תפארת יעקב חושן משפט חלק א רנז

שטרא גם קשה על בעל התרומות דפתח בספיקא באומר שטר והחזרתי וסיים בראי' מר"י הלוי אפילו בעל פה דנאמן כמו מתנה ופקדון לכן נראה דוודאי אין כוונת בעה"ת שצריך שיאמרו העדים שקיבל על פרעון זה דא"כ ליכא למ"ד לא איתרע וזהו כוונת ר"י הלוי דאינן יודעין על איזה חוב קיבל ומ"מ איתרע שטרא כיון דמעידין שנתן על שטר זה בוודאי על זה קיבלם ואינו נאמן לומר סטראי אבל באינן יודעין על מה נתן סבירא ליה לר"י הלוי דמה שאינו נאמן סטראי כמו להד"ם הוא משום דלא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ כמו שכתב הרא"ש הילכך זהו בטענת סטראי אבל מתנה ופקדון דלא שייך זה סובר דנאמן ולפי זה גם בטוען על שטר קבלתים נאמן דבזה לא שייך סברא דלא שביק ולפי זה ה"ה בעל פה נאמן במיגו דשטר א"כ בכל גוונא צריך שיעידו עדים דהוא נתנם לפרעון שטר זה ואז אפילו בלי סברא דלא שביק אינו נאמן סטראי והן הן דברי בעה"ת. ובאמת דברא"ש גופא יש מקום לספק הזה דהא נתן טעם ג"כ משום לא שביק וא"כ בשטר לא שייך האי טעמא ואף דכבר כתבתי לעיל לפרש בענין אחר אבל קשה לכוונו בתשובה כלל פ"ו דכתב להדיא דלכך בעדים איתרע משום לא שביק וקשה בשטר מאי איכא למימר ואי דבשטר באמת נאמן ליהמני' בעל פה במיגו דשטר וליכא למימר דמיירי באמת דמעידין בפי' שנתן על חוב זה דהא הרא"ש חולק בהדיא על ד"י הלוי דאפילו מעידין שנתן לו מעות סתם אינו נאמן סטראי והוא תמוה לכאורה אבל באמת נלפע"ד דלק"מ וגם ראיית בעה"מ מדברי ר"י הלוי לא מוכח מידי כמו שאבאר:

והוא דוודאי קשיא ליה להרא"ש מה בכך דיש עדים דפרעו הלא כל כח השטר הוא משום חזקה שטרך בידי מאי בעי ובלא זה הי' נאמן לעולם שפרעו א"כ במה נגרע חזקה זו במה שנתן לו מעות אדרבא מכח הך חזקה נאמר דחוב אחר היה חייב לו ופרעו דעל השטר לא היה מניחו בידו וענין זה שהיה חייב לו חוב אחר אינו מילתא דלא שכיח מצד עצמו א"כ למה לא נכריח מכח החזקה דוודאי היה כך לזה תירץ הרא"ש דהך טענה בעצמה טענה גרועה דלא שביק מלוה בשטר ופרע על פה וא"כ זהו ראיה דוודאי על השטר פרע וזהו נגד חזקה דשטרך בידי מאי בעי לכך בלי מיגו לא מהימן וזהו דוקא אם אומר על חוב אחר בעל פה קבלתי אבל אם אומר על חוב שבשטר קבלתי בלא"ה אין מקום לשטר דהא כל כח השטר משום חזקה דשטרך בידי מאי בעי והשתא באומר החזרתי השטר במה נפשך אי דעדים ראו דהחזיר השטר בפניהם א"כ פשיטא דחוב אחר הוא דעכשיו שטרו בידו וע"כ דאומר דאח"כ החזיר לו השטר א"כ מה נפקא מינה דפרעו שטר זה והניחו בידו או שטר אחר סוף סוף ע"כ צריך שיודה דפרעו והניח השטר א"כ אין כאן חזקה כלל ואיתרע שטרא ואי דיאמר בעל פה אתה חייב לי אינו נאמן משום לא שביק וזה ברור לפע"ד. [ולפי זה ליתא לדינו של הש"ך לעיל ס"ק י"א וכמו שכתבתי לעיל ס"ק ז' ודו"ק] ואין לומר דניהמני' לומר החזרתי השטר קודם שפרעתני הא וודאי ליתא דהא בהדיא אמרינן פרק המפקיד דיותר מאמין הלוה למלוה משיאמין המלוה ללוה א"כ כיון שאתה מחייב את הלוה משום דוודאי לא הניח השטר בידו והא ע"כ אתה צריך לומר ביותר רחוק שהמלוה האמינו והחזיר לו השטר בלי עדים קודם שפרעו וזה ברור ולפי זה ממילא אין ראיה מדברי ר"י הלוי דע"כ לא כתב ר"י הלוי רק בעל פה דאז לולי הך סברא דלא שביק נאמן לומר סטראי אבל בשטר בלא"ה אינו נאמן דאיתרע חזקה ודו"ק:

(י) בעל השטר עסמ"ע וש"ך דוקא ששני התביעות היו שלו אבל אם על תביעה זו בא בהרשאה לא משום דאי בעי מיהדר הרשאה למרי' והוא מתשובת הרא"ש כלל פ"ו והביא ראיה מפ"ק דב"ק דלא אמרינן לכי מיהדר כיון דתיהדר וקאי ולפי זה תלוי בפלוגתא לקמן סימן קי"ט ולכך השמיטו המחבר דפסק שם לכי תיהדר. אבל אני תמה מאי ענין זה להך דב"ק התם אין כאן הכחשה כלל רק דמחולקים בסדר הגבי' א"כ שפיר אמרינן לכי תיהדר אבל כאן דהם מכחישים זה את זה א"כ כיון שיכול להחזיר נאמן במיגו שהוא כדבריו דאי בעי מיהדר ומה נפקא מינה הך מיגו או מיגו דלהד"ם משא"כ התם לא שייך מיגו דאין שם הכחשה כלל אך לפי מה שהעליתי לעיל ריש סי' נ"ו ולעיל סימן מ"ז דהך מיגו לא אמרינן כיון שבידו להחזירו ואין זה שקר ודוקא מיגו לשקר אמרינן ולא מה שאינו שקר כלל ולמה אינו עושה כן וע"כ שאינו יודע א"כ לא אתינן עלה מטעם מיגו. אך זהו לפי' הראב"ן והת"ח שם אבל לפי שאר פוסקים שם והש"ך מכללם אמרינן הך מיגו א"כ דברי הרא"ש לכ"ע ולא תליא בהך דלקמן סי' קי"ט ודו"ק:

