תפארת יעקב חושן משפט חלק א רלה

דמוחזק לכהן מ"ט דמ"ד מעלין כיון דביוחסין בעינן ידיעה עד המזבח והיאך יעלה על הדעת שנאמר דעדים ידעו כן ולמה לא נאמר דסמכו על החזקה כיון שהוא מוחזק לכהן ובשטרות סגי זה לכ"ע ומזה דייקי התוס' והרשב"א דע"כ שאינו מוחזק לכהן כלל א"כ עדים שכתבו כהן בוודאי או דחתמו אמנה דבשטר או דידעו ידיע' גמורה שהוא כהן ושפיר הקשו תוס' מהך דגט פשוט ועל זה תירצו לחלק בין הוחזקו והרשב"א מחלק בין לוה לעדים הילכך הרמ"א שפיר כת' כאן כהרשב"א מכח הכרח הנ"ל ומ"מ באה"ע לא חילק כמו שכתב הב"ש דסומכין על החזקה דהתם מיירי שהוא מוחזק לכהן דאי שאינו מוחזק אפי' להרמב"ן והר"ן לא שייך לומר שסמכו על החזקה דהא לפנינו דאינו מוחזק כלל וזה ברור ונכון ומה שכתב בתומים ליישב בצירוף דברי הב"י דנר"ו לא הוי סימן דבריו תמוהין וכבר השגתי עליו בס"ק לפני זה ומה שהקשה הש"ך דא"כ תרומה נמי לק"מ דהא איכא למ"ד מעלין וע"כ לא פליג הך מ"ד לא מעלין רק ליוחסין דאורייתא אבל בתרומה דרבנן מודה דסומכין על הך דמסתמא ידעו שהוא כהן:

(יג) אינן יכולין להוציא וכו' עיין תומים שהקשה יהא הדין יהא מונח כמו שנים שהפקידו לקמן סי' ש' ותירץ דהריטב"א סובר כהפוסקים יהא מונח ביד הנפקד ולא בב"ד וצ"ע על רמ"א שסתם דהא קיימא לן בב"ד והוא תמוה דהא הריטב"א כתב להדיא בב"מ שם דדוקא בפקדון דכל היכי דאיתא ברשותא דמרי' איתא אבל בהלואה וכדומה צריך להניח בב"ד והכא הא מיירי בהלואה לכן נראה ליישב כך והוא דוודאי הכא מיירי שהשטר נאבד ואיננו שהרי כתב אעפ"י שמודה שחייב ואי דיש שטר לפנינו מאי ענין הודאתו לכאן הא בהכרח חייב לאחד מכח השטר [ואפילו יכפור חייב בהרשאה] וע"כ דנאבד ולפי זה לק"מ מהנ"ל דהוא אינו צריך לשלם כל שאין השטר להחזיר לו ואפילו למ"ד כותבין שובר היינו שמשום טענה דאינו רוצה לשמור שוברו אינו יכול לכבוש הפרעון להפסיד המלוה אבל כאן להניח בב"ד לכ"ע אין ב"ד נזקקין לכתוב שובר רק יהא מונח תחת ידו וזה ברור לפע"ד:

(יד) ומיהו אם יכתבו הרשאה בתומים הביא בשם הגאון מהרי"ב בחידושי גרשוני דאם אחד רמאי אין כותבין הרשאה והוא על פי התוס' ב"ב דף ל"ה שכתבו בזה אומר של אבותי דאף הרשאה אין כותבין [והוא תמה עליו דאינו רק לנהרדעי ולא לרב אשי והא ליתא ועיין בספר קצה"ח] ואני תמה על האחרונים דפשיטא דהתוס' לא כתבו כן רק בזה אומר של אבותי דאין כאן וודאי אינו רמאי לפנינו ומתחילה כשגזל מהם הספינה או השדה לא גזל מאיש שאינו רמאי ואדרבא כבר כתב שם הרשב"ם בהדיא דלכך אין מוציאין דשמא אין לשניהם חלק בה א"כ כשהוא תופס מהם והם במחלוקת לא גזל מאיש ידוע ואינו רמאי לכך כתבו התוס' דאין כותבין הרשאה אבל הכא דבשעה שלוה האחד לוה מאיש שאינו רמאי כלל ובאמת שלא הי' בוודאי רק עכשיו השני אומר לו הוא חייב וא"כ וכי בשביל רמאותו של זה יפסיד זה שאינו רמאי בוודאי ואדרבא בהדיא כתבו התוס' שם אח"כ בד"ה והא תני ר"מ דדוקא בזה אומר של אבותי סבירי להו לנהרדעי כן ולא בגזל אחד מחמשה מודו והיינו שגזל בוודאי מאחד שהוא שלו בוודאי א"כ פשיטא דה"ה כאן וז"ב ולק"מ:

