תפארת יעקב חושן משפט חלק א רכב

היו חותמין כלל והיו מצטרפין אחר עמם כיון שידעו שהוא פסול וע"כ שבאמת גם קודם חתימה ידעו להעיד עליו שהוא כשר ואין כאן נגיעה כלל והשתא קשה היאך קאמר משחתמו אין מעידין עליו הא בנולד העירעור קודם חתימה יכולין להעיד ואי נימא דלרש"י כך הפי' עד שלא חתמו היינו שנולד העירעור עד שלא חתמו ומשחתמו היינו שנולד העירעור משחתמו ולא בעדות תליא מילתא א"כ היאך קאמר מעידין בפניו וחותם הא אפילו בחתימה קודם מהני כיון דרישא מיירי בנולד העירעור קודם דליכא נגיעה וצריך לומר לדעת רש"י דוודאי מודה רש"י לפי' ר"ת דכל שנולד העירעור אי אפשר לו לזה לחתום בקייום כל שלא העיד עליו שהוא כשר רק הא לא סבירא ליה שיגרע כח חתימת הב' כיון שאח"כ העידו עליו שהוא כשר למפרע וחותם עמהן ולפי זה כך הפי' לרש"י עד שלא חתמו היינו שנולד העירעור קודם חתימה מעידין עליו וחותם והיינו דנקט וחותם ולא קאמר וחותמין דהם יכולין לחתום באמת מקודם כיון שנולד העירעור קודם אין כאן נגיעה כלל רק מעידין על השלישי וחותם גם הוא ומשחתמו היינו שנולד העירעור משחתמו אין מעידין על הג' דאז הוי נוגעין אבל אם נולד העירעור קודם חתימה אף:

משחתמו יכולין להעיד על הג' וחותם כמו שביארנו ותמוה לי על הרב הש"ך שלא העיר בזה לדעת רש"י ונראה דמהאי טעמא גבי מימרא הקודמת באחד אינו מכיר לא פירש רש"י הטעם משום נגיעה והתוס' שם הקשו על פירושו ופירשו שם הטעם מכח נגיעה ונסתייעו מפירש"י דהכא ולפי הנ"ל ניחא דדוקא הכא שנולד העירעור לאחר חתימה שייך נגיעה דגנאי להם שחתמו בצירוף פסול אבל התם שהאחד אינו מכיר א"כ אף קודם חתימה ידעו שזה אינו מכיר א"כ לא היו צריכין לחתום כלל כיון שגנאי להם וכל כי האי פשיטא דלא שייך נגיעה לכך פירש"י התם טעם אחר לאו מתורת נגיעה וזה ברור לפע"ד:

והנה התוספות שם הקשו על פירש"י הנ"ל והנה מה שהקשו מהא דשתי כתות עדים המכחישין זו את זו כבר כתבו הרא"ש והר"ן דלא דמי להתם ומה שהקשו עוד וכתבו וז"ל ועוד דלר"ת דאמר בהדי' סהדי שיקרא למה לי מודה הכא דהאי גברא ממילא מתכשר שהרי אם כת אחת מאלו מעידה על אדם אחד שהוא פסול לר"ת לא היתה נאמנת וכ"ש היכי דאיכא סהדי דמכחשי דלא מהימני ע"כ ולפע"ד האי ק"ו פריכ' הוא דפשיטא דאליבא דר"ת ג"כ לא אמרינן דפסול לגמרי דהיאך יעלה על הדעת כן הא חד מינייהו בוודאי קושטא קא מסהיד רק דר"ה סבר דלעלמא הם כשרים גמורים ואם מעידין שזה לוה מזה מנה חייב לשלם על פיהם דלעלמא הם כשרים כמו כל עדות דעלמא ור"ח פליג דכיון דחד מינייהו בשקרא קא מסהיד כמו שאין סומכין עליהם בעדות זו ואין מוציאין ממון מחזקתו כן בעדות דעלמא הוי ספק זה דדילמא הנך קא מסהדי בשקרא ועדים פסולים הם ואם מעידין שזה לוה מזה אין מוציאין ממון על פיהם אבל אם מעידין על אחד שפרע ת"ז פשיטא דג"כ אין מוציאין ממנו מהאי ק"ו גופא שכתבו התוספות דהא בהך דאיכא סהדי דמכחשי אין מוציאין כ"ש התם דליכא סהדי דמכחשי שיכול הלוה לומר אנא אעדים קא סמיכנא והם אמת והכת השני שקר א"כ ממילא הכא נמי אין מוציאין ממון מחזקתו כיון שעל פי אותן העדים אין כאן קייום ונראה פשוט דה"ה בעלמא כשיש ע"א המעיד ונעשה הלוה על פיו משיל"מ ובאו כת אחת מאלו ופסלו העד דמודה ר"ת דאין מוציאין מהלוה כנ"ל וה"ה הכא וזה פשוט לפע"ד ולק"מ.. אך מה שהקשו התוספות בעירעור דפגם משפחה דהיאך אפשר לגלות הא תרי כמאה ועל זה תירץ הש"ך דלק"מ דבדבר העשוי לגלות לכל העולם לא אמרינן תרי כמאה והביא ראיה מדברי התוספות גופא פרק האשה רבה גבי אתי גברא וקאי ע"ש. אבל באמת המעיין בתוספות שם יראה דהיפך מבואר וז"ל התוס' שם וא"ת כיון דאיכא תרי דאמרו מת אפילו איכא מאה דאמרי שזה הוא מה בכך הא תרי כמאה דמי ויש לומר דלגבי דבר הנראה וידוע לכל לא היה אומר רב בשני עדים לא תצא עכ"ל. והנה יש להבין למה לא כתבו בפשיטות דבדבר הנראה וידוע לכל לא אמרינן תרי כמאה ומה זה שהאריכו וכתבו לא היה אומר רב אם נשאת לא תצא ודבר ברור שכך כוונת התוספות דוודאי תרי כמאה רק דבעלמא בתרי ותרי לא תצא ואוקמ' בחזקת היתר [ולס"ד למסקנא בנשאת לאחד מעיזה ואומרת ברי לי כדמוקמינן התם] היינו דוקא בתרי ותרי אבל בדבר הנראה וידוע לכל ואנן גופא ידעינן בט"ע גמור דהוא בעלה אם כן כמו שהעדים המעידין שהוא חי אסורין לישא אותה א"כ על הב"ד מוטל להוציאה מתחת בעלה כיון שאנו יודעין שבעלה חי ויש בידם להוציאה מתחת ידו גם כיון דעיקר הטעם דאומרת ברי לי כדמסיק התם ובכי הא פשיטא דלא תאמר ברי לי שהוא מת כיון דאנו רואין שהוא חי ופשיטא דכל כי האי לא היה אומר רב אם נשאת לא תצא וזה ברור בכוונת התוספות אבל פשיטא דמוכח מדברי התוספות דאפילו בכהאי גוונא תרי כמאה. אך מ"מ אין בזה תלונה על פירש"י דיש לומר דרש"י סובר דבכהאי גוונא אפי' תרי ותרי לא הוי ולא משגיחינן בהו כלל כיון דידוע לכל העולם בהיפך. והנה מחמת קושיא הנ"ל פירשו התוספות בשם ר"ח דמיירי בעדים אחרים וה"פ אם עד שלא חתמו קראו ערעור מעידין עליו וחותמין דלא בטיל וועד המושב אבל משחתמו כיון דחתמו בשעה שהיה פסול בטיל וועד המושב ושוב לא מהני הקייום וצריך לחזו' ולהושיב ב"ד ועל זה פריך ערעור דמאי אי ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו ולא מיפסל ולא בטיל וועד המושב כלל ואי ערעור דפגם משפחה והם מזימין אותם גילוי מילתא בעלמא הוא ולא בטיל וועד המושב כיון שלא היה פסול מעולם ומשני שאמרו שעשו תשובה וכיון שהיה פסול בטיל ועד החושב ע"כ ולשון וחותם לא אתי שפיר לפי זה דהוי לי' למימר וחותמין אבל לפירש"י אתי שפיר כנ"ל:

