תפארת יעקב חושן משפט חלק א רי

העיקר אף בזה חיישינן לזייוף מתוכו אבל בשטר מקויים ת"י ושטר אחר תחת יד אחר ומקיימין משניהם ולא ניכר שום זייוף לא חיישינן כלל ואם שטר מקויים אחד ת"י חיישינן לזייוף מתוכו ואין מקיימין ממנו ומשני שטרות של שתי שדות אם הם משני לוקחין מקיימין אבל אם שניהם תחת ידו או אפי' אחד ת"י ואחד ת"י אחר חיישינן שמא הוא זייף הכל כמו שבארנו לעיל ס"ק י"ב וס"ק זה ונראה שגם הגהת מיימוני כיוון לזה ולכך העתיק דברי ר"ת על דברי הרמב"ם בלי לשון שחולק רק ואומר ר"ת ולפי הבנת המפרשים אין דברי ר"ת שייכות להרמב"ם ולפי הנ"ל ניחא דבשטר אחד מקויים מודה לר"ת כנ"ל וכל זה נראה לפע"ד ברור לדינא:

(יד) ויש אומרים דאפי' לא קרא עליו ערעור דין זה ג"כ צריך ביאור כי נלפע"ד שאין כאן מחלוקת בין הפוסקים בזה כמו שאבאר גרסינן בפ"ב דכתובות ד"כ אמר מר משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד קרא עליו ערעור אין לא קרא עליו ערעור לא מסייע ליה לרב אסי דאמר רב אסי אין מקיימין השטר אלא משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד זו הוא גירסת רש"י ז"ל ומשמע לכאורה מפירושו דדוקא קרא עליו ערעור בעינן אבל בלא"ה אפילו הוחזק בב"ד על פי אחד מדרכי הקייום המועיל לא מהני [ואפילו הוחזק ע"י עדיו ויש לתמוה דהא פשיטא דאי אתא לפנינו שטר בעדים המכירין החתימות או אחד משאר דרכי הקייום המוזכרין סימן זה פשיטא דמהני א"כ בהא נמי ע"כ אנו סומכין שמכירין ומדמין יפה דאל"כ מה בכך דקרא עליו ערעור שמא אינו דומה כלל לזה וע"כ דבהא לית ספק כיון שהדמיון יפה דמאן דחתם אהא חתם אהא רק מהחשש על אותו השטר גופא הצריכו עליו ערעור א"כ כיון שאם אותו השטר בא לפנינו מגבין בו בלי ערעור א"כ למה לא יתקיים גם שטר זה כיון דהא פשיטא דמי שחתם על שטר זה חתם ע"ז והוא תמוה לכאורה. והנה ל' הרמ"ה שהביא הטור מורה דבלי ערעור חיישינן שמא לא דייקו ב"ד יפה אבל בערעור בוודאי נתקיים כראוי אבל באמת הוא תמוה דהא כל שטר שבא לפנינו מקויים בחתימות ב"ד ואנו מכירין חתימת ב"ד אע"פ שלא נודע לנו הדרך שנתקיים בו כשר הוא לגבות, בו כמבואר להדיא סי' זה ס"ח א"כ על הדמיון אנו סומכין יפה דאל"כ מאי מהני ערעור אם כן למה לא יתכשר גם שטר זה כיון שאותן העדים חתומים בו. והנה הרא"ש גורס ג"כ כגירסת רש"י ומ"מ פי' בהדיא בברייתא דערעור לאו דוקא רק שהיו רגילין שלא לקיים בלי ערעור ולפי זה ע"כ דהכא נמי הפי' אלא משטר שקרא עליו ערעור ועל ידי זה הוצרך להיות מוחזק בב"ד אבל בלי ערעור אין מקיימין דאז לא הוחזק בב"ד ולכאורה קשה דלפי זה עיקר הרבותא דאין מקיימין רק בהוחזק בב"ד ומאי קמש"ל פשיטא דמאי אולמי האי מהאי וכיוצא בזה הקשה הרא"ש בעצמו על הרי"ף ובאמת לק"מ דסברא גדולה הוא לקיימו משטר שאינו מקויים כלל כיון דחזינן דהחתימות דומות זו לזו יגיד עליו ריעו כל חד אחבריה דשניהם כשרים דהיאך אירע שזה זייף ממש כמו זה ואם באנו לחוש כך בטלת כל קייום משום שמא זייף חתימות עדים עד שהוא דומה ממש וע"כ דלזייוף חתימה ממש לא חיישינן א"כ הא גופא קייום הוא דע"כ שהם כשרים ולזה ס"ד דמהני בלי ערעור ובלי קייום קמש"ל דדוקא בערעור שאז הוחזק בב"ד מהני' אבל בלא"ה לא וצריך לומר דבאמת חיישינן שמא אחד זייף שניהם ונתן אחד לשני כדי שיתקיימו שניהם וטובא