תפארת יעקב חושן משפט חלק א ריז

הם בעצמן מהני אפילו אחרים המעידין עליהם לא מהני דהוי כהם לפנינו כנ"ל וראיה לזה שהר"ר יונה ז"ל פי' הך דעד ודיין מצטרפין היינו ששנים מעידין על העד ועל הדיין ועל זה פריך רבא מאי דקא מסהיד האי לא מסהיד האי והוא אינו מפרש כפי' התוס' דהקושיא שאין כאן על חתימה שניה רק אחד רק משום דעדות חלוקות הם הרי להדיא דאפילו הא מיקרי עדות חלוקות א"כ מנא לן דלהריטב"א הא לא הוי עדות חלוקות רק דלס"ד לא ידע רק ממה שאין על חתימה שניה רק אחד ובהא לא איכפת לי' לשיטת הריטב"א דקייום מדרבנן אבל כשהקשה רבא דעדות חלוקות פשיטא דאף בזה העדות חלוקות הן כדברי הר"ר יונה ז"ל הנ"ל. גם מה שכתב מדנהגו שלא לקיים בדיינים קרובים לעדים ש"מ דבכהאי גוונא עד ודיין מצטרפין הוא תמוה דהביא חובה לנפשיה שהרי הר"ן ספ"ב דכתובות והריטב"א גופא שם כתבו להדיא שהדיינים יכולין להיות קרובים לעדים דהזמה לא שייך גבי שטר וא"כ תקשי הא בלא"ה אינן יכולין להיות קרובים שאם יעידו על עד ודיין יצטרפו נמצא השטר נגבה ע"י קרובים וא"כ מבואר דסבירא להו דלעולם אין מצטרפין עד ודיין דלא כהש"ך אך באמת בלא"ה אין דבריו נכונים בזה כמו שיתבאר בסמוך בביאור דברי מהר"ם מרוטבורק בזה:

ומעתה לא נשאר לו להרב הש"ך אלא הראיה מתשובת מהר"ם מרוטבורק ותשובת הרשב"א סימן תתנ"ג דמשמע לכאורה דבהכי מהני ולפענ"ד אין כאן ראיה כלל ואדרבא מזה מבואר לכאורה להיפך כמו שאבאר והוא דוודאי יש לתמוה במהר"ם שסיים ולפי זה נראה לי שאין לחתום אותן בני אדם שהם קרובים לעדים והוא תמוה דהא מהר"ם מיירי בעדים אחרים מעידין על העד ועל הדיין וכבר כתב הרב בהגה' לעיל סי"ג בשם הנ"י דעדים המעידין על החתימה הוי כמו שכותב אחספא לענין שיכול להעיד עם אחר על השני א"כ כמו שהוא יכול להעיד פשיטא שגם קרובו יכול להעיד א"כ הכא מה חשש יש בקרובים וראיתי בתומים ס"ק ך' שהרגיש בזה ותירץ דמהר"ם מיירי שהעד ודיין בעצמן מעידין בצירוף אחד מן השוק על חתימת הב'. ומעתה אם כוונת מהר"ם כן פשיטא שאין כאן ראיה לדינו של הש"ך ואדרבא מדמסיים ולפי זה וכו' ומיירי בהכרח בצירוף אחר כנ"ל א"כ מעיקרא נמי מיירי בצירוף אחר וליכא למימר אדרבא הא גופא ראיה לדינו של הש"ך דהא בתר הכי מיירי מהר"ם בעד ודיין בעצמן כנ"ל א"כ מעיקרא למה כתב שאחרים יעידו על העד ועל הדיין אלא וודאי דקמ"ל דבהא אפילו צירוף אחר על חתימת הב' מהני והיינו כדעת הש"ך. אבל באמת הא ליתא דהא מתחלה רוצה מהר"ם ליישב מה דקשה לפי מה שהוכיח ר"י מהך דעד ודיין מצטרפין [והוא דברי התוספות שם פ"ב דכתובות שכתבו מכאן מוכח דהנפק ג"כ צריך קייום) שצריך שיכיר חתימת הדיינים פי' דאפילו בהנפק חיישינן לזייוף א"כ מה תועלת יש בחתימת הדיינים על ההנפק דהא בין כך ובין כך יצטרך קייום [אבל על ההנפק גופא לא הקשה דשפיר יש תועלת שיעיד הדיין שנתקיים בפניו אבל החתימה על ההנפק הוא ללא תועלת שאם יצטרך קייום כמו שיצטרך לקיים חתימת העדים כן יצטרך לקיים חתימת הדיינים] והשתא לא היה יכול מהר"ם לומר דמהני כשיעיד העד ודיין בעצמו דמ"מ אפילו לא יחתמו על ההנפק יעיד אותו דיין ואותו עד ועדיין יקשה מה תועלת יש בחתימת הדיינים על ההנפק ולזה הוצרך מהר"ם לומר דיש תועלת שיכירו חתימת הדיין והעד דאז אם לא יחתום לא יהא קייום כלל ולא הוצרך להזכיר עוד אחר על חתימת הב' כיון דלאו בהכי מיירי רק שבא לומר שיש נפקותא בחתימת הדיין וזהו שסיים ולפי זה נראה שאין לחתום קרובים דפשיטא דבצירוף אחר מהני אפילו עד ודיין לפנינו א"כ יש לחוש לקרובים אמנם כל זה לפי הבנת התומים במהר"ם אבל אין דעתי נוחה בזה דמשמע מלשון מהר"ם דהך לפי זה שכתב הוא באותו ענין דמיירי מעיקרא דהיינו שאחרים מעידין על עד ודיין וא"כ הקושיא הנ"ל על מהר"ם במקומה. ועוד קשה לי דאפילו אי מהר"ם מיירי בעד ודיין לפנינו בצירוף אמר ג"כ אין לחוש לקרובים מטעם אחר כיון שאם יכתוב חתימת ידו אחספא בוודאי מהני א"כ אם הוא לפנינו בוודאי יאמר האמת שהוא קרוב ובוודאי לא ישקר כיון דהוא מילתא דעבידי לגלויי ואין לו שום נפקותא בזה שהרי על כתב ידו נאמן הוא דוודאי אומר אמת אם כן יכול לכתוב אחספא ומה לו לשקר בחנם בדבר שיוכל להתברר שקרו וזהו ג"כ כוונת הש"ך שכתב דלדידן אין לחוש לקרובים כיון דהם לפנינו [רק מה שכתב דלשיטת הריטב"א יש לחוש קשה כנ"ל) ולפי זה קושיא הנ"ל קיימת על מהר"ם הא אין כאן חשש לקרובים כלל:

והנה באמת קושיא זו לא על מהר"ם מרוטנבורק לבד קשה רק על הרא"ש וטור ומחבר קשה שכתבו לפיכך מותר לחתום קרובים לעדים משמע דלמ"ד מצטרפין אין לחתום קרובים מהאי טעמא שמא יצטרפו ולפי הנ"ל אפילו למ"ד מצטרפין אין כאן חשש כלל בקרובים במה נפשך אם יעידו הדיין והעד בעצמו אין לחוש כנ"ל דיאמרו האמת שהם קרובים ואם אחרים יעידו על העד ודיין אין לחוש כלל דעדים הוי כמו אחספא כמו שכתב הרב בהגה' סי"ג בשם הנ"י וצ"ע לכאורה אבל באמת נראה לפע"ד דלק"מ דקשיא לי' להרא"ש ג"כ קושית התוס' שהביא הריטב"א ותלמידי הר"ר יונה ז"ל דהא אין כאן רק אחד על חתימת הב' ותירצו תלמידי הר"ר יונה ז"ל דס"ד שהדיין שהוא מעיד על הקייום אין זה עד על החתימות רק על גוף החיוב כמו עד השני והרי יש שני עדים על החייוב ומצטרפין ולפי זה שפיר כתב הרא"ש דוודאי לס"ד דעד ודיין מצטרפין אפילו בלי צירוף אחד מן השוק על העד הב' וע"כ דחשבינן לי' לעד על גוף הלואה א"כ פשיטא שהדיינים אינן יכולין להיות קרובים לעדים דשפיר יש לחוש שיתקיים חתימת עד ודיין ובהא לא שייך כיון דאינו מעיד בעצמו רק אחרים מעידין עליו דכיון שהם עדי השטר בעצמן פשיטא שכל שנתברר שעידי השטר קרובים זה לזה דהשטר פסול ואפילו אחרים מעידין עליהם וזה ברור. אבל לדידן דקיימא לן אין מצטרפין והדיין לא על החייוב הוא מעיד רק על החתימות ולא מהני רק בצירוף אחד מן השוק על חתימת הב' א"כ ממילא אין לחוש לקרובים כלל במה נפשך שאם יעידו בעצמן יאמרו שהם קרובים כנ"ל ואם יעידו אחרים עליהם הדר הוי כמו שכותב אחספא ויכול קרובו להעיד כנ"ל לכך אין לחוש לקרובים כלל וזה ברור ונכון בכוונת הרא"ש (ודלא כהתומים ס"ק כ' שהשב דעת הרא"ש לדעת אחרת כי הדבר ברור כמו שכתבתי ונסתלקו כל קושיותיו שם עש]:

ועל פי זה יובנו דברי תשובת מהר"ם הנ"ל ושיעור דבריו כך עד ודיין מצטרפין הוא מימרא דר"י אמר שמואל שם ועל זה קאמר לפי מה שהוכיח ר"י מכאן שחתימת הדיינים צריך קייום מאי תועלת יש בחתימתם וקאמר דיש תועלת בחתימת הדיינים שאם אחרים יכירו חתימת עד ודיין דבהכי מהני למ"ד מצטרפין דאיירי בי' ועל זה קאמר ולפי זה אין לחתום קרובים כיון דלמ"ד מצטרפין ע"כ דהדיין על עיקר החייוב מעיד כמו שכתבתי בכוונת הרא"ש א"כ ממילא אפילו אחרים יעידו על עד ודיין לא מהני בקרובים שעדי השטר שהם קרובים זה לזה לעולם פסול כנ"ל להרא"ש וקאי שפיר באותו ענין דמיירי לפני זה באחרים מעידין ומ"מ לא מהני כנ"ל אך אמנם מה שהביא מהר"ם זה אף דלא קיימא לן כמ"ד דמצטרפין נראה דסבירא לי' דגם לדידן יש נפקותא בעד ודיין לפנינו בצירוף אחר ואי משום דיכול לכתוב אחספא ס"ל למהר"ם דכיון דהך דיכתוב אחספא משמעות הש"ס ופוסקים היא דלכתחילה אין לסמוך על זה רק דיעבד היכי דליכא תרי כדאמר ואי ליכא תרי אלא חד ע"ש א"כ הכא נמי יש לחוש לכתחילה שלא יחתום קרובים כדי שלא יבוא שיצטרך לכתוב אחספא [וכ"ש לפי מה שכתב הריטב"א פ"ב דכתובות ודייק מהא דקאמר ואי ליכא תרי דאפילו אומר בפי' על כתב ידן הוי על מנה שבשטר דאל"כ מה מהדר לאשכוחי תקנתא איהו דאפסיד אנפשי' שהיו לו להעיד על כתב ידו לבד א"כ כ"ש הכא שהי' לו לחתום דיינים שאין קרובים ודו"ק ע"ש בריטב"א) כנ"ל ברור כוונת מהר"ם בזה ולפי זה מבואר מדברי מהר"ם דלמ"ד מצטרפין דוקא בהכי מהני אבל לדידן לא מהני דלא כש"ך דאי כוונת מהר"ם אפילו לדידן הדרא קושיא לדוכתא בעדים אחרים מעידין עליהם אין לחוש לקרובים כנ"ל כמו כתיבה אחספא וזה ברור ולפי זה מה שנהגו שלא לקיים בקרובים היינו מטעמא דאמרן כדי שלא יצטרך לכתוב אחספא אבל אינו תלוי בדינו של הש"ך כלל ואין כאן ראי' כלל גם בלא"ה לא ידעתי מה זו ראי' ממנהג זה דהא מבואר בר"ן וריטב"א טעמים אחרים שאין לקיים בקרובים אפילו אין מצטרפין והיינו או משום הזמה או מגזירת הכתוב כמבואר שם בר"ן א"כ פשיטא שאין כאן ראי' כלל וכן הראי' ממהר"ם ליתא כמו שבארנו דאדרבא ההיפך מבואר במהר"ם וכן מה שהביא ראי' מן הש"ס דלא קא פריך רק משום מה דקא מסהיד האי לאו ראי' היא חדא דמהאי טעמא גופא אף בעדים אחרים מעידין עליהם לא מהני דלא עדיפי מהם בעצמן כנ"ל וגם הריטב"א מודה לזה ועוד דמ"ד מצטרפין סבירא לי' דהדיין אינו עד כלל על החיוב רק על החתימות א"כ ממילא פסול לפי שאין כאן על חתימה שני' רק אחד וכמו שכתבתי בשם תלמידי הר"ר יונה ז"ל ולפי זה כיון שדעת התוס' והר"ר יונה והרמב"ן והרשב"א והרא"ש וטור ומחבר דלא מהני בעדים מעידין על עד ודיין רק בצירוף אחד מן השוק על חתימה שני' וגם ממהר"ם וריטב"א אין ראי' ואדרבא נראה לכאורה מדבריהם להיפך כמו שהוכחתי בוודאי הכי נקטינן וגם העולה מדברינו בכוונת הרא"ש בענין קרובים נראה לפע"ד ברור דלא כהתומים שיש לו דעת אחרת בענין זה ולדבריו נצטרך לומר שהרא"ש חולק על דין זה שהביא המחבר ולפי מה שכתבתי לק"מ ודו"ק היטב:

(כח) עידי הקייום יכולין להיות קרובים לעידי השטר זה מה שכתב הר"ן פ"ב דכתובות אהא דאמרינן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וכתב הר"ן דהא לאו משום קייום דרבנן נגעו בה דא"כ כדפריך ואי אשמעינן רבו הוי לי' למימר דהוי אמינא דוקא רבו לפי שהוא רחוק ע"ש ולפע"ד אין מזה ראי' דבלא"ה יש להבין שם דקאמר דאי קתני אביו ורבו ס"ד דוקא הני אבל אחיו דלא שכיח גבי' וגם לית לי' אימת' לא קמש"ל ולכאורה קשה ליתני אחיו וכ"ש הני תרתי וצריך לומר דהא לא קשיא דלא זו אף זו קתני אבל בהיפך קשיא לי' דהוי זו ואצ"ל זו