תפארת יעקב חושן משפט חלק א ר

הנייר יש להכשיר טפי א"כ הוי להו לתרץ דאי אפשר להכשיר על הנייר משום שמא יחתוך ויעשה שני שטרות ועוד קשה דהא מעיקרא הקשו דלא מצינו חילוק בנחנו סהדי בין על הנייר למחק א"כ לא תרצו על זה כלום ומזה הכריח מהרש"א פירושו ובאמת הא ליתא דהא פשיטא דלריב"ם פסול דהוי ליה שטר שיכול לזייף שיעשנו על המחק ויהא כשר וע"כ כמו שאפרש לקמן דלפי התירוץ של תוס' לא קשיא כלל דלא מצינו חילוק בזה] ודבריו תמוהין מאד כי ראשית דבריו מה שפירש בקושית התוס' תמוה מאד דהיאך אפשר שיהיה כוונת התוס' להקשות דעל המחק יפסל דמה חשש אם אנחנו סהדי יהא על המחק הא אם יעשנו שטר על המחק בוודאי יפסל דניחוש שמא היה כתוב אנחנו סהדי או על המחק או על הנייר ומה מקום קושיא יש בזה לפסלו ומה חשש זייוף יש בזה מה שעשה או שיעשה וכפי הנראה דמהרש"א הכריח זה חדא דאי הקושיא בפשיטות דנכשיר על הנייר ונפסול הוא ועדיו על המחק כשיש ריוח א"כ מה זה שכתבו דזה יש לפסול טפי הא לפי' ריב"ם באמת בזה יש לפסול טפי דעל הנייר הוי יכול לזייף משא"כ בהוא ועדיו על המחק ויש ריווח דליכא למיחש לריב"ם מידי:

אך באמת הא ליתא וכוונת התוס' כך דוודאי יש לפנינו בזה ב' דרכים או לפסול על הנייר אנתנו סהדי ולהכשיר בריווח אם שניהם על המחק או להיפך והשתא אם נפסול הבא לפנינו על הנייר נפסיד אותו שאין לחוש לזייוף כלל עד עכשיו והוא מפסיד באמת מעותיו בחנם משא"כ להיפך אם נפסול אותו שבא הוא ועדיו על המחק נפסלנו מחמת טענה דבאמת אין לו עליו כלום וכבר זייפו שהיה על הנייר קודם וזו היא כוונת התוס' דיותר יש להכשיר על הנייר שהרי בוודאי לא נעשה בו זייוף משא"כ בהוא ועדיו וכו' א"כ ממילא אם נפסלנו יהא על הנייר כשר גמור דעד עכשיו לא זייפו וגם אח"כ אין לחוש לזייוף ואין להקשות דמ"מ הא התוס' הקשו אח"כ למה פסלנו על הנייר בלי נחנו סהדי והוא ועדיו על המחק הכשירו יהא להיפך ותרצו דהוא על הנייר ועדים על המחק לא שכיח כ"ה וכתבו דהשתא מיתרצא הקושיא על ריב"ם דאנן סהדי על הנייר לא שכיח דיחתמו על הנייר והשתא בשלמא אי נימא דכוונת התוס' בקושיא כמו שפירש מהרש"א דהקושיא היתה בהוא על הנייר דנחנו סהדי על המחק יפסל ועל הנייר כשר א"כ תרווייהו מצד על הנייר לא שכיח לכך הוצרכו התוס' לחדש דלא שכיח נחנו סהדי על הנייר דיחתמו על הנייר משא"כ לפי הנ"ל דהקושיא היתה בהוא ועדיו על המחק יפסל ונחנו סהדי על הנייר יוכשר א"כ מה צורך לחדש לא שכיח אחר דיחתמו על הנייר הא בהא גופא מיושב דכל שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק לא שכיח לכך יותר יש לפסול בזה ולכאורה פי' מהרש"א מוכרח. אך באמת הא ליתא דוודאי הוא ועדיו על המחק שכיח טפי כמו שכתבו התוס' אבל שיהא ריוח בין עד לעד כשיעור נחנו סהדי זה לא שכיח כמו על הנייר לכך הוצרכו התוספות לחדש דנחנו סהדי על הנייר לא שכיח דיחתמו על הנייר וזה ברור בפרט שהוכחתי דאי אפשר לפרש כלל כפי' מהרש"א דמאיזה צד נפסול נחנו סהדי על המחק יהיו שניהם כשרים וליכא למיחש למידי וברור דכוונת התוס' כנ"ל דעל הנייר נחנו סהדי יהא כשר והוא ועדיו על המחק בריוח בינתיים פסול ועל זה תירצו התוס' כך דוודאי אם צמצמו וכתבו נחנו סהדי בפחות משני שיטין בוודאי היה בדין שיהא כשר אבל אם כתבו בשני שיטין בוודאי פסול מחשש שמא יעשה ב' שטרות ואפי' אם נפסול ריוח מחק לא יועיל לחשש זה כלל והשתא ממילא לא קשיא דמ"מ בפחות משני שיטין יהא כשר על הנייר והוא ועדיו על המחק בריוח פחות משני שיטין יפסול דבזה שפיר יש לחוש שהיה על הנייר הא ליתא דאי אפשר לפסול מחשש פחות משני שיטין כיון דמסתמא הרחיקו שני שיטין דמן הסתם אין כותבין אנחנו סהדי פחות מזה א"כ כיון שאי אפשר לפסול בזה ממילא ע"כ דאסור לכתוב על הנייר אפי' בפחות דהוי שטר שיכול לזייף כיון שאם יעשנו על המחק נכשרנו כיון דמסתמא לא כתבוהו בפחות ואי קשיא מ"מ למה לא נזכר חילוק דאנחנו סהדי על המחק הא לאו קושיא הוא דוודאי בקושיא דלא היה שום חילוק בין אם נפסול על הנייר או להיפך ואדרבא טפי יש להכשיר בזה א"כ אילו היה פסול היה נזכר חילוק כי מנין נדע דזה פסול וריוח בהוא ועדיו על המחק כשר ואדרבא הדעת נוטה להיפך אבל עכשיו שהכריחו התוס' בהכרח שהוא פסול לק"מ קושיא זו שאי אפשר שנאמר דכשר ואדרבא אילו היה ריוח בהוא ועדיו על המחק פסול היה נזכר חילוק דבזה יש להכשיר וע"כ דבאמת בזה כשר ונחנו סהדי על הנייר פסול וזה ברור:

ולפי זה מבואר מדברי התוס' דנחנו סהדי על הנייר פסול לכ"ע מחשש שיעשנו שני שטרות רק דלרבי נחנו סהדי בפחות מב' שיטין א"כ בזה כשר על הנייר ולהיפך בריוח על המחק פסול ולריב"ם גם בזה להיפך דמן הסתם אינו פחות וצ"ע על הפוסקים שלא הזכירו דין זה כלל ולשיטת ריב"ם פשיטא דפסול כיון דאם יהא הוא ועדיו על המחק וריוח בינתיים כשר א"כ הוי שטר שיכול לזייף רק אפי' לרבי עכ"פ בשני שיטין בוודאי פסול מחשש שני שטרות אך כל זה לשיטת התוס' אבל לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי דאפי' אי שני שטרות מצטרפין מ"מ בכהאי גוונא כשבאין הוא ועד על המחק לכ"ע אין מצטרפין א"כ בטל הך חששא לשיטת רבי וכשר לעולם על הנייר ונראה דמהאי טעמא לא זכר המחבר מזה כלל כיון דהוא אזיל בשיטת רבי שפסק בריוח בינתיים פסול א"כ הכא לעולם כשר על הנייר בין בשני שיטין בין בפחות כיון דאין מצטרפין וזה ברור. אך זהו לשיטת רבי אבל לשיטת ריב"ם נהי דמחשש דאין מצטרפין מותר אבל מהך חששא דיעשנו הוא ועדיו על המחק לא נמלטנו לשיטתו כיון דסובר בריוח כשר אך ממילא היה נראה להכריע כרבי מהאי טעמא גופא מכח קושית התוס' שם על ריב"ם כיון דהך תירוץ דמצטרפין ליתא גם בלא"ה קשה היאך נאמר דמצטרפין א"כ יש לחוש בשטר הבא על הנייר אפי' יכתוב נחנו סהדי על המחק מ"מ יחתוך השטר למעלה עם העד הראשון וימחקו למעלה ויכתוב שטר על חשוד וישבע ויטול ודוחק לומר דלא חיישינן שישבע לשקר דהא בכל מקום חששו לזייוף אף דלא ימלט משבועת היסת [ואמת כי חשבתי כי זו היא כוונת התוס' שם שכתבו ואין לומר שיחתוך בשביל אחד דלאפוקי ממונא חשוד דלא מהימן אלא בשבועה ועיין מהרש"א ומהרש"ל במה שנתקשו בזה והגיהו בתוס' ולפי הנ"ל אין צורך להגיה רק ד' מתיבת דלאפוקי צריך להיות גבי תיבת חשוד והכוונה כך דאין לומר שיחתוך השטר בשביל אחד לאפוקי ממונא דחשוד ועל זה תרצו דלא מהימן אלא בשבועה ולא חיישינן ודו"ק]:

אמנם התוס' כתבו שם ליישב שיטת ריב"ם אח"כ בלא"ה דלא שכיח שיכתבו על הנייר דיחתמו על הנייר אמנם דברי התוס' אינם מובנים כלל דמעיקרא כשתרצו הך תירוץ דמצטרפין כתבו והיכן יש לחוש אם אחד בראש שיטה והשני בסוף ונחנו סהדי באמצע רק דאין רגילות לעשות כן ולא חיישינן ויש לתמוה א"כ ממילא לא היה צורך כלל לכל התירוץ דכמו כן במחתומים זה תחת זה בשני שיטין אין לחוש משום דאין רגילות וכמו שתרצו באמת אח"כ ונראה דכוונת התוס' כך דוודאי מעיקרא אין ליישב משום דאין רגילות דיחתמו על הנייר דלק"מ דיש לומר דהיה ריוח מחק שני שיטין בין שטר לאנחנו סהדי והשתא כיצד יעשו יחתמו על הנייר יפסל השטר דקיימא לן ב' שיטין חלק פוסל השטר אפי' נמחק ואדרבא כ"ש דיש לחוש שמחק חובתו והשתא הא קיימא לן דעדים אינן יכולין לצמצם לחתום סמוך לשטר א"כ העד הראשון הניח חלק שיטה א"כ אם יחתום העד השני על הנייר אצלו בלי נחנו סהדי פסול השטר שיעשנו כולו על המחק וליכא למימר דבאמת על המחק יפסול אם יהא ע"א על הנייר ובעל הנייר כשר הא ליתא דא"כ השתא נמי בתרווייהו על המחק יהא כן ולא יצטרך נחנו סהדי רק בשניהם הוא ועדיו על המחק וע"כ דגם בזה בעינן נחנו סהדי וא"כ הוכרח העד השני לחתום עצמו תחת הנייר על המחק ולכתוב נחנו סהדי על הנייר בינתיים ושפיר רגילות בזה אך לפי מה שהקשו תוס' דבאמת יהא להיפך דנחנו סהדי נבעי בשניהם על המחק ולא בהוא על הנייר ותרצו משום דהוא ועדיו על המחק שכיח טפי מעל הנייר ולפי זה ה"מ אם שניהם על המחק אבל ע"א על הנייר כנ"ל תרווייהו לא שכיח א"כ הדר הדין דבעל המחק יש לפסלו בלא נחנו סהדי ולא בעל הנייר כנ"ל א"כ שפיר תירצו התוס' דהשתא לא קשיא לריב"ם דאין רגילות לכתוב ב' שיטין על הנייר דאי דהיה ב' שיטין מחק בין שטר לנחנו סהדי מ"מ יחתום ע"א על המחק והשני על הנייר וכשר בלי נחנו סהדי דליכא למיחש שיעשנו על המחק דאז יפסל בלי נחנו סהדי כקושית התוס' דבזה לא שייך התירוץ לא שכיח ולפי זה הך דיכתבו נחנו סהדי על הנייר בב' שיטין ובפחות במחלוקת שנויה כמו שבארנו ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

(כו) והוא שכתבו עש"ך ס"ק ל"ג דלפי' ריב"ם ה"ה לפני חתימתן על המחק ולרבי לא דאינו ניכר ואי דיהא חלק לרבי שיעור אנחנו סהדי בשיטה אחת וכשר בחלק וכמו כן כתבו התוס' שם בד"ה אי עילאי ודברי התוס' אינם מדוקדקין כי כתבו לריב"ם דכשר שיהא ניכר ובאמת בלא"ה כיון דלריב"ם נחנו סהדי שני שיטין א"כ אם לא יכתוב בלא"ה יפסל ואם יכתוב יהא ניכר הזייוף לכ"ע דבכתיבה ניכר וצ"ע ונראה דה"ה לרבי יש היתר לפני חתימתן שימחקו שיטה סמוך לשטר ב' פעמים ושיטה אח"כ פעם אחת ויכתוב בה אנחנו סהדי והשתא ליכא למיחש למידי שאם ימחוק ולא יכתוב כלום יהא פסול כיון דשני שיטין חלק ואם יכתוב בשיטה הראשונה יהא ניכר הזייוף לכ"ע וזה ברור לפע"ד ודו"ק (כז) אפי' כתבו אנו העדים פי' הש"ך דהיינו לפני חתימתן דבין עד לעד בלא"ה פסול ודלא כהרשב"א לעיל סוף סי' מ"ד ועיין תומים סוף סי' מ"ד שהאריך להוכיח מדברי התוס' הנ"ל דסבירי להו כהרשב"א ונכנס בדרכים רחוקים דחוקים ע"ש