תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצו

משום דכל המזייף לאו לגבי ספרא אזיל מבואר בפי' דשני שיטין דוקא קאמרינן דהא כל שהוא ערך כתיבה דקה של הסופר לא חיישינן שיכתוב בדוחק אלמא דבהא ליכא ספיקא וכבר הזכיר המחבר דין זה ס"מ א"כ פשיטא דהאבעי' לאו בהכי מיירי ובאמת צ"ע על התוס' והרא"ש בזה ומה שהקשו התוס' והרא"ש דבזה פשיטא דכשר לא ידענא מאי קשיא להו דקס"ד דבאמת אין למידין מחצי שיטה אבל משלימה שלפניה נלמוד ואסור להניח שיטה ומחצה הרי דמה שאמרו צריך שיחזור לפי שאין למידין ולא אמרו שנלמוד ולא יניחו שיטה חלק משום דהעדים אינן יכולין לצמצם אבל בזו יכולין שלא להניח שיטה ומחצה ובהא מספקא לי וזו' היא דעתו של המחבר וכן נראה להדיא דעת הרשב"ץ והרמב"ן שהביא ב"י דהאבעי' היתה באורך השיטות לא ברוחב ולפי זה פשיטא דכשר אפי' אי מצטרפין ולכך סתם המחבר (ויש לדקדק על הב"י שדחה קושית הרשב"ץ על הטור שלא ראה פסקי הרא"ש ובאמת הי' לו להקשות שלא ראה שגם הטור הביא מעיקרא הברייתא ברוחב ש"מ דמפרש האבעי' בעובי' כנ"ל) בפשיטות דבזה תחת זה כשר ואף דהכא לא הזכיר רק בזה תחת זה דפסול היינו לפי שכבר הזכיר לעיל סי' מ"ד ס"ג דבשיטה ומחצה אין למידין מחצי ומן השיטה וכל השטר כשר והיינו כמו דאיפשטא בש"ס דכשר משום דאין למידין גם מן השלימה ולפי זה מה שהקשיתי לעיל ס"ק י"ב והוכחתי דהאבעי' לא הוי בשיטה ומחצה רק במחצה ושיטה כדעת הרשב"ץ היינו דוקא לשיטת המחבר דהאבעי' באורך השטר אבל להטור והרא"ש דהאבעיא בעובי' לק"מ אבל כבר הוכחתי ממימרא דר' שבתי דלא היתה האבעיא בעובי' ודברי הרשב"ץ הנ"ל מוכרחין ולפי זה בשיטה ומחצה אפי' זה תחת זה יש לפסול אם מצטרפין וכן משמע מדברי ראב"י שם והיינו כדעת הטור והרא"ש בזה ודו"ק היטב ועיין מ"ש לקמן ס"ק כ"ב עוד בזה:

(טו) ויש חלק משמע דלא נפסל בזה מדכתב צריך ליזהר וכ"כ בד"מ וכתב הש"ך ס"ק י"ט דהטעם בזה דהא אכתי שטר זה כשר הוא רק משום חשש פיסול הא יכול לחתכו משא"כ בשאר דבר שאם יחתכנו נפסל השטר ע"כ ולא ידענא מאי קאמר דהא בהרחיק שני שיטין ג"כ בבא לפנינו חלק בלי זייוף למה יפסל הא במילאוהו בקרובים כשר א"כ עכשיו השטר כשר וחשש ג"כ ליכא דהא יכול למלאות בקרובים וע"כ כל דמעיקרא היה חשש זייוף פסול וה"ה הכא אבל לא ידעתי למה לא העתיק דברי התוס' שם שכתבו דדוקא שטר שיכול לזייף במקום שהוא צורך השטר שאם יחסר או יחתך יפסל השטר אם עשה אותו מקום דבר שיכול לזייף פסול כל השטר אבל בדבר שאינו מצורך השטר כלל שאם יחתך השטר כשר בלעדו אין זה בגדר שטר שיכול לזייף שהרי אין השטר יכול לזייף רק מן הצד שאינו שטר כלל שאם יחתך כשר בלי דבר זה לכך אפי' הגליון יכול לזייף כל שבא לפנינו עכשיו ולא זייפו השטר כשר וחותכין הגליון וכהאי גוונא כתבתי לעיל ס"ה בדעת הטור שכתב דאי אינן יודעין לקרות דייקינן בסהדותייהו אי מכווני אשטר וקשה הא מ"מ מתחילה נעשה שלא כתיקון חכמים ולדעת הטור פסול דיעבד וצריך לומר ג"כ דהיינו דוקא אם ציור השטר בעצמותו לא נעשה כתיקון פסול שאין זה נוסח שטר משא"כ אם הציור כדין רק מן הצד מה שעשו שלא כדין שלא קראוהו כל שאין כאן זייוף כשר וה"ה שטר שיכול לזייף דוקא בציור השטר בעצמו ואף שלא זייף אבל מה שאינו בגוף השטר והצריך לו כל שלא זייף כשר וזה ברור אבל אם החלק אינו בגליון רק שהתחילו לחתום באמצע פסול דיעבד ואפי' טייוט לא מהני כיון שאינו יכול למחקו:

(טז) דשמא היה כתוב חובתו עש"ך מה שהקשה דמה בכך דכתיב שריר וקיים מ"מ יש לחוש לחובתו דזה למידין לעולם לכך, פי' הוא דהמחבר והרא"ש וטור סוברים כרשב"ם דאפילו חובתו אין למידין בזמן הש"ס רק האידנא דכותבין שריר וקיים למידין הכל הילכך בלי שריר וקיים יש לחוש לחובתו משא"כ אחר שריר וקיים אפי' חובתו אין למידין כמו בימי הש"ס לאחר זה ע"כ. ובתומים תמה בזה דא"כ מה צורך לטעם דשמא היה כתוב חובתו הא בלא"ה פסול דשטר שאין בו שריר וקיים פסול. ודבריו תמוהין דהא דעת הש"ך לעיל סי' מ"ד ס"ק כ"א דדוקא בחלק שיטה פסול בלי שריר וקיים אבל אם אין חלק שיטה אפילו בלי שריר וקיים השטר כשר דמסתמא לא הניחו עדים חלק בלי שריר וקיים רק אין למידין ע"ש א"כ שפיר יש לומר דהכא מיירי בלי חלק שיטה והשתא כל השטר כשר ומ"מ הכא פסול דשמא היה כתוב חובתו וחתכו. אך באמת כבר השגתי לעיל על הש"ך והעליתי בלי חלק ג"כ פסול שהיה מתחילה שטר שיכול לזייף ע"ש אבל מ"מ לק"מ דוודאי בלאו הך חששא דחובתו אין לפסלו דאדרבא כיון דבלי שריר וקיים השטר פסול אם כן מסתמא כתבו העדים שריר וקיים והיה במקום החתך רק דמ"מ פסול דשמא גם חובתו היה כתוב שם ובתר החוב שריר וקיים אך הא קשיא על הש"ך דהא דעת המחבר דתרי שריר וקיים כשר כדלעיל סי' מ"ד ס"ט א"כ אכתי יש לחוש שמא היה כתוב עוד שריר וקיים עם חובתו ומה יועיל שריר וקיים הראשון ואמת דלפי מה שכתבתי לעיל סי' מ"ד בכוונ' המחבר לדעת הע"ש או דכוונת המחבר להכשיר השטר אבל אין ללמוד בתר שריר וקיים הראשון לק"מ אבל לשיטת הש"ך שם בכוונת המחבר קשה גם בלא"ה קשה לו' שיהא דעת הרא"ש כרשב"ם והיאך סתם הרמ"א לעיל דחובתו למידין לכן נראה ברור דוודאי הרא"ש וטור סוברים כן דחובתו ג"כ אין למידין אבל לא משום דחיישינן בזה לזייוף דמה חשש זייוף יש בזה רק דהם לטעמייהו אזלי דשטר שלא נעשה כתיקון פסול ואם לא החזיר פסול כל השטר א"כ כמו כן אם כתוב חובתו דהוא זכות הלוה עשו שלא כדין וכתיקון חכמים וגרע טפי דהפסיד ללוה שאם יהא חב לאחרים לא ילמדו חובתו כדמוכח להדיא ממה שכתבו התוס' והרא"ש מתחילה דבחלק כשר בלא החזיר וקשה הא יש חשש זיוף שיכתוב חובתו ויחוב לאחרים ולא פסלו רק משום לא פלוג וע"כ דבחב לאחרים אין למידין חובתו א"כ ממילא התקנה גם בזה שלא יכתבו חובתו וכל שכתבוהו כל השטר פסול אבל לדידן דקיימא לן בלא החזיר כשר אם כן פשיטא דחובתו למידין וזה שפסק הרב לעיל סי' מ"ד בפשיטות דלמידין א"כ המחבר דמכשיר ג"כ בלא החזיר היאך יסבור דחובתו אין למידין לכן ברור דכוונת המחבר באמת כך דוודאי לשני שריר קיים לא חיישינן כי למה כתבו הראשון ואין אנו חוששין דלאחר שריר וקיים הראשון הסכימו עוד לאיזה חידוש ותנאי לזה לא חיישינן לפסול השטר אבל לחוש שיכתבו חובתו אח"כ בלי שריר וקים בוודאי אין לחוש דהא מפסידין באמת ללוה בחב לאחרים כנ"ל לכך אין לחוש ולהרא"ש וטור פשיטא דאין לחוש דהא כל השטר פסול בזה כנ"ל ברור:

(יז) וחתכו והיה חלק עסמ"ע ס"ק כ"ח מכאן יש ללמוד וכו' וכוונתו דהא ליכא למימר דבאמת לכתחלה מותר לכתוב שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת בגליון מלמעלה על העדו' ועל השטר דלא חיישינן שמא יחתוך דנפסלנו דהא ליתא דתינח אם ימחוק רק השטר בלבד אבל הא יש לחוש שיחתוך השטר עם הגליון למעלה דהיינו כל הגליון שעל גבי השטר אבל הגליון שעל החתימות יניח ויכתוב עליו שטר חדש וע"כ דמתחלה אסור לעשות כן מחשש זה א"כ בחתך כהך דהכא למה ניחוש שכתבו כך לפסלו ומזה דייק דאף דאסור מ"מ כיון דיש רעותא חיישינן דאירע כן. אך דבריו תמוהין דהיאך נפסלנו עכשיו מחמת הרעותא אדרבא הא יש לומר שטר גמור היה וחתכו זה כדי שלא יעשנו שטר ועדיו בשיטה אחת דאל"כ אלא שטר ועדיו בשיטה אחת היה וחתכו מי הכריחו שלא יחתוך כל הגליון שעל גבי השטר שהרי בידו היה וכי שוטה היה שיחתוך באופן זה שהוא דבר הנראה בזייוף והיאך אפשר לתלות בזה שהעדים טעו וכתבו שלא כדין והוא היה שוטה וחתך רק מקום השטר בלבד לא הגליון וברור כדעת הש"ך דאם חתך כל הגליון ניכר הזיוף לכך מתחילה מותר להניח גליון למעלה על העדים לכך עכשיו חיישינן דחתכו ולא חתך כולו דיהא ניכר וזה ברור:

(יח) אם יש שם עדות ברורה עש"ך דלסברא ראשונה דלעיל סי' ל"ו ס"ב מיירי הכא כשאנו יודעין שהכשר מכיר ע"כ ולפי מה שכתבתי שם והעליתי דכוונת הרי"ף דהא דקאמר דלאסהודי כל העדות בטל היינו אם ידע שהוא קרוב ומ"מ נצטרף להעיד אבל אם הצירוף היה בטעות שאילו היה יודע שהוא קרוב לא היה מצטרף מעולם אף להעיד לא מיקרי צירוף וזה שכתב הרי"ף ונאמן לומר שלא ידע בקורבתו כשם שנאמן לומר למיחזי הרי להדיא דעל הפסול קאי ולפי זה הכא לא שייך הך דינא אדרבא מסתמא אמרינן שידע בקורבתו רק אם אומר שלא ידע נאמן כמו למחזי ובפסול פשיטא דלא שייך זה כלל דהיאך לא ידע שהוא פסול ע"ש שהארכתי ומיושב בזה כל קושיות הרא"ש:

(יט) אע"פ שהעד החתום. עש"ך שהאריך להכריע כדעת בה"ג. והנה בגוף הדין לא אדין בדבר שנחלקו הראשונים וכבר מבואר בתוס' כל היישובים לכל הקושיות אמנם לא באתי לכתוב רק מה שיש להעיר בדברי הש"ך בלבד והנה ראשית דבריו כתב ליישב קושית הרמב"ן מפרק המביא תנין