תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצה

ברייתא כמו שכתבו התוס' ועל זה כתב דבספר חושן משפט פוסל בתרווייהו בין מחצה ושיטה בין שיטה ומחצה והשתא ע"כ דסובר דבמחצה ושיטה לא קא מבעי' לן כלל רק בשיטה ומחצה ולפי זה צריך לומר דהאבעי' בכל גוונא אפי' בזה אצל זה דאל"כ אמאי לא פשיט מהך ברייתא והשתא כיון דהאבעי' בכל גוונא א"כ הפשיטות הוא דבכל גוונא כשר והיאך פוסק בשיטה ומחצה פסול בזה אצל זה ומזה דייק דע"כ דבמחצה ושיטה הוי האבעי' והשתא שפיר יש לחלק בשיטה ומחצה בין זה אצל זה לזה תחת זה אבל להעיר דפוסל במחצה ושיטה קשה היאך פוסל בשיטה ומחצה בזה אצל זה ודו"ק. ומה שהקשו התוס' שם דבמחצה ושיטה מאי קא מבעי' ליה הא יש לחוש בוודאי שיכתוב במחצה השניה מאי דבעי' ויחזיר בשיטה אחרונה ולא נלמוד משיטה אחרונה אבל ממחצה השניה נלמוד דהא כך הדין באמת בכל השטרות ע"כ:

וכבר כתבתי לעיל סימן מ"ד דלא קשה מידי דהינו דוקא כשהוחזר מענינו של שטר בשיטה אחרונה אז למידין משורה שלפניה אבל הך ברייתא ע"כ מיירי בהוחזר מעיקרא וכ"ש לשיטת התוס' דסברי בלא הוחזר פסול אפילו הניח חלק וכן דעת הטור והרא"ש א"כ ע"כ דבהחזיר מיירי והשתא כמו דבשיטה ומחצה מבעי' לן אם יהא הדין שנלמוד משיטה קודם המחצה וא"כ אם הניחו חלק פסול או שלא נלמוד גם משיטה שלימה שלפניה וכשר בחלק א"כ בהא נמי מבעי' ליה אי נימא דאם החזיר מעיקרא במחצה השיטה מענינו של שטר או שנכתב שריר וקיים שוב לא נלמוד ממה שיהא כתיב אח"כ דנאמר באמת דכאן הוא סוף השטר וסיימוהו כאן והם לא צמצמו והניחו גם חלק שיטה ודוקא שני שיטין פסול דשמא יגייז אבל מחצה ושיטה דלא שייך שמא יגייז א"כ אם יהא הדין דלא נלמוד לאחר שריר וקיים או לאחר חזרה א"כ ממילא כשר ואם נלמוד יפסול וליכא למימר דמ"מ יש לחוש דימחוק זה ויקיים בשיטה אחרונה דהא לא מהני קייום בשיטה אחרונה אם המחק בשיטה שלפניה ואם יקיים במחצה השניה ויכתוב שריר וקיים באחרונה או יחזיר מענינו ג"כ לא יועיל באמת מהאי טעמא גופא דשמא היה כתוב שריר וקיים או חזרה מענין השטר במחצה הראשונה שמחק והוא זייף והא בהא תליא ושפיר מבעי' ליה וזה ברור לפע"ד. וכן צריך לומר לרשב"ץ דסובר במחצה ושיטה הוי האבעי' שוב מצאתי להדיא במרדכי פרק גט פשוט דהביא בשם ר"י שני הפרושים באורך וברוחב אח"כ הביא בשם ראבי' דמפרש שיטה ומחצה היינו שסיימו השטר בארבע שיטה והניחו אותה שיטה חלק ועוד שלימה אחר כך והיינו כדעת הרשב"ץ שהבאתי וכתב שכתבו שריר וקיים באמצע שיטה שסיימו והיינו כדי לסלק קושית התוס' שהבאתי וה"ה בהחזיר מענינו של שטר בחצי השיטה ע"ש שהאריך וכתב עוד הראבי' שם דמוכח