תפארת יעקב חושן משפט חלק א רלו

אחד וודאי נפרע ולפי זה מבואר דכל המחלוקת דוקא בשניהם משולשין אבל באחד משולש ואחד אינו משולש לא נתבטל מחמת השובר וגובה ממנו כיון שהשובר אינו מוכח מתוכו והשטר מוכח מתוכו כמו שבארנו וגם הטור מודה לזה כמו שהוכחתי אמנם בשניהם משולשין הטור חולק בוודאי והרב בעל משאת בנימין הביא ראי' דלפי מה דמשני בנמצא אצל לוה א"כ מה קאמר כיצד יעשו וע"כ דשילוש השטר מועיל לבטל השובר שאינו משולש ודחה הש"ך דישלשו השובר וכתב עוד דעדים אינם רשאין לכתו' שובר שאינו משול' בלא הוחזקו ותיכף הרגיש היאך פוטר עצמו בשובר שאינו משולש משניהם הא השובר פסול שהעדים עשו שלא כדין ועל זה כתב כיון דלא שילשו מסתמא באמת פרע וכתבו לו שובר אחד לפניהם אבל עדיין לא הועיל דתינח באומר באמת שפרע לשניהם אבל במודה שלא פרע רק לאחד כמו שכתבו הט"ו לעיל א"כ מודה שהשובר פסול כיון שלא שילשו שהרי הי' יכול לפטור עצמו משניהם וע"כ דהעדים היו יכולין לעשות כן שסמכו דהשטרות משולשין ולא יועיל והיינו כדעת הרמ"ה ובתומים תמה על המ"ב דהא לפי תירוץ ר' ירמי' ג"כ לא קאי כיצד יעשו על זה. וליתא דלר' ירמיה פשיטא דקאי כיצד יעשו דהא המלוה יכול גם כן שלא ליקח אצלו שובר כזה אצלו ולא שייך עצה בזה אבל לפי תירוץ אביי פשיטא דזה נמי צריך עצה ופשיטא דכיצד יעשו קאי עלה:

(טז) ונמצא אצל המלוה זהו ממה דפריך בש"ס טעמא דנמצא הא לא נמצא לא הא אין אחר יכול להוציא עליהן שט"ח ומשני ר' ירמי' במשולשין וכו' ויש לתמוה לדעת הפוסקים והרמב"ם והמחבר מכללם דאם באו עדי השטר בעצמן ואמרו זהו שהעדנו עליו מהני א"כ מאי פריך ולמה לי' לשנוי במשולשין דעד השתא לא הזכיר' העצה של שילוש שהרי אמר אח"כ כיצד יעשו הא בלא"ה לק"מ דמעיקרא קאמר הדין בענין גוף הלואה ואח"כ כתב לענין פרעון שאפילו נודע הלואה על פי עדים פטורים מחמת השובר שנמצא ובשלמא להפוסקים החולקים ליכא לאקשויי דמ"מ מלוה ע"פ הוי הא ליתא דסוף סוף בלי שובר יכולין לטעון פרוע כמו מלוה ע"פ אבל להרמב"ם דבכהאי גוונא הווי מלוה בשטר קשה גם בגוף הדין צ"ע שהרי יכול לומר שלא חשש להניח השטר בידו כיון שלא ידע שיש עליו עדים בעצמן שחתמו וצ"ע:

