תפארת יעקב חושן משפט חלק א ריט

לאחר זמן שזו היא ולזה ס"ד דעל מה שהוא פסול מצד הגזירה שייך להכשיר כאן כיון דקייום דרבנן היא הם לא חשו לגזירה כיון שאין טעם לפסלו אבל בהך שיש לפסלו מצד הסברא דקטן לא יהיב דעתיה על הדבר כלל בזה לא שייך להכשירו לפי שהוא דרבנן דמ"מ סברא זו שייך אפי' בדרבנן ולזה ס"ד דדוקא באביו ורבו הכשירו דשכיח ורגיל גבייהו ושפיר מכירה באמת ולא שייך סברא הנ"ל רק מה שיש לחוש מגזירת הכתוב ובדרבנן לא חשו לגזירת הכתוב אבל באחיו דלא שייך האי טעמא ושפיר יש לחוש מצד הסברא כנ"ל לכך אפילו בדרבנן יש לפסלו ולזה קמ"ל דאפילו אחיו כשר דכיון דקייום שטרות דרבנן אף בזה הימניהו רבנן ולא חיישינן דילמא לא אסיק אדעתי' ליתן לב להכיר החתימה כראוי ולפי זה ממילא מוכח דהא דקתני אחיו היינו אף שאינו רגיל אצלו כלל כמו אינש דעלמא דאי ס"ד דבאחיו ג"כ יש מעלה דשכיח ורגיל גביה רק לא כאביו ורבו א"כ עדיין יקשה למה לי' לאסוקי טעמא דקייום דרבנן הוי לי' למימר קמ"ל דאחיו נמי שכיח ורגיל גבי' ומצד הסברא אין לפסלו והך דקייום דרבנן הוא על גזירת הכתוב והוי לי' למיתני בפני עצמו דאכלהו קאי כנ"ל אלא וודאי משמע לי' דבאחיו אין שום מעלה טפי מאינש דעלמא ומ"מ מהני א"כ הדין הנ"ל מוכרח ואולי גם כוונת הריטב"א כן. אך לפי זה יהא מוכח דאפילו באינש דעלמא דלא רגיל כלל גבי' מהימן ובאמת משמע בריטב"א דמודה דצריך שיהא רגיל גבי' אם כן אינו מוכח מהרא"ש שיחלוק על זה ולא כתב אלא דדוקא בהך דרגיל גבייהו אבל באינש דעלמא דאינו רגיל לא אבל ברגיל כמו הנך מודה הרא"ש ע"ש. אך נראה מדלא הזכיר הרא"ש בפי' דאינש דעלמא דרגיל כמו אביו ורבו ואחיו דנאמן נראה דסבירא ליה אף דמדינא נאמן כל שהוא רגיל כמו הנך אבל אנן לא סמכינן רק אהני דלא ידעינן הי מיקרי רגיל כמו הנך כנ"ל ברור בכוונת הרא"ש וזה נראה ג"כ כוונת המחבר שהתחיל לומר דדוקא אלו שרגיל עמהם וסיים אבל על כתב יד אחר אינו נאמן ולא כתב דברגיל כמו הנך אף באחר נאמן וע"כ כמו שכתבתי וזה שכתב בשם יש מי שאומר דמשמע לי' לשיטת הריטב"א אף לדידן סמכינן כל שנראה לן שהוא רגיל כמו הנך אבל לענין דינא דגמרא כ"ע מודו כנ"ל:

(לא) ודייני קייום הקרובים למלוה ולוה הקייום פסול משמע דפסול לכ"ע והש"ך השיג על זה והביא ראיות דמאן דמכשיר בעדי קייום כ"ש בדייני קייום. ועיין תומים ס"ק כ"ג שהעתיק דברי הרשב"א פ"ק דגטין ולפי פירושו מבואר מתוך דברי הרשב"א דעדי קייום כשרים אבל דייני קייום פסולין כמו שכתב רמ"א ע"ש ויש לתמוה על הש"ך שהביא דברי הרשב"א הללו לראיה דאין חילוק בין עדי קייום לדייני קייום. אבל באמת נלפע"ד דברי הש"ך נכונים דפשיטא דאין לפרש דברי הרשב"א כדברי הרב הנ"ל מכמה טעמים כמו שאבאר חדא דלפי דבריו קשה דנצטרך לומר דהראי' מהך דדיינים