תפארת יעקב חושן משפט חלק א רכא

דאמרי לה משמי' דרב רב אדרב אבל לפעד"נ בכוונת ריא"ז דסבירא לי' דוודאי הא דאמרינן בעלמא וליתא לדרב פפי היינו אפי' במעשה ב"ד כמו שהוכיח הריטב"א מפרק הכותב לכן סבירא לי' דהקושיא כאן הוא כמו שכתבו התוספות דדייק מדקאמר משחתמו אין מעידין בפניו ש"מ דחייש למיחזי כשקרא וע"כ דרב ור"ה אף דלא סבירי להו דרב פפי בעלמא אבל במעשה ב"ד מודו לר"פ א"כ עד שלא חתמו נמי ועל זה משני דעד שלא כתבו קאמר אבל לדידן דקיימא לן דליתא לדרב פפי כלל אפילו במעשה ב"ד כנ"ל אם כן אפילו לאחר שחתמו מעידין בפני השלישי כנ"ל ברור בכוונת הש"ג ועיין בסמוך ס"ק שאח"ז:

(לה) אלא החתימה. עש"ך ס"ק נ"ט דדוקא כהאי גוונא לא מהני משחתמו כיון דלאו במותב תלתא הוי מקודם אבל כשהיה במותב תלתא וחתמו כולם קודם שנתקבל העדות שהוא מקויים לא איכפת לן דלמיחזי כשקרא לא חיישינן ע"כ ומביא ראיה מש"ג הנ"ל שכתב וכן יכולין הדיינים לכתוב הקייום ולחתום בו אפי' עד שלא יעידו בפניהם. ודבריו תמוהין דמדברי הש"ג הזה מבואר להדיא להיפך דלדבריו יקשה כיון שכתב קודם וז"ל ואני אומר שאפילו לאחר שכתבו וחתמו מעידין בפני הג' וחותם וכו' וכן יכולין הדיינים וכו' וקשה הא בהך דמעיקרא לדעת הפוסקים כרב דמחלקין בין חתימה לכתיבה פשיטא דבהא פסול אם כן נהי דהוא לא פסק כרב כמו שכתבתי בס"ק לפני זה מ"מ היאך כתב אח"כ וכן יכולין דהא לכ"ע מהני אפילו לרב לדעת הש"ך וברור דדעת הש"ג דלדעת הפוסקים כרב בהא כ"ש דפסול כיון שכל הדיינים לא היה מכירין בשעת החתימה רק לדעתו דלא פסק כרב ואם אחד אינו מכיר אף שחתמו מעידין בפניו אם כן ה"ה דג' שאין מכירין וחתמו דכשר אבל לדידן פשיטא דפסול. ובתומים הביא בשם הרא"ה ז"ל כדעת הש"ך וליתא דפשיטא דדעת הרא"ה כדעת המחבר דאף דכתב דלמיחזי כשקרא לא חיישינן מ"מ בשחתמו נתן טעם משום דלאו במותב תלתא הוי שהשלישי זה לא הי' ראוי להצטרף עמהן וכוונתו מבואר דוודאי למיחזי כשקרא לא חיישינן והיינו בעלמא אבל גבי חתימה כיון דמעיקרא לא היה במותב תלתא שלא היה ראוי להצטרף כיון שאינו מכיר איך יוכשר הקיום למפרע שהרי כבר נגמר בשקר ובמה יחזור להכשרו וכן כתב הרמב"ן להדיא וז"ל ונ"ל דהכא גבי אשרתא משחתמו לעולם לא הי' במעמד ג' והן ב"ד דבשעת חתימה אכתי לא ידעו בשעה שקבלו העדות ב' מהם עדים הם לאלר קבלת עדות אינן עושין כלום מפני שחזרו לישב עשו ב"ד ותתקיים הדבר למפרע אי אפשר אבל בעלמא וכו' הרי זה מבואר דעיקר החילוק משום דחתימה הוא גמר הענין ובמה יוכשר הדבר למפרע כיון שהי' אז בפסול משא"כ בעלמא מה שכותבין וחותמין הוי גמר ועיקר הענין אף שהיה מתחילה בשקר נכשר בסוף משא"כ אי הי' החתימה גופא שהיא גמר הקייום בשקר וזהו ג"כ כוונת הר"ן והרא"ה ולפי זה פשיטא אם כולם חתמו בשקר שלא היו מכירין דפסול כיון שהי' גמר הקייום בפסול ובמה יוכשר למפרע כדברי הרמב"ן הנ"ל וכ"כ הרשב"א וז"ל משחתמו אין מעידין בפניו משום דחתימה קמייתא בשקרא הוות דלאו תלתא הוי ידעי לה פי' בשעת חתימה לא נצטרף עמהן שהרי לא הי' הוא מכיר שזו היא חתימתן של עדים ובשעה שהעידו בפניו כבר נגמרה חתימתן ומאי דהוי הוי דאין צירוף למפרע וכן פי' הראב"ד ז"ל והוא הנכון עכ"ל הרי להדיא דעיקר הטעם משום דכבר נגמרה חתימתן ואין צירוף למפרע ואפי' הי' אז במותב תלתא כיון שלא היה מכיר השלישי אינן מצטרף א"כ כ"ש כשלא היו מכירין כולם דלא מהני מהאי טעמא דאין צירוף למפרע וזה ברור ומלשון הש"ך משמע בהדיא דמיירי בשעה שחתמו השנים לא הי' השלישי עמהן ולא מהני משום דלא הוי במותב תלתא ומדברי הפוסקים הנ"ל מבואר להדיא דאפי' היו במותב תלתא כל שהג' לא הי' מכיר הוי כלא היה כלל ואין צירוף למפרע א"כ כ"ש בג' ולא ידעו וכן נראה עיקר לדינא וכן לשון הר"ן מורה להדיא שהג' היה באותו מעמד רק מחמת שלא היה מכיר לא מצטרף וכן צריך לומר בהכרח דהא לישנא דרב הוא כך שלשה שישבו לקיים משחתמו אין מעידין בפניו הרי להדיא שהיה במותב תלתא רק מחמת שלא היה מכיר כנ"ל:

(לו) פסול. עיין תומים ס"ק כ"ו דמיירי דאין חתימת הדיינים ניכר ונאמנים העדים במיגו דשתקי אבל אם חתימתם ניכר כיון דהדיינים בעצמן אם היו אומרים כן לא היו נאמנים דעולה הוא כמו שכתב הרב בהגה' בשם הרמב"ן א"כ היאך עדים נאמנים מאי חזית דסמכת אהני וכתב דבכהאי גוונא הוי תרי ותרי עכ"ד ודבריו תמוהין דבהדיא כתבו כל הראשונים פ"ב דכתובות גבי שנים החתומים על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו קטנים היו פסולי עדות היו דלאו למימרא פסולי עדות בגופן כגון גזלנין או משחקין בקוביא דבהא לא הוי מקשה תרי ותרי נינהו דפשיטא דתרי יכולין לפסול לאלף רק פסולי עדות קרובים וכתבו עוד כשאומרים אנוסים מחמת ממון היו דנאמנין לגמרי לפסול בהך גופא עדים הראשונים כמו בגזלנותא וא"כ הכא נמי מה בכך דהוי עולה והדיינים אינן נאמנים מ"מ העדים נאמנים לפסול לדיינים בהך גופא כמו שהיה אומרים אנוסים מחמת ממון וזה ברור ועיין בספר א"ז לכתובות שכתב להדיא כן בשם הרשב"א והרא"ה והרמב"ן והריטב"א בשם רבינו הגדול ז"ל ואף שרש"י פירש שם פסולי עדות משחקין בקוביא השיגו עליו הפוסקי' הנ"ל רק הריטב"א רוצה ליישב דבריו דשאני התם דכבר מתו העדים ואין כאן פסול לגוף העדים רק על השטר והוי תרי ותרי ומ"מ סיים שאין זה נכון אלא עיקר הפירוש קרובים בנשותיהן ולקמן סל"ז יתבאר עוד בס"ד בענין זה ועש"ך לקמן ס"ק ק"ב דמסיק אפי' מתו יכולין לפוסלן וגם השטר נפסל וה"ה כאן אף שאין השטר נפסל הקייום פסול:

(לז) ויש מי שמכשיר עש"ך ס"ק ס"ג שהכריע כדעה קמייתא וראייתו דהא בכל דוכתא אמרינן במותב תלתא וכן שלשה שישבו ודבריו תמוהין ומה אעשה שלא ראה מה שכתב הב"י הביאו הסמ"ע ס"ק ס' דלכ"ע צריך במותב תלתא בשעת חתימה וקייום רק קבלת עדות סגי בפני כל אחד אבל אח"כ צריך שיודיעו זה לזה שיקיימו ביחד ויחתמו והשתא פשיטא שאין כאן שום ראיה מכל מה שהביא וביותר אני תמה שהביא ראי' מדברי הריב"ש סי' שי"מ בשם הרמ"ה ונעלם ממנו דברי הרמ"ה בעצמו שכתב להדיא וז"ל מדקאמר צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד ולא קאמר בפני כולן ש"מ דאפילו בפני כל אחד ואחד בפני עצמו שפיר דמי אלא מיהו ה"מ בקייום שטרות דרבנן אבל בשאר עדות לא הוי קבלה עד דמסהיד סהדי באנפי תלתא דייני כשרים בבת אחת עכ"ל הרי להדיא דהרמ"ה גופא סבירא ליה כדעה אחרונה כהרא"ש וראייתו ברורה מדקאמר בפני כל אחד ואחד ועוד דהא לא מוכח באמת מדרב דצריך להעיד בפני כולם בבת אחת והיאך קאמר ש"מ אלא וודאי דהא באמת מהני ומה שכתב הריב"ש סימן שי"ח בשם הרמ"ה היינו כמו שכתב הב"י דלכ"ע צריך במותב תלתא בשעת קיום וחתימה רק קבלת עדות סגי בפני כל אחד ואחד והשתא ממילא אין כאן ראי' מדברי הר"ן והרא"ה ומלקמן סכ"ו שהביא הש"ך וזה ברור ומה שדחה הש"ך ראיית הרא"ש דאותן הב' המעידין לפני ג' הוי כמעידין לפני כולם כבר הוכחתי לעיל ס"ק ל"ג בראי' ברורה שאין הדבר כן ודוקא רב אשי הוא דסבירא ליה הכי אבל לדידן הטעם משום דידיעתם הוי כהגדה לפניהם ולא העדות שמעידין לפני השלישי וראיית הרא"ש מוכרח ובפרט ראיית הרמ"ה הנ"ל ובתומים הקשה על הרא"ש מסוגי' דגיטין והאריך בדחוקים ולפעד"נ דלק"מ דאותו הטעם שיש כאן יש גבי גט דלאו משום שעדות השליח הוי כהועד לפניו ג"כ רק ידיעתו חוץ הגדה הוי כהועד לפניו דלא תהא שמיעה גדולה מראי' ומהתם נמי מוכח כדעת הרא"ש דזה שלא בפני זה מהני דאל"כ היאך מהני עדות השליח דהא אותו עדות לא הוי כקבלה לפניו רק ידיעתו והוי זה שלא בפני זה וע"כ משום דקייום שטרות דרבנן מהני בהכי אבל הרמב"ן יפה הקשה על הרז"ה מסוגיא הנ"ל דהוא דעתו עד המעיד אינו נעשה דיין כלל והוצרך הרז"ה לחלק ושפיר הקשה עליו הרמב"ן אבל על הרא"ש לק"מ וזה ברור. גם מה שהקשה על תשובת הרמב"ן דמ"מ הרי העדים מצטרפין להיות דיינים והרי יש כאן שלשה ומטעם, זה כתב דהרמב"ן מיירי שהעידו העדים זה אחר זה ולפעד"נ דלק"מ דה"מ דאמרי' ענ"ד היינו כשקיבלהו מתחלה להיו' דיין וישב עם הדיינים בקייום אבל כאן שלא עלה על דעתם להיות דיינים ולא ישבו בקייום רק השלשה שהעידו לפניהם לכך לא מהני כיון שהי' הקבלה שלא כדין ועוד נראה דמיירי שהדיינים קרובים לעדים וזה מותר אבל הדיינים קרובים זה לזה לא מהני לכך לא היו יכולין להיות דיינים דאין דיינים קרובים זה לזה ומה שהאריך בדברי המהרש"א כבר נתבאר לעיל ס"ק ל"ג דעיקר כמהרש"א [ותמוה לי על התומים דנראה דנעלם ממנו דברי הסמ"ע לעיל ס"ק י"ג שלא הביאו כלל דכתב להדיא דלא כמהרש"א אבל כבר דחיתי דבריו לעיל ס"ק ל"ג והוכחת הסמ"ע סתרתי לעיל ס"ק מ' ע"ש]:

(לח) ובאו שנים אחרים דין זה צריך בירור היטב ונחלקו בזה גדולי הראשונים ז"ל והרב הש"ך הכריע כפירש"י. והנה דברי רש"י גופא צריכין בירור ודיקדוק היטב כמו שאבאר גרסינן פ"ב דכתובות שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא עירעור על אחד מהן עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם משחתמו אין מעידין בפניו וחותם פירש"י דגנאי הוא להם שישבו עם פסול בדין והוי נוגעין בעדותן ולכאורה קשה הא בע"כ דכל הנגיעה הוא דוקא בחתימה דאז הוא גנאי להם אבל בישיבה שנתוועדו וכתבו במותב תלתא בזה לא הוי גנאי דאל"כ הוי לי' למימר עד שלא כתבו כדדייקינן על הך מימרא הקודמת שם גבי אחד אינו מכיר וע"כ דעיקר הגנאי בחתימה והשתא תקשי הא פשיטא דהיינו דוקא אם העירעור נולד לאחר חתימה אז שייך לומר שהם נוגעין שגנאי להם שישבו עם פסול בדין לכך רוצין להכשירו אבל אם נולד העירעור קודם חתימה וחתמו בוודאי לא שייך האי טעמא שהרי אם היו רוצין לא