(יז) שובר מקויים עש"ך ולפעד"נ דוודאי יש לראות התם דפסלינן השטר כשנמצא שובר אם השטר מונח בין שטרות קרועים והשתא ניחזי אם יש עוד שטר כשר שאין עליו שובר כלל מוכח ג"כ בין השטרות קרועים אז אין ראי' שהשטר פרוע והשובר אמת דהא גם שטר כשר בלי שובר כלל מוכח שם ולפי זה הכא פשיטא דשובר זה אינו רק מאחד שהפקידו בידו א"כ שטר אחד בוודאי כשר ואין כאן ראי' משטרות הקרועים דהא ע"כ שניהם מונחים שם ועל אחד אין כאן שובר כלל א"כ הוי לי' ממש כמונח שטר זה עם שטר אחר בלי שובר בין הקרועים וצריך לומר דוודאי כל שטר המונח בין הקרועים יש רעותא אבל מ"מ אי אפשר לפסלו בלי שובר כלל אבל מ"מ אינו כדאי לתרץ גם השני שיש עליו שובר וזהו אם שובר של השני ידוע שהוא שובר על שטר זה משא"כ אם לא נודע אם הוא כתב ידו ויכול להיות שהוא מזויף ויב"ש אחד בכיון השליכו לשם לבטל השטרות א"כ נהי דאם שטר אחד מונח בין הקרועים א"כ מה שמונח בין הקרועים היא ראי' על השובר שאינו מזוייף אבל אם גם שטר בלי שובר ג"כ מונח שם א"כ ממילא אי אפשר להביא ראיה מזה על השובר שאינו מזוייף כנ"ל ברור בזה ולפי זה פי' דברי הטור שהוא מקויים עכשיו לא מכבר דבזה לא בעינן מונח בין הקרועים ודו"ק:

נ (א) שכתוב בו וכו' גובה בו עיין תומים שהקשה הא לא הוי מוכח מתוכו וכמו כן הקשה בשיב"ש המוציאין שט"ח על אחרים הא לא הוי מוכח מתוכו ואי משום דיוצא מתחת ידו זה לא הוי מוכח מתוכו והביא ראיה מגט ע"ש ודבריו תמוהין לפע"ד דוקא בגט שייך לומר דבעינן מוכח מתוכו שהרי שם המגרש והמתגרשת שניהם עיקרים בגט וכל שלא נודע שם אחד מהן לא הוי מוכח מתוכו אבל בשטרות דלענין בנ"ח פשיטא דלא בעינן מוכח מתוכו כדמוכח להדיא לעיל סי' מ"ט דאפילו עדים אחרים מעידין נאמנין לענין מלוה ע"פ וכל מה דבעינן מוכח מתוכו הוא רק לענין משועבדים אם כן זהו בסכום המעות והלוה והזמן אבל בשם המלוה מאי איכפת להו ללקוחות לידע שמו ס"ס הלוה נשתעבד יהי' מי שיהי' והם יכולין להזהר שלא ליקח ממנו מזמן השטר שנשתעבד וזה ברור ולק"מ:

(ב) כל המוציאו. הב"ח ומהרי"ט נחלקו בזה דעת הב"ח דגם בממך גובה בו המוציאו אף שאומר שלקחן מאחר בלי כתיבה ומסירה ומהרי"ט חולק דדוקא בכל המוציאו גובה בו בלי כתיבה ומסירה שכך נשתעבד מתחילה לכל מי שיוציאו אבל בממך לא נשתעבד רק לזה שמסר לו ומדברי הנ"י פרק גט פשוט משמע להדיא כדעת מהרי"ט שאחר שפי' סוגית הש"ס בממך כתב וז"ל אמר המחבר ושטר שכתוב בו שנתחייב לכל מוציא אותו בב"ד כשר וגובה בו המוציאו דהא לנפילה לא חיישינן ואי משום שלא נתברר כשכתבו למי נתחייב וקיימא לן דאין ברירה בדאורייתא שאני הכא כיון שהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם אין כאן דין ברירה ומיהו שטר זה כל שהוציאו ופרעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שיעבודו לכל אדם שיוציאו מכאן ואילך שלא נתחייב זה אלא במנה בלבד מפי רבינו הר"מ והריטב"א ז"ל עכ"ל והשתא אי ס"ד דדעת הנ"י כהב"ח דבממך ג"כ אפי' בא מכח אחר אינו צריך כתיבה ומסירה א"כ מה זה שכתב הנ"י ענין בפני עצמו ושטר שכתב בו שנתחייב לכל מי שמוציאו הא בהך דינא גופא שייך זה שהרי בזה ג"כ כל המוציאו גובה בי' והוי לי' להקשות מברירה גם לחדש דינו בשובר הגם שכתב ומיהו שטר זה משמע בהדיא דדוקא בשטר זה קאמר והא שייך בשטר שכתב בו ממך דמיירי בי' בש"ס וברור דבשטר שכתוב בו ממך אם באמת בא מכח אחר אינו גובה בו כמו בשאר שטרות גמורים רק בכו"מ רק מה שכל המוציאו גובה בו בשביל שאנו אומרים זהו שלוה בו מעיקרא ולו נתחייב באמת כיון שכתב בו ממך ולא חיישינן לנפילה א"כ לא שייך להקשו' בזה דאין ברירה הא מיד בשעת מסירה באמת לא נשתעבד רק לזה ואם יבוא אחר בו לא יגבה רק בכו"מ א"כ לא שייך בזה ברירה כלל וכמו כן שובר לא שייך דהא ע"כ דהשובר ממנו הוא דאי מאחר א"כ השטר של אחר הוא ואינו גובה בלי כו"מ ואי דהשובר ממנו א"כ פשיטא שהרי נתן שובר ולא שייך הך דינא רק בשטר שכתוב בו כל המוציאו יגבה בו והשתא מעיקרא לא נתחייב לאיש מיוחד שהרי אפילו נודע שהמוציאו לא לוה כלל גובה בו בלי כתיבה ומסירה והיינו דכל המוציאו הוברר שלו נתחייב ושפיר שייך להקשות דאין ברירה והוצרך לתרץ דהכא לא שייך ברירה וכן שובר מאיש אחר מועיל לגרע השטר שלא יגבה בו המוציאו אף שאין השובר ממנו וזה ברור וכיון שהנ"י והר"מ והריטב"א דעתם כמהרי"ט העיקר כדבריו ודלא כהב"ח:

(ג) מתוך שנאמן לומר פרעתי וכו' עיין תומים ס"ק ד' דבנפילה דיחיד אינו נאמן במיגו דהוי במקום חזקה אלימתא ושכן כתב בספר בני שמואל ע"ש אבל מדברי הש"ך לקמן סי' ס"ט ס"ק ט"ו מבואר להדיא דאפילו בנפילה דיחיד נאמן במיגו דפרעתי דולפענ"ד עיקר כדבריו דהא קיימא לן כרבא ולדידי' פשיטא דאין חילוק כלל דאל"כ מאי מייתי ראי' דלא חיישינן לנפילה משני יב"ש כיון דע"כ לא דמי דבזה כהאי גוונא אינו נאמן לומר ממני נפל וכאן נאמן א"כ מנין לנו להוכיח דלא חיישינן לנפילה כיון דע"כ התם שאני וברור דלר' אין חילוק כלל בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים א"כ כמו דבנפילה דרבי' נאמן במיגו ה"ה נפילה דיחיד וזה ברור וראיתי באורי' סי' ס"ט שם דליתא להש"ך כמו שכתב כאן ולפי מה שכתבתי דברי הש"ך מוכרחין ועיין בסמוך ס"ק ד'. והנה מהרש"ך כתב דהרשב"ם חולק על דין זה דפי' בכתב יד לא שטר בעדים ובאמת דבריו תמוהין שהרי הרשב"ם דעל כתב יד אינו נאמן לומר פרעתי אמנם להליץ בעד הגאון הנ"ל נראה חדא דיש לומר דכוונת הרשב"ם כך דהא בעי' הוא בכתב ידו והוחזק בב"ד אם נעשה כמלוה בשטר שלא יוכל לומר פרעתי אך אפילו אי נימא מדפירש הרשב"ם שם קודם האבעיא לענין משעבדי משמע דכוונתו כאן בלי האבעי' מו"מ אין ראי' דבלא"ה דעת הרז"ה דאינו נאמן פרעתי והוכיח ממשנה דקתני הוציא עליו כתב ידו גובה בנ"ח ולזה סובר רשב"ם לדחות ראי' זו דמיירי בנאמנות א"כ עלה קא מיבעי לן הוחזק מהו ושפיר פי' רשב"ם שאינו נאמן פרעתי אך מ"מ פשיטא דאין מדברי רשב"ם דהכא ראי' דיש לפרשו בנאמנות ובאמת צ"ע על הטור ובעה"ת דלמה להו ליפרושי בשטר בעדים דלשון ואני פלוני לויתי ממך לא משמע כן ואי משום מיגו דפרעתי הי' להם לפרש בנאמנות:

(ד) נאמן לומר לא לויתי עש"ך ס"ק ז' בשם הב"ח דלהד"ם לא מתי טעין ולא אמרינן דילמא