תפארת יעקב חושן משפט חלק א רנו

רק החילוק בין לקיחת השטר דאז לא היו נאמנים כלל שפיר מחוייב ויש להסתפק לדעתם אם הזכיר לקיחת השטר ונתן בעדים אם חייב לשלם אם המלוה נשבע ונוטל דיש לומר מי יימר דמשתבעת כדאמרינן בפרק שבועת העדות גבי משביע ע"א או כיון ששינה והשטר נשאר בתקפו רק לישבע חייב ואין להאריך דקיימא לן דאפי' בשבועה אינו נוטל אם פרע בעדים ולקמן אבאר עוד בענינים אלו ע"ש:

(ז) ובאו אלו והעידו שפרעו עסמ"ע דאם נתן לו נאמנות כבי תרי נאמן לומר סטראי אפילו עדים מעידין שפרעו והש"ך הביא בשם מהרא"ש דחולק דדוקא אם מכחישם גם עכשיו נאמן במיגו אבל אם עכשיו אינו מכחישם לא חציף אינש להכחיש עדים. והנה לכאורה דברי מהר"א ששון תמוהין מאוד במה נפשך אי סבירא ליה דכל שנתן לו נאמנות כבי תרי הוא לכל מה שיטעון אפילו יטעון סטראי יהא נאמן כב' עדים א"כ מה בכך דלית ליה מיגו מה צורך למיגו הא גם בטענת סטראי האמינו כב' עדים והרי כאן ב' עדים שנתן לו לסטראי וע"כ דסובר מהר"א ששון דלא הימני' רק אם פרעו או לא ולא על טענת סטראי לכך צריך מיגו דוקא ולפי זה קשה מה זה שכתב דאם עדים מעידין דבפי' על חוב זה נתן לו נאמן במיגו דגם עכשיו מכחיש וקשה כיון דהטענה בעצמה אינו נאמן להכחיש העדים דלא על זה הימני' א"כ מה מועיל מיגו הא הוי מיגו במקום עדים כיון דלא על זה הימני' והוא תמוה לכאורה ונראה דסובר מהר"א ששון דכל הנאמנות הוא במה שלא יאומן מצד הכחשת עדים על זה הימני' אבל מה שלא יאומן בלי הכחשה שוה לאיש דעלמא ואין לו נאמנות וזהו כוונת מהרא"ש דאם מכחיש עדים עכשיו אם כן במה שמכחישם נאמן הוא מכח הנאמנות אמנם מה שהיה מחוייב בלי הכחשה לא מהני לי' נאמנות א"כ בלי הכחשה היה איש אחר מחוייב להחזיר השטר או לא קרעינן ולא מגבינן א"כ הוא ג"כ נהי דבמה שמכחישם נאמן אבל דל הכחשה מהכא מחוייב ועל זה לא מהני נאמנות לפטרו ועל זה קאמר דבזה מהימן מכח מיגו ואי דלא חציף להכחיש עדים הא גם עכשיו מכחישם אבל אם עכשיו אינו מכחישם אם כן מכח הנאמנות אינו נאמן כנ"ל ומכח מיגו לא חציף להכחיש עדים ודו"ק כי זה ברור ותמהני על האחרונים שלא ביארו כוונת מהר"א ששון הנ"ל:

והנה הש"ך הרבה להשיב על דברי מהרא"ש הנ"ל ותורף דבריו דאינו נאמן כלל במיגו דטענת סטראי בעצמה טענה מעלי' הוא דכיון שהאמינו כב' עדים היה לו ללוה לכתוב הפרעון על השטר. ואין זה נכון לפע"ד דלפי דבריו כמו כן בלי נאמנות כלל אם פרעו בלא עדים מה צורך למיגו הא סטראי בעצמה טענה מעליותא היא דכיון דפרעו בלא עדים יכול לומר להד"ם וע"כ דבאמת על חוב אחר לתנם לו ובש"ס מבואר להדיא דנאמן במיגו ואמת דיש לומר דסובר הש"ך דבלי נאמנות יכול לומר דסמך שיכול להשביעו לכך צריך מיגו דוקא אבל באמת מדברי הב"י שכתב דדינו של הרמב"ן דקאמר דבע"א לא איתרע שטרא מוכרח בש"ס דקאמר וה"מ דפרעו באפי סהדי מבואר דע"א לא והנה יש להבין דהא בסיפא דפרעי' בין דילי' לדילי' משמע להיפך וצריך לומר דע"א ממוצע לשבועה כמו שכתבתי לעיל ואף דהרמב"ן כתב דאינו צריך שבועה כבר כתבתי לעיל דהיינו דוקא היכי דבטענת להד"ם לא היה צריך שבועה אבל במקום דבטענת להד"ם היה צריך לישבע אם כן פשיטא דגם בסטראי צריך לישבע דהא אינו נאמן רק במיגו ולפי זה מבואר דהא דקאמר פרעו בין דילי' לדילי' הכוונה בלי שבועה דבשבועה אפילו בע"א אינו מחוייב יותר רק שבועה ולשיטת הש"ך ע"כ כשטוען השבע לי דאל"כ אין צורך למיגו דטענת סטראי בעצמה טענה מעליותא היא ואפילו אם נדחוק ונאמר דהפי' מיגו היא כיון שיכול לטעון להד"ם אם כן גם סטראי בעצמה טענה מעליא היא דהיה לו לירא שמא יטעון להד"ם מ"מ קשה בהך דאבימי בכתובות מאי קשיא להו לתוספ' שם דלא הוי מיגו להכחיש העד ודחקו ליישב לאחר היסת וכבר תמה הריטב"א על זה דהך עובדא קודם היסת מיירי ולמה לא תירצו בפשיטות דמיירי בנאמנות דמהימן בלא שבועה אפילו פרעו בע"א כמו שתירצו בהדיא ביבמות קי"ט בד"ה מרענא וא"כ בהא אין צורך למיגו א"כ תקשי הכא כנ"ל ואין לומר דשאני התם דשלח ע"י שליח ליכא ריעותא דלא ידע שהשליח יקלקל הא ליתא דהא אנן פטרינן לשליח מהאי טעמא כיון שלא הזכיר לו לקיחת השטר לא היה לו להזהר א"כ מהא גופא ראיה לסטראי והתוס' ע"כ דסבירי להו דהתם היה באופן דשליח פטור דאי חייב אין כאן התחלת קושיא דהוי נוגע גמור כמו שכתב בעל התרומות. אך לפי זה יהא מוכח לכאורה מדברי התוספות כהש"ך דעכ"פ בנאמנות טענת סטראי טענה מעליא היא ואין צורך למיגו דאל"כ למה לא תירצו התוספות באמת בנאמנות ושוב אין כאן משיל"מ אבל באמת הא ליתא ונראה ברור שזאת הי' כוונת מהר"א ששון שהביא ראיה מדברי התוספות הנ"ל דלא, אמרינן מיגו להכחיש עדים וכתב שהוא ראיה גמורה ותמה הש"ך דהא התם יש כאן שבועה משא"כ הכא ולפי הנ"ל ניחא דמהר"א ששון דייק דאי כוונת התוספות מכח שבועה לא הוי צריכי לתרץ לאחר היסת והוי מצי לאוקמא בנאמנות דמועיל נגד ע"א כמו שתירצו כהאי גוונא ביבמות ע"ש וע"כ דמ"מ אפילו בנאמנות אינו מועיל רק במיגו ומיגו להכחיש עד לא אמרינן אפילו בלי שבועה ושפיר דייק מהר"א ששון דכ"ש להכחיש ב' עדים וכן מבואר באמת בלשון התוספות דלא כתבו רק דלא חציפי להכחיש העד ולא הזכירו שבועה כלל:

ובזה מיושב ג"כ מה שיש לתמוה על הרא"ש דנתן טעם דלא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ וקשה לפי זה אם יאמר שעל שטר אחר פרע מהימן א"כ ניהמני' על פה ג"כ במיגו דעל שטר קיבלם כמו דמהימן במיגו דלהד"ם [ובתומים הקשה עליו מדברי הטור סימן ל' ותמה הוא דמדברי הרא"ש גופא קשה כנ"ל] ולפי הנ"ל ניחא דאין כוונת הרא"ש דלכך אינו נאמן סטראי ביש עדים דוודאי בלא"ה כל שיש עדים שפרעו איתרע שטרא רק דקשיא מה צורך למיגו באין עדים הא טענת סטראי בעצמה טענה מעליא היא כמו שכתב הש"ך דהא פרעו והניח השטר בידו ועל זה כתב הרא"ש דלעומת סברא זו יש כאן סברא שלא היה פורע מלוה ע"פ ושביק מלוה בשטר אבל בעדים בלא"ה איתרע שטרא ואפילו בשטר דלא שייך לא שביק אבל בשטר בלי עדים באמת לא בעינן מיגו כיון דלא שייך לא שביק ולפי זה נסתר מה שכתב הש"ך דלעולם לעומת הך סברא יש כאן סברא דלא שביק. אך לפי זה בשטר ויש בו נאמנות צדקו דברי הש"ך דכיון דנתן לו נאמנות כבי תרי טענת סטראי מעליותא היא וסברא דלא שביק ליכא א"כ יש להאמינו גם בעל פה במיגו דשטר דאז לא היה מכחיש עדים והיה נאמן בלי מיגו כלל אך אי אפשר להעמיד דבר זה בש"ך אבל מ"מ הסברא בעצמותה נכון היא דיש להאמינו במיגו דעל שטר קבלתים ואז נאמן בלי מיגו כיון דנתן לו נאמנות כבי תרי [ועיין לקמן מ"ש עוד בדברי הרא"ש הללו] ולענין מה שתמה הש"ך עלהב"ח שפסק שצריך שבועה מה שהשיג עליו על מה שכתב דהוי מיגו דהעזה דלא אמרינן רק במקום שהיה צריך לישבע לק"מ דלא היה כוונת הב"ח רק להביא ראיה מדברי התוספות דזה הוי העזה א"כ נהי דהתם בעינן צירוף שבועה דהעזה גרידא לפטור ממון אמרינן אבל הכא דהוי ליפטר משבועה פשיטא דמיגו דהעזה ליפטר משבועה לא אמרינן אפילו היכי שלא היה צריך לישבע אם היה מעיז ואי כוונת הש"ך להשיג דכאן לא הוי ליפטר משבועה א"כ זהו השגה ראשונה של הש"ך וגם בזה ברור דהב"ח לטעמי' אזיל שפסק לעיל בכוונת הטור דצריך לישבע בלי נאמנות אפילו לא טען השבע לי דלענין זה בוודאי איתרע שטרא שיהא צריך לישבע א"כ הכא נמי כיון דהך נאמנות צריך לסייע לו לענין ממון כיון שיש עדים א"כ אוקי נאמנותן לגבי עדים וצריך שבועה ומיגו שפיר הוי מיגו ליפטר משבועה. ולפי זה לפי מה שהכרעתי לעיל לחלק בין אם טען שהלוה בעצמו נתנו לו על שטר זה והוא שתק דאז בוודאי איתרע חזקה וצריך שבועה משא"כ אם אומר שהלוה נתנם לו לסטראי א"כ ממילא הכא נמי תליא בהכי ודו"ק היטב:

(ח) והעידו שפרעו כתב בתשובת פרח מ"א דאם שני עדים מעידין על שטר זה ושנים על חוב אחר אוקי תרי להדי תרי והשטר בחזקתו ובתומים תמה עליו מדברי התוספות פרק האשה שנתארמלה שתירצו בשם הרשב"א בשובר וא"כ נימא השטר בחזקתו ובאמת אי משום הא לא אירי' דשאני התם דכמו דבשטר אמרינן לא קרעינן ולא מגבינן אלמא שאין מוציאין ממנו השטר רק גם הוא אינו יכול לגבות אם כן ה"ה בשובר לא קרעינן השובר וכל כמה שהשובר בידו אינו יכול לגבות בשטרו דהוא יאמר השובר בתקפו והשטר בטל כי השובר מגרע כח השטר לעולם וכל שיש בידו שובר כל ספק שבשובר הוי כשטר ובפרט דהתם אין העדים יודעין טיבו של שובר רק שהעדים פסולים אבל הכא מעידין בפי' על חוב אחר. אבל בלא"ה לא ידעתי מקום לדברי הפמ"א הנ"ל דהא מ"מ אינו נאמן סטראי אפילו בלי עדים רק במיגו דלהד"ם וכאן אין לו מיגו דאי היה טוען להד"ם אפי' בעדים המעידין לזכותו היה השטר בטל דדמי ממש לאומר לא לויתי ועדים מעידין לוה ופרע דחייב לשלם וה"ה הכא כשיאמר להד"ם ועדים מעידין על חוב אחר יפסיד שטרו בוודאי א"כ אינו נאמן סטראי כיון דליכא מיגו ואפי' אם נפרש דבריו בנאמנות או שאומר על שטר אחר קבלתי דאז אין צורך למיגו כמו שכתבתי לעיל מ"מ היינו דוקא כשפרעו בלי עדים וכיון שפרעו בלא עדים בוודאי על חוב אחר היה אבל כשיש לו עדים שפרעו על חוב זה נהי דעדים מכחישין מ"מ אין כאן טענה על הלוה דמ"מ הוא סמך על העדים ולא ידע שהם יכחישוהו באופן שאין לדברי הפמ"א שורש וקייום לכ"ע וזה ברור:

(ט) חוב אחר הוא שפרעת לי עש"ך שהביא דברי בעל התרומות שנסתפק באם טוען על חוב אחר בשטר פרעת לי והחזרתי לך השטר אם נאמן דמדברי ר"י הלוי נראה דנאמן ולדבריו צריך שיעידו העדים בפי' על חוב זה פרעו והש"ך תמה עליו מדברי ר"י הלוי גופא שהביא בעל התרומות גופא ריש שער י"ט דכתב להדיא דעדים אינן יודעין על איזה חוב פרעו ובאמת בלא"ה יש לתמוה על בעל התרומות דלפי דבריו היאך קאמר בש"ס דנחלקו בזה ואיכא כמה מ"ד דלא איתרע שטרא וכיון דעדים מעידין בפי' על חוב זה היאך ס"ד דמ"ד לא איתרע