תפארת יעקב חושן משפט חלק א ריד

בלי מיגו נאמנין ועוד דאכתי בשנים מעידין על המת לבד לא מהני דאז מה שאומר איני זוכר הוא לגרוע כח השטר א"כ נאמן במיגו וברור דכך הדין באמת והמחב' סמך על מה שכתב בס"י דעת הרמב"ם והיש חולקין וה"ה הכא לדעת היש חולקין אם אינו זוכר הלואה אבל שנים על המת לא מהני רק באחד מן השוק על שניהם ובזה רבנן ורבי שווים והנה מה שכתב המחבר ואין העד החי יכול וכו' להעיד על חתימת המת לאו דוקא אלא אפי' על המת ועל החי דבהכי הוא פלוגתא רבי ורבנן דלרבי בהכי מהני ולרבנן בעינן שנים על המת אבל שיעיד החי ואחר על המת כמו שהזכיר המחבר בהא אפילו לרבי לא מהני והמחבר לא חש להזכיר על החי ג"כ דלרבנן עדות על החי לא מעלה ולא מוריד כיון דעל מנה שבשטר מעיד ואידך המעיד עליו יתר שהוא כנטול הוא כמו שיתבאר בסמוך וצ"ע או אפשר דכוונת המחבר כיון דלהיש חולקין הנ"ל מהני אם יעיד האחר על החי ג"כ כשהחי אינו זוכר הלואה לכך קאמר על חתימת המת לבד דבהא לעולם לא מהני לכ"ע:

(כב) וכ"ש אם היו עדים כתב הש"ך בשם הריטב"א דדוקא שהעידו עדים קודם אבל אם העיד הוא קודם לעדים הוי העדאת עדים יתר שהוא כנטול וכתב הש"ך דכ"ש אם העיד הוא קודם שיכתוב אחספא דלא מהני שיכתוב אחספא ובקצה"ח כתב דכיון שנתקיים החספא בב"ד מהני ובספר נ"מ תמה עליו דמ"מ כיון שאין צורך לחספא החספא יתר שהוא כנטול הוא ועל כולם אני תמה היאך נעלם מהם דברי הריטב"א בעצמו שפי' הא דפריך ואי ליכא תרי אלא חד מאי אף דבעלמא לא שיילינן כן היינו דהכא כיון ששנים מכירין יש לב"ד לעשות טצדקי שלא יפסיד המלוה וכתב דמזה ראיה לשיטת התוספות דאפילו אומרים בפי' על כתב ידן מ"מ על מנה שבשטר מעידין דאל"כ מאי פריך מאי ניעביד דאי משום שכבר העיד אמנה שבשטר איהו דאפסיד אנפשיה שלא הי' לו להעיד רק על כתב ידו והביאו דבריו בס' ש"מ שם ואי כדעת הש"ך האיך אפשר שכבר העיד על מנה שבשטר היאך מהני שיכתוב אחספא דהא יתר שהוא כנטול הוא הרי להדיא דהריטב"א גופא מודה דבחספא מהני אפי' העיד קודם על מנה שבשטר וכן מבואר עוד להדיא בש"מ שם בשם הקונטרסין שהקשו על התוספ' בד"ה על כת"י שהביאו ראי' מדלא קאמר שיעיד בפי' על כת"י דאמאי לא הביאו ראיה מהך דמעיקרא דקא' נ"מ דצריך ב' מן השוק ומאי נ"מ יעיד בפי' על כת"י ואי משום דנ"מ היכי דכבר העיד על מנה שבשטר א"כ מהך דלקמן אינה ראיה ג"כ דאיפשר שכבר העיד על מנה שבשטר וע"ש מה שתירצו והשתא לדעת הש"ך מאי קושיא הא בהך דלקמן אי אפשר שכבר העיד על מנה שבשטר דלא מהני שיכתוב אחספא אלא וודאי דכתיבה אחספא שאני דלא כהש"ך. והנה יש לומר לפי מה שנסתפק הש"ך לעיל דהחספא צריך שיהיה בפני עדים ולא בפני ב"ד א"כ בעדים הדר הוי יתר שהוא כנטול אך נראה דמהאי טעמא גופא ליתא לדינו של הש"ך גם בזה אלא גם בב"ד מהני כתיבה אחספא כמו שכתב הטור דוודאי יש להבין להריטב"א הנ"ל מ"ש עדים מ"ש אחספא ס"ס יתר שהוא כנטול הוא וצריך לומר כך דוודאי יש להבין לרבנן לדעת היש חולקין בס"י דאפילו אינן זוכרין הלואה מהני צירוף ולפי דבריהם אם לא הי' מעיד על הלואה כלל היה מהני שיעיד עם אחר על חתימתו ועל חתימת המת ולמה יגרע עכשיו שהוא מעיד על הלואה שלא יוכל להצטרף עם אחר רק שנים דוקא וצ"ל דוודאי כל עד שאין אנו צריכין לעדותו לאו עדות הוא כלל ואינו בגדר עד ולפי זה אנן הכי קאמרינן השתא דמעיד על הלואה אפילו שנים מעידין על המת לבד מהני אלמא דאנן סומכין על חתימתו בלי שום סייוע כיון דעל מנה מעיד א"כ עכשיו שאחר מעיד עליו ג"כ אותו אחר כנטול הוא כיון שאין אנו צריכין לעדותו של זה עכשיו שהוא מעיד על הלואה ואינו בגדר עד כלל וממילא יצאו שלשת רבעי הממון על פי החי לבד דאילו לא הי' מעיד על מנה שבשטר אז הי עיקר הסמיכה על זה האחר ובאמת אז לא היה מעיד כלל רק עכשיו מעיד לפי שאינו בגדר עד לכך הוי כנטול ולפי זה דוקא בעדים אבל בחספא שזו בהכרח באמת לכל העולם א"כ מה בכך דאין אנו צריכין לחספא סוף סוף אפילו לא היה מעיד על המלוה פשיטא שהיה מתקיים ג"כ ע"י חספא זו והיה ידוע שהוא חתימתו א"כ היאך יעלה על הדעת דבשביל שהוא מעיד על הלואה ג"כ יוגרע כחו וזה ברור ולפי זה ממילא מהני כתיבה אחספא אפי' בב"ד ומה שכתב הש"ך דהוי כמעיד בעצמו ליתא דמ"מ ס"ס אילו לא היה מעיד על המלוה בוודאי ג"כ היה יודע ע"י חספא זו שהוא חתימתו בוודאי והיה השטר כשר א"כ לא נגרע כחו במה שהוא מעיד על המלוה ג"כ [ואפשר דבהא מחולקין הטור והרמב"ם דהטור לשיטתו דבאינן זוכרין מהני כנ"ל כתב בב"ד והרמב"ם לשיטתו דבאינו זוכר לא מהני כלל ולא שייך סברא הנ"ל לכך לא כתב בב"ד רק ע"י עדים וצ"ע] והרב בעל נ"מ לא דק פה כל הצורך גם נעלם ממנו דברי הפוסקים הנ"ל ודו"ק והנה יש לחקור לפי הנ"ל אם אחד מן השוק העיד קודם על החי והמת ואחר כך העיד החי על מנה שבשטר אי מהני כיון דבהא לא הוי האחר יתר שהוא כנטול כיון שהוא העיד קודם ואדרבא החי הוי יתר שהוא כנטול מה שמעיד על מנה שבשטר והנה לדעת הי"ח דאפילו אינו מעיד על הלואה פשיטא דבהא מהני דהוי יתר שהוא כנטול ועיקר הסמיכה על עדות האחר שהעיד קודם אבל להרמב"ם דאם אינו מעיד על הלואה לא מהני כלל א"כ אף שהעיד האחר קודם עדיין לא הוי יתר שהוא כנטול כיון שאין כאן רק אחד על חתימתו ואם הוא לא יעיד על מנה שבשטר אין כאן קייום ועיקר הסמיכה עליו נפיק נכי רבעא דממונא אפומיה והנה לפי מה שכתבתי דכל הטעם דלא מהני הוא משום דהאחר אינו בגדר עד כיון שכבר העיד החי ואין צורך לעדותו על החי א"כ כשהעיד הוא קודם דלא שייך האי טעמא לא הוי יתר שהוא כנטול ולא נפיק נכי רבעא דממונא אפומי' דחד כיון שגם אחר העיד עליו קודם כנ"ל וכן מצאתי להדיא בהגהות מהר"ם פ"ב דכתובות בשם הנ"י בפרק חזקת הבתים בשם הריטב"א דבכהאי גוונא שהעיד האחר קודם מהני ותמהני על רמ"א שכתב וכ"ש אם יש עדים דכיון דגם בב' עדים ע"כ שהעידו עדים קודם כמו שכתב הש"ך א"כ אף באחד סגי כמו שכתב הנ"י בפרק ח"ה בשם הריטב"א גופא וצ"ע בזה (כג) ושני עדים מעידין על חתימת אחד מן הדיינים או הדיין ואחר עי"ו וכו' עש"ך ס"ק ל"ט מה שהשיג על הב"י ודעתו שחזר בו כאן בש"ע ובתומים כתב ליישב ולחלק בין דיין אחד לשנים ע"ש היטב שהאריך בזה ואין דבריו נכונים לפע"ד חדא שעדיין לא הועיל כלום ברא"ש דמ"מ כיון שהדיין המעיד על חתימת ידו הרי הוא כאלו מעיד שהוא מכיר ב' החתימות של השטר א"כ לס"ד דעד ודיין מצטרפין לאיזה צורך הוצרך הרא"ש שיעיד אחר עמו הלא הדיין מעיד שנתקיים בפני שלשה [דזולת זה לא היה חותם כמו שכתב בתומים וכ"ש בזוכר הקייום] והוא מכיר ב' החתימות ואי משום שעדיין אין כאן רק אחד המכיר ב' החתימות ועל החתימה השני' אין העד מעיד כלל רק הדיין בלבד ואפילו אם העד מעיד על חבירו נפיק נכי ריבעא דממונא על פיו א"כ מה בכך דאחר מעיד עמו על חתימתו הלא אותו אחר אינו יודע רק שהוא חתימתו אבל אינו יודע אם חתם באמת או בשקר ואפילו אם הב"ד מכירין חתימת הדיינים וכי בשביל זה אנו יודעין שבאמת נתקיים בפניו ועדיין אין כאן רק דיין אחד על חתימה שניה וע"כ דלס"ד מהני בהכי א"כ לאיזה צורך הוצרך אחר אם לא שנאמר שהדיין אינו מעיד כלל על עיקר הקיום רק על חתם ידו הוא מעיד לכך צריך אחר על חתימתו כמו עד המעיד על חתם ידו בלבד א"כ ממילא בשני דיינים ג"כ למה מועיל כשיעיד כל אחד על כתב ידו וע"כ דהרא"ש חולק על הר"ר יונה כמו שכתב הש"ך ודו"ק ועוד דמה שכתב בתומים דאפילו אינן זוכרין הקייום מהני ולא דמי לעידי השטר שאינן זוכרין הלואה דהתם אין כל אחד מעיד על חבירו אבל גבי קיום לעולם כל אחד מעיד על חבירו דזולת דהיו שלשה בקייום לא היה חותם ולזה לא חיישינן דהי' אחרים ואלו החתומים מזוייפים כמו שכתבו הריטב"א והר"ן עכ"ד והוא תמוה דא"כ בעדים המעידין על כתב ידם ואינן זוכרין הלואה נמי נימא כן דכיון דכל אחד כשהוא מעיד על כתב ידו הרי בהכרח מעיד על מנה שבשטר דהיינו שראו הלואה דזולת שהיה הלואה אסור לחתום וא"כ הרי יש שנים המעידין על מנה שבשטר ואדרבא בעדים עדיף טפי דכיון דבהכרח היה הלואה ממילא כל אחד מעיד על חבירו ג"כ דשוב אין לחוש לזייף חתימת השני דכיון דהיה הלואה חזקה דהיה הכל בכשרות דלא שדי אינש זוזי בכדי כדאיתא התם דף י"ח ע"ב וע"כ דכל שאין הוא בעצמו זוכר לא מהני מה שמוכרח בהכרח מכח העדות עכשיו שזוכר דזולת זה אף זה אינו א"כ ממילא ה"ה גבי דיינים כל שאינן זוכרין עיקר הקייום רק כל אחד מעיד על חתם ידו בלבד אין כאן עדות כלל וזה לא מהני מה שמוכרח בהכרח דזולת זה לא היה חותם אז כנ"ל וזה ברור ועוד כיון שהוא תופס במושלם קושית הט"ז דגבי קייום לא שייך על קייום מעידין כיון שעיקר הקייום הוא החתימה א"כ עדיין לא הועיל כלום בזה שהביא מהריטב"א והר"ן דמ"מ עדיין אפילו בהכרח מתוך דבריהם לא נשמע שהאחד מעיד על חבירו שהוא הדיין החתום ואינו מעיד רק שנתקיים ונחתם בפני שלשה אבל לא שהוא הדיין המעיד עכשיו עמו א"כ אין כאן על עיקר החתימה רק אחד ולא אחד על חבירו ודו"ק:

אך באמת קושית הט"ז בלא"ה לק"מ ויש לתמוה עליו דלפי דבריו גבי עד המעיד על מנה שבשטר נמי נימא כן דמה בכך דמעיד על הלואה הא בהלואה לא הוי רק מלוה ע"פ ולענין לעשות שטר לטרוף לקוחות העיקר הוא חתימת העדים והלא אין כאן על כל החתימה רק אחד וע"כ דהא ליתא דוודאי עיקר החילוק בין עד המעיד על מנה שבשטר בין עד המעיד על כתב ידו בלי זכרון הלואה דהתורה