תפארת יעקב חושן משפט חלק א רלא

כל החוב אבל אם אינו כשיעור כל החוב לא מהני טענה זו א"כ הכא ליכא למיחש למידי דאי בעולה שיעור החוב לא יפסיד כלום אבל בלא"ה לק"מ דוודאי הכא ע"כ בשוה שיעור החוב דאל"כ מה טענה היא זו הוא יאמר דבאמת לקחו ממנו והמעות לפרעון באמת הי' ממעות החוב וקיבל שובר על זה וכדומה והיאך יברר שנתן לו מעות על השדה כיון שבאמת לא נתן הוא כלל א"כ ממילא לא יפסיד כלום ואי דשוה כל החוב א"כ פשיטא דלא יפסיד כלום אבל התם מיירי דבאמת לקח השדה ושפיר כתב הטור שם דיכול לומר אילו הייתי חייב לך וזה ברור גם בלא"ה כיון דבאמת אין צריך שיכיר פשיטא שלא יוכל לטעון טענה זו נפסול שטר גמור בטענה זו שלקח השדה דבאמת נאמר מחמת האי טענה גופא שהיא לא לקח רק על שם אחר היה כיון שאין צריך להכיר וגם זה ברור ולק"מ:

(ג) והיכי דסמיך וכו' ולכן תמוה מה שכתב כאן בהיפך עסמ"ע ס"ק ו מה שהאריך ליישב דברי המחבר והש"ך ס"ק ז' השיגו וע"ש שהאריך דהראב"ד והמחבר ובעה"ת הכל באשה דוקא מיירי ולפעד"נ דהעיק' כהסמ"ע אמנם דבריו מגומגמין ואני אפרש על נכון ודברי הש"ך תמוהין לפע"ד כמו שאבאר. והנה ז"ל בעה"מ שער נ"ג חלק ג' דין ב' וכתב הראב"ד ז"ל שמעינן מינה דהאי שיהא מכירין דאמרינן במתניתין אפילו אפומי דאיתתא ואפומי דקרובים סמכינן כדאמרינן לענין חליצה ואישתמודענא דאחוה מאבוה הוי ומהימן ואפי' מפי אשה דאי מפי עדים בעינן כיון דאמר לי' איהו הוא היכי מצי למיהדר ואעפ"י וכו' ושמעינן מינה דהיכי דסמיך אאשה או אקרוב וחזר ואישתכח טעותא דקא הדר בי' לצורבא מרבנן מקבלינן ולגברא אחרינא דאורחי' למידק לא מקבלינן דוודאי מדקדק והשתא הדר קא משקר עכ"ל. והשתא היאך אפשר לומר דהראב"ד ז"ל בהכרת אשה דוקא מיירי ומשום דאין דרך תלמיד חכם להסתכל בנשים כמו שהבין הש"ך והמבי"ט א"כ תקשי מאי האי דקאמר מעיקרא היכי מצי למיהדר הא עדים מעיקרא אמרו לו שזאת האשה שמה כך אבל האשה עכשיו אינה האשה שהיתה אז שאמרו עלי' עדים ששמה כך גם מאי האי דקאמר ושמעינן מינה היכי דסמיך הא הא לאו מהך שמעינן רק מהא דקאמר דבגר לה קלא כמו שפירש רשב"ם גם קשה שהב"י סימן זה הביא דברי הראב"ד אלו וכתב על זה וז"ל וכבר נתבאר כיוצא בזה בטור א"ע סימן ק"י וכתבתיו בטור סי"ן כ"ע עכ"ל. והרב הש"ך דייק מינה דהכל בהכרת אשה מיירי ואני אומר להיפך אי ס"ד דבהכרת אשה מה זה לשון וכיוצא בו שכתב הב"י הא היינו הך דבהכרת אשה מיירי התם בהדיא והראב"ד נמי בהכי מיירי אמנם דברי הראב"ד מבוארין דהוא דייק מש"ש דקאמר מעיקרא לאו איהו הוא והדר חזר בו דבגר לה קלא משמע דבלא"ה היה נאמן לומר דלאו איהו הוא וקשה אי ס"ד דבעינן מעיקרא עדים כשרים שיכירו שם שניהם א"כ בלא הוחזקו רק שם זה מאחד לבד ולא שנים היאך יאומן הוא דלאו איהו הוא ומעיקרא נמי ע"כ דהאשה לא היה שמה כך דוודאי כיון