תפארת יעקב חושן משפט חלק א רט

שנאמן מזוייף כ"ש פרוע הרי דבמזוייף פליגי ובפרוע כ"ע מודו ולפי הנ"ל ניחא דטפי יש להאמינו מזוייף מפרוע דבהא אין שום סברא הסותרת כנ"ל משא"כ פרוע צריך לומר או דאלים הך סברא מהך חזקה או דבאמת נאמן במיגו דמזוייף אבל פשיטא דנאמן מזוייף לכך הקדים רש"י מזוייף לפרוע ואין להאריך עוד בזה ושם הארכתי בזה אמנם הא וודאי נראה ברור דלר"ת הנ"ל נאמן לו' התם מזוייף כמו שביארנו אך קצת קשה לי לשיטת ר"ת הא דאמרינן דלא ליחוי איניש חתימת ידו אמגילתא דילמא משכח איניש דלא מעלי ולפי' שיטת ר"ת אחספא נמי ניחוש שמא משכח איניש דלא מעלי ויזייף מתוכו חתימה אמגילתא ויתקיים על ידי דימוי וצ"ע:

ועוד קשה לי לשיטת ר"ת ז"ל היאך אפשר דמאי דקאמר דילמא זייופי זייף הכוונה זייף מתוכו דהא לוקח אחד בשטר אחד פשיטא דלא חיישינן לזייף מתוכו דהא לאזיל וחזאי לא חיישינן וע"כ דהחשש שמא הוא עצמו מזוייף וקשה היאך אירע שהלוקח זייף כמו שטר הלואה של זה ואם באת לחוש כן בטלת כל קייום דשמא זייף חתימת עדים ממש עד שאי אפשר להכיר וע"כ דלא חיישינן לזה א"כ כ"ש כאן דשטר זה ביד הלוקח היאך אירע שזייפו שניהם בדמיון שוה בלי הבדל כלל א"כ הא גופא ראיה דכשרים הם ועכצ"ל דהחשש שהוא זייף שניהם ומסר אחד ללוקח והשתא כיון דבהכרח לא ימלט דהחשש הוא שמא זייף הכל ובשני שטרות יוצאין מתחת ידו א"כ פשיטא דיש חשש זה שמא זייף הכל א"כ היאך אפשר שהפי' זייף מתוכו דמנא לן הא כיון דבהכרח החשש שמא זייף הכל א"כ בשניהם תחת ידו דכ"ש הוא דיש לחוש דזייף הכל א"כ פשיטא שיש לנו לומר דזה החשש גופא בתרווייהו הוא ומנין לנו לבדות לנו זיוף מתוכו להקשות דילמא אזיל וחזי והוא תמוה מאד והא ליכא למימר דכיון ששניהם תחת ידו ליכא למיחש שמא זייף הכל דהיאך אירע שהמוכרים לא מיחו בידו דהא ליתא דפשיטא דאין לחוש שמא לא לקח השדות כלל רק שגנז השטרות הכשרים וזייף הכל כדי לקיים שטר הלואה שתחת ידו אבל לזייף מתוכו לא חיישינן אשר על כן נראה לפע"ד שגם ר"ת ז"ל לא אמרה אלא לפי שהוא ז"ל סובר כפי מה שכתב המרדכי בשמו פרק האשה שנתארמלה דהטעם הוא דבעינן שני שטרות שאינו דומה דמיון לשטר אחד לדמיון לשני שטרות ולפי זה שפיר יש לומר דלא חיישינן כלל שמא זייף הכל רק בשטר אחד בלוקח אחד אין מקיימין משום שהדמיון אינו עולה יפה בשטר אחד אבל השטר מכירה בוודאי אמת ולפי זה בשני שטרות תחת ידו גם כן לא חיישינן לזייף הכל רק דזייף מתוכו אבל לדידן דקיימא לן משטר אחד מקויים מקיימין ש"מ דלא ס"ל טעמו דר"ת שבמרדכי הנ"ל א"כ הא דאין מקיימין משטר אחד בלוקח ע"כ משום דחיישינן שמא הוא עצמו מזוייף אם כן בהכרח דחיישינן שמא זייף הכל אם כן בהא נמי חיישינן שמא זייף הכל כנ"ל ולכך הרמב"ם דכתב וכן מקיימין משטר שהוחזק בב"ד ממנו לבדו דלא כר"ת הנ"ל לכך פירש הטעם שמא זייף הכל כנ"ל ודו"ק היטב:

אמנם מה שהבינו המפרשים דעת הרמב"ם ז"ל דלא חשש כלל לזייף מתוכו אינו נראה לפע"ד כמו שאבאר חדא דיש להבין לפי פי' הרמב"ם דחיישינן שמא זייף הכל א"כ מאי פריך מ"ש עצמו מ"ש אחר הא פשיטא דלא דמי דאנן לא חיישינן כלל שיזייף בדבר הדומה ממש רק שמא זייף הכל מה שאין זה חתימת העדים כלל משא"כ בשטר שביד אחר נצטרך לומר שזייף ממנו בדבר הדומה מנין למקשה דחיישינן לזה ואמת שנראה שהש"ך בשם הריטב"א הרגיש בזה ופי' דהקושיא הוא דס"ד כיון שיכול לשנות כתב ידו לב' או לג' כתבים וכולם שווים ס"ד שיוכל לזייף ממש בדבר הדומה ג"כ ולפעד"נ דהא ליתא דפשיטא שאין צורך לומר ששינה כתבו דאטו לא משכחת שביקש משני אנשים קרובים או פסולים שיחתמו לו שלשת הכתבים הללו ואין כאן שום זייוף בדבר הדומה ומנא לן שיוכל לזייף חתימת העדים ממש ועוד מדמשני כ"ה לא מצי מכווין משמע דבביתו מצי מכווין גם יש לדקדק דמתחילה פי' הרמב"ם הטעם שמא זייף הכל משמע דבמקויים לא חיישינן כלל ולבסוף כתב וכן מקיימין בשטר שקרא עליו ערעור והוחזק כמו משני שטרות ושני כתובות ומדקאמר כמו משני שטרות משמע כמו דבשני שטרות בעינן יוצא מתחת ידי אחר כן בשטר אחד מקויים והדברים סותרין זה את זה. לכן נראה לפע"ד לפרש כוונת הרמב"ם ז"ל קרוב לדעת ר"ת ז"ל במקצת אכן לא יקשה עליו מה שיקשה לשיטת ר"ת וכן מה שקשה לשיטת הריטב"א כמו שאבאר והוא דוודאי פירוש רש"י ור"ח לא ניחא ליה מכח מה שהקשינו לעיל דלדידהו עיקר הקפידה שלא יצא מתחת ידו חתימה ור"ש ב"א הקפיד שיוצא מתחת ידי אחר גם פי' הריטב"א לא ניחא ליה מכח מה שהקשינו שאין לדמות עצמו לאחר גם יש לדקדק בסוגיא ויתבאר בתוך דברינו:

ועל כל אלה בירר לו הרמב"ם ז"ל דכך ישרה לעצמו ולק"מ מכל הנ"ל והוא לפי מה שכתב הב"ח סכ"ד בד"ה [ומ"ש ואם אין כאן שטר מקויים] בשם המרדכי בשם ר"ת דאינו דומה דמיון לשטר אחד דאז חיישינן טפי לזייוף שאינו ניכר כ"כ אבל דמיון לשני שטרות רחוק הוא לזייף שהרי חתימת העדים גופייהו באותן ב' שטרות הם משתנות לפעמים תיבות או אותיות ע"ש שהאריך וכתב דזהו כוונת רש"י שפירש ביוצא מתחת ידי אחר שני שטרות דקמש"ל רבותא לא מבעי בשטר אחד פשיטא דחיישינן שמא זייף מתוכו אלא אפי' בשתי כתובות ושני שטרות ס"ד דלא חיישינן כיון דקשה לזייף כנ"ל מ"מ חיישינן