קמש"ל ולפי זה נראה דגם רש"י מודה כהרא"ש הנ"ל דבהוחזק בב"ד בלי ערעור מהני כמו שהוכחתי רק דבלי ערעור מסתמא לא הוחזק כדעת הרא"ש הנ"ל ומהאי טעמא לא הזכיר הרא"ש שם דרש"י חולק עליו כדרכו בכל מקום אלא וודאי שסובר דגם רש"י מודה לו כנ"ל נמצא דעת הרא"ש ורש"י דבלי ערעור ובלי הוחזק לא מהני בשט"ח כלל רק בשתי שדות כנהרדעי כמו שכתבו הרא"ש והר"ן דנהרדעי ורב אסי לא פליגי רק ליפרושי בעי ובהוחזק בב"ד על פי אחד מדרכי הקייום המועיל מהני אפי' בשט"ח אפי' אחר דנהרדעי בלי קייום דוקא קאמרי דבעינן שנים כמו שכתב הרא"ש:

אבל הרי"ף גורס אין מקיימין משטר שקרא עליו ערעור אלא אם הוחזק בב"ד משמע דבלי ערעור אף בלי הוחזק מקיימין והקשה עליו הרא"ש חדא דבלי ערעור ובלי הוחזק בוודאי לא מהני ועוד בערעור ולא הוחזק פשיטא דלא מהני ומאי קמש"ל עכ"ד ולפעד"נ דלק"מ דהא נהרדעי ורב אסי לא פליגי כלל א"כ נהי דבלי ערעור ובלי הוחזק מקיימין מ"מ היינו דוקא בשני שטרות וכתובות אבל בערעור ולא הוחזק אין מקיימין כלל ובזה גם הרא"ש מודה דבשני שטרות של שדות מקיימין בלי ערעור ובלי הוחזק וקושיא ב' נמי לא קשיא לפי מה שבארנו קודם לדעת הרא"ש א"כ מהאי טעמא גופא ס"ד לקיים אפי' בערעור בלי קייום ואדרבא קשה על הרא"ש דהא ולדידיה נמי קשה לפי דעתו בברייתא דבהוחזק סגי א"כ מאי קמש"ל רב אסי וע"כ כמו שכתבתי א"כ גם להרי"ף לק"מ ויש להביא ראיה להרי"ף מהא דגרסינן בירושלמי אמר רב אסי ובלבד בשטר שקרא עליו ערעור ונתקיים בב"ד ר' לעזר אמר לא נתקיים כב"ד והנה לפי' הטור וכשם הרמ"ה והרא"ש נצטרך לומ' או דלא במקום אלא כמו שפירש והמפרש שם או דר' לעזר בלי הוחזק ובלי ערעור מיירי וזהו דוחק דהא ר' לעזר, אדרב אסי קאי דקאמר ערעור והוחזק וקאמר עלה לא נתקיים ש"מ דבערעור מיירי רק לא הוחזק וזו היא ראיה לשיטת הרי"ף דרב אסי אמר משטר שקרא עליו ערעור אין מקיימין רק בהוחזק ור' לעזר סבר דאפי' בלי הוחזק מקיימין והיינו כמו שכתבתי דיגיד עליו ריעו דכל חד מקויים מחבירו ורב אסי סבר דחיישינן לקנוניא ולפי זה פשיטא דלא קשה קושית הרא"ש מאי קמש"ל דהא טובא קמש"ל כיון דר' לעזר באמת חולק כנ"ל ולפי זה לענין דינא לא פליג הרי"ף כלל דבלי ערעור ובלי קייום מקיימין כדאמרי נהרדעי משני שטרות ושני כתובות ובקייום ב"ד בלי ערעור מהני רק בערעור בלי קייום אין מקיימין כלל וקצת קשה לי לגירסת הרי"ף מהא דקאמר קרא עליו ערעור אין לא קרא עליו ערעור לא וע"כ דלהרי"ף כך הפי' קרא עליו ערעור בעינן הוחזק לא קרא עליו ערעור לא בעינן הוחזק והשתא קשה כיון דהעיקר החידוש דרב אסי דערעור בלי הוחזק לא מהני כך הוי ליה לסייעו לעיקר הרבותא שלו הוחזק אין לא הוחזק לא ובפרט דזה מורה יותר מברייתא מהך דהשתא דאיכא למידחי כהרא"ש והרמ"ה וצ"ע בזה ומ"מ לענין דינא לא פליגי רש"י והרא"ש והרי"ף כלל כנ"ל ודו"ק:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב ומקיימין משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד אפילו הוא לבדו כמו משני שטרות ושני כתובות וכו' עכ"ל והנה הר"ן כתב דהרמב"ם גורס כהרי"ף והרב ב"י בסי' זה השיג עליו דלגירסת הרי"ף רב אסי בלשון שלילה קאמר אין מקיימין אלא בזה והרמב"ם כתב בפשיטות ומקיימין משטר שקרא עליו ערעור ש"מ כרש"י דדוקא ערעור והוחזק בעינן והנה לפי מה שכתבתי מקודם דלדינא אין נפקותא בין הגירסות א"כ ממילא אף אם גורס כרש"י בהוחזק לבד סגי איברא דלפי זה לא היה לו להרמב"ם להזכיר ערעור דבש"ס יש לומר לפי שהיו רגילין שלא לקיים בלי ערעור אבל ברמב"ם קשה לומר כן אבל באמת בלא"ה לא קשה קושית הב"י וגירסת הרמב"ם כגירסת הרי"ף ומה שלא אמר בלשון שלילה כרב אסי לק"מ מפני שהזכיר שם דרכי הקייום שהם חמשה ובתוכם מנה קייום זה מכתב ידן יוצא ממקום אחר וכתב שזה הקייום דוקא משני שדות ועל זה כתב שמקיימין משטר שקרא עליו ערעור והוחזק אפילו הוא לבדו ומהני כמו בשני שטרות וכתובות וא"כ היאך יאמר בלשון שלילה מה שבא להוסיף בקייום מה שיכול לקיים בו אפילו בחד. אך קשה לי דדוקא בש"ס יש מקום לפרש כן דבלי ערעור ובלי הוחזק מהני בשני שדות ושפיר קאמר בשטר שקרא עליו ערעור אין מקיימין רק בהוחזק אבל אי לא קרא ערעור מקיימין אפי' לא הוחזק והיינו משני שדות וכתובות אבל הרמב"ם כבר ביאר דין השני שדות קודם וכאן מיירי בהדיא בשט"ח אחד א"כ למה הזכיר ערעור כיון דבלא"ה מהני ואי לאשמועינן דוקא בערעור בעינן הוחזק אבל בלי ערעור לא בעינן הוחזק הא ליתא כיון דמיירי בשטר א' לעולם בעינן הוחזק ונ"ד דהרמב"ם בא לו' דאפי' בערעור מהני הוחזק דלגירסת הרי"ף הוחזק בלי ערעור עדיף מערעור והוחזק דכיון דקרא עליו ערעור אפשר דהוא מזוייף או דכוונתו שדרך השטר להיות מוחזק בב"ד אחר שקרא עליו ערעור כמו שכתב הרא"ש ולענין הקושיא השניה שהקשה הב"י מדברי הראב"ד הנה לפי מה שכתב בכ"מ פ"ח מהלכות עדות דלהראב"ד ערעור והוחזק בעינן וכן משני שטרות א"כ פשיטא דלא גריס כהרי"ף והיינו דקאמר אין הגירסא שלו כגירסא שלנו אלא אף לפי מה שפירש הר"ן לדעת הראב"ד דלא בעינן ערעור מ"מ לק"מ דכוונת הראב"ד כמו שכתב הלח"מ פ"י מהלכות עדות [והוא הכריח זה מכח קושיא אחרת] דכוונת הראב"ד ב"ד להשיג על הרמב"ם שכתב ומקיימין ממנו לבדו והיינו דנהרדעי לא פליגי אדרב אסי כמו שכתב הרא"ש והם מיירי בלי קייום אבל בקייום מודה דלא בעי שנים וכבר נודע דהראב"ד חולק על דין זה וסבירא ליה דלעולם בעינן שנים והיינו דנהרדעי פליגי אדרב אסי וגורס נהרדעי אמרי והרמב"ם גורס אמרי נהרדעי והשתא פשיטא דלק"מ קושית הב"י וזה ברור:

ולפי זה מה שכתב הב"י וז"ל ומיהו כיון דרש"י ורמב"ם סברי דוקא קרא עליו ערעור הוא דמקיימין ממנו אבל אי לא קרא עליו ערעור אף שהוא מקויים אין מקיימין ממנו וגם הרמ"ה מודה לזה לדינא כמו שכתב רבינו בשמו הכי נקטינן עכ"ל ולפי הנ"ל הא ליתא חדא דכבר הוכחתי לעיל בראיה ברורה דהוחזק בלי ערעור מהני ועוד דכבר בארנו לעיל דגם דעת הרמב"ם ורש"י כהרי"ף והרא"ש א"כ כיון שהרי"ף והרמב"ם ורש"י והרא"ש סבירי להו דאפילו בלי ערעור מקיימין כל שהוחזק הכי נקטינן דלא כהרמ"ה. והנה הרב הש"ך יצא לדון בדבר החדש דכל שיש עליו ערעור והוחזק אפי' אין מכירין החתימות מהני. והוא תמוה דכיון שאין מכירין חתימות ב"ד שמא לא הוחזק בב"ד כלל ומה בכך דקרא עליו ערעור ואי משום ששתק הערעור א"כ בלי הוחזק נמי דהוחזק זה שאין מכירין חתימת ב"ד לא מעלה ולא מוריד כלל כמבואר להדיא סי' זה דהקייום לא מהני רק שבקל ימצא מי שיכיר חתימת הדיינים ועוד דפשיטא דבשטר זה לבד אין גובין כיון שאין מכירין החתימות של ב"ד כמבואר בס"ו א"כ היאך גובין בשטר זה שנתקיים מתוכו ואי משום דיגיד עליו ריעו