שאין בעיר רק שם אחד כך של זו האשה עכשיו א"כ היאך יאומן הוא נגד עדים שהעידו מתחלה על האשה אז ששמה כך א"ל ע"כ דהיא היתה באמת ומזה דייק הראב"ד דע"כ דדין זה שיכירו הוא על פי אשה וקרוב א"כ שפיר היה יכול לומר דהם היו שקרים דע"כ לא היה שמה כך כלל כיון שזו האשה עכשיו שמה כך וצורת האשה אז לא היה כאשה זו ואחרת היתה ושם אחר היה לה וזה שכתב על זה ושמעינן מינה דהיכי דסמיך ואשתכח טעותא והיינו שהוא מכיר הצורה שאינה אשה זו כלל א"כ ממילא אז שקרו לו אשה וקרוב ששמה כשם אשה זו אם הוא צורבא מרבנן נאמן כמו הכא דלולי דהיה חוזר דבגר לה קלא היה נאמן דאין דרך ת"מ לדקדק והיינו שידע בעצמו שמות אנשים ונשים מן העיר ויכירם שזה שמו כך וזה כך א"כ הוא לא ידע מה שם היה לאשה אז והם הטעוהו ששמה כך וכיון שראה הצורה אז ועכשיו רואה ששקר דברו לו כיון שאין כאן רק שם אחד כך א"כ הוא נאמן אבל ע"ה דרכו לדקדק בשמות ויודע ובוודאי גם בעצמו דיקדק וידע אז ששמה כך והיאך יאמר עכשיו דאינה היא כיון שאין כאן רק שם אחד כך א"כ הוא סותר עצמו וכיון שהגיד וכו' דמסתמא דיקדק וידע בעצמו ועוד דאם היה יודע אח"כ שהוא שקר לא הוי שתיק מיד אח"כ כיון דאורחי' למידק משא"כ ת"ח וליכא למימר דהתם שאני כיון דהוי הכרת אשה הא ליתא דאדרבא הוא באמת הכיר בצורתה שהרי אילו לא היה חוזר דבגר לה קלא היה נאמן דכיון דדיקדק כדמוכח התם וע"כ דאף שראה בצורתה מ"מ בת"ח יש עוד סברא שאין דרכו לידע השמות ולהכיר כל אחד בשם לכך נאמן לומר שהטעוהו ומה שפירש הראב"ד בלא הוחזקו ולא פי' בהוחזקו שני שמות אם כן אינם משקרין כלל דאחרת היא ואז שפיר הכירו הא ליתא דאי בהוחזקו פשיטא שלא היה נאמן הוא לומר דהיא היא רק בעינן עדים כשרים על זה ודוקא מעיקרא די בקרוב ואשה אבל עכשיו פשיטא דאם היא מכחשת דבעינן עדים כשרים וליכא למימר דהיו עדים כשרים דהיא היא אם כן מעיקרא היאך היה נאמן וכן פי' בעל גי"ת להדיא דהראב"ד מפרשו בלא הוחזקו כנ"ל:

ומעתה דברי רבינו המחבר מבוארין פשוטים וברורי' דוודאי שני מינים יש בענין זה המין האחד בהכרת הצורה והיינו שהוא ידע בעצמו שם איש או אשה זו אם הי' רואה צורתם רק לפי שלא ראה אינו יודע ובזה באשה יש חילוק בין ת"ח לע"ה דת"ח אף אם היה יודע הצורה היה מכירו מ"מ אין דרכו להסתכל בנשים כ"כ הילכך כשאומר מעיקרא שאינה אשה זו יכול לחזור בו וכן להיפך שאין דרכו לדקדק כ"כ להביט בצורתה אבל באיש לא שייך זה וכל שיודע השם בוודאי דיקדק יפה בצורה ואינו יכול לחזור בו וזהו בהכרת הצורה ויש עוד מין בהכרת השמות כי הת"ח אין דרכו לידע על נכון שמות האנשים ונשים שבעיר ואין דרכו לדקדק אחריהם ובזה בין איש ואשה אף שהביט יפה בצורתם מ"מ לא ידע שמותם רק על פי אחרים אשה וקרוב א"כ אח"כ שבא אשה לפניו והוא הביט אז בצורתה ורואה עכשיו דלא היא היא נאמן לומר