תפארת יעקב חושן משפט חלק א רטו

לא האמינה שני עדים רק על ענין אחד אבל בשני ענינים יש לחוש שכל אחד אומר שקר לעצמו שכשאומר שקר השני לא נשתתף עמו בשקרו מה שאין כן כשמעידין שזוכרין דהיינו שהיה הלואה בשטר זה והוא חתם עצמו והשני אומר ג"כ כן א"כ אם אתה חושש שאומר שקר השני ג"כ נשתתף עמו בשקרו הלכך יש כאן שני עדים שהיה הלואה בשטר זה ושוב אין לחוש [אם לא שניחוש דבאמת היה הלואה בשטר זה רק הם לא חתמו רק אחרים דבזה אין אחד מעיד על חבירו שחבירו הוא החתום עמו ואותן האחרים פסולים היו ואין כאן שטר הא ליתא כיון דבאמת היה הלואה חזקה דלא שדי אינש זוזי בכדי ובוודאי המתים כשרים ועוד כמו שכתבו הריטב"א והר"ן דלא חיישינן גבי דיינים שמא אחרים הם ה"ה גבי עדים שכל שמעידין שהיה הלואה בשטר זה שוב אין לחוש לאחרים אלא כל אחד הוא העד הוא החתום ודו"ק] ולפי זה ה"ה גבי קייום כל שזוכרין הקייום שנתקיים שטר זה א"כ הרי שניהם מעירין שבפניהם נודע שאלו החתימות כשרים רק שיש לחוש שמא לא נודע רק בפני ב' ולא מהני כלל ועל זה כתבו הריטב"א והר"ן דלא חיישינן שמא השלישי מזוייף [ומזה ג"כ ראיה דלא מהני מה שמוכח בהכרח מתוך דבריהם דא"כ לאיזה צורך כתבו הריטב"א והר"ן דלא חיישינן לזייוף שלישי הא בלא"ה הם בעצמן מעידין שהיה בפני ג' כשרים דאל"כ אסור לחתום על הקייום וע"כ דהא לא מהני כיון שאינן זוכרין זה עכשיו בפי' מי היה אז בשעת הקייום רק שמעידין שנתקיים בפניהם ס"ד דלא מהני קמ"ל דלא חיישינן לזייף שלישי מטעם המוזכר שם ודו"ק] א"כ ממילא יש שני עדים המכירין החתימות ושניהם על ענין אחד ושוב אין לחוש ואנו מקיימין עכשיו שני' על פיהם כמו שנים מן השוק שמכירין החתימות וזה ברור ולק"מ באופן שאין אני רואה בכל דברי התומים בזה מעלה ארוכה לקושית הש"ך ודו"ק היטב בתומים ס"ק י"ט ותראה שכל הנ"ל נכון:

אמנם נראה לפע"ד מטעם אחר דלק"מ קושית הש"ך ומעולם לא חלק הרא"ש על הר"ר יונה ז"ל כמו שאבאר והוא דוודאי יש להבין דס"ד דר"י אמר שמואל דעד ודיין מצטרפין מ"מ הא הלכה מוסכמת הוא הא דאמר ר"י אמר רב שנים החתומים על השטר ומת אחד צריך שנים מן השוק להעיד על המת ואפילו אם העד החי מצטרף עם אחר לא מהני דנפיק נכי ריבעא דממונא על פיו והשתא הכא מה בכך דעד ודיין מצטרפין מ"מ לא עדיף מן האחד מן השוק שהיה מעיד בפי' שהוא מכיר ב' החתימות דלא מהני אף שאז שניהם מעידין על דבר אחד א"כ מה מעליותא דהאי דיין דסגי בחד על חתימה שניה ואפילו העד מעיד ג"כ על חתימה שניה מ"מ נפיק נכי ריבעא דממונא על פיו ועיין בש"מ שם בשם כמה מחברים שתמהו בזה ולזה סבירא ליה להרא"ש דס"ד דמ"ד מצטרפין לא חשבינן אותו הדיין כמעיד על החתימות דבהא פשיטא דלא מהני רק דמ"ד מצטרפין ס"ד דזה הדיין כיון שהוא מהם על השטר הוי כעד על גוף השטר וא"כ יצטרף לאותו עד המעיד על גוף השטר ובהכי סגי כמו שני עדים המעידין על גוף השטר כל אחד על כתב ידו ועל זה מקשה רבא דהא ליתא דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי הדיין על החתימה הוא מעיד והעד אינו מעיד על החתימות וא"כ אין כאן על החתימות רק אחר ועל מנה שבשטר אחד ובהכי פשיטא דלא מהני והן הן דברי הרא"ש דקשיא ליה במה נפשך אי נימא שחשבינן הדיין לעד על