תפארת יעקב חושן משפט חלק א רכג

דבהא מהני כמו בעשו תשובה וה"ה דהוי מצי לישנוי הכי רק דניחא ליה לישנוי במה שהתחיל להקשות דהיינו בגזלנותא ועוד נראה דלכך לא משני בהכי משום דתקשי הא יש בידו שטר שיחרור ומה צורך לעדים ונצטרך לדחוק כגון שאבד שטר שיחרור לכך משני טפי בגזלנותא ועשו תשובה אבל ברור בידענו שנשתחרר ג"כ דין זה כן כמבואר בת"י הנ"ל וזה ברור:

(מ) וי"א שאם לא כתבו וחד ליתוהי כשר משמע דלכתחלה צריך לכתוב וחד ליתוהי לכ"ע ודלא כמו שכתב בסא"ז לכתובות בשם קצת פוסקים דאף לכתחלה אין צריך וחד ליתוהי גם משמע מדברי המחבר דאפילו אי כתב בי דינא ויש בו משמעות שהיו שלשה מ"מ לכתחלה צריך וחד ליתוהי דאל"כ הוי לי' להביא הך יש מי שאומר קודם ארישא ודבריו לקוחין מדברי התוספות והרא"ש שם ודבריהם צריכין ביאור וז"ל התוספות שם במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי פי' וצריך לכתוב וחד ליתוהי כיון דכתב בהדיא במותב תלתא הוינא ואין חותמין בו כי אם שנים אבל וודאי אי לא כתב וחד ליתוהי כשר תדע מדקאמר ואי כתב בי דינא תו לא צריך ומיירי דלא כתב וחד ליתוהי מדפריך ודילמא ב"ד הוי עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה כיון דמודים דלכתחלה צריך וחד ליתוהי וגבי בי דינא אפי' לכתחלה אינו צריך אם כן ע"כ דעדיף בי דינא מבי תלתא והיאך הביאו ראיה מבי דינא אבי תלתא ואמת כי הרב מהרש"א בחידושיו כתב על דברי התוספות וז"ל ובוודאי לא עדיף בי דינא דמשמע ג' מדכתב בהדיא במותב ג' עכ"ל ולכאורה הוא תמוה דהא ע"כ דעדיף לענין לכתחלה וצריך לומר דכוונתו כך דהתוספות מפרשים דוודאי לענין וחד ליתוהי לא עדיף בי דינא מבי תלתא רק הא דקאמר תו לא צריך היינו דלא צריך לכתוב במותב תלתא והשתא שפיר דייקי התוספ' דדיעבד אין צריך וחד ליתוהי דאל"כ לא הוי פריך ודילמא ב"ד חצוף וכיון דבבי דינא כשר דיעבד בלי וחד ליתוהי כ"ש במותב תלתא אך יש לתמוה דמ"מ מאי פריך ודילמא ב"ד חצוף כיון דלא עדיף בי דינא מבי תלתא ובבי תלתא לכתחלה צריך וחד ליתוהי א"כ בבי דינא נמי ומאי קושיא רנב"י תו לא צריך קאמר דהיינו לכתחלה ולכתחלה כתוב וחד ליתוהי ותו ליכא למיחש לב"ד חציף וצריך לומר דהמקשה דייק דרנב"י מיירי דלא כתב וחד ליתוהי דאל"כ מאי קמ"ל פשיטא וע"כ דלא כתב בו וחד ליתוהי ושפיר פריך והשתא שפיר דייקי התוס' דבלי וחד ליתוהי כשר דיעבד:

אך כל זה לא נהירא כלל מכמה טעמים חדא כיון דעיקר הקושיא דאל"כ מאי קמ"ל למה להו לתוס' להכריח מדפריך ודילמא ב"ד חציף ובאמת אין זה הוכחה והוי להו להוכיח בפשיטות דאי בכתב וחד ליתוהי מקמ"ל כיון דע"כ צריכין להוכחה זו כנ"ל ועוד דאי כוונת התוס' דאפילו בבי דינא צריך לכתחלה וחד ליתוהי כמו בבי תלתא א"כ ע"כ דרנב"י אדיעבד קאי דלא כתב וחד ליתוהי א"כ לא שייך לומר תו לא צריך דמשמע דמיירי לכתחלה ועוד דתינח בפי' התוס' אבל מה יענה ברא"ש שכתב דלכך בבי תלתא צריך וחד ליתוהי לכתחלה דאיכא למיחש שמא לא לשם ב"ד כתבו אלא שהיה בדעתם לרבות ולא נזדמן להם ואמ"כ כתב דבדיעבד כשר והביא ראיית התוספות והשתא לטעמו פשיטא דבבי דינא ליכא למיחש שלא לשם ב"ד נכתב א"כ אפילו לכתחילה אינו צריך וא"כ תקשי מאי ראיה מבי דינא דלא שייך החשש מה שיש לחוש בבי תלתא ומדברי המחבר דלא מחלק כלל בין בי תלתא לבי דינא משמע דמפרש כנ"ל ובאמת אי אפשר לומר כן כמו שהוכחתי. ומה שנראה בכוונת התוספות הוא כך דוודאי פשיטא דבבי דינא אפילו לכתחלה אין צריך וחד ליתוהי כמו שהוכחתי דאל"כ לא הוי מקשה ארנב"י מידי כנ"ל ושיעור דברי התוס' הוא כך דוודאי הא דקאמר וחד ליתוהי לאו דמדינא בעינן ואפילו דיעבד רק כמו שכתב הריטב"א דלישנא רויחא הוא ועל זה נתנו טעם דלכך הוי לשון ריווח דכיון דקתני בהדיא במותב תלתא וחותמין שנים הילכך וחד ליתוהי הוי לישנא רויחא אבל בי דינא דלא כתב בהדיא תלתא אף דהיו תלתא מכח הדין שאין ב"ד פחות משלשה מ"מ בזה וחד ליתוהי לא מעלה ולא מוריד כלל דלא הוי לישנא רויחא כלל כיון דלא כתב בהדיא תלתא והיינו שדקדקו התוס' דכיון דכתב בהדיא במותב תלתא ואין חותמין בו רק שנים ופשיטא דעל זה לא הוצרכו להביא ראיה דכשר דיעבד דהיאך יעלה על הדעת דמשום לישנא רויחא יפסל דיעבד רק דכוונתם להביא ראי' דהטעם משום הכין הוא והשתא לענין זה עדיף בי דינא דלא בעינן לישנא רויחא דאי ס"ד דוחד ליתוהי מדינא בעינן דבלא"ה אכתי יש לחוש לשנים ומדינא פסול א"כ פשיטא דלא עדיף בי דינא דמשמע תלתא מכל תלתא בהדיא ובבי דינא לא בעינן וחד ליתוהי אפילו לכתחילה ובבי תלתא יפסל דיעבד מ"ש ומזו דייקי דהטעם משום לישנא רויחא וא"כ פשיטא דבדיעבד כשר ובבי דינא דבלא"ה הוי לישנא רויחא אפילו לכתחל' אינו צריך ואתי שפיר ודו"ק. ויש לכוון דבר זה במהרש"א. ולפי זה יש לפרש גם דברי הרא"ש כן דמתחלה נתן טעם משום דיש לחוש שמא לא לשם ב"ד ישבו ולא נזדמן להם רק שנים ולכך צריך לכתחלה והא פשיטא לי' להרא"ש מצד עצמו דבשביל סברא זו אין לפסול דיעבד רק שהביא ראי' דע"כ דהטעם כן וממילא כשר דיעבד ובבי תלתא דלא שייך האי טעמא אפילו לכתחלה אינו צריך דאי אין הטעם כך אלא דמדינא פסול אם כן פשיטא דלא עדיף בי תלתא מבי דינא ולמה בבי דינא אפילו לכתחלה אינו צריך ובי תלתא אפילו דיעבד ומזו דייק דהטעם כנ"ל והשתא שפיר יש לחלק בין בי תלתא לבי דינא רק דמזה הטעם פשיטא דדיעבד אין לפסלו וזה ברור לפע"ד נמצא בבי תלתא צריך לכתחלה ודיעבד כשר ובי דינא [ויש בו משמעות] שהיה שלשה דאל"כ פסול מצד דילמא ב"ד חציף הוא אפילו לכתחלה אינו צריך והך יש אומרים קאי אמוקדם דוקא ולא אבי דינא דסמיך לי' וצ"ע:

(מא) ולכן אם הנייר קצר לאפוקי ממה שכתב המרדכי בשם גאון דמלפף בי ניירא וכתב בי' סימן משום דאי אפשר לעשות סימן שלא יזייף וכ"כ בד"מ והש"ך ס"ק פ"ד כתב דחלילה לדחות דברי הגאון וכ"ש דבעל העיטור ורבינו ירוחם והגהת מרדכי הביאו דברי הגאון לפסק הלכה והיינו שכתבו הדיינים מחתימת ידיהם איזה דבר בגוף השטר ויכתבו בקייום שאותן עדים שחתומים על השטר שנכתב איזה דבר כזה בגוף השטר הם מקויימים ואם יזייף נדמה כתיבה לכתיבה ולא תדמה אבל כל שאר הסימנים הן יכולין להזדייף כיון שהשטר תחת ידו ובזה וודאי דברי הגאון ברורים עכ"ד. ואני תמה הא דין זה תלוי במחלוקת ר"ת פ"ב דכתובות גבי הא דקאמר רשב"א והוא ביוצא מתחת ידי אחר ופירש"י משום דביוצא מתחת ידו אפי' הוא שטר מקויים חיישינן שמא זייף מתוכו וכ"כ ר"ח שם והרא"ש. דכל שיש תחת ידו חתימה אין מקיימין רק בט"ע ולא בדימוי והשתא לפי זה מה מהני הכא שיכתבו בחתימת ידיהם בגוף השטר מ"מ כיון שאותו השטר תחת ידו עם הקייום הרי יכול לזייף שטר אחר ולחתום שטר זה ומלפף בי שטר המזוייף ואם נדמה כתיבה לכתיבה באמת תדמה וביותר אני תמה על בעל העיטור דכאן פסק כדברי הגאון ואולם בדף ל"ד חלק על ר"ת ופסק דאפילו בט"ע אין מקיימין כל שידוע שיש תחת ידו אותה חתימה א"כ היאך מהני כאן שיכתבו סימן וצריך לדחוק דסובר המרדכי דסימן גרע טפי שלא יוכל לזייף אבל לפי מה שהודה הש"ך דסימן לא מהני א"כ פשיטא דחתימת ידיהם לא מהני דלא עדיף משטר מקויים וכן דעת התוספות ור"ת ורש"י והטור ורבינו ירוחם והרא"ש והר"ן דכל שיש תחת ידו אין מקיימין בדימוי א"כ כ"ש כאן ועיין מה שכתבתי לעיל ס"ק י"ב דגם דעת הרמב"ם כר"ת דמשטר שת"י אין מקיימין א"כ הכי נקטינן גם כאן כדעת רמ"א דיכתוב הקייום מאחוריו או מן הצד כנ"ל ברור:

(מב) שריטות דיו. עש"ך דכתב דהעיקר כרשב"ם ועל קושית ר"ת כתב ליישב דאין דרך למחוק כל השטר דירא שלא יפסיד שטרו ובאמת בזה דבריו נכונים כמו שאבאר בסמוך אבל עדיין לא הועיל כלום ברשב"ם דהוא כתב להדיא שם בקושית הש"ס וליחוש דילמא גייז לעילא ומחיק לטיוטא דה"ה דהוי מצי להקשות בכל שטר הבא הוא ועדיו על המחק דימחוק ויכתוב מאי דבעי והקיום יקיימנו והשתא לדברי הש"ך אין כאן קושיא כלל בכל שטר דירא להפסיד שטרו רק כאן דוקא פריך דגייז לשטרו וע"כ דהרשב"ם לא סבירא ליה סברא זו וקושית תוס' במקומה ועוד קשה דלפי' רשב"ם ע"כ דעיקר הטעם משום דאין רגילין לכתוב חובתו אחר חתימת העדים כמו שכתב הסמ"ע ס"ק ע"ט א"כ מאי' פריך בש"ס מ"ש עדים מ"ש דיינים ודחיק לישנוי' סהדי אטיוטא תחימי אבל דיינים אין דרכן לחתום הא בפשיטות הוי מצי למימר דגבי סהדי חיישינן שמא היה דבר של חובה ומחקו משא"כ דיינים אין לחוש דהוא אחר חתימת העדים והש"ך הוכיח מדברי