והנה על פירוש זה יש לתמוה הרבה כמו שאבאר. והנה בתומים הקשה להרא"ש דגם בכתיבה חיישינן למיחזי כשיקרא א"כ הכא עד שלא כתבו הוי לי' למימר וע"ש מה שהאריך בזה ולפע"ד דהא לאו קושיא הוא דדוקא התם דאחד אינו מכיר והם כתבו במותב תלתא ואישתמודענא שפיר מיחזי כשקרא שהרי בשעת כתיבה לא ידעו כולם רק ב' מהם ובשקר נכתב משא"כ כאן בשעת כתיבה עדיין לא היה ערעור כלל [רק או קודם שחתמו או לאחר חתימה) והיה כשר גמור ושפיר כתבו במותב תלתא רק לפני החתימה נתברר שהיה גזלן וכיון שהם מעידין שעשה תשובה מאי מיחזי כשיקרא שייך כאן וזה ברור ולק"מ ועוד נראה דאפילו נולד הערעור קודם כתיבה ג"כ לא שייך מיחזי כשיקרא דזה לא שייך רק שנכתב שטר בשקר דהיינו ואישתמודענא ובאמת לא ידע אבל כאן לא נכתב שקר רק מצד אחר נולד פסול באחד מהן). עוד הקשה בתומים דמה קאמר בעירער דפגם משפחה והיינו על ידי הזמה הא בגזלנותא גופא יש לומר כן על ידי הזמה ואז לא הוי תרי ותרי וכן הקשה בספ"י ולפע"ד לק"מ דבלא"ה יש להבין לפיר"ת הא דמעיקרא קאמר תרי ותרי נינהו ואח"כ קאמר גילוי מילתא בעלמא הוא הא חדא קושיא הוא ולמה משנה לשונו אבל באמת לק"מ ואדרבא מהאי טעמא לא קאמר ערעור דגזלנותא כיון דכבר הקשה תרי ותרי נינהו אלמא אף דלא הוכחשו לגמרי רק שנתכשר מכח החזקה דהיינו חזקת כשרות לבד מ"מ לא בטיל וועד המושב כיון שלא היה בו פסול מעולם ק"ו בהוזמו דנפסלו הראשונים לגמרי דאיכא תרתי למעליותא חדא חזקת כשרות ועוד שנפסלו לגמרי וא"כ היאך יאמר עוד בגזלנותא ע"י הזמה אבל בעירעור דפגם משפחה דלית ליה חזקת כשרות כמו שכתבו התוס' שפיר ס"ד דדוקא בגזלנותא ע"י תרי ותרי שהוא כשר מכח חזקת כשרות א"כ אותה חזקה הי' לו מעולם ושפיר לא בטיל וועד המושב אבל בפגם משפחה דמקודם לא היה לו חזקת כשרות כלל רק עכשיו נתכשר מכח הזמה א"כ מעיקרא בטיל וועד המושב ועל זה פריך דמ"מ גילוי מילתא בעלמא הוא אבל בגזלנותא אין כאן גילוי מילתא כלל רק חזקת כשרות וזה היה לו מעולם ואתי שפיר ואף לפי הרי"ף דפי' תרי ותרי ופסול מ"מ פריך שפיר טפי מפגם משפחה דבהא ס"ד דלית ליה חזקת כשרות משא"כ בגזלנותא דאית ליה חזקת כשרות אך אי קשיא הא קשיא לשיטת ר"ח דשם בתוס' בד"ה והאמר ר' פפי כתבו התוס' בפשיטות דהטעם משום נוגעין בעדותן כפירש"י כאן א"כ בע"כ דהכא ליכא ליפרושי דהקושיא תרי ותרי נינהו ולא מיפסל ולא בטיל וועד החושב דמ"מ יש לומר דהכי קאמר אין מעידין עליו הן עצמן לפי שהן נוגעין [ופשיטא דליכא למימר דמשמע להו דהך אין מעידין על אחרים קאי ואדרבא כבר תמה הש"ך דהלשון מורה על דיינים בעצמן] כיון דגם התוס' מודים בהך סברא דנגיעה כנ"ל. והנה לפי מה שכתבתי מקודם דבנולד העירעור קודם חתימה לא שייך נגיעה א"כ אפשר דהקושיא הוא כיון דקתני סתמא משחתמו אין מעידין משמע דכל לאחר חתימה אין מעידין ובנולד העירעור קודם מעידין דלא שייך נגיעה ולא בטיל וועד המושב אך באמת כבר כתבתי לעיל דלפירש"י באמת כך הפי' משחתמו אעירעור קאי שנולד העירעור משחתמו והנה הש"ך הכריע כפירש"י והנכון אתו כי פירושו מסתבר אך קיצר במובן כי נראה לפע"ד ברור דלפירש"י אפילו אמר חתימה יכולין להעיד עליו כל שנולד העירעור קודם חתימה כנ"ל ודו"ק:

(לט) שזהו גילוי דבר הוא. עיין תומים שנסתפק אם העידו ידענו שנשתחרר אי הוי כמו בגזלנותא עשו תשובה או לא ע"ש. והנה מה שהביא ראיה מהרי"ף והש"ס כבר נתבאר בס"ק לפני זה דלאו ראיה הוא כלל אבל אני תמה דבהדיא מבואר בתוספות ישנים דבידענו שנשתחרר הוי כמו עשו תשובה וכן מורה מהטור ומחבר דאל"כ הוי להו למימר רבותא טפי וכן מורה בהדיא בתוס' שכתבו אי עירעור דפגם משפחה היינו הזמה ולא אמרו רבותא טפי ידענו שנשתחרר אלא וודאי