שהטעוהו וע"ה אינו נאמן בזה דוודאי ידע בעצמו ודיקדק לידע השם והצורה הכל על נכון ואינו יכול לחזור בו כלל. ושני דינים הללו נלמד מהך סוגי' דפרק גט פשוט דמהא דקאמר מעיקרא לאו איהו הוא ואי לאו דבגר לה קלא הי' נאמן מבואר המין השני דאף שהביט יפה בצורתה היה נאמן לומר שלא ידע השמות וסמך על אשה וקרוב כנ"ל בשם הראב"ד והמין הראשון נלמד ממה שאמר אח"כ דחזר בו דבגר לה קלא וקשה הא מעיקרא אמר שלא היתה היא והיאך יוכל לחזור בו ומזה מבואר דת"ח לפי שאין דרכו להביט באשה וזה אנו רואין שחזר בו באמת לא דיקדק יפה כדרכו ונאמן אבל מעיקרא קודם שחזר אילו לא היה חוזר היה נאמן והיינו דדק דק א"כ מבואר דינו של הראב"ד כנ"ל] וזה לא נשמע רק באשה שאין דרכו להביט בצורתה כ"כ אבל איש אינו נאמן וע"ה לעונם אינו נאמן ולפי זה מה שאמר אביי אע"ג דאחר רבנן יש לפרשו לפי' הראב"ד בין על מה דס"ד להאמינו קודם שחזר בין לאחר שחזר חד על מין הראשון בהכרת הצורה וחד על הכרת השמות כנ"ל וזה שכתב הב"י בסי' כ"ט מבואר התם בהכרת הצורה וזהו באשה דוקא כמו שהכריע שם אבל הך דהכא העתיק דינו של הראב"ד דמיירי בהכרת השמות וכל סעיף זה בהכי ולשון המחבר הוא לשון הראב"ד וכן התחיל לומר אפילו אשה וקרוב כשרים לומר שכך הוא שמם והיכי דסמיך וכו' הרי להדיא דלא מיירי בהכרת הצורה רק בהכרת השמות ובזה אין חילוק בין אשה לאיש כמו שהוכחתי דאפילו אם דיקדק והביט יפה מ"מ נאמן בשמות כנ"ל וזה שכתב בב"י אחר שהביא דברי הראב"ד וכיוצא בזה כתבתי בסימן כ"ט והיינו כמו דהראב"ד סובר בהכרת השמות אין דרכו לדקדק כמו כן בסימן כ"ט בהכרת הצורה וכל חד וחד כדינא וכן הבעל התרומות מעיקרא דיבר בהכרת הצורה וכתב דוקא באשה אח"כ הביא דברי הראב"ד בשמות ולא חולק כלל וזה ברור שאין בזה ספק והסמ"ע ג"כ כיוון לכל הנ"ל אלא שדבריו מגומגמין קצת וקיצר במובן וכן מה שכתב בב"י סימן כ"ט דרבינו ירוחם מיירי בהכרת אשה דלאו אורחי' למידק כוונתו ג"כ לזה דהיינו הכרת השמות ובזה אין חילוק בין אשה לאיש וכל זה ברור ולק"מ וכן העיקר לדינא:

(ד) וכתב שטר עליו. הסמ"ע ס"ק ד' הגיה וכתוב שטר עליו פי' שהיה כתוב אבל אין מורשין לו לכתוב לכתחלה מחמת ערמה והנה ראית מי שהקשה עליו מהך סוגיא דמגילה וימצא כתוב כתב מבעי לי פי' רש"י דכתוב משמע עכשיו וכתב מכבר וזהו היפך דברי הסמ"ע ממש' ולק"מ גם לא דיקדק ברש"י שם דפשיטא דמודה רש"י דכתוב הכוונה שהיה כתוב לא שיכתוב רק כתוב מורה שעכשיו נכתב ולא היה קודם לזמן זה רק עכשיו בשעה שפתח לקרות מצא כתוב אבל פשיטא דמודה רש"י דכתוב מורה בבירור לאחר הכתיבה שנכתב ולא שכתוב לשון עתיד אבל וכתב הוא לשון עתיד כמו וכתב לה ספר כריתות וזה מורה שכן יכול לכתוב לחובתו וזה שהגיה הסמ"ע וכתוב ומה שאמרו שם כתב מבעי לי' אין הכוונה בקמץ תחת הכ"ף דזה אינו לשון כלל