תפארת יעקב חושן משפט חלק א רטז

והוי כמו שכותב אחספא ויכול קרובו להעיד ג"כ אך באמת נראה לפענ"ד לחלק בזה דדוקא בעד השטר שיש עדים על חתימתו מותר הוא או קרובו להעיד על השני שהחצי היוצא על פי העד הוא לאו מכח עדותו עכשיו אלא מחמת חתימתו אז שהרי אינו צריך עכשיו להעיד עלי' ואז לא היה קרובו מעיד עמו כלל משא"כ בדיין קרוב לעד מה בכך דאין הדיין מעיד בעצמו ס"ס עדים המעידין שחתם אז לא מהני ג"כ כל שהעד לפנינו כיון שגם אז היה קרוב לעד השטר ודו"ק. אמנם נראה דבלא"ה לק"מ לפי הנ"ל דמה נפשך אם אין עד החי לפנינו הוי כחתימתו אחספא כנ"ל ואם הוא לפנינו בוודאי יאמר האמת שהוא קרוב כיון שאין לו שום נפקותא בזה שהרי יכול לכתוב אחספא ואז וודאי מהני כנ"ל ובהא וודאי נאמן שהוא חתם ידו ודו"ק א"כ מאי איכפת ליה אם יאמר האמת שהוא קרובו בפרט דהא מילתא דעבידא לגלויי רק כל החשש שיעידו עדים על הדיין והעד ולא נודע אם הוא קרוב א"כ אז בלא"ה מהני לכל הפירושים מטעם הנ"ל ועוד יש לתמוה על הש"ך דלפי דעתו גם להרא"ש יש לחוש לקרובים דנהי דפליג על הריטב"א דלא סגי באחד על חתימת הב' מ"מ מצטרפין בכהאי גוונא גופא בשנים מעידין על העד ועל הדיין ועוד אחד מן השוק על העד הב' אלא וודאי דאין לחוש בזה כנ"ל ולקמן יתבאר עוד בזה בס"ק כ"ז בס"ד בענין זה ע"ש:

(כו) השטר מקויים. היינו דוקא בזוכרין הקייום אבל באינן זוכרין הקייום (לא מהני רק שיעיד כל אחד על חבירו או בצירוף אחד מן השוק שיעיד על שניהם כמו שנתבאר בס"י כמו שכתבתי לעיל ס"ק כ"ג ודחיתי דברי התומים שם ומה שהביא התומים ראיה ממה שלא זכרו הפוסקים חילוק זה לאו מילתא הוא דהא בהך דינא דלעיל סי"ג פשיטא דיש כמה חילוקים בין זוכרין הלואה לאין זוכרין כמש"כ לעיל ס"ק כ"א ומ"מ הפוסקים לא זכרו מזה כלום שם וע"כ דסמכו על מה שכתבו בס"א שם מחלוקת הרמב"ם ויש חולקין וה"ה כל כי האי גוונא ולפי זה לדעת הרמב"ם לעיל ס"י וכמו שביארנו ס"ק י"ח דהעיקר כדבריו אם אינן זוכרין הקייום לא מהני עדותם כלל אף שיעיד אחד על חבירו ודו"ק:

(כז) מעידין על הדיין בהר"ן איתא על העד ועל הדיין והגיה' בב"ה על הדיין ועל פי הגהתו כתב כאן בש"ע וכ"כ הסמ"ע שהוא ט"ס והש"ך ס"ק מ"ו האריך בזה ודעתו דאפילו שנים מעידין על העד ועל הדיין סגי בהכי והוא על פי פי' הריטב"א פ"ב דכתובות דכיון דקייום שטרות דרבנן סגי באחד על חתימת הב' כיון שכתוב בו הנפק דלא שכיח לזייף עדים ודיינים ע"כ ואין דבריו נכונים מכמה טעמים כמו שאבאר חדא דבהדיא מבואר בס' א"ז לכתובות בשם הר"ר יונה והרמב"ן והרשב"א שפירשו הך דעד ודיין מצטרפין בהך גוונא גופא שכתב הש"ך דהיינו ששנים מעידין על העד ועל הדיין ועל זה מקשה רבא דבכהאי גוונא לא מצטרפין ואדרבא אף לפי זה הוקשה להם מאי ס"ד דרמב"ח דמהני בהא א"כ כ"ש שאין לומר דאפילו לרבא מהני בהא גם מוכח מדבריהם דאפילו בכהאי גוונא שייך להקשות מאי דמסהיד האי לא מסהיד האי דלא כהש"ך גם עיקר דבריו תמוהין מאוד מכמה טעמים חדא דהא בשני עדים מעידין על עד אחד ואחד מן העדים מעיד על כתב ידו דהיינו על מנה שבשטר פשיטא דמהני ולא אמרינן מאי דמסהיד האי לא מסהיד האי וע"כ משום שאנו חושבין כל חתימה לעדות בפני עצמו כמו בעדות חזקה דכל שנה עדות בפני עצמו הוא אף דצריך בהו לגוף החזקה וה"ה כאן או כמו שכתב הרמב"ן דכל ששני עדים מעידין על חתימת העד הוי כאלו העד לפנינו ומעיד על מנה שבשטר [או כמו שאכתוב בסמוך בשם הר"ן ספ"ב דכתובות) א"כ זה הדיין המעיד על חתימה שניה כיון שהוא נאמן עלי' כשנים לסברת הריטב"א הנ"ל א"כ הרי כשנים המעידין על חתימה שניה ומאי פריך רבא והנה ראיתי בתומים שרוצה לומר דאפילו בשנים לא הוי רק מקולי קייום וכיון דליכא על חתימת הב' רק אחד לא מהני דתרי קולא לא אמרינן והא ליתא דפשיטא דשנים מעידין מדינא כשר ולא מכח קולא דהיאך אפשר להקל בזה כיון שיכול לכתוב אחספא ויתקיים כדין שיהא הכל עדות אחת הרי דלעיל גבי שנים החתומים ומת אחד מהן ואחד מעיד מן השוק על שני החתימות ואחד מן העדים מעיד על שניהם לא מהני והתם אילו לא היה העד מעיד על מנה שבשטר כלל או שלא היה זוכר הלואה פשיטא דהוי מהני בצירוף אחד מן השוק כמו לרבי כמו שכתבתי לעיל ס"ק כ"א ומ"מ עכשיו דזוכר הלואה ומעיד על מנה שבשטר לא מהני וא"כ הא התם פשיטא דאין לחוש לזייוף שהרי שנים מעידין על כל חתימה וחתימה ובעלמא נאמנין רק בשביל שנראה כיוצא ג' רביעי על פי אחד לא מהני ולא הקילו בקיום שטרות וע"כ משום שיכול לכתוב אחספא לא מקילינן במקום שאין צורך להקל א"כ כ"ש כאן שאין להקל כיון שיכול לכתוב אחספא וע"כ דהא לאו משום קולא הוא רק מדינא כנ"ל א"כ הכא נמי בדיין אין כאן רק חד קולא שיהא נאמן לבדו על חתימה שני' וממילא לא איכפת לן מה דמסהיד האי לא מסהיד האי כמו בשנים כנ"ל ואמת דזה יש ליישב בדוחק דדוקא בשנים המעידין על חתימה שני' אין קפידא שיהא הכל עדות אחת דכיון שהם אין צריכין לעדותם על חתימה זו לעד השני שהרי בלי עד השני היה מתקיים חצי השטר דהיינו עד אחד על פיהם לכך חשבינן להו כעדות בפני עצמה אבל זה הדיין לולי העד החי אף לחצי העדות לא הי' מועיל שהרי אין כאן על הב' רק אחד רק מכח העד החי שמעיד על מנה שבשט' דהיינו על חצי השני במושלם אז מחמת קייום דרבנן סגי על חצי השני באחד וכיון שהדיין מכח עדות החי מהני צריך שיהיה הכל עדות אחת. אך לפי זה הא גופא קשיא מה ס"ד דרמב"ח דעד ודיין גופא מצטרפין הא יוצא יותר על פי העד מעל פי הדיין כנ"ל והיאך ס"ד להקל גם בזה]:

ועוד הא הר"ן גופא כתב ספ"ב ב דכתובות דלכך בן מעיד על חתימת אביו משום דשתי עדות חלוקות הן אביו כשחתם על מנה שבשטר חתם וזה מעיד על כתב ידי אביו ודמי לעדות חזקה דג' אחין ואחד מצטרף עמהן מהני משום דכל שנה עדות בפני עצמה הוא אף דצריך לכלהו לענין החזקה א"כ ה"ה בזה ולפי זה קשה לכאורה לעיל סי"ב אם אחיו מעיד על חתימה שניה דיוצא הממון על פי קרובים וקשה הא דמי ממש לחזקה לפי סברת הר"ן בזה מעיד על כתב ידו היינו על מנה שבשטר וזה מעיד על כתב יד השני והן עדות חלוקות וסגי בקרובים להר"ן הנ"ל וצריך לחלק דדוקא גבי חזקה כל כת המעידה על שנה אחת אינה צריכה לעדותם על כת השני' שהרי אינם מעידין על עיקר השדה למי הוא רק שאכל שנה אחת ובזה מהימן אותה הכת לבדה הילכך שפיר הוי עדות חלוקות לענין קרובים אבל הך דלעיל סי"ב זה העד המעיד על מנה שבשטר אף דנאמן לבדו אין הפי' דנאמן באמת כשנים דא"כ שוב לא היה צריך כלום רק דבמעידין על החתימה צריך שנים ואז הוי כע"א וזה העד לבדו נאמן כעד אחד על מנה שבשטר והשתא כיון שאינו נאמן בעדותו רק כע"א וצריך לעדות חתימה שניה לכך חשיב לה כעדות אחת ולא סגי בקרובים (ולקמן ס"ק כ"ח יתבארו דברי הר"ן הללו באריכות] ולפי זה מבואר שאינו מפרש מה דמסהיד האי היינו דהוי עדות חלוקות דהא לדעתו לא הוי עדות חלוקות בכהאי גוונא דאל"כ הוי סגי בקרובים כנ"ל וע"כ דלדעתו הוי חד עדות כיון שהעד המעיד על מנה שבשטר אינו נאמן רק בצירוף חתימה שני' כנ"ל ומאי קושיא וע"כ דמפרש דהקושיא הוא דמה דמסהיד האי וכו' היינו בשלמא אי היה העד מעיד ג"כ על החתימות הוי שנים על כל חתימה או אם הדיין היה מעיד על מנה שבשטר הוי שנים על מנה שבשטר אבל עכשיו מה דמסהיד האי לא מסהיד האי אין כאן על מנה שבשטר רק אחד ועל חתימה שניה רק אחד ולא מהני וזהו מבואר דלא כפי' הש"ך בדברי הר"ן ודו"ק. ועיין לקמן ס"ק כ"ח ועוד דהא לדעת הש"ך פשיטא דאפילו הדיין בעצמו מעיד על חתימתו רק שנים העד בהא נמי אפי' לדידן מהני דהא כולה סהדותא חד הוא לפי הבנת הש"ך א"כ היאך כתב הר"ן קודם אם אחד מן השוק מעיד על שני העדים ודיין על חתימתו מהני דבהא לכ"ע מהני דהא כולה סהדותא חד היא וגם יש שני עדים על כל חתימה וחתימה והוי לי' למימר רבותא טפי דאפילו שנים על עד אחד ודיין על שניהם מהני דאף דליכא על חתימה אחת רק אחד מהני כיון דקייום דרבנן גם אח"כ כתב שנים על העד ודיין הוי ליה למימר רבותא טפי אפילו הדיין בעצמו כנ"ל אלא ברור שט"ס הוא בר"ן כמו שכתבו הב"י והסמ"ע:

גם על עיקר דינו יש לתמוה דכיון דעד ודיין בעצמו אינן מצטרפין מה בכך דעדים אחרים מעידין עליהם הא אותן עדים אינן יודעין כלל מעיקר הענין רק שהם מעידין שהדיין הוא עד וגם העד הוא עד והוי כמו שהם לפנינו וכמו שכתב הרמב"ן להדיא דכל ששנים מעידין על חתימה הוי כמו שאותה חתימה לפנינו ומעידה על מנה שבשטר ע"ש בספר א"ז שהעתיק לשון הרמב"ן א"כ ממילא לא מהני דהם חלוקים בעדותם כמו שמקשה רבא ולא ידעתי מאי עדיפותא יש בעדים אחרים המעידין עליהם מהם בעצמן לפנינו ולפי זה ממילא בטלה ראיית הש"ך מדברי הריטב"א דנהי דסבירא ליה כיון דקייום דרבנן סגי בחד על חתימת הב' מ"מ היינו דוקא לס"ד אבל אחר שהקשה רבא דאין להקל כיון שהם חלוקים בעדותם א"כ ה"ה באחרים המעידין עליהם לא מהני כיון שאינן יודעין כלום מעיקר הענין רק שמעידין זאת היא חתימתו תדע דאל"כ עד ודיין לעולם מצטרפין אפי' הם לפנינו דהא יכולין לכתוב אחספא [ולא הוי יתר שהוא כנטול בחספא כמו שביארנו לעיל ס"ק כ"ב ואפילו מעידין בעצמן קודם ע"ש] ואז ודאי מהני כמו אחרים מעידין עליהם אלא ברור דהא ליתא דלא עדיפי הנך מאילו הי' העד ודיין לפנינו ואין כאן ראי' כלל ובהכי ניחא, מה דקשה לפי' הריטב"א מאי פריך רבא הא יש לפרש באמת דמיירי בשניהם מעידין על העד ועל הדיין דבהא כולה סהדותא חד הוא וקמש"ל דמצטרפין וסגי באחד על קיום הב' ולפי הנ"ל ניחא שכל שאין