תפארת יעקב חושן משפט חלק א רמו

כיון דאתחזק ומ"מ לרב נאמן וברור דכוונת התוספות שם איתחזק היינו מיד בב"ד עכשיו כדנקט ההוא איתתא דנפקא שטרא מתותי ידה אמרה פרוע הוא' ש"מ שנראה בב"ד א"כ שוב ליכא מיגו כמו שאבאר בסמוך דכל מיגו שאין להוכיח ממנה שהאמת אתו לאו מיגו היא ומ"מ הימני' ר"נ ש"מ משום דאי בעי' קלתי' מעיקרא מהימן דהימני' בשעת מסירה ואף דעכשיו ליכא מיגו ובזה מיושב היטב מה שיש לתמוה בתוס' שם שאחר שהוכיחו דשליש נאמן בלי מיגו כתבו ולפי זה אפי' בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר כל שאינו טוען שהשאילם לו שליש נאמן ופי' מהרש"א דמעיקרא דהטעם רק משום מיגו הכא ליכא מיגו דלקוח דהוי דברים העשויין להשאיל אבל עכשיו בלי מיגו מהימן ויש לתמוה הא התוספ' כתבו בעצמם מעיקרא דמהך דהימני' ר"נ משום אי בעי קלתי' מבואר דשליש בלי מיגו מהימן וקשה למה לי אי בעי קלתי' וע"כ דכל שהיה לו מיגו פעם אחת לא שייך הימני' כלל ולפי זה הכא אפילו לשיטת התוספות למה שליש מהימן הא לא היה לו מיגו כלל דהוי דברים עשויין להשאיל ואי דכוונת התוספות דהיה לו מיגו דלהד"ם או החזרתי ועכשיו יש עדי ראיה וליכא מיגו זו א"כ כמו שכתבו התוספות בדברים העשויין להשאיל היה להם לומר ג"כ עדי ראה דאל"כ אכתי יש לו מיגו אף לשיטת רש"י ועוד אי מיירי בעדי ראה א"כ אפילו הי' יוצא מתחת יד הלוה ג"כ לא הי' הלוה נאמן מטעם זה א"כ הא אין השליש נאמן במקום דאפילו מהלוה גופא היו מוציאין ואמת דהש"ך לשיטתו דסובר כאן דלשיטת התוס' עדיף ביד' השליש מביד הלוה דאפילו באינו מקויים נאמן עכשיו מכח הימני' אבל כתבתי לעיל דהא ליתא לכן נראה בכוונת התוס' דוודאי סבירי להו דהתם איתחזק הפי' עכשיו ומ"מ מיגו לא אמרינן רק שנכריח לזאת הטענה שהוא טוען שהוא אמת דאי שקר היה טוען שקר שהיה זוכה בלי שום ספק ומה לו לטעון שקר זה מה שיש להסתפק בו להאמינו אמנם עכשיו שהוא טוען אמת אין טענה עליו שלא טען כך שהיה זוכה בוודאי דהא אינו רוצה לטעון שקר ואסור לטעון שקר' לעוות הדין לכך טוען האמת אבל אם עכשיו שקר בפיו היה לו לטעון שקר המבורר שיזכה בדין ולפי זה ה"מ אם אותה הטענה שהי' יכול לטעון הוא ענין התלוי באמת ושקר אבל אם הוא דבר שאינו שקר כלל רק שעכשיו הראה השטר נאמר מיגו שלא היה מראה א"כ היאך יש להוכיח מזה שהאמת אתו הא עכשיו ג"כ למה הראה אותו ומי הכריחו לזה הא אם היה טוען יש בידו שטר והוא פרוע כמו שטוען עכשיו פשיטא שהיה נאמן כיון שלא היה מראוהו לפני ב"ד ולמה לו להראותו לב"ד ולומר פרוע הוא שיש להסתפק להאמינו הילכך כל שהראה לפני ב"ד שוב ליכא מיגו וזהו כוונת הת"ח והראב"ן הנ"ל וכבר הוכחתי לעיל סימן מ"ז כן מדברי הר"ן פ"ב דכתובות וזהו כוונת התוספות דוודאי בגט שפיר שייך מיגו כזו דהיה מוסר הגט לאשה וליכא למימר אף עכשיו למה הראהו לב"ד היה לו למסור לאשה הא ליתא דהא באשה תהא צריכה לבוא בגט זה לב"ד ולהראות הגט שתתגרש בו א"כ אי אפשר שתתגרש רק בשקר שתאמר מהבעל קבלה והשליש ג"כ יצטרך לשקר שאם תודה שקיבלה מן השליש היינו הך דעכשיו דאנו דנין מי נאמן כיון שהבעל אומר לפקדון וכיון שהוא אומר אמת אין לטעון עליו מה שלא טען שקר ולא עשה מעשה שקר כנ"ל אבל אם אומר שקר היה לו לעשות כן והוי שפיר ככל מיגו בעלמא ועל זה הוכיחו התוס' מפרק זה בורר דאפילו בלי מיגו נאמן דהתם ליכא מיגו כיון שהראה בב"ד אין להאמינו במיגו דלא היה מראהו דאף עכשיו מי הכריחו להראותו כנ"ל ואם ישרפנו יפטור הלוה באמת בלי שום שקר כלל רק דפרעו והי' שטרו נפרע במיגו שלא היה שטר כלל וע"כ דבלי מיגו מהימן ועל זה כתבו דלפי זה בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ג"כ נאמן השליש דבשלמא לפירש"י בהא אינו נאמן דעכשיו לית ליה מיגו כיון שאנו רואין עכשיו הדבר בידו ומיגו דלא היה מראה אותם לא מיגו הוא כנ"ל רק שהיה מקום להאמינו במיגו דלקוח דזהו מיגו מעליא רק משום דהוי דברים העשויין להשאיל אינו נאמן א"כ ליכא מיגו כלל אבל לפי' התוס' נאמן בזה דנהי דמיגו ליכא מ"מ מעיקרא הימני' שהיה יכול לטעון להד"ם והחזרתי ולפי זה מיושב מה שהקשינו דהא ביד הלוה ג"כ לא היה נאמן ולא עדיף שליש מהלוה בעצמו ולפי הנ"ל ניחא דנהי דהלוה לא היה נאמן ג"כ במיגו דלהד"ם והחזרתי כמו השליש מ"מ בלא"ה היה נאמן דהא התוס' מיירי שהם השלישו שניהם הדבר ביד השליש והם מודים בזה רק שמחולקים בתנאי השלישות א"כ שפיר יש לומר דידוע שהחפצים הם של אחד מהם כגון ששניהם לקחו מאחד ויש להם סוכסיכים ומסרום ביד שליש א"כ בוודאי השליש לא יוכל לזכות בהם כיון שהם דברים העשויין להשאיל ונודע שהם לא היו של שליש מאז ומקדם אבל זה השני היה יכול לומר שלו הם ואתה החזרתם לי כיון שאין ידוע שהיה של חבירו ולא שלו או כגון שידוע שהוא מסרם בידו למשכון וכדומה והוא מסרם לשליש אם כן אם יגיעו לידו יוכל לומר שפדאם ממנו ופרעו הלכך גם השליש דאינו יכול עכשיו לזכות בהם נאמן מכח הימני' ומ"מ אין להקשות דאית ליה מיגו דהיה מוסרם לשני ואפילו לפירש"י הא ליתא דמיגו כזו לא אמרינן דאף עכשיו למה הראה אותם ומי הכריחו לזה היה לו למוסרם והיה זוכה בהם בלי שקר במיגו דשלו הם כהך דפרק זה בורר ועיין לק"מ סק"ה מ"ש עוד שם בדברי התוס' הללו:

אמנם בגוף דברי התוס' מה שהביא דעת רש"י דאין שליש נאמן רק במיגו וכן נראה שהבין הר"ן פרק התקבל דעת רש"י דמעיקרא הקשה דהא יכול בעל לומר לא ידעתי שהוא שליח קבלה ואפי' ידעתי לא לקבלה מסרתי לו רק להולכה ותירץ כיון שהוא יודע שבידו ליתנה לה כשימצאנה אף מעכשיו גומר ונותן שאם הוא שליח קבלה שתתגרש מעתה ובתר הכי כדפריך בש"ס תינח אמרה קיבל למה לי ופירש"י הרי הוא בידו לפנינו והא וודאי קבלי' הקשה ומאן לימא לן דלקבלה יהבי ניהלי' דילמא להולכה וע"ש שדחק ליישב ויש להבין הא מעיקרא כבר הקשה קושיא זו ותירץ כנ"ל וצריך לומר דמיירי מעיקרא שהגט בידו ויש מיגו אז אמרינן דנאמן השליש אבל בלי מיגו אינו נאמן לדעת רש"י א"כ כיון דמשני מי קא נפיק גיטא מתותי' ידי' דלהימנ' מאי פריך קיבל למה לי דהא אכתי יש לומר להולכה מסרו דהימני' לא אמרינן בלי מיגו ועל זה הוצרך לתרץ מה שתירץ וזה שסיים דוקא דומיא דמתניתין שאינו מערער אבל כשהבעל מערער ואומר להולכה אין לנו כיון דלא נפיק גיטא מתותי' ידיה ואפילו לר"ז הרי להדיא כיון דעכשיו לית ליה מיגו שוב לא אמרינן הימני':

אבל באמת נראה לפע"ד ברור שלא היה זאת דעת רש"י חדא דאי ס"ד דכוונת רש"י כן למה לא פירש מקודם משום מיגו ולמה נטר עד הכא הגם דמעיקרא פי' להדיא כפי' התוס' דהימני' דמתחלה סמך עליו ועל הבטחתו ע"ש וזהו ממש כפי' התוס' גם מה דמקשה אח"כ קיבל למה ליה פירש"י דהא יש בידו ובוודאי קבלי' וקשה דילמא לפקדון קבלי' כיון דליכא מיגו ואי דלא חיישינן כל שאין הבעל מערער א"כ נצטרך לומר לרש"י דהקושיא לר"ה כמו לר"ח וכן הבין באמת הר"ן (כן צריך לומר בדבריו לדעת רש"י ודו"ק] ולא כן משמע ברש"י ובש"ס גופא דפריך וניהמני' לשליש משמע דמצד דינא דשליש נאמן מקשה והיינו לר"ח:

לכן נראה ברור דכוונת רש"י כך דקשיא לי' אהא דפריך תינח אמרה קיבל למה לי דמשמע מעיקרא מאמרה נמי קשיא לי' ויש להבין הא בזה לא שייך הימני' כלל והתוספ' דחקו לייישב תינח אמרה לא הוי קשיא לן כלל ע"ש לזה סבירא ליה לרש"י דוודאי סברת ר"ח דהימני' הוא בלי מיגו ומה ענין זה למיגו כיון שמתחלה האמינו כמו שפירש"י קודם רק על זה דלא נצטרך עדי אמירה לא מהני הימני' כלל ועל זה פשיטא דאינו נאמן רק במיגו ולזה בס"ד דהיה סובר דהגט בידו א"כ עדי אמירה נמי לא צריך דאף דלא שייך הימני' על זה מ"מ הא התוס' כתבו דלכך לית ליה מיגו דהיה מוסרו לאשה דשמא האשה לא תתרצה לקבל הגט מחשש דבעל אומר לפקדון ולפי זה ה"מ אם מהימן מטעם מיגו היא לא תרצה אבל עכשיו דבזה שמסר בידו לגירושין נאמן בלא"ה מטעם הימני' ואין כאן רק מה שאין עדי קבלה א"כ היא אומרת שעשאתו שליח קבלה א"כ בוודאי תקבל הגט ממנו א"כ תיקשי במשנה האשה שאמרה התקבל צריכה ב' כתי עדים הרי דמיירי שהאשה רוצה להתגרש ואומרת שעשאתו שליח קבלה א"כ למה לה עדים היא תתרצה לקבל הגט ממנו כיון דנאמן שקיבל לגירושין בלי מיגו וכ"כ הר"ן בהדיא וז"ל וכן לדברי רש"י יש לי לומר שכיון שבשעה שבאו לב"ד קודם שאמר בעל לפקדון היה יכול ליתנה לאשה והאשה היתה מקבלתו מידו נאמן לומר שליח קבלה הייתי עכ"ל והיינו כמו שכתבתי ועלה משני מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמני' הא עכשיו לית ליה מיגו כלל שהגט קרוע רק שנסמוך על הימני' וזה לא שייך לעדי אמירה ואהא פריך תינח אמרה דבזה בעינן מיגו והשתא ליכא מיגו אבל עדי קבלה לגירושין מבעל בזה לא בעינן מיגו רק מכח הימני' א"כ מה בכך דעכשיו קרוע מעיקרא הימני' וכיון שהוא בידו בוודאי קבלו וממילא לגירושין מכח הימני' ואפילו בלי מיגו ואהא משני הא מני ר"א דאין גט כשר בלי עדי מסירה אף דוודאי מסרו לו וזה נראה לפע"ד בכוונת רש"י ולפי זה לק"מ מה שהקשו התוס' שם ואין צורך לדחוק דמאמירה לא קשיא כלל גם קושית הר"ן ניחוש דהיה להולכה לק"מ דודאי לר"ה יש לחוש אבל לר"ח אין לחוש לכלום דהא הימני' ואפילו בלי מיגו כנ"ל ולשיטת התוס' דבהולכה לא שייך א"א ומודה ר"ה לר"ח א"כ לר"ה נמי קשה ולשיטת הר"ן שם דבהולכה שייך ג"כ א"א והיינו דאי לקבלה הי' מוסרו לה אבל להולכה לא רצה שתתגרש מיד א"כ לר"ה לק"מ דשפיר חיישינן דהי' להולכה) וכמו שכ' הר"ן שם קודם כנ"ל:

(ב) נאמן כשני עדים עש"ך מה שטרח ליישב לשון זה כיון דאם עדים מכחישין אותו אינו נאמן ולפעד"נ בפשיטות והוא דבש"ס גיטין פליגי ר"ה ור"ח בגט והם בעיר אחת דר"ה סובר שליש נאמן דהימני' ור"ה סובר בעל נאמן דא"א דלגירושין יהביה לי' לידה הוי יהיב לה ופריך מהך ברייתא שליש נאמן משניהם ומשני שאני ממון דאתיהיב למחילה והנה יש להבין הך טעמא דר"ה למאי אתיא אי דלא סבירא ליה סברת ר"ח דהימני' א"כ מה צורך לטעם ח"א וע"כ דסובר כסברא זו כר"ח באמת [הרי דהפוסקים שליש נאמן דהימני' מ"מ גבי גט יש פוסקים כר"ה] א"כ מאי קאמר א"א דהא אנן לא אמרינן דיהיב לחלוטין לגירושין רק סמך על השליש שאף אם ישקר יהא באמת