(יא) ויש אומרים דאין השטר בטל לגמרי כו' וכן נראה לי עיקר דין זה צריך בירור כי הרי"ף והרמב"ם פסקו להדיא דהשטר בטל לגמרי (וכן נראה מדברי ר"י הלוי לכך הכריח דטענת מתנה עדיף מסטראי דהא מתנה להחזיק נאמן בוודאי וסטראי אינו נאמן וקרעינן השטר ודו"ק אמנם הרב נמשך אחר הרא"ש ור"ן שהשיגו על ראיית הרי"ף דבטל לגמרי ופסקו דלא קרעינן ולא מגבינן אבל לפע"ד נראה דדברי הרי"ף נכונים וראיותיו מוכרחין כמו שאבאר דמה שהביא ראיה מהא דקאמר אתורי יהיב ואתורי שקיל מבואר דאיתרע שטרא לגמרי וה"ה בהך דלעיל דפריך מינה ועל זה השיגו הרא"ש דמנא לן דבתורי הפי' דבטל לגמרי דילמא הכי הוי שנתן לו מעות לקנות שוורים וכתב לו שטר ודמי השוורים יפרענו על מלוה על פה ותמהני דהא דברי הרי"ף ברורים בזה דהא הוא גורס בש"ס כיון דקא מודי דאתורי יהיב ואתורי שקיל וכן הרא"ש גופא גורס כן והשתא לפי גירסא זו באין עדים על זה מיירי דאי ביש עדים מה צורך להודאתו והשתא תקשה לפי פי' הרא"ש דלפי טענתו באמת השטר קיים רק שאין אנו מאמינים אותו א"כ ניהמני' במיגו כיון שאין עדים רק בהודאת פיו ומזה דייק הרי"ף דע"כ דאף לפי טענתו איתרע שטרא והיינו כמו שפירש"י שם שנתן לו מעות לקנות שוורים למחצית שכר ובזה כיון דמודה דהחזיר לו מעות השוורים אף לפי דבריו איתרע שטרא א"כ ע"כ דבטל לגמרי דאי מהני תפיסה א"כ תליא בהכחשה ובחסרון אמונה וכיון דמודה נאמן במיגו והיאך יעלה על הדעת דבהך דמעיקרא דליכא מיגו דמיירי בעדים סובר ר"פ לא איתרע שטרא וכאן דאיכא מיגו יסבור איתרע שטרא וברור דאף לפי טענתו בטל השטר ובטל לגמרי א"כ שפיר מוכיח הרי"ף דגם בהך דמעיקרא בטל לגמרי וזה ברור [ובאמת לפיר"ח ור"ת בלא"ה קשה מהך כיון דלמחצית שכר נתן הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון כדמוכח פרק המוכר את הבית א"כ במחצה נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו א"כ בלא"ה צריך לישבע על השאר דאיתרע שטרא כיון דהחזיר לו מחצה על השטר והוי כפוגם שטרו ודו"ק רק כוונת הרי"ף להביא ראיה דלא נימא לא קרעינן ולא מגבינן] גם מה שהשיגו על ראיית הרי"ף מהך דקאמר וה"מ דפרעי' באפי סהדי וכו' לא יכול למימר סטראי וכיון דאינו יכול לומר סטראי בטל לגמרי והנה הם הבינו ראיית הרי"ף מהא דקאמר אינו יכול לומר סטראי (והם גורסין וכיון ובאמת ברי"ף נאמר דכיון] ובאמת בלא"ה מה זו ראיה כיון דלא גבי בשטרו פשיטא דאינו יכול לומר סטראי אבל נראה דכוונת הרי"ף להביא ראיה דה"ה כתב דראיית ר"י הלוי מדקאמר וה"מ דפרעי' באפי סהדי דמשמע שנתן לו בתורת פרעון בפניהם אבל בלא"ה נאמן במיגו דמתנה ובזה סובר הרי"ף כמו שכתב הרמב"ן דבמתנה גופא לא מהימן רק לפטור עצמו ולא להוציא ועוד דלר"י הלוי תיקשי סיפא אבל פרעי' בין דילי' לדילי' מיגו דיכול לומר וכו' משמע דוקא בינו לבין עצמו אבל באפי סהדי לא אפי' לא ידעו על מה נתן לזה סובר הרי"ף דודאי דעת ר"י הלוי אמת רק על דרך זה דבמתנה לא איתרע שטרא לגמרי רק לא קרעינן וזה מוכח שפיר מהך דשבועות מנה מניתי לך דלהחזיק נאמן וה"ה הכא לא קרעינן ולא מגבינן וזהו דקאמר וה"מ דפרעי' באפי סהדי אבל אם לא הזכיר הפרעון באפי סהדי לא איבטל שטרא לגמרי אבל פרעי' בין דילי' לדילי' אז גובה בשטרו ככל שטר וזו היא ראיית הרי"ף דאי אף עכשיו לא קרעינן מה זה דקאמר וה"א דפרעי' באפי סהדי ועל זה נתן הרי"ף טעם דכיון דאינו יכול לומר סטראי בטל לגמרי ומהאי טעמא לא הזכיר המחבר דעת החולקים כלל כיון דהרי"ף ורמב"ם סברי דבטל לגמרי ודבריהם מוכרחים כנ"ל אמנם לישנא דקאמר בש"ס ולא אידכר ליה שטרא מורה כהרא"ש ור"ן דבאידכר בטל לגמרי בוודאי לכ"ע אבל בלא אידכר איתרע שטרא ולא בטל ודו"ק וצ"ע]:

(יב) הוחזק כפרן. בבעל התרומות נסתפק אם צריך לישבע היסת או לא והגי"ת הקשה דמ"ש מהוחזק כפרן דעלמא דאינו צריך לישבע היסת והש"ך ס"ק כ' השיג עליו דוודאי חייב היסת שאינו חייב לו חוב אחר דעל זה לא הוחזק כפרן. ובאמת הדבר תמוה דאי בעל התרומות מיירי בכהאי גוונא מאי מקום ספק יש כאן הא פשיטא דצריך לישבע דכי בשביל שהוחזק כפרן פעם אחת לא יוכל להשביע לעולם אמנם גם אי נימא דמיירי בשבועה על השטר ג"כ אין כאן מקום ספק דהא עדים מעידין דפרעו והוא אומר להד"ם. לכן נראה לפי מה שהקשו התוספות פרק שבועת הדיינין גבי הך פלוגתא דאביי ורבא באומר לא לויתי ועדים מעידין לוה ופרע דאמאי לא מתרצינן דיבורי' לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי ותירצו דהתם שאני דטען להד"ם והקשו מיתומים פרק הכותב דהתם מיירי בלא לויתי ותירצו דלא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיח עוד תירצו דהכא כיון שטוענין עליו בב"ד יש לו לטעון בפי' כדי ליפטר ע"ש והשתא לתירוץ הראשון בוודאי יש לומר דדוקא בלוה הכופר להד"ם אין לתרץ דלהד"ם הוא הכחשה לכל העסק שהיה ביניהם וא"כ פרעו הוא על הלואה ולא