תפארת יעקב חושן משפט חלק א ריג

לשני עדים ואין זה נכון דהתוס' לא כתבו כן רק לס"ד עד שכתבו לפרש דר"ה ור"י פלוגתייהו בפלוגתא דרבי ורבנן אבל בסוף שכתבו לפרש הירושלמי והכי קיימא לן כמו שכתבו כל המפרשים א"כ פשיטא שאין חילוק בין ע"א לשנים דאל"כ דהך דר"י בע"א לא תלי כלל בפלוגתא דרבי ורבנן דהתם מיירי בשנים והעיקר כמו שכתב התומים דהרב לשיטתו סס"י זה דע"א יכול לחזור בו א"כ ממילא נאמן לומר אינו זוכר כמו שנים ואין כת"י יוצא ממקום אחר ודו"ק:

(כ) לא נתקיים עיין תומים דאפילו אמר להדיא דמעיד על כתב ידו לא מהני דמ"מ על מנה שבשטר מעיד ויוצא שלשה רביעי הממון על פיו והוא מהתוספות והרא"ש שם דכ"א ע"א בד"ה על כתב ידן דדייקי דאפי' אומר בפי' על המלוה לרבי על כת"י מעידין ולרבנן אפילו אומר בפי' על הכתב על מנה מעידין דאל"כ כדפריך ואי ליכא תרי מאי הוי לי' למימר שיעיד על כתב ידו ולא היה לציין דבר זה בסעיף זה דהכא במעיד על כתב ידו גרע טפי דאפי' לרבי לא נתקיים כיון שהעיד הוא ואחר על כת"י השני לבדו א"כ מה בכך דעל כת"י הוא מעיד דהא אין כאן שני עדים על חתימת החי ודין זה מקומו בסי"ג דמפרש הקייום בשני החתומי' וא' מת כיצד הוא הקייום וקאמר שיעידו שנים דוקא והיינו כרבנן ועל זה שייך דין התוספות והרא"ש דאפי' מעיד בפירוש על כת"י לא סגי רק בב' דוקא דאף בהא פליגי רבנן ארבי:

איברא הרב מהריב"ל הקשה על ראיית התוספות דהא התם קאמר דלכתוב חתימת ידו אחספא ואז מהני אף שאותו אחר מן השוק אינו מעיד רק על המת משא"כ כשאומר [על כתב ידו אף דמודו רבנן לרבי מ"מ יצטרך אחד שיעיד על החי ועל המת. ובתומים תמה עליו דהא מעיקרא בזו רבי לקולא ורבנן לחומרא וא"כ ע"כ דאיכא אחר המעיד על החי ג"כ דאל"כ מאי רבי לקולא שייך ועלה קאמר דלרבנן לא מהני רק בשנים ועלה קאמר ואי ליכא תרי ש"מ דאף דאיכא אחר המעיד על החי ג"כ לא מהני רק שיכתוב אחספא ולא שיעיד על כתב ידו בפי'. והנה מלבד מה שעדיין יש לומר דמ"מ כיון דלרבנן בעינן שנים א"כ פשיטא דסגי שאותן השנים יעידו על המת לבד א"כ ממילא לא רצה לומר שיעיד על כתב ידו בפי' דאז יצטרך לרבנן ג"כ שיעיד על החי ועוד דכמו דשואל לרבנן ואי ליכא:

תרי כן יש לשאול אליבא דרבי ואי ליכא חד שיודע על החי ועל המת רק על המת לבד והא דשואל ואי ליכא תרי היינו כיון דהלכה כרבנן דייק אליבא דרבנן אבל באמת גם לרבי יש לשאול כן לכך קאמר דיכתוב אחספא דאז פשיטא דאפילו סגי באחד מן השוק על חתימת המת לבד. אך באמת בלא"ה נראין דברי מהריב"ל נכונים דוודאי יש להבין דקאמר בזו רבי לקולא ורבנן לחומרא והיינו דלרבי סגי באחד ולרבנן בעינן שנים וקשה הא כמו כן להיפך בשנים מעידין על המת לבד ולא על החי רבי לחומרא ורבנן לקולא ומאי פסיקא דזה קל יותר שיעיד אחד על החי ועל המת משיעידו שנים על המת ואדרבא מצד הסברא נראה דיותר יש למצוא שנים על חתימה אחת מאחד על שני חתימות דהיאך אירע שזה יכיר ב' החתימות של שני עדים ואפשר שאין בעולם שום אדם שיכיר שניהם אבל חתימה אחת פשיטא דכמה בני אדם מכירין אותה [ודוחק לומר משום דלרבי זה קל יותר שימצא שנים אחד על כל חתימה משא"כ לרבנן דוקא שנים על חתימה גם בפירש"י מבואר דהקולא הוא דלרבי בחד סגי ולרבנן ב'] גם יש להבין הא דקאמר ואי ליכא תרי רק חד מאי נעביד וקשה כיון דלא ידע מעצתו של אביי דיכתוב אחספא היאך ס"ד דבחד סגי כיון דר"י אמר רב אמר צריך שנים מן השוק גם קאמר רבי לקולא ורבנן לחומרא א"כ משמע דדוקא בעינן שנים ומה הוא זה ששואל ואי ליכא תרי ומאי קשיא לי' אם נאמר דבאמת לא מהני כדמשמע פשטא דלישנא דר"י אמר רב ואדרבא לאביי נצטרך לומר דר"י אמר רב לכתחילה קאמר אבל אי ליכא תרי סגי בחד דיכתוב אחספא ובאמת בזה לא שייך קולא וחומרא כיון דבאמת סגי לכ"ע חד שיכתוב אחספא שוב מצאתי קושיא זו בש"מ בשם הריטב"א וע"ש מה שתירץ בדוחק. לכן נראה דזה ששואל ואי ליכא תרי אלא חד הוקשה לו ג"כ דע"כ היכא דליכא תרי לרבנן רק חד על המת לבד סגי בהכי דאל"כ רק בדוקא לרבנן ב' בעינן ולרבי חד על המת ועל החי א"כ כמו דרבי לקולא כן רבי לחומרא כשאין כאן רק ב' על המת ומזה דייק ליה דע"כ היכי דליכא רק חד על המת לבד סגי בהכי וכל המחלוק' הוא כשיש ב' וכן כשיש אחד על שניהם לרבי סגי כשיעיד א' א' על ב' ולרבנן כיון שיש שנים צריך שיעידו השנים והשתא פשיטא כיון' שיש עדים להעיד יותר קל שיעיד אחד משיעידו שניהם ושפיר הוי רבי לקולא דאי ליכא רק שנים על המת אז סגי שיכתוב אחספא ורבנן לחומרא ולפי זה ממילא אין כאן ראיה להתוספות והרא"ש דמה יאמר שיעיד על כתב ידו בפירוש דמ"מ כיון שיצטרך שיעיד האחר על החי ועל המת א"כ עדיין לא נמלטנו מקושיא הנ"ל דעדיין רבי לחומרא היכי דליכא חד על המת ועל החי רק שנים על המת וע"כ הוצרך לומר דסגי בחד על המת לבד והיינו שיכתוב אחספא ושפיר הוי רבי לקולא ודו"ק היטב:

אמנם בלא"ה אי אפשר להלום דברי התוספות והרא"ש הנ"ל דהא כבר נתבאר בס"י הירושלמי פ"ב דכתובות דקאמר דהיכי דמעיד על המלוה בפי' אף שלא על פי השטר אף לרבי על מנה שבשטר הן מעידין ובמעיד על המלוה ע"י השטר פליגי דלרבי לא חשיב זכירה ולרבנן חשיב זכירה ובאינן מעידין על המלוה כלל לכ"ע בעי צירוף או שיעידו כל אחד על חבירו ולהרמב"ם לא מהני כלל בזה א"כ מה מקום יש כאן לדברי התוספות דאי כוונתם במה שכתבו לרבי אפילו מעידין בפי' על מנה שבשטר היינו על המלוה לבד בלי השטר הא מבואר בירושלמי הנ"ל דלרבי ג"כ על מנה שבשטר מעידין ואי במעידין על המלוה ע"י השטר היינו עיקר פלוגתייהו וכן מה שכתבו לרבנן אפילו אומרים בפי' על כתב ידן מ"מ על מנה שבשטר מעידין היכי דמי אי במעידין בפי' על השטר לבד והמלוה אינן זוכרין בהדיא מבואר בירושלמי הנ"ל דמודו רבנן לרבי ולהרמב"ם אפילו צירוף לא מהני ואי במעידין סתם על כתב ידן והביאו ראיה דסתמא על הלואה קא מסהיד כמו שכתב הש"ך לדעת הרמב"ם א"כ בהא אין כאן מחלוקת רבי ורבנן דעיקר המחלוקת אי זכירה ע"י השטר חשיב זכירה אבל כיון דלרבנן נמי בעינן שיעידו על הלואה ומ"מ סתמא על הלואה קא מסהדי ה"ה לרבי סתמא על הלואה אפילו שלא ע"י השטר קא מסהדי דמודה רבי כנ"ל בירושלמי. והנה בתוספות אפשר לומר דכוונתם באמת דסוגיא דידן חולקת על הירושלמי הנ"ל וכן מבואר בספר אסיפת זקנים לכתובות דהסוגי' חולקת על הירושלמי ע"ש. ולפי זה לדידן דקיימא לן כהך דירושלמי כדלעיל ס"י תקשי קושית התוס' ומזה היה ראיה לדעת הרמב"ם דאפילו להירושלמי אם אינן זוכרין המלוה כלל לא מהני צירוף אפילו לרבנן ולפי זה לא קשה קושית התוספות שיעיד על כתב ידו בלי המלוה דא"כ אפילו צירוף לא מהני והשטר כחרס. אך באמת כבר כתבתי לעיל ס"ק י"ח דבלא"ה אין מזה ראיה כיון דבאמת זוכר הלואה אסור לו לומר שאינו זוכר וכ"ש אי סתמא על הלואה קא מסהיד א"כ יצטרך לומר בפי' שאינו זוכר ושפיר מהדר לא שכיחי קיום אף אם ניכר כדי שלא יצטרך לומר שאינו זוכר ודברי התוספות צ"ע. והנה הרא"ש הביא ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל ומיד אמר שהביאו כתב וז"ל הא דאמרינן על כתב ידן אפילו אמר בפי' על מנה שבשטר וכו' כנ"ל בתוס' והנראה בכוונתו דוודאי הלכה כהך דירושלמי דעיקר פלוגתא במעיד על המלוה ע"י השטר רק ס"ד דהכל תלוי בלשון העדים שאם אומרים על מנה שבשטר אני מעיד אז מהני אף שאינו זוכר ואם אומר על כתב ידי אני מעיד לא מהני אף שזוכר וכל הפלוגתא בזוכרין המלוה ע"י השטר ומעידין בסתם לרבי על כתב ידן מעידין ולרבנן על מנה מעידין ועל זה הקשו התוספות והרא"ש דא"כ יעיד בהדיא על כתב ידו ולא יצטרך לכתוב אחספא אבל לא ידעתי למה הוצרכו לזה כיון דשמעינן בירושלמי דזכירה ע"י השטר חשיב זכירה א"כ פשיטא דלא תלוי בלשון העדים.. ולענין דינא סתמא וודאי על הלואה קא מסהיד כמו שכתב הש"ך וכמו שביארנו בס"י ואם אומרים בפירוש אין אנו זוכרין הלואה להרמב"ם אפילו צירוף לא מהני ולהיש חולקין מהני צירוף ואי זוכרין המלוה בלי השטר אף רבי מודה:

(כא) צריך שנים מן השוק להעיד על חתימתו ואין העד החי יכול להצטרף עם אחר להעיד על חתימת המת. המחבר קיצר ולא ביאר כל הצורך דהיינו דוקא בזוכרין הלואה אבל באין זוכרין הלואה כלל אז אין צריך שנים על חתימת המת רק הוא ואחר מצטרפין להעיד על החי ועל המת וכן אם שנים מעידין על המת לבד לא מהני רק שיעיד אחד על החי ג"כ. ובתומים רוצה לומר דדוקא אם אומר אני זוכר לפסול השטר נאמן במיגו אבל באומר להכשיר השטר דליכא מיגו אינו נאמן. ואין זה. נכון דהיפך יש לומר דע"כ לא הוצרכו מיגו כשאומר אני זוכר רק לפי שהוא מגרע כח השטר אבל כשאומר לחזק השטר אפילו בלי מיגו נאמן וכן מבואר בלשון הרמב"ם דלכך אין נאמנים לומר אין אנו זוכרין כשכתב ידן יוצא ממקום אחר לפי שמה שאומרים אין אנו זוכרין הוא לבטל השטר לכך אין נאמנים אלמא דכשבאין להכשיר השטר