(טו) אבל אם משולשין בשטרות כל האחרונים האריכו בדין זה ולפעד"נ דבר חדש מה שלא נתעוררו האחרונים וגם הטור מודה לזה כמו שאבאר והנה הטור הביא בשם הרמ"ה ודוקא כשאין משולשין לא בשטרות ולא בשובר אבל אם משולשין בשטרות ואין משולשין בשובר יד בעל השובר על התחתונה וכתב עליו הטור ואיני מבין דבריו דמה מועיל שילוש השטרות לגבי שובר ועוד מה צריך וכו' והנה לכאורה יש להביא ראי' ברורה לשיטת הרמ"ה מהא דפריך בש"ס טעמא דנמצא הא לא נמצא גובה הא אחר אינו יכול להוציא שטר חוב אמר ר' ירמי' במשולשין ופריך ניחזי שטרא אמאן כתיב במשולשין בשטרא ולא בשובר ויש להבין כיון דעיקר הקושיא מעיקרא היתה למה לי נמצא תיפוק לי' דאפי' בלא נמצא אינו יכול להוציא א"כ למה לי' לישנויי תרוויהו משולשין בשטר אחד משולש סגי דבלא נמצא הי' גובה עכ"פ ממנו עכשיו אמרינן דאינו גובה כלום ובע"כ צריך לומר כיון דע"כ שהשובר אינו משולש א"כ אילו לא היו שני השטרות משולשין רק אחד היה השובר שאינו משולש לא מהני נגד השטר המשולש דוודאי השובר שאינו משולש על שטר שאינו משולש קאי שאילו הי' על שטר המשולש לא הי' זה חוזר ומפקידו אצלו שהרי אם יתחזק שיש שובר בידו יוכל השני לומר שלו הוא ואף אם המלוה חי לא יהא נאמן אם יהא נראה בעדים וכ"ש אם ימות וע"כ כיון שהפקידו לזה שיהא בידו לראי' שהוא פרוע א"כ לא הי' בוודאי רק משולש וכיון שאינו משולש לא שלו הוא רק של חבירו שאינו משולש דבלא"ה לא הי' גובה לא הי' ירא למסור לו השובר שאינו משולש והיינו כסברת הרמ"ה וכן מבואר להדי' בטור גופא אח"כ שכתב וז"ל מלוה אחד שהלוה לשני יב"ש בשני שטרות והי' משולשין שני שטרות של כל אחד ואחד ונמצא אצל המלוה וכו' והשתא יש לתמוה שהרי כל מה שהוצרכו בזה שילוש היינו דבלא"ה אין נ"מ א"כ למה כתב ודקדק לומר ב' שטרות של כל אחד ואחד הא פשיטא שאפילו לא הי' רק שטר אחד משולש יש נ"מ בהך דנמצ' ועכ"פ לא הי' לו לומ' רק והי' משולשין לבד ומאי איכפת לי אם היינו טועים שלא הי' רק א' משולש וברור דכוונת הטור כיון דע"כ במשולש מיירי דאל"כ מאי נ"מ בנמצא וכיון דמיירי במשולש ע"כ שהיו שניהם משולשין דבאחד משולש כיון דהשובר ע"כ אינו משולש לא הי' השובר יכול לבטל המשולש אבל בשניהם משולשים כיון דע"כ אחד מהן פרוע שניהם פטורין שאין אנו יודעין איזהו:

