריך לאשמועינן דכל דלא איתרע לא חיישינן לקנוניא והרבה פוסקים חולקין כדלעיל ס"ג. גם מה שכתב דמלוה וודאי מיזהר בי' לא ידענא מאי קאמר דהא יש לומר לאחר פרעון נאבד ממנו:

גם עיקר דבריו תמוהין מאוד ותמהני היאך נעלם ממנו סוגית הש"ס במקומו דקאמר לחלק בין הך למצא שט"ח דהתם אית לי' רווחא מניסן ועד תשרי ומינח נייח לי' הכא לית לי' רווחא דס"ס שטרא האידנא כתיב וכו' מבואר להדיא דבשעת חזרה הוי בו ביום] דעיקר החילוק הוא דכאן האידנא כתיב והתם הזמן אח"כ ולפי דבריו אין זה החילוק כלל רק התם לא היה שום הלוא' ומפסיד פש"ד והכא כת' בו הנפק וכבר נעשה הלואה רק לחוש להלואה שנית ובזה יהא הזמן רב אח"כ לא ירויח מטעם דלא יפסיד ללקוחות בשביל מניע' הריוח של פש"ד ולא נאמר בו ביום רק לסלק הקנוניא אבל לפש"ד בלא"ה אין לחוש ומה זה דנתנו טעם דשטרא האידנא כתיב וברור דמיירי בו ביום ולכך לית רווחא דבשטר חדש ג"כ יהא בו ביום:

אבל לפע"ד נראה ליישב דברי הרי"ף ורמב"ם בפשיטות ומהש"ס גופא שם מוכח להדיא דינו של הרי"ף כמו שאבאר והוא דיש להבין שם דמשני רב כהנא בשחייב מודה ופריך עלה פשיטא ומשני מהו דתימא האי מפרע פרעי' ורוצה ללות בו שנית ולהרויח פשיט' דספרי ויש לתמוה כיון דלרב כהנא באמת בלי הנפק מיירי א"כ למה ליה לומר הרבותא בפרעון הוי ליה למימר הרבותא בעיקר הלואה כתב ללות ולא לוה ולהרויח פש"ד קמש"ל דסובר המלוה שמעי רבנן ומפסדי ליה תדע דהא הש"ך גופא השיג על מע"מ משום דבש"ס קאמר דבלי רווחא אין לחוש א"כ לס"ד הוי ליה למימר זה ברבותא ולמה ליה למימר פרעון גם אח"כ דמשני על הקושיא ממצא שט"ח קאמר כלשון הזה מאי איכא דקא טריף לקוחות בשטר שנמחל שיעבודו לא שביק מה זה דדייק בשטר שנמחל שיעבודו אפילו עדיין לא לוה כלל לא שביק כיון דלית ליה רווחא לכן נראה דוודאי מה שאמרו דמלוה לא ירצה משום דשמעי בי' רבנן היינו דוקא בפרעון ונמחל שיעבודו דכיון דהלוה רוצ' ללות שנית א"כ אינו מפסיד פש"ד כלל רק מניעת הריוח ובשביל מניעת הריוח לא ישמע לו המלו' כל שיש שום חשש אפי' בדרך רחוק (כיון דלית ליה רווחא אבל אם עדיין לא לוה כלל וכבר נתן פש"ד ויפסיד עכשיו בחנם פש"ד פעם שנית על הלואה אחרת ובזה בשביל הפסד הלוה יניח המלוה חשש רחוק שלו שלא להפסיד הלוה בוודאי א"כ לא היה יכול לומר החשש דלא לוה דבזה לא שייך שמעי בי' רבנן רק ע"כ בכתב בו הנפק דבלא"ה לא חיישינן שמא לא לוה ואין להקשות מנין להם סברא זו לחלק בכך לק"מ דוודאי מימרא דר"י אפילו לרב כהנא בהנפק מיירי דבהדיא קאמר וכתוב בו הנפק ולא נחלקו רב כהנא ורב אסי במציאות מאמר ר"י היאך אמר וא"כ אי גם בזה אמרינן שמעי בי' רבנן הנפק למה לי ומזה דייק הש"ס דבזה לא שייך הך סברא לכך בעינן הנפק לסלק חשש זה ואין להקשות מאי קושיא מהך דמצא שט"ח התם החשש דלא לוה כלל ויפסיד פ"ד ואז המלוה ישמע לו הא ליתא דהתם יש הפסד ללקוחות בוודאי אין זה ברצון הלוה דמשום פ"ד לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה כמו שכתבו התוס' שם רק המלוה רוצה בכך ועל זה פריך כיון דאין כאן רצון הלוה המלוה ירא דילמא שמעי רבנן ומשני כיון דאיכא רווחא אינו ירא כלל ודוקא הכא דלית לי' רווחא לא ישמע ללוה כל שאין לו הפסד כיון דהוא שטר שנמחל שיעבודו ומדוייק לשון הש"ס דמסיק מאי איכא דטריף בשטר שנמחל שיעבודו והיינו כנ"ל דאין לו הפסד רק מניעת הריוח שהיה יכול להרויח וזה אינו עושה לו שירויח הוא טפי מאדם דעלמא כל שיש חשש לו ולא ריוח ודו"ק ולפי זה דברי הרי"ף ורמב"ם נכונים דשפיר בעינן הנפק דוקא מחשש שמא כתב ללות ולא לוה ובשטרי דלאו אקנייתא כיון דאיתרע אקרי וכתב והודאתו לא מהני דעושה בשביל שלא יפסיד פ"ד והמלוה ישמע לו בזה כמו שהוכחתי כנ"ל ומדברי הרשב"א א שהביא ה"ה מבואר ג"כ דעיקר הקושיא על הרי"ף הוא משום דיש בידו לכתוב שטר אחר היום ומשום פ"ד לא ישמע לו המלוה דסבר שמעי בי' רבנן ולפי זה לפי מה שכתבתי לק"מ ודלא כהתומים ריש ס"ק זה דדעתו דאפילו בלי שטר חוב אחר יכול ללות על שטר זה בו ביום וכבר השגתי עליו לעיל דכיון דנכתב שלא כדין אפילו בו ביום פסול ולא מהני ללות בו ודו"ק]:

ועוד נראה ליישב דברי הרי"ף ורמב"ם והוא דהך סברא שמעי בי' רבנן לא שייך כלל בשטר שנכתב בו ביום רק בחשש פרעון דבזה שפיר אמרינן דהמלוה ירא שמא יתוודע מעשה הפרעון שפרעו בו ביום ומפסדי לי' דהא בשעת פרעון לא נזהר הלוה דאז לא עלה על דעתו שיצטרך ללות שנית דאל"כ בוודאי לא היה פורע בו ביום דמי הכריחו הא סתם הלואה ל' יום א"כ שפיר ירא המלוה שלא יתוודע הפריעה אבל מחשש שמא לא לוה והיינו דאקרי וכתב כיון דנפל בזה לא שייך שמעי בי' רבנן דהיאך יתוודע שהשטר נכתב שלא כדין דהא וודאי דלא חשדי' לסהדי ברשיעי הואיל ונפל דא"כ אפילו יבואו עדים לפנינו ויסלקו כל חשש לא יועיל והא וודאי ליתא רק דחיישינן דבטעות נכתב הואיל ונפל וכמו שכתב הר"ן פ"ק דר"ה דאטו מאן דלא ידע דרב אסי לא מיפסל א"כ אם ראו עדים אחרים שנכתב שלא כדין ונמסר ללוה היו מוחים מלתנו והיו אומרים להם שהוא פסול הלכך פשיטא דמחשש לא לוה אין שום סברא דיחוש המלוה שמא יתוודע רק דאם היה השטר עומד ביד הלוה זמן רב והוא שטר דלאו אקנייתא