חותמין אף שלא קראוהו היינו דוקא לעדים אבל לא לדיינים והטעם דדייני' כיון שחותמין עצמן בשטר יתברר אח"כ אם הם קרובים משא"כ עדים והא וודאי ליתא דהא הריטב"א דחה ראי' זו בשנים חדא דאעפ"י שלא קראוהו היינו גוף השטר אבל שמות המלוה והלוה צריך לקרות באמת ועוד דאפילו נימא אף שלא קראוהו כלל מ"מ אתי שפיר דאי משום קרובים יכול לכתוב שמות העדים המקיימין השטר ואם הם קרובים יתברר אח"כ ע"כ והביאו הש"ך בס"ק שאחר זה והרשב"א כתב דלשון אעפ"י שלא קראוהו משמע שלא קראוהו כלל והיינו דלא נימא כתירוץ א' של הריטב"א ולפי זה עדיין יקשה דאכתי יש לומר באמת שלא קראוהו כלל רק שאם לא נתברר להם אם הם קרובים או לא יכולין לכתוב שמות העדים ודוחק לומר דמשמע לי' מדלא קאמר בפי' שיכתבו שמות העדים הא ליתא חדא דמאי ענין התם לשמות העדים הא העיקר בא לאשמעינן התם שאין צריך לקרות מה שבשטר ולא מיירי התם מענין חשש קרובים כלל ועוד דא"כ היה לו להרשב"א לדחות זה כמו שדחה תירוץ ראשון דמשמע שלא קראוהו כלל כך הוי ליה לדחות תירוץ זה דמשמע אעפ"י שאין כותבין שמות העדים ובע"כ דסובר הרשב"א דאי ס"ד דקרובים פסולים פשיטא דלא סגי במה שכותבין שמות העדים כיון דטפי יש להתברר עכשיו כשיקראוהו אבל אח"כ שמא ישתקע הדבר ולא יתברר ומאי איכפת לן אי הוי הדין שצריך שיקראו שמות הלוה והמלוה ומזו דייק הרשב"א דעדים הקרובים באמת כשרים ולפי זה מהך ממילא מוכח דגם דיינים הקרובים כשרים דאי משום דדיינים חותמין הא לא סבירא ליה לרשב"א כלל כמו שהוכחתי דאל"כ אף מעדים אין ראי' דיכולין לכתוב שמותם כנ"ל. ועוד קשה לפי הבנת התומים דהראיה רק לעדים ולא לדיינים א"כ קשה הא מקודם כשהתחיל הרשב"א להכשיר בעדים נתן טעם משום דדיינים חותמין אף שלא קראוהו דמשמע שלא קראוהו כלל אם כן אי ס"ד דלדיינים אין ראיה משם א"כ אח"כ בדיינים מנין לו להכשיר גבי גט כיון דבעלמא וודאי פסולים ובזה אין שום ראי' להכשירם שנצטרך לומר שהקילו בהם ואין לומר דהרשב"א מסברת עצמו אמר כן כיון שהקילו בהבאת הגט ה"ה בזה א"כ בקיום דעלמא נמי הא מצינו שבכמה דברים הקילו וע"כ דאין לחדש מעצמנו מקולי קייום מה שאין אנו מוכרחין לומר שהקילו א"כ בהא דליכא ראיה להכשירם מנין לו דהקילו וברור דכוונת הרשב"א להביא ראי' מהך בין לעדי' בין לדיינים ושיעור דבריו כך דעדים הקרובים כשרים ואף דבעלמא פסולים היינו משום דבעלמא על גוף החייוב מעידין ובזה וודאי קרוב פסול אבל גבי קייום שהוא בעצמו אינו יודע מעיקר החייוב כלל רק על הקייום הוא מעיד לכך אין לחוש אם הוא קרוב למלוה וללוה כיון שאינו מעיד להם כלל וזה החילוק שייך גבי עדים אבל בדיינים פשיטא שאין לחלק בזה דמ"מ סוף סוף למלוה ולוה הם דנים ומה נ"מ אם דנין ע"י עדים או ע"י שטר ס"ס דיינים הם למלוה וללוה ועל זה