החתימות א"כ קשה קושיא הנ"ל מה ס"ד דמצטרפין הא אין כאן רק אחד על חתימה שניה וע"כ דלמ"ד מצטרפין חשיב ליה לדיין כעד על גוף השטר כיון שהוא חתום בו ג"כ א"כ יפה כתב הרא"ש דבעינן אחר עמו על חתימתו דלא עדיף מעד השטר בעצמו כשאומר על כתב ידו ואינו זוכר הלואה צריך עד אחד מן השוק על חתימתו א"כ כ"ש הדיין נהי דחשבינן ליה כעד על גוף השטר מ"מ הרי בידוע שאינו זוכר הלואה ומזה דייק הרא"ש דבאמת מיירי שיש עוד אחר על חתימתו ואז כיון דחשבינן ליה כעד על השטר מהני וכל זה הוא לס"ד דמצטרפין דהוא עד על גוף השטר אבל לפי מה דפרכ' רבא דאין הדיין חשיב כעד על גוף השטר רק מעיד על החתימות לכך הדיין באמת לא מהני רק בשני דיינים המעידין על הקייום א"כ אז מה דמהני לאו משום דהם מעידין על גוף השטר רק כשנים מן השוק המכירין ב' החתימות א"כ כיון דהם מעידין על הקייום א"כ הרי שניהם מעידין על ענין אחד שהם מכירין החתימות ויש כאן שנים על כל חתימה ודוקא מעיקרא כתב הרא"ש דדייק על כתב ידו הוא מעיד כיון שאם אתה אומר שהוא עד על החתימות הרי אין כאן שנים על כל חתימה ופשיטא דלא מהני לכ"ע כנ"ל וע"כ שאתה תופסו לעד על גוף השטר א"כ הרי אינו זוכר הלואה ולא עדיף מעד השטר ממש שאינו זוכר לכך הוצרך הרא"ש אחר עמו אבל כאן שאנו מצריכין אותן לעדים על הקייום ופשיטא דעל הקייום מעידין ולא על כתב ידן כיון שהם זוכרין הקייום ולפי זה אתי שפיר פסק המחבר ס' ט"ו ואין צורך לומר כמו שכתב הש"ך שחזר בו דפשיטא דאם אתה מצריכו לעד על הקייום על הקייום הוא מעיד ולא על חתם ידו כיון שזוכר והרי יש שנים המכירין ב' החתימות וכל הנ"ל ברור ונכון בכוונת הרא"ש ותמהני על האחרונים ז"ל שלא ירדו לסוף דעת הרא"ש בזה. ועיין היטב בש"מ בד"ה עד ודיין בשם תלמידי הר"ר יונה ז"ל ותמצא סייוע להנ"ל ולקמן יתבאר עוד בס"ד בענין זה ודו"ק היטב:

(כד) אינו מועיל. עיין תומים בשם מהרי"ט דדוקא לענין מלוה בשטר אינו מועיל אבל מלוה ע"ס הוי דהא הודאה והלואה מצטרפין וכתב שזה תלוי בפי' הריטב"א שהביא הש"ך ס"ק מ"ו ובפירוש התוספות שהביא הריטב"א ע"ש ואין דבריו נכונים מכמה טעמים חדא דלפי דבריו גם דעת התוספות יש לומר כמהרי"ט דמה שכתב הא ליכא ב' עדים על הלואה ליתא דהא זה הדיין הוא עד הודאה שאומר בפניו נתקיים וזה העד המעיד על כתב ידו עד על הלואה וא"כ הוי ממש עד הודאה ועד הלואה ונהי דמלוה בשטר לא הוי כיון שלא נתקיימו ב' החתימות כראוי אבל על גוף החייוב יש כאן שנים ועוד דאל"כ גם לשיטת הריטב"א דהא ע"כ לא אמרינן דסגי בע"א על חתימת הב' משום דקייום שטרות דרבנן א"כ כיון דבטל מתורת שטר מחמת שכל אחד מעיד על ענין אחר א"כ לענין מלוה ע"פ לא שייך קולא כלל ולמה לא יצטרף אחר על חתימת העד הב' וע"כ דעד כאן לא הוצרך הריטב"א לטעם קייום שטרות דרבנן רק שיהא מלוה בשטר אבל לענין מלוה ע"פ בלא"ה מהני ומ"מ יש כאן הודאה דהוא הדיין וגם עד הלואה דהוא העד א"כ ה"ה לשיטת התוספות וזה ברור. אך באמת זהו לפי הבנת התומים אבל לפעד"נ להיפך דגם דעת הריטב"א דלא כמהרי"ט כמו שאבאר והוא דבספר א"ז פ"ב דכתובות הביא בשם תלמידי הר"ר יונה ז"ל שהקשו קושית התוס' והריטב"א הנ"ל דמה ס"ד דרמב"ח והא הלכה פסוקה היא שנים החתומים על השטר ומת אחד