תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצט
Tiferet Ya’akov choshen mishpat part 1 199 · תפארת יעקב חושן משפט חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →א"כ למה לא נימא הכי גם במחצה ושיטה ואדרבא בברייתא סתמא קתני פחות מכן כשר וכן הרי"ף ורמב"ם זכרו בסתמא ש"מ דכל פחות מב' שיטין כשר ואפי' מחצה ושיטה כמו שכתב הראב"י וכבר הוכחתי לעיל סי' מ"ד וסי' זה בראיות ברורות דהפי' כדברי ראב"י דהאבעי' במחצה ושיטה ובשריר וקיים או בהחזיר מענינו של שטר וא"כ פשיטא דאין למידין בתר שריר וקיים בשיטה שלפני אחרונה ואם גייז ליה פסול כדברי הרמ"א כאן ודו"ק:
(כג) נמחק בפניהם. עש"ך ס"ק ל"א דהעדים לא ירגישו בשעה שיביאו לחתום וכו' והוא מדברי התוס' שם אבל הרשב"ם פי' שם וז"ל ואם יראו מקום חתימתן משונה במחיקה מן העליון לא יחתמו עכ"ל. מבואר דסובר דסומכין על ההיכר על העדים גופייהו רק דס"ד דאין צריכין לדקדק בזה רק הב"ד קמש"ל דהעדים. צריכין לדקדק בזה בעצמן וליכא למיחש אבל אין הכוונה שצריכין לראות המחיקה דוקא וצ"ע שלא זכרו הפוסקים דעתו כלל ואולי לפי שרוב הפוסקים חולקין עליו בזה. ויש להסתפק בזה אם העדים רואין דנמחק לפניהם ב' פעמים כל השטר עם מקום החתימות אם מותרין לחתום אי נימא דאם ימחוק עוד השטר פעם שלישית בביתו יהא ניכר בין נמחק ג' פעמים לנמחק ב' פעמים או דנימא בין נמחק פעם אחת לב' יש היכר ולא בין ג' לב' וכן הדעת נוטה דאל"כ עד כמה הוא השיעור בזה דהיאך יעלה על הדעת שנאמר דלעולם יהא ניכר כל שהאחד נמחק יותר מחבירו פעם אחת ולפי זה לא יחתמו אם נמחק לפניהם ב' פעמים. והנה מדברי הרשב"ם הנ"ל מבואר להדיא דאפי' בב' כשר שהרי דעתו דאין צריכין לראות המחיקה רק שלא יהא שינוי בין שטר לעדים והשתא הא יש לחוש שמחק ב' פעמים ואי אפשר להרגיש בלי צד שכנגדו כמבואר בגמרא א"כ יחשבו שלא מחק הכל רק פעם אחת ויוכל לזייף שימחוק השטר פעם ג' אלא וודאי דסובר דכמו כן יוכלו ב"ד להבחין בין נמחק ג' לנמחק ב' אבל לדעת החולקין על רשב"ם והכי קיימא לן יש להסתפק כנ"ל. והנה מדברי התוס' בד"ה גופא ג"כ מבואר להדיא לכאורה דגם בזה יוכל להבחין דהביאו ראיה לפי' רבי דאל"כ מאי פריך דילמא שדי דיותא הא העדים יכירו וע"כ דקודם כתיבה אי אפשר להכיר וקשה מה בכך דיכירו הא יש לחוש שימחוק ב' פעמים השטר עם מקום העדים והם לא יכירו שאינה משונה כלל ואפילו ב"ד אינן מכירין בזה וע"כ דסבירי להו דהא לא איכפת לן שאם ימחוק השטר פעם ג' יכירו ב"ד אמ"כ דמקום עדים לא נמחק רק ב' אך יש לדחות דהשתא ס"ד דאפי' נמחק ב' לבד בלי צד שכנגדו מכירין ואח"כ הוא דמסיק דאין מכירין אפי' במגלתא אחריתי אבל בס"ד סובר דמכירין כמבואר בגמרא א"כ כיון דס"ד דתוס' דעדים מכירין כמו ב"ד א"כ העדים יכירו שנמחק ב' ולא יחתמו ממשש שימחוק השטר פעם ג' ועוד דמ"מ ראיית התוס' מהא דפריך דילמא שדי דיותא והוי אידי ואידי ב' פעמים וקשה הא בזה באמת אין לחוש דבזה יכירו העדים והוי ליה למימר דניחוש שמחק ושדי דיותא ב' פעמים. אך יש להוכיח מהא דפריך בש"ס וניחוש דילמא שדי דיותא והוי אידי ואידי ב' פעמים וקשה הא השתא ס"ד דבלי נמחק פעם אחת שכנגדו יכולין להכיר נמחק ב' א"כ אם יבואו לפנינו נמחק ב' פעמים נפסלנו דהא השתא נמי דמשני דעדים רואין המחיקה אין חותמין בנמחק ב' מחשש שימחוק פעם ג' ואינן ניכר בין ג' לב' א"כ השתא נמי מאי צורך לעדים לראות המחיקה כשיבוא לפנינו נמחק ב' פעמים נפסלנו דהוי שטר שיכול לזייף שימחוק שלישית ולא נכיר וע"כ צריך לומר דבאמת בנמחק ב' ג"כ כל שאין הפרש כשר שאם ימחוק שלישית נכיר בין ג' לב' ושפיר פריך והוצרך לומר דעדים רואין המחיקה ואין להקשות מ"מ מאי פריך וניחוש לישני דהא דעדים על המחק עם השטר כשר היינו דוקא בנמחק פעם אחת ולא בב' פעמים א"כ ליכא למיחש למידי הא ליתא דנימא ליה טפי לישנוי בעדים רואין דמשמע ליה דכל שאין שינוי כשר א"כ דין הנ"ל מוכרח וצ"ע ואפשר דתליא בהנך ב' גירסות שם דמי שגורס בקושיא שם ולישהיה אלמא דסובר דדוקא נמחק בן יומו לב' ניכר ולא יותר וה"ה בזה ולדידן דלא גרסינן לה כמו שכתבו התוס' שם אם כן ה"ה הכא וכן נראה מסתימת המחברים:
(כד) ואם יש בין חתימת עד לשני ריוח וכו'. עיין תומים שכתב דאם יש ביניהם ריווח רק הם חתומים בשיטה אחת באורך השטר זה בראש וזה בסוף וריוח באמצע כשר דאין לחוש שהיה על הנייר ובאותו ריוח היה כתוב נמנו סהדי דהא אסור לעשות כן שהרי יכול לחתוך השטר בין העדים עד למעלה וימחוק לפני כל עד ויכתוב מאי דבעי ויצטרפו לשיטת התוס' ועל זה הקשה מדברי התוס' שכתבו בזה דאין רגילות ולא חשש זה ש"מ דפליגי ודחה זה דרצו לומר אף אי אין מצטרפין ודבריו תמוהין ולא עיין בתוס' שכתבו ליישב דברי ריב"ם דאין לחוש שמחק נחנו סהדי אם היא ב' שיטין ואין לכתבו על הנייר דיעשה ממנו ב' שטרות דמצטרפין ועל זה כתבו והיכן יש לחוש אם אחד חתום בראש ואחד בסוף ונחנו סהדי באמצע רק זה אין רגילות מבואר להדיא דאפי' אי מצטרפין אין לחוש בזה:
אך באמת יהיה איך שיהיה דין זה תמוה בעיני דהיאך יעלה על הדעת דשני עדים בשני שטרות בכהאי גוונא מצטרפין אפילו הוא והעד על המחק א"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו להכשיר שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק אפילו בנחנו סהדי מ"מ הא כל בני אדם יכולין לעשות קנוניא על כל העולם וילכו ויכתבו להם שטרות כאילו ויחתכו למטה עד העד הראשון וימחקו ויכתבו שטר על כל מי שרוצים ובשני שטרות כאילו יוציאו ממון כיון דמצטרפין ומי ימחה בידם לכתוב שטרות כאלו ועוד כיון דכותבין שטר ללוה בלי מלוה בקנין לכ"ע א"כ ילך לעדים לכתוב לו שטר כזה וילך עוד לעדים לכתוב לו שטר כזה ויעשה כהנ"ל ויוציא שטר במאה מנה על כל מי שלבו חפץ והוא תמוה מאד וליכא למימר כיון דשטר הבא על הנייר ועדיו על המחק לא שכיח כמו שכתבו התוס' שם לא חיישינן לזה שיעשה כן א"כ מה זה שהקשו התוס' שם בד"ה גופא היאך שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר שמא היה קודם על הנייר והוא מחקו וקשה מאי קושיא וודאי בש"ס הקשו שפיר להיפך בעל הנייר הא הוי שטר שיכול לזייף ויעשנו על המחק אבל אם בא לפנינו על המחק לא חיישינן דהיה על הנייר דלא שכיח וע"כ דהא ליתא א"כ איך אפשר דשטר וע"א על המחק כשר הא יש לחוש דהיה על הנייר והוא חתכו ועל כל שטר יש לחוש כן וברור דבכהאי גוונא באמת אין מצטרפין רק אם הם כתובים על הנייר כמו כל שטרות והוא תמוה מאד לפע"ד וביותר אני תמה בתוס' גופא דשם פרק גט פשוט גבי הא דבעי שיטה ומחצה מאי כתבו התוס' דבזה פשיטא דכשר וקשה הא בזה תחת זה ג"כ יש לחוש שיעשה שני שטרות ומצטרפין וע"כ דסבירי להו כמו שכתב הש"ך לעיל דדוקא אם הם כתובים ככל שטר אבל בשיטה אחת לכ"ע לא מצטרפי וא"כ הכא נמי נהי דמצטרפין אבל לא בשניהם על המחק ולפי זה ממילא אפילו הם חתומים בשיטה אחת וריוח ביניהם פסול כיון דבכהאי גוונא אין מצטרפין ועוד קשה לי לשיטת התוס' דהא הם גופא הקשו לעיל מתחילה דהיאך שטר הוא ועדיו על המחק כשר שמא היה על הנייר ומחקו ותרצו מה שתרצו והשתא בבא לפנינו ב' שטרות בכל אחד ע"א ושניהם עם העדים על המחק פשיטא דפסולים ג"כ מהך קושיא גופא דהיה שניהם על הנייר ובשני עדים ונחנו סהדי באמצע וחתך בשניהם השטר עם העד הראשון וזרק השאר וע"כ דבאמת פסולין א"כ מה זה שכתבו לריב"ם דחיישינן שיבוא בשני שטרות ואפשר לומר דאם שניהם חתוכים בלי גליון תחת העד כלל מודים דפסול וכאן לא מיירי רק באחד נחתך ולפ"ז לרבי דבכתב לבד אינו ניכר פשיטא דלעול' אין מצטרפין אפי' בגליון אם לא בגליון נייר גם לריב"ם בשטר הבא ועדיו על המחק ואין גליון למטה ויש ריוח מודה דפסול אבל קשה מנא להו לתוס' דבא' נחתך כשר בפרט דאין כאן רק ע"א ואפי' להרשב"א דלקמן ס"ק כ"ז לא שייך להכשיר הכא ודו"ק ולקמן אבאר דברי התוס' ולקמן סי' נ"א בס"ד ע"ש:
(כה) ואם כתבו העדים וכו' דין זה צריך בירור ודקדוק היטב והכל בדברי התוס' פרק גט פשוט בד"ה גופא לכן אבאר דברי התוס' על נכון והנה מתחילה הביאו מחלוקת ריב"ם ורבי באם יש ריווח בין חתימת העד לשני אם שניהם על המחק דלריב"ם כשר דאילו היה שם נחנו סהדי ומחקו היה ניכר דנמחק ב' פעמים ורבי חולק דבלי כתיבה אינו ניכר וצריך לומר דסובר אפי' יכתבו עכשיו אינו מועיל כיון שלא נכתב ביום שנמחק אינו דומה והא דפריך דילמא מוחק וחוזר ומוחק היינו שיכתוב מיד) והקשו התוס' לריב"ם שם דלדבריו על הנייר פסול ותרצו על זה ע"ש והנה הרב מהרש"א הבין כוונת התוס' שם דהקושיא יהא להיפך על הנייר כשר ועל המחק פסול ובתירוצם הבין דהכוונה דהשתא אם שניהם על המחק אין לחוש שמא היה על הנייר דמן הסתם לא יעשו על הנייר מחשש שיחתוך ויעשה שני שטרות אבל מתחילה על הנייר כשר דלא חיישינן אם הוא לפנינו על הנייר שמא יזייף ויעשה ב' שטרות הכלל דלפי פירושו דעת התוס' לריב"ם ג"כ דעל הנייר ג"כ כשר. והנה נראה דמה שהכריחו למהרש"א לפרש כן דאי ס"ד דכוונת התוס' באמת דעל הנייר פסול מחשש ב' שטרות א"כ למה להו לתוס' דאין לחוש שמחק וכל האריכות שם בפשיטות הוי להו לתרץ כיון דעיקר קושיתם דעל