הוצרך הרשב' ליתן טעם כיון דמהך מוכח דגם בדיינים קרובים כשרים כנ"ל לזה נתן טעם דאף דבעלמא בלי קייום פסולים א"כ היה בדין דגם בקייום יפסלו דבהי לא שייך לחלק כמו בעדים כנ"ל מ"מ כשרים משום דגבי קייום הקילו כמו שהקילו בהבאת הגט שלא יצטרך שנים בין לרבה בין לרבא והיינו משום דקייום דרבנן א"כ בזה נמי הקילו ואין כוונתו במה שהזכיר גט דהיינו גט דוקא אלא דמזה ראיה דבקייום הקילו בכמה דברים ואפילו באיסור גט החמור א"כ בזה נמי הקילו וזה ברור בכוונת הרשב"א ולפי זה מבואר כמו שכתב הש"ך דאין חילוק בין דייני קייום לעדי קייום להרשב"א ויפה השיג על הרב וע"ש ודו"ק [אך לפי זה נסתר הק"ו שהביא הש"ך דפשיטא שיש לחלק בינייהו כנ"ל רק דבהכרח צריך לומר משום קייום דרבנן הקילו מכח הראי' מהך דדיינים חותמין אעפ"י שלא קראוהו דיש ראיה בין לעדים בין לדיינים] איברא צ"ע לכל הפירושים דמשמע מדברי רשב"א דבעדי קייום הקרובים אין צריך לטעם דקייום דרבנן ולא משמע כן בכל הפוסקים שהרי למדוהו בק"ו ממה שנאמנין להעיד בגודלן ובזה הטעם כיון דקייום דרבנן וצ"ע בזה אבל מ"מ דברי הש"ך נכונים כלל:

(לב) ובלבד שיכתבו מי הם עדי הקייום עש"ך שהרב רמ"א ערבב הדברים ולפע"ד אין כאן עירבוב דברים כלל דמשמע מדברי המחבר דזה אינו תלוי כלל בפלוגתא דלעיל סי"ט דא"כ הי' לו להמחבר לערבינהו בהדדי רק דכוונת המחבר דדעה קמייתא הוא דעת הריטב"א בתירוץ ראשון שצריך באמת לקרות שמות המלוה והלוה וכן הרשב"א מודה לזה דבהכי מהני רק דלא ניחא לי' לפרש כן דלשון לא קראוהו משמע לא קראוהו כלל אבל שיכתבו שמות העדים מוכח מתוך דברי הרשב"א דבהכי לא סגי כלל אי קרובים פסולים דאל"כ כיון דבהא לא שייך לדחות מלשון לא קראוהו א"כ אין כאן ראיה דקרובים כשרים וע"כ דסבירא ליה לרשב"א דאי ס"ד דפסולים לא הוי מהני במה שכתבו שמות העדים רק לקרות שמות הלוה ומלוה הילכך לדידן דפסולין א"כ יש שני דעות חדא דלא מהני שיכתבו שמות העדים כסברת הרשב"א רק שיכתבו שמות בעלי דינים [רק מה דמשמע לי' להרשב"א דלא קראוהו כלל מאן דפוסל לא סבירא ליה הא] ודעה שניה הוא תירוץ שני של הריטב"א שאין צריך לקרות שמות בעלי דברים רק שמות העדים וזהו דלא כרשב"א הנ"ל דבהכי לא מהני אם פסולים והרשב"א חולק בתרתי חדא דכשרים ועוד אי פסולין לא מהני שיכתבו שמות העדי' וזהו שכתב רמ"א ובלבד שיכתבו והיינו דאף שאין צריך לקרות שמות בעלי דברים דוקא אבל עכ"פ צריך שיכתבו וזה ברור ועיין תומים ס"ק כ"ד מה שהקשה ממאוחר ולפעד"נ דלק"מ דלהך דעה פשיטא דכל שיכתבו שמות העדים יתברר אח"כ אם היו קרובים פעם אחרת דאל"כ לעולם יצטרכו לקרות בשטר דשמא מאוחר הוא ונתרחקו אח"כ וע"כ דכל שכותבין שמות העדים אין לחוש כנ"ל וזה ברור:

(לג) מעידין בפניו וחותם. עסמ"ע ס"ק כ"ד דאע"ג דקבלת עדים