ביוצא מתחת ידו וכן לדעת הראב"ד דסבירא ליה דלעולם בעינן ב' שטרות ע"כ דהיינו טעמא ג"כ כיון שדומה לשני שטרות קשה לומר שזייף דרחוק הוא [עי' תומים שכתב דסברא זו אמת והחוש והנסיון מעידין] לזה נראה דסבירא ליה להרמב"ם כמו דר"ת מודה בט"ע דרחוק הוא שזייף דוודאי היה ניכר כחוט השערה א"כ ה"ה אם הדמיון הוא לשני שטרות מקויימין לא חיישינן ג"כ שזייף דקשה לזייף שלא יהא ניכר בשני שטרות ולפי זה בש"ס הכי פירושא דר"ש ב"א אמר והוא ביוצא מתחת ידי אחר קאי בין אנהרדעי בין ארב אסי כמו שכתבו המפרשים [וכן לשיטת ר"ת בהכרח צ"ל כן] והיינו דקאמר וביוצא מתחת ידי אחר דמשמע דלא משכחת לה רק ביוצא מתחת ידי אחר אבל מעצמו אפי' במקויים לא כדעת ר"ת רק בהך דנהרדעי אין הטעם שמא זייף מתוכו דשני שטרות הוא קשה לזייף שיהא דומה לשני שטרות הילכך לא חיישינן לזייוף בדבר הדומה רק דהחשש הוא שמא זייף הכל [וזה שייך בין כששניהם אצלו בין כשהאחד אצלו ואחד אצל לוקח כמו שבארנו לעיל ס"ק י"ב] אמנם בהך דרב אסי דמיירי בשטר מקויים דאז אין לחוש שמא זייף הכל אז חיישינן שמא זייף מתוכו כיון שאין כאן רק שטר אחד וזהו דקאמר ר"ש ב"א והוא ביוצא מתחת ידי אמר למר שמא זייף הכל ולמר שמא זייף מתוכו אבל תחת ידי עצמו לא ואם הוא לישנא דר"ש ב"א כוונתו דמתחת ידי עצמו לא משכחת כלל אפילו במקויים ואם הוא לישנא דמקשה כוונתו נמי דדייק מיניה דבעצמו לא אפילו במקויים ואהא פריך מ"ש דע"כ דחיישינן לזייף מתוכו א"כ ביד אחר נמי ניחוש דילמא אזיל וחזי ומשני כ"ה לא מצי מכווין אבל אין הקושיא משני שטרות כיון דהתם טעמא שמא זייף הכל פשיטא שאין לדמות יד עצמו ליד אחר והן הן דברי הרמב"ם דמעיקרא כתב והוא שיצאו שני השטרות מתחת ידי אחר לא. מיד עצמו ועל זה נתן טעם שמא זייף הכל דלזייף מתוכו ליכא למיחש כיון דקשה לזייף משני שטרות דאם היה מזוייף היה ניכר כסברת ר"ת גבי ט"ע וכמו שכתב הב"ח הנ"ל ואח"כ כתב וכן מקיימין משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד מקיימין ממנו לבדו כמו משני שטרות ושני כתובו' וכוונתו כיון דמקיימין ממנו לבדו אף שהוא מקויים בעינן שיצא מתחת ידי אחרים כמו משני שטרות ושני כתובות דבהא וודאי חיישינן לזייף מתוכו כדמוכח הסוגיא הנ"ל כמו שבארנו ודו"ק:

ועוד נראה על דרך הנ"ל דוודאי גם הרמב"ם מודה דאפילו בשני שטרות תחת ידו חיישינן לזייף מתוכו ומ"מ אתי שפיר לפי מה שכתב הב"י בכוונת הטור לדעת הרמ"ה דמחלק בין שני שטרות לשטר אחד הטעם דבשטר אחד חיישינן דילמא אזיל וחזי שהיה רגיל אצלו משא"כ בשני שטרות אינו שכיח שיהא רגיל אצל ב' בני אדם כ"כ שיוכל לזייף ומהאי טעמא הוצרך הרמ"ה ב' לוקחין דוקא דבלא"ה חיישינן שהוא שמא היה רגיל אצלו והטור השיג עליו דאפילו באחד לא חיישינן לאזיל וחזי רק דבשני שטרות לא חיישינן כ"כ לזייוף כמו באחד הילכך אפילו בלוקח אחד מהני בב' שטרות וכן משמע באמת בש"ס דלאזיל וחזי לא חיישינן כלל והטעם כמו שכתב הסמ"ע דבאחד יש לחוש שנזדמן כך וכבר בארנו לעיל ס"ק י"ב דגם הרמ"ה מודה לזה ומ"מ הוצרך הרמ"ה ב' לוקחין דסבירא ליה הטעם שמא זייף הכל ע"ש. והנה לכאורה יש לתמוה לפי שיטת הרמ"ה אפילו בב' לוקחין ניחוש דאזיל וחזי שהיה רגיל לגבי א' וממילא דומה לאידך כיון ששני שטרות של מכר דומין זה לזה בכת אחת של עדים וצריך לומר דוודאי אף דחיישינן שמא זייף מתוכו היינו שיהא דומה לאותו שטר שזייף ממנו וכן אם יש בידו שני שטרות כיון שזייף מתוכן הוא דומה ממש לשניהם אבל אם יש עוד שטר אחד תחת יד אחר כיון שלא היה אותו שטר לפניו פשיטא שיש להכיר הזייוף מתוך שטר זה ואם אינו ניכר בוודאי אינו מזוייף הוא וגדולה מזו דעת ר"ת דקשה מאד לזייף שיהא דומה לשני שטרות א"כ נהי דאפילו בשני שטרות תחת ידו חיישינן שמא זייף מתוכן אבל אם אין השני תחת ידו לא חיישינן לזייף מתוכו אף שהאחד היה לפניו וזה פשוט וברור בכוונת ב"י בפי' דברי הטור לדעת הרמ"ה ועיין דרישה ופרישה סי' זה והן הן דברי הרמב"ם דבהא וודאי פליג על הרמ"ה דאפילו בלוקח אחד לא חיישינן לאזיל וחזי כמו שהשיג הטור בעצמו אמנם בהא מסכים עמו דכל היכי שיש שטר אחר שלא היה לפניו שוב לא חיישינן לזייף מתוכו כיון שנתקיים גם מהשטר השני ולא ניכר שום זייוף ולזה כתב הרמב"ם והוא שיצאו שני השטרות מתחת ידי אחר אבל מתחת ידי עצמו לא משום שמא זייף הכל דאי משום זייף מתוכו תינח בב' יוצאין מתחת ידו אבל באחד מתחת ידו ואחד תחת ידי אחר לא חיישינן לזייף מתוכו כנ"ל לכן נתן טעם שמא זייף הכל לכך בעינן שיצאו שניהם מתחת ידי אחר אבל אח"כ שכתב ומקיימין משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד מקיימין ממנו לבדו שפיר כתב כמו משני שטרות ושני כתובות פי' דבעינן שיצאו מתחת ידי אחר כמו משני שטרות דנהי דליכא למיחש שמא זייף הכל כיון דהוא מקויים מ"מ בשטר א' ת"י חיישינן לזייוף מתוכו כנ"ל והשת' ניחא ולק"מ והשתא נמי לא קשיא מה שהקשה הרא"ש דלעולם ניחוש שמא זייף מספר של העד ולפי הנ"ל ניחא כיון שאנו מקיימין משטר שלא היה תחת ידו שוב לא חיישינן לזייף מתוכו ודו"ק העולה מהנ"ל דלתירוץ אף בשני שטרות ת"י שוב לא חיישינן לזייף מתוכו ולתירוץ שני והוא