ובזה מבוארין היטב דברי הב"י שכתב על הטור וז"ל ולא ידעתי למה לא הבין רבינו דברי הרמ"ה שהרי בדין שכתב רבינו לקמן אשכחן שמועיל שילוש השטר לענין השובר הכא נמי מועיל שילוש השטרות בענין שבעל השטר מוכיח מתוך השטר שזה חייב לו והשובר אינו מוכיח מתוך שוברו שפרע לזה הילכך יד בעל השטר על התחתונה והוא תמוה מאוד דהא בהדיא מבואר בטור להיפך דאפילו שובר שאינו משולש מבטל שטרות משולשין ונהי דאין מזה קושיא על הרמ"ה דמבואר דעתו אפילו ב' שטרות משולשין בטל שובר שאינו משולש כמו שכתב ודוקא שאינו משולשין אבל אם הם משולשין וכו' מ"מ לק"מ דתהם כיון דשני השטרות ביד המלוה והשובר תחת ידו א"כ בוודאי פרוע ואין אני יודעין איזהו א"כ מה בכך ששניהם משולשין סוף סוף אין ראי' לאחד יותר מחבירו ואחד בוודאי פרוע אבל בשני השטרות בשני מלווין אפילו בשניהם משולשין מ"מ כיון שהשובר אינו מוכיח מתוך השטר אינו מבטל שטר המוכיח מתוכו ואי דע"כ אחד פרוע הא ליתא ומנין לנו זה שמא קנוניא עשה ולקח שובר סתם מחבירו לבטל שטרו של חבירו משא"כ התם אבל מ"מ פשיטא דאין מזה קושיא על הטור ויכול להיות דאפילו בכהאי גוונא השובר מבטל השטרות וליכא למימר דכוונת הב"י דלמה הזכיר הך שהיו משולשין וע"כ דקמ"ל דאפילו בכהאי גוונא שאילו הי' בשני מלווין לא היה מועיל השובר הכא ביד המלוה והשובר בידו מועיל א"כ מבואר פשיטות הרמ"ה הא ליתא דהא הטור הוכרח לומר שהיו משולשין דאל"כ אין נ"מ בנמצא בלי נמצא אין אחר יכול להוציא והכי איתא בש"ס להדיא ועיין בט"ז ופרישה שהאריכו לתמוה על הב"י בזה אבל באמת דברי הב"י נכונים וברורים מדכתב הטור שהיו ב' השטרות משולשין כל אחד ואחד מבואר דאילו הי' אחד משולש אף דבזה יש נ"מ בנמצא מ"מ לא מצי מיירי בהא דאז כיון דהשטר של זה שהוא משולש מוכח מתוכו והשובר אינו מוכח מתוכו והשני אין השטר מוכח מתוכו אין כח בשובר לבטל שטר המשולש רק אותו השטר שאינו משולש ולכך הוכרח לאוקמא בשניהם משולשין ודייק כן מן הש"ס כנ"ל והשתא כיון שאחד בוודאי פרוע וליכא למיחש לקנוניא כלל ממילא שניהם פטורים מכח הדחי' דמדחי' לי' א"כ ה"ה בשני מלווין אף בשניהם משולשין אין כח בשובר לבטל דאז אין ראי' שאחד בוודאי פרוע כנ"ל וזהו מה שתמה הב"י דהא בדין שאחר זה מבואר בטור כהרמ"ה וזה ברור והט"ז כתב לקמן דהתם כיון דיוסף בן שמעון הוא הלוה וקיבל שובר אינו חושש לשלש השובר כיון שהוא בידו והא לית' כמו שהוכחתי מדברי הב"י הנ"ל דעיקר הסבר' כיון שהשטר מוכח מתוכו והשובר אינו מוכח מתוכו אין כח בשובר כזה לבטל שטר כזה א"כ ה"ה התם ועוד כיון שהחזיר לו השטר לראי' לא היה עושה כן רק במשולש כיון שהשטר שעליו משולש אין השובר כל שאין בידו שום ראי' וזה ברור:

ומעתה כיון שהוכחתי שדעת הטור כדעת הרמ"ה א"כ בע"כ צריך לומר שלא נחלק הטור כאן רק במה שכתב דאפילו שניהם משולשין אין השובר מבטלם ובזה תמה הטור דמה יועיל שילוש השטר לגבי שובר דכמו דאם אין שניהם משולשין מבטל השובר שניהם מספק א"כ ה"ה בשניהם משולשין הוי ממש הספק הזה דאחד וודאי נפרע וכן הוא האמת גבי מלוה הנמצא שובר תחת ידו דאם משולשים שניהם השובר מבטלם והיינו דאחד בוודאי נפרע א"כ הכא נמי ע"כ אין ראי' ממה שלא שילש השובר ולא מוכח מתוכו והשטר מוכח מתוכו דהא אחד וודאי נפרע והא לא סבירא לי' לחלק כמו שכתבתי לדעת הרמ"ה דהתם ליכא למיחש לרמאות משא"כ הכא יש לומר שלא פרע כלל ולקח שובר בערמה זה לא סבירא לי' דחיישינן לרמאות כמו שכתב הש"ך ובזה מיושב לשון הטור מה מועיל שילוש ולכאורה אינו מובן כלל דלמה לא יועיל הא יש ראי' מדלא שילש השובר כמו השטר ולפי הנ"ל ניחא דאין מזה ראי' כלל דהא מיירי בשניהם משולשין א"כ