תפארת יעקב חושן משפט חלק א רמב

הא יכולין לעשות אלף שטרות ולא ידעתי הא בש"ס גופא קשה טפי דהא קאמר שטר של מנה לא יעשנו של חמשים שמא כתב לו שובר והשתא פשיטא דליכא למימר מזמן שני דא"כ בלא"ה לא יועיל השובר כמו שכתב הרשב"ם שם דמזמן ראשון מיירי א"כ תקשי הא עשו עדים שליחותן ובאמת אפילו אם נפרש דהלוה צוה בשליחות לכתוב הרבה שטרות ואחד יהא לו מ"מ לאחר היום הוי מוקדם וצריך לומר דמיירי שהיה כתוב בו ביום ושפיר לא שייך עשו עדים שליחותן חדא דהלוה צוה לכתוב מעיקרא הרבה ועוד דבשטר לא שייך עשו עדים שליחותם כמו שכתבתי לעיל סימן מ"א ס"ק ג' בשם הרא"ש ודוקא במי שפרע מקצת חובו שייך זה ע"ש. ולפי זה דמיירי בו ביום מיושב קושית התוספות שהקשו בהך דמעיקרא נמי נימא הטעם דשובר ולפי הנ"ל ניחא דוודאי לפרעון בת יומא לא חיישינן והכא ע"כ בו ביום משא"כ בהך דרוצה לעשות ממאה חמשים כיון דע"כ נפרע שפיר חיישינן לשובר וזה ברור [ובדברי רבינו ירוחם נראה דקמ"ל אפי' מזמן שני דלא חיישינן לקנוניא ונהי דיכולין לעשות הרבה שטרות מ"מ להחליף אינן יכולין כיון שהלוה אינו רוצה למסור לו שטר מחדש רק שאינו מוחה להחליף]:

(ג) ואפילו יש לו אחד של מאה נראה דאפי' בתוך זמנו דלא חיישינן לפרעון הכא שעושה שטר של נ' משטר של מאה חיישינן ואפילו למ"ד לקמן סימן פ"ד פוגם ח"ז אינו נשבע והיינו דלא איתרע על הנשאר מ"מ הכא שרוצה לכתוב שטר קטן חיישינן ואין להקשות א"כ מאי קשיא להו לתוס' דנימא מעיקרא הטעם דפרעו ונתן שובר דהא מעיקרא בתוך זמנו לא חיישינן ולק"מ דהתוספות שפיר הקשו לרבא דלית לי' ת"ז פ"ק דב"ב ולפי זה לדידן בלא"ה אתי שפיר הך דמעיקרא נ"מ בת"ז דלא חיישינן לפרעון אך באמת בלא"ה נראה לפע"ד ליישב קושית התוס' דוודאי כל שטר שלם הבא לפנינו לא חיישינן שנפרע ונתן שובר דהא נפרע שלא בפניו ולא חיישינן לשובר כל שיש בידו שטר רק הכא חיישינן לפי שהוא מודה דנפרע מקצת ועיין לקמן סי' פ"ד ומ"ש שם:

נד (א) אבל לא עדי השטר. עש"ך ס"ק א' בשם הב"ח דמזמן שני יכולין לעשות לו שטר שלא ברצון הלוה שאין זה שטר חדש אלא שמעתיקין אותו ודבריו תמוהין דבהדיא כתבו התוס' ב"ב דף ק"ט ע"ב בד"ה אין הלכה דהך דנמחק שטר חובו אינו שטר חדש רק העתקה אבל הך דפרע מקצת חובו הוי שטר חדש וא"כ כיון שפסק הטור סימן מ"א בנמחק לא יכתבו שטר חדש כ"ש כאן וכן הסמ"ע כתב ס"ק ב' ג' דהכא ג"כ שייך עשו עדים שליחותן וכדברי הרב בהגה' אלא שאני תמה על הסמ"ע ס"ק ב' שכתב דלכך אין כותבין מזמן ראשון דיהא נראה כמוקדם והוא תמוה דהא כיון דאמרינן עשו עדים שליחותן הוי מוקדם גמור ואפילו בקנין מ"מ קנין לא מהני רק אם לכתיבה עומד אבל כאן שכבר נכתב ואינן יכולין לכתוב אחר שוב לא מועיל הקנין כלל כיון שכבר נגמר מעשה הקנין בכתיבת שטר הראשון [וסברא זו כתבו התוס' דנראה כמוקדם והם לא סבירי להו עשו עדים שליחותן כמו שאבאר בסמוך] גם הש"ך ס"ק ב' כתב כן דהוי כמוקדם ולא ידעתי למה:

אמנם בגוף הדין שכתב הרב בהגה' דאין כותבין רק מרצון הלוה נלפע"ד ברור שהתוספות חולקין בזה ולפי שנראה לפע"ד ברור שהרב מהרש"א לא כיוון יפה שם בביאור דברי התוס' והגהת הרא"ש מוכרח אני להאריך קצת. והנה התוספות שם בד"ה אין הלכה כתבו דר"נ דשאל אי שמיע לי' לרב ברייתא ס"ד דרב מפרש דר"י לא קאמר רק מזמן שני ועל זה פליג דב"ד אפילו מזמן ראשון והיינו מדקתני יחליף סתם משמע אפילו בעדים ואז וודאי מזמן שני א"כ ה"ה ב"ד] דאלימי אבל אי הוי שמע הברייתא דעדים ג"כ מזמן ראשון לא הוי פליג ואהא קשיא להו היאך אפשר לפרש כן מילתא דר"י הא בנמחק כותבין ב"ד אפילו מזמן ראשון דאי מזמן שני למה לי ב"ד אפילו עדים יכולין לכתוב ותירצו דהתם מזמן שני ומ"מ עדים אינן רשאין לפי שהוא שלא מדעת הלוה וכבר עשו שליחותן כמו גבי גט וכתבו אף דלא דמי לגט מ"מ יש לומר כן ע"ש וכתבו עוד וז"ל ועוד יש לומר דר"נ סבירא ליה דמודה רב היכי דנמחק שעושין לו ב"ד שטר אחר מזמן ראשון משום דהתם אין לחוש אם זה דומה למוקדם כיון שב"ד בעצמן כותבין אותו דב"ד אלימי לאפקועי ממונא ולא יבוא לחתום בשטר מוקדם ע"י שנכשיר בזה אבל הכא כותבין לו עדים הילכך אין להם כח לחתום מזמן ראשון שדומה למוקדם שלא יבוא לחתום בשטרי מוקדמין עכ"ל ולכאורה דבריהם תמוהין כי נראה שהם באו עכשיו ליישב דהתם ב"ד כותבין והכא מיירי בעדים א"כ הלא זה היה יסוד הקושיא דע"כ דר"נ לא מפרש כך דא"כ פליג רב אמשנתנו וכ"ש אברייתא והשתא אם נפרש דהכא מזמן שני ועדים כותבין וב"ד אפילו מזמן ראשון א"כ מאי חולק רב אר"י הא הוא ממש מילתא דר"י והיאך קאמר אין הלכה לא כר"י ולא כר' יוסי דהא דבריו הוא ממש כר"י לפי פי' ר"נ אליבא דרב ע"כ דר"נ מפרש אליבא דרב דר"י סובר ב"ד מזמן שני א"כ לא תירצו התוספ' כלום מהך דנמחק דמוכח דב"ד מזמן ראשון דליכא למימר מזמן שני ועשו שליחותן א"כ היינו הך תירוץ התוספות הקודם:

והנה הרב מהרש"א נראה שהרגיש בז"ה ופירש דבהך תירוץ סבירי להו לתוספות דכך הפי' אליבא דר"נ דמיירי בעדים ומזמן ראשון אין כותבין רק מזמן שני רק ב"ד כותבין מזמן ראשון ואהא פליג רב דעדים אפילו מזמן שני אין כותבין ושפיר שאל ר"נ אם רב שמע מברייתא דס"ד דרב לא חלק רק דאין חילוק בין זמן ראשון לשני אבל אם ידע הברייתא דמזמן ראשון כותבין אפילו עדים לא היה חולק ונסתייע לפי' זה מדברי הגהת הרא"ש ע"ש ודבריו תמוהין מאוד חדא דהא בהדיא כתב בהג"א דוקא שלא ברצון הלוה אבל ברצון הלוה פשיטא דמותר א"כ התם דכל המחלוקת דהלוה רוצה להחליף ואינו רוצה בשובר א"כ פשיטא דיכולין לכתוב מזמן שני ואי אינו רוצה פשיטא דלכ"ע מחליפין וכן מבואר להדיא בתוספות מקודם שחילקו בין הך דנמחק דהוא שלא מדעת הלוה משא"כ הכא דהוא מדעת הלוה א"כ פשיטא דאין מקום לחוש לכתוב מזמן שני ועוד קשה אי נימא דכוונת התוספות לתרץ דהתם מזמן ראשון והכא מזמן שני ע"י עדים א"כ מה זה שכתבו דר"נ סובר דמודה רב היכי דנמחק שעושין לו ב"ד שטר אחר מזמן ראשון ע"כ וקשה מאי אירי' נמחק אפי' הכא ב"ד כותבין מזמן ראשון רק דמיירי בעדים וברור דכוונת התוספות לחלק בין נמחק להך דהכא ולפי' מהרש"א אין חילוק כלל ועוד קשה כיון דסבירי להו לתוספות עכשיו דמזמן שני גם כן אסור לרב וע"כ דסבירי להו עשו עדים שליחותן כמו בגט א"כ מה זה שכתבו בזמן ראשון משום גזירה שלא יעשה מוקדם הא בלא"ה כל שאין ב"ד כותבין עשו עדים שליחותן והוי מוקדם גמור ואי דזהו דוקא לרב אבל ר"י לא סבירא ליה עשו עדים שליחותן מ"מ מנא להו לתוספות נימא דמזמן ראשון גם ר"י מודה דאין לכתוב מטעם עשו עדים שליחותן ועוד אכתי תקשי כיון דע"כ בהא פליג על ר"י דעשו עדים שליחותן ולר"י לא א"כ מאי ראי' מברייתא טפי ממשנה הא לא שמענו מהברייתא רק דלא אמרינן עשו עדים שליחותן וגם לא גזרינן משום מוקדם א"כ במתניתין נמי מוכח דלא אמרינן עשו שליחותן דהא לא פוסל ר"י בעדים רק משום גזירה אבל עשו עדים שליחותן לא סבירא לי' דמהאי טעמא מכשיר מזמן שני א"כ רב בע"כ חולק דעשו עדים שליחותן א"כ מאי אולמי ברייתא טפי ממתניתין דשאל ר"נ אי שמיע ליה הוי הדר בי' גם בגוף דברי הג"א מה שפירש מהרש"א דהם שני תירוצים בתוס' והשתא כיון דלפי' אחרון מזמן שני אסור דעשו שליחותן א"כ לאיזה תירוץ יהא מותר מזמן שני אדרבא לפי' ראשון פשיטא דאסור כמו שכתבו התוספות בהדיא דנמחק מיירי מזמן שני ועדים לא דעשו שליחותן:

אבל באמת דברי התוספות פשוטים וברורים ולא ידעתי למה נתקשה הרב מהרש"א בזה דמעיקרא כתבו לתרץ דהך דנמחק מזמן שני ומשום דעשו שליחותן לא יכתבו עדים רק ב"ד וקשיא להו בזה דבשטרות לא שייך עשו עדים שליחותם ודוקא בגט דבעינן שיאמר לסופר כתוב משא"כ בשטר כיון שכבר נשתעבד במה נפקע השיעבוד ואינו רק לראי' ועל זה נדחקו שם לדמות לגט ע"ש ואהא כתבו לתרץ דהתם באמת מזמן ראשון ומזמן שני אפילו עדים יכולין לכתוב דלא דמי לגט כלל ודוקא התם ב"ד כותבין משום דלא דמי למוקדם שהכל רואין שהוא קייום ב"ד שהרי כותבין במותב תלתא וכו' וחותמין כמו בקיום אבל הכא נהי דב"ד כותבין מ"מ ס"ס הוא שטר כמו כל השטרות והעדים חתומים בו א"כ שפיר יש לגזור שיעשה מוקדם דעלמא אבל השתא לא סבירא להו להתוספות כלל סברא דעשו עדים שליחותן רק גבי גט לא בשטר רק בזמן ראשון גזרינן משום מוקדם דעלמא אפי' ב"ד כותבין לר"י ואתי רב ופליג דב"ד יכולין לכתוב אפילו במי שפרע מקצת דבב"ד לא גזרינן כלל ואהא שאל ר"נ דאם היה ידע מהברייתא דאפי' בעדים מכשיר ר"י דכיון דלא שייך בשטרות עשו עדים שליחותן גזרינן משום מוקדם כלל היה מכשיר גם בעדים רק לפי שלא ידע הברייתא והיה סובר דאפילו בב"ד פוסל במי שפרע משום גזירה אלא זה פליג דבב"ד לעולם לא גזרינן וכן כתבו התוספות שם בד"ה אלא עדים דהכא לא שייך כלל עשו עדים שליחותן רק משום מוקדם דעלמא גזרינן ולפי זה פשיטא דמזמן שני יכולין לכתוב אפילו עדים אחרים והן הן שני הפירושים הנזכרים בהג"א דלפי' ראשון מזמן שני יכולין לכתוב דלא אמרינן עשו עדים שליחותן ולפי' שני אמרינן והיינו