תפארת יעקב חושן משפט חלק א רכ

דעלמא בשלשה וכאן מקבל האחד מפי שנים הקילו בקייום שטרות דנעשו אלו העדים דיינים בשעת הגדה וכאילו ישבו עמו לקבל עדות מפי אחרים ע"כ ודבריו לקוחין מדברי הרשב"א והר"ן והרמב"ן וראייתם מסוגי' דגיטין דאמרינן שליח נעשה עד ועד נעשה דיין אלמא דנעשה דיין בשעת הגדה [ולא ידעתי מנין לו להסמ"ע בזה הטעם מכח קייום דרבנן דהא בש"ס לא הוצרכו לטעם זה רק דמשום הא עד נעשה דיין אבל כשאמרו עד נעשה דיין אף בשעת הגדה הוא דיין מדינא ולא מכח קולא וכן משמע מהרשב"א והר"ן] וקשה לי על טעם זה דהא בש"ס דייק מינה ש"מ דיינים המכירין אין צריכין להעיד בפניהם וכן דיינים שאין מכירין צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד והשתא כיון דבהכרח צריך לומר דלכך סגי בפני אחד דהם עצמן בשעת הגדה נעשו דיינים ומקבלין הגדת עצמן א"כ דין הראשון פשיטא דלא מוכח מידי דשאני הכא דבאמת הם מעידין לפני עצמן ולפני השלישי וה"ה דיינים המכירין כולם לא מהני בלי הגדה שיעידו שנים ואז מיחשב הגדה לפניהם ולפני השלישי וכן מהאי טעמא גופא לא מוכח דין השני כיון דדיינים המכירין צריכין להעיד בפניהם אם כן הכא ע"כ צריכין להעיד דאל"כ אין כאן הגדה כלל ובאמת אפילו דיינים המכירין צריכין הגדה [והא וודאי לא שייך לומר שיעידו לפני עצמן בלבד דהא לא הוי הגדה כלל רק כשמעידין לפני השלישי אז מיחשב הגדה גם לפניהם וכן מוכרח בסוגיא] ולא מוכח מידי ואמת דיש לומר דזהו באמת כוונת רב אשי דקאמר דלא מוכח מידי אך באמת אנן לא קיימא לן כרב אשי ואי כמו שכתב הסמ"ע הא בהכרח צ"ל סברתו של רב אשי דאל"כ תקשי קושיא הנ"ל הא אין כאן קבלה רק בפני אחד ועוד דהא זה שמוכיח הנך תרי דינים ע"כ דלא סבירא לי' סברת רב אשי א"כ היאך דייק הא בהכרח צריך לומר סברא זו מכח קושיא הנ"ל ובאמת המעיין ברמב"ן בספר המלחמות יראה שלא כתב זו רק אליבא דרב אשי דזהו סברת רב אשי דקאמר דקא מקיימי הגדה בחד היינו דאותה הגדה מיחשב הגדה גם לפניהם ולכך לא מוכח דדיינים המכירין אין צריכין להעיד והיינו כדאמרן ולפי זה בהכרח דאנן לא סבירא לן הך סברא כיון דלא קיימא לן כרב אשי לכן נראה דהיינו טעמא דכיון דהם מכירין אין צריכין להעיד בפניהם והוי אותה ידיעה כאלו העידו אחרים לפניהם דלא תהא שמיעה גדולה מראיה [דלא חיישינן לראיה בלילה כמו שכתבו התוס' שם] א"כ אף שאותה הגדה לא מיחשב הגדה לפניהם דבשעה שהם עדים אין דיינים מ"מ ידיעתם חוץ ההגדה הוי כקבלו עדות והוי כנתקבל עדות לפני כולם וזהו דדייק דדיינים המכירין אין צריכין להעיד כנ"ל דידיעתם כנתקבל עדות בפניהם דאל"כ מאי מהני הגדה לפני השלישי הא לא נתקבל עדות רק בפני אחד כקושית הסמ"ע והא לא אמרינן דאותה הגדה הוי הגדה לפני עצמן ג"כ כמו שכתב הרמב"ן ואנן לא קיימא לן כרב אשי אלא הטעם כמו שכתבתי ושפיר מוכח דדיינים המכירין אין צריכין להעיד בפניהם כנ"ל וזה ברור לפע"ד ומה שהביאו ראיה מסוגיא דריש גיטין דשליח נעשה עד ועד נעשה דיין לאו ראיה היא כלל דהתם נמי טעמא משום הכי דהא השליח צ"ל בפני נכתב ונחתם משום קייום אם כן כיון דעד נעשה דיין ודיינים המכירין אין צריכין להעיד בפניהם א"כ זה השליח שהוא יודע בעצמו שהוא מקויים אין צריך קבלת עדות דידיעתו הוי כנתקבל עדות בפניו דלא תהא שמיעה גדולה מראי' ואותן השנים מקבלין עדות מן השליח א"כ הרי נתקבל לפני ג' אבל לעולם בשעת עדותו אינו נעשה דיין כלל ואותו עדות לא מיחשב הגדה לפני השליח בעצמו רק ידיעתו חוץ ההגדה הוי כנתקבל עדות לפניו ודו"ק:

ולפי זה נראה לפע"ד להביא ראיה לדעת הרא"ש סכ"ה דמכשיר בנתקבל עדות זה שלא בפני זה כיון דע"כ צריך לומר כמו שהוכחתי דהך הגדה לפני השלישי לא מיחשב הגדה לפני עצמן דבשעת שהם עדים אינם דיינים רק דידיעתם הוי כנתקבל עדות בפניהם מטעם לא תהא שמיעה גדולה מראי' א"כ יקשה הא בשעת הגדה לא הוי כנתקבל לפניהם דאז אינם דיינים א"כ עד שלא חתמו למה יעידו בפניו וחותם הא הוי קבלה זה שלא בפני זה דבשעה שהשלישי מקבל עדות מפי השנים אז לא הוי קבלה לפניהם [רק ידיעתם קודם או אח"כ הוי הקבלה) דאז לא הוו דיינים וע"כ זה שלא בפני זה מהני ואמת דגם לדעה קמייתא לקמן סכ"ה יש לומר דזה שמוכיח ש"מ דיינים המכירין וכו' סבירא ליה דוודאי הא לא איכפת לן דאפילו בשעת עדותן יכולין להיות דיינים לענין קבלת עדות רק דמ"מ מוכיח שפיר דהא לא שייך לומר שיהא דיין על אותו דיבור היוצא מפיו בתורת עדות ומזה דייק דע"כ דהידיעה חוץ ההגדה הוי כקבלת עדות לפניהם ועל אותה ידיעה שפיר יכול להיות דיין אפילו בשעת הגדה כיון שלא נעשה דיין על ההגדה ורב אשי סבירא ליה דאף על אותה הגדה גופא יכול להיות דיין ולפי זה שפיר יש לומר דצריך קבלת עדות זה בפני זה דוקא אך מ"מ נראה עיקר מטעם הנ"ל כהרא"ש הנ"ל דמ"מ כיון שהשלישי אינו יודע כלל בידיעת השנים וקבלת השנים לא הוי רק מכח הידיעה בלבם וקבלת השלישי הוי מהעדות שמעידין לפניו אם כן הוי כמו זה שלא בפני זה כיון שהשלישי אינו יודע בידיעתם ולקמן סימן כ"ה יתבאר עוד בס"ד בזה:

ויש לברר אם מכירין כולם וראוהו בלילה אי נימא כמו בשנים המכירין דבעלמא לא מהני שיעידו הכל לפני השלישי דאין נעשה דיין ומ"מ בקייום שטרות הקילו א"כ בראוהו כולם בלילה דבעלמא בראוהו ביום מהני רק בלילה לא אם כן בקייום שטרות הקילו דמהני א"כ בג' מכירין יושבין וחותמין ואינן צריכין להעיד כלל כמו בעלמא ביום ותמהני על הטור ומחבר שלא הזכירו דין זה כלל] והנה הסמ"ע ס"ק י"ג כתב דאפילו ראוהו בלילה מהני קייום מכח קייום דרבנן ומוכיח זה מלשון המחבר והרמב"ם ובאמת כבר כתבתי שם ס"ק ט שאין זה מוכרח דבלא"ה לק"מ על המחבר שם ע"ש אבל אני תמה על הסמ"ע שם שהרי דבר זה במחלוקת ראשונים ותליא בפי' הרז"ה שם ופי' הרמב"ן ופירש"י ותוספות שם כמו שאבאר והוא דהתוספות הקשו שם אהא דקאמר ש"מ דיינים המכירין דמאי ס"ד להיפך הא קיימא לן לא תהא שמיעה גדולה מראיה ותירצו דס"ד שיצטרך להעיד בפניהם דפעמים שראו בלילה משמע בהדיא דדוקא סתמא לא חיישינן לראו בלילה אבל אי ידעינן שראו בלילה לא מהני וכן פי' מהרש"א שם ובתומים סוף ס"ק כ"ז תמה על פירושו דכיון דעד נעשה דיין אין חילוק בין ביום בין בלילה ואני תמה כי מה שהביא ראי' מדברי הרז"ה פשיטא דלאו ראיה היא דוודאי הרז"ה דמפרש דהך דעד נעשה דיין והך דדיינים המכירין חדא הוא א"כ ע"כ דהא דדיין היינו בראוהו בלילה דאי ביום תקשי מאי פריך מקידוש החודש שאני התם דראוהו בלילה כדמוקמינן שם בר"ה להדיא אבל בראוהו ביום וודאי מהני אפי' בלי הגדה לכך צריך לומר ע"כ דמיירי הכא ג"כ בראוהו בלילה אבל לפירש"י וכמו שהודה בעל המאור בסוף וביטל דעתו מפני דעת רש"י א"כ פשיטא דבראוהו בלילה לא דהא בש"ס לא מקשה מהך דקידוש החודש והוצרך לישנוי קייום דרבנן רק על ההכרח הראשון דעד נעשה דיין ואי הא דקאמר ש"מ דיינים המכירין וכו' מיירי ג"כ בלילה א"כ משום הא ע"כ צריך לחלק בין קידוש החודש לקייום דרבנן דפשיטא דבעדות החודש לא מהני ראיה בלילה ועוד לפירש"י היאך דייק ש"מ דיינים המכירין דילמא רב באמת מיירי ביום וליכא לאקשוי' מאי קמ"ל דהא קמ"ל מילתא אחריתי מעידין בפניו וחותם ומנין לו לדקדק בראוהו בלילה ורב אשי נמי דדחי לה למה לא דחי כנ"ל ואמת דהרז"ה כתב דלשון שנים מהן מכירין משמע בין ביום בין בלילה אבל כבר כתב הרמב"ן דהא ליתא ע"ש ומה שהביא בתומים ראי' מהרמב"ן אמת שכ"כ הרמב"ן שם אבל יש לתמוה דהביא חובה לנפשיה דהרמב"ן לא כתב מטעם דכיון דעד נעשה דיין מהני ראוהו בלילה ג"כ רק טעם אחר דראוהו בלילה בקייום הוי ממש כמו ראוהו ביום בעלמא דהכרה הוי עיקר הראיה והוא ביום א"כ הא הרז"ה פשיטא דחולק על זה דאל"כ לפירושו תקשי מאי פריך מקידוש החודש נהי דהכא מיירי נמי בראוהו בלילה מ"מ לא דמי להתם דהכא אף בלילה הוי כראוהו ביום לפי סברת הרמב"ן וע"כ דהרז"ה חולק בזה א"כ אף שהרז"ה והרמב"ן סבירא להו דבלילה מהני מ"מ חלוקין בטעמם וכל אחד חולק על טעמו של חבירו א"כ הרי הדבר במחלוקת שנויה גם עיקר דברי התומים שכתב דכיון דעד נעשה דיין אין חילוק בין לילה ליום הוא תמוה דהא רב אשי פריך עלה דשאני הכא דמקיימא הגדה בחד והשתא אראוהו ביום לכ"ע לא תהא שמיעה גדולה מראי' וע"כ או שראוהו בלילה או דיש לחוש לפעמים שהוא בלילה כמו שכתבו התוס' א"כ קשה רב אשי גופא מודה דעד נעשה דיין שמעינן מינה א"כ מאי חילוק יש בין לילה ליום וע"כ דהא ליתא דנהי דעד נעשה דיין מ"מ לא שייך לא תהא שמיעה גדולה מראי' וצריכין להעיד ככל עדים דעלמא ויפה כתב מהרש"א מדכתבו התוספות פעמים שראו בלילה מבואר דבלילה ממש לא וצריכין להעיד בפניהם והיינו כמו שכל שנים מהן יעידו בפני השלישי וכן שלישי ושני לפני א' וא' וג' לפני שני וכן נראה לפע"ד עיקר דג' וראוהו בלילה צריכין לעשות כנ"ל ובפרט דבהא לא שייך להקל כיון שיכולין בקל להעיד כנ"ל ודו"ק היטב בהרז"ה והרמב"ן ותראה שכל הנ"ל נכון כי קצרתי:

(לד) משחתמו מעידין בפניו וחותם עש"ך ס"ק נ"ח בשם הש"ג וז"ל ואני אומר שאף אחר שכתבו וחתמו מעידין בפניו וחותם וכך הוא שיטת ר"ת ותמה הש"ך שהוא נגד הפוסקים ונגד הש"ס והנה בתומים ס"ק כ"ה כתב דריא"ז הוא מכת דלא גרסינן בכתובות רב רק ר"ה וכל הסוגי' שלא אליבא דהלכתא דלא קיימא לן כר"פ ע"כ ודבריו תמוהין ולא ידעתי אנה מצא שום פוסק דלא גריס רב וכן בתוספות ורא"ש ור"ן והרז"ה ורמב"ן וש"ג לא נמצא מי שלא יגרוס רב וכמדומה לי שנפל לו טעות זה בדברי התוספות שם שכתבו ומיהו יש לומר דאלישנא דאמרי לה משמי' דר"ה פריך וכוונתם מבואר דבש"ס איכא תרי לישנא איכא דאמרי משמי' דרב ואיכא דאמרי משמי' דר"ה ועל זה כתבו התוס' ליישב דהקושיא הוא אליבא דהך לישנא אליבא דר"ה שלא נצטרך לומר דר"ה פליג אדרב פפי אבל ארב לא קשיא דאיהו פליג אדרב פפי ולפי זה פשיטא דבחתימה חיישינן לשקרא דאל"כ אכתי תקשי להך לישנא