מהן צריך שנים מן השוק להעיד על המת ואפילו העד החי מעיד עליו לא מהני בצירוף אחר והכא נמי הרי אין כאן רק אחד על חתימת הב' גם מאי פריך רבא עליה מאי דקא מסהיד סהדי וכו' בלא"ה לא מהני מטעם הנ"ל ותירצו דס"ד שהדיין עד הודאה והעיד גם כן על החייוב ומצטרפין ועל זה משני דהא ליתא דהדיין לא דמי לעד חייוב כלל וז"ל שם שהדיין אעפ"י שהוא מעיד על השטר לא הוי כמעיד שנתחייב שמעון לראובן מנה בב"ד שהרי הדיינים לא נזקקו לחייב את שמעון בתשלומין אלא להעיד שהשטר אמת והשטר הוא המחייב את שמעון ולא הדיינים הילכך אין העדות העד והדיין ענין אחד ואין מצטרפין ולא דמי להא דקיימא לן הלואה אחר הלואה מצטרפין דהתם אע"ג דלא מסהדי אחד מנה מ"מ כל אחד חייבו מנה והרי עדותן מענין אחד הוא ומצטרפת כך נראה בעיני עכ"ל תלמידי הר"ר יונה שם ותראה שם שדבריהם לקוחין מדברי הר"ר יונה שהביא הרא"ש) ולפי זה שפיר יש לומר דגם הריטב"א מודה לסברא זו דהדיון לא דמי כלל לעד הודאה ואדרבא לא ניחא לפרש כן דלא סליק אדעתי' דרמב"ח טעה בהא לכך פי' משום דקיום שטרות דרבנן סגי בע"א על חתימת הב' ולפי זה כיון דאידחי לה הך משום דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי א"כ ממילא אפי' מלוה ע"פ לא הוי דלא דמי כלל לעד הודאה כנ"ל ועוד יש ראיה דלא כמהרי"ט שהרי כתבו הפוסקי' דלדידן דאין מצטרפין שוב אין לחוש שיהיו הדיינים קרובים לעדים ואי ס"ד דאכתי מלוה ע"פ הוי א"כ עדיין יש לחוש שיצטרפו למלוה ע"ס ונפיק ממונא על פי קרובים אלא וודאי דלדידן אפילו מלוה ע"פ לא הוי כנ"ל גם מה שנראה מדברי התומים דהמחבר מפרש כפירוש התוספות שהביא הריטב"א ברור דליתא דלפי זה לאיזה צורך כתבו הטור ומחבר שיש עוד אחר עמו דלפי דברי התוספות אותו אחר לא מעלה ולא מוריד כלל כמו שהארכתי בזה בס"ק לפני זה ובררתי דעת הרא"ש וטור על נכון והוא קרוב למה שכתבתי בשם תלמידי הר"ר יונה ז"ל ולפי זה פשיטא דליתא לדינו של מהרי"ט הנ"ל:

(כה) דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי. עש"ך ולפיכך אין לחוש שיהי' דייני הקייום קרובים לעדי השטר וכתב עוד כי לפי שיטת הריטב"א שהביא ס"ק מ"ו דשני עדים המעידין על העד ועל הדיין אפילו לדידן מהני א"כ עדיין יש לחוש שלא יהיו קרובים עכ"ד ואין דבריו נכונים כלל דהא עדים המעידין על חתימת העד הוי ממש כמו שכותב ידו אחספא ועדיפא מינה כמו שכתב הרב בהגה' בשם הנ"י א"כ לשיטת הריטב"א בשני עדים המעידין על העד אין לחוש לכלום כיון שאין צורך לעדות העד שוב ובהא פשיטא דאם אותו מעיד עם אמר על הב' מהני שאינו יוצא על פי קרובים ג' ריבעא כיון שעדות העד אנו בעצמינו מקיימין מכח שיש עדים על חתימתו ואי' משום דליכא על חתימת הב' רק אחד א"כ אפילו בלי קרובים אמאי מהני וע"כ דלשיטת הריטב"א סגי בהכי כיון דקייום שטרות דרבנן א"כ ה"ה בקרובים כל שאין העד בעצמו מעיד הרי דאם הוא בעצמו מעיד על חתימת הב' מהני ולא מיקרי נכי ריבעא כל שיש עדים על חתימתו א"כ פשיטא דקרובו יכול להעיד וזה ברור. ולפי זה היה מקום ליישב ג"כ מה שהקשה בספר נ"מ דאפילו להרא"ש יש לחוש שיעיד העד בעצמו ושנים על הדיין בצירוף אחד מן השוק ולפי הנ"ל ניחא דכיון דאין הדיין מעיד בעצמו רק אחרים מעידין עליו הני