תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצח

מדעתו לא מתכשר בהכי כיון דפסלו רבנן האי שטרא שהרחיק שני שיטין נמצא שהלוה שטר פסול נתן וכי משוי ליה מלוה שטר כשר שלא במצות הלוה לא נשתעבד הלוה ודוקא שמילאהו בקרובים ביום שנכתב ונחתם אבל אם מילאהו בקרובים וליומא אחרא אפילו במצות הלוה פסול דהא לא מתכשר להשתעבד אלא משעה שמילא בקרובים הוי ליה מוקדם ופסול דאי לא תימא הכי אלא אפילו מילא בקרובים לאחר זמן כשר משום דשט' כשר הוא אלא שהיה בו חשש זייוף וכיון שנסתלק ממנו אותו החשש הוכשר למפרע א"כ היכי משכחת לה הא דתניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול הרי כשיבי' לב"ד יאמרו לו למלאותו בקרובים ולהכשירו לשעבר וי"מ דאם הביאהו לב"ד קודם שמילאהו בקרובים פסול כיון שבא לב"ד בעוד שיש בו חשש זייוף שוב אין לו תקנה ומילתא בלא טעמא הוא עכ"ל הר"ר יונה) וכתב עליו הרא"ש ונראה לי דסברא מעליותא הוא דחכמים פסלו שטר זה לעשותו מעיקרא משום חשש זייוף ואם בא לפני ב"ד ולא נעשה בו זייוף היה ראוי להכשיר אלא אלמוה חכמים לתקנתייהו ואמרו כיון דלא נעשה כתיקון חכמים חספא בעלמא הוא ומ"מ הכשירוהו אם מילאהו בקרובים ואם הובא לפני ב"ד בלא מילוי קרובים צריכין ב"ד לפסלו לחזק תקנתם אבל אם הכשיר בקרובים קודם שבא ליד ב"ד אפי' עשאו מלוה מדעתו כשר עכ"ל:

ומעתה הדבר מבואר דראיית הר"ר יונה דהשטר פסול קודם המילוי דאל"כ גם בבא לב"ד יוכשר במילוי וע"כ דפסול והוי מוקדם א"כ ליומא אחרא בלי ב"ד פסול משום מוקדם וגם באותו יום בעינן דעת הלוה כיון דמעיקרא פסול הוא לגמרי ועל זה השיג עליו הרא"ש דהא דהרחיק שני שיטין הטעם משום דאלמוה רבנן לתקנתייהו אבל לעולם השטר כשר למפרע במילוי קודם ב"ד והילכך לא בעינן דעת הלוה וא"כ מבואר ג"כ דלהרא"ש אפילו ליומא אחרא כשר כיון דכשר למפרע שהרי ראיית הר"ר יונה דפסול דאל"כ גם בב"ד יוכשר ולהרא"ש אין כאן ראיה וליכא למימר דמ"מ מודה הרא"ש בעצמו לסברת הר"ר יונה דהשטר מעיקרא פסול ומ"מ לא בעינן דעת הלוה כמו שכתב הש"ך דמעיקרא מסר לו שימלאנו בקרובים א"כ תקשי הא הרא"ש כתב דלכך לא בעינן דעת הלוה משום דבהרחיק והובא לפני ב"ד אינו פסול רק משום חיזוק התקנה ולא משום דפסול למפרע ולדברי הש"ך הא אף לפי שיטתו פסול למפרע א"כ פסול בלא"ה משום מוקדם כסברת הר"ר יונה ודעת הלוה לא בעינן משום דמסר לו למלאותו בקרובים ומדתלה הרא"ש הכשר בלי דעת הלוה בהך ראיית הר"ר יונה דלשיטתו אינה ראיה מבואר להדיא דסובר דכשר מיד רק שצריך תיקון להסיר חשש הזייוף. ונכשר למפרע וא"כ אפילו ליומא אחרא כשר ולא הוצרכתי להאריך בזה כי הדברים פשוטים רק לפי שהש"ך והט"ז לא עמדו על נכון בכוונת הרא"ש. עוד מוכח מדברי הר"ר יונה הנ"ל דלשיטתו אין חילו' כלל בין בפני ב"ד או שלא בפני ב"ד ובאותו היום אפילו בפני ב"ד כשר דהא לא ס"ל דבפני ב"ד גרע משום חיזוק התקנה דאל"כ לא היה מביא ראיה כלל רק דהטעם משום מוקדם א"כ באותו יום דליכא משום מוקדם אפי' הובא לב"ד כשר אבל להרא"ש דהוא משום חיזוק התקנה לפני ב"ד אפי' באותו יום פסול וקשה לי על המחבר שסתם מעיקרא דאם נראה בב"ד אין לו תקנה ובאמת זה תלוי בפלוגתא כמו שביארנו ואין ליישב בזה דברי הש"ך ונאמר דמה שכתב הרא"ש חיזוק התקנה להורות דאפי' באותו יום בהובא לפני ב"ד פסול אף דליכא מוקדם כלל הא ליתא דהא בהדיא מבואר בלשון הרא"ש דמכשיר שלא מדעת הלוה מהאי טעמא ובזה לא היה צריך לזה רק כיון שמסר לו מעיקרא וע"כ דהא ליתא א"כ מבואר כדברי הסמ"ע וכל זה ברור:

(כב) וכן אם היה השטר ב' שיטין וכו' דחיישינן שמא סיימו וכו' הש"ך הרבה להשיב על דין זה דהמרדכי בשם ראבי' לא כתב כן רק לפי שיטתו דהאבעי' הוא במחצה ושיטה וכתב שריר וקיים ואזיל לטעמיה דתרי שריר וקיים פסול משום לא פלוג אבל לדידן דמכשרינן בתרי שריר וקיים אם כן אסור להניח מחצה ושיטה אף בשריר וקיים א"כ כשבא לפנינו שטר כזה למאי ניחוש ע"כ. ועיין תומים מה שהאריך לדחוק בזה והעיקר חסר ברמ"א מלבד הדוחק שיש בדבריו ולפעד"נ דלק"מ והוא דוודאי יש להבין הא הש"ך גופא השיג על המחבר לעיל סי' מ"ד דכיון דלמידין עכשיו משיטה אחרונה' בשריר וקיים מה יועיל אם נכשיר בב' שריר וקיים הא יכול להיות שהניחו חלק והוא כתב מאי דבעי ויוסיף שריר וקיים שנית וא"כ לשיטתו יפה כתב רמ"א כאן ואי נימא דבאמת היינו דוקא בשריר וקיים הראשון בסוף שיטה שלפני אחרונה אבל באמצע שיטה מודה דכשר דאי אפשר שהוא הוסיף אחר שריר וקיים דהא אסור להניח מחצה ושיטה אם כן מאי קשיא ליה להש"ך על המחבר הא יש לומר דמיירי ג"כ דשריר וקיים הראשון באמצע שיטה שלפני אחרונה ולכך אפי' בב' כשר דליכא למיחש שהוא הוסיף דשריר וקיים הוא סוף השטר א"כ אסור לסיים באמצע ולהניח מחצה ושיטה אך באמת ברור דכוונת ראב"י בפשיטות כמבואר במרדכי דכמו דהנך דמפרשי האבעי' בשיטה ומחצה הכוונה דספיקא הוא אם נלמוד משיטה אחרונה שלפני המחצה או לא נלמוד ותחילתו תלוי בסופו ואם יפסול בסוף כשר בתחילה ואם נכשיר בסוף יש לפסלו בתחילה [והראב"י מיאן בפי' זה מטעם המבואר שם במרדכי וכמו שכתבתי לעיל סימן זה לשיטת הרשב"ץ ע"ש] ועל דרך זה מפרש הראב"י במחצה ושיטה וכתב שריר וקיים אי נימא דבאמת אם יכתוב עוד ויוסיף שריר וקיים וכדומה שוב לא נלמוד לאחר שריר וקיים הראשון וא"כ ממילא מותר להניח מחצה ושיטה או דבאמת נלמוד לאחר שריר וקיים ואסור להניח ועל זה פושט דכשר והיינו דמותר להניח ונפסלנו אח"כ ולא נלמוד שוב לאחר שריר וקיים מחשש זה שהניחו מחצה ושיטה ולא הי' כוונת הראב"י משום לא פלוג כמו שהבין הש"ך ומה שהביא הש"ך ראיה ממה שכתב הראב"י בהרחיק שני שיטין הוא תמוה דהוא כתב כן להנך דמכשרי שני שיטין בשריר וקיים א"כ לא היה יכול להקשות עליהם דיכתוב עוד כיון דשני שיטין כשר בוודאי לא נלמוד אחר שריר וקיים ועל זה הוכיח הוא דילמא גייז ואז מודה דבאמת אם כתב שריר וקיים בשיטה קודם שני השיטות כשר ללמוד ממה שכתב אח"כ דהא וודאי לא הניחו חלק מחשש שמא גייז אבל במחצה ושיטה לא שייך שמא גייז דיהא פסול כדברי הרב כאן ואם כתב שריר וקיים כשר ובאמת לא נוכל ללמוד אח"כ כיון דיכולין להניח מחצה ושיטה הילכך לעיל שפיר פוסק המחבר דמחצה ושיטה פסול ולא הגיה הרב כלום היינו בלי שריר וקיים בוודאי פסול אבל עכשיו בבא לפנינו שטר במחצה ושיטה חיישינן שמא היה כתוב שריר וקיים וגייז ליה דאז היה מותר להניח חלק ואי קשיא הא בב' שריר וקיים כשר לדידן א"כ יש לחוש הא ליתא דבלא"ה דברי המחבר תמוהין כמו שתמה שם הש"ך וע"כ דמיירי בשיטת חלק כמו שפירש הסמ"ע שם או שהיה כתוב הראשון בשיטה לפני ב' שיטות אחרונות כמו שפי' שם הע"ש או כמו שכתבתי שם דהמחבר לא מכשיר רק עד שריר וקיים הראשון ולא נפסל כל השטר אבל מודה דאין למידין מן השני כקושית הש"ך וכן פי' בתומים שם ועכ"פ לכל הפרושים כאן וודאי אין למידין כיון דבאמת יכול להניח מחצה ושיטה א"כ היאך נלמוד ואי דניחוש שימחוק הראשון ויקיימנו אח"כ הא ליתא דלא מהני קייום במקום שריר וקיים וכיון דמותר לסיים באמצע שיטה הוי הכל במקום שריר וקיים כל השיטה שלפני אחרונה וכללה הוא דנעוץ סופו בתחילתו והא בהא תליא והא דניחא ליה לרמ"א לפסוק כראב"י דתינח לשיטת ראב"י דמפרש האבעי' כך ופושט בזה דכשר א"כ מבואר דאין למידין בתר שריר וקיים הראשון בשיטה שלפני האחרונה ומותר להניח חלק ואם גייז ליה פסול אבל לדידן דמפרשינן האבעי' להיפך מנין לו כל זה שמא להיפך הא ליתא ואדרבא כיון דבשיטה ומחצה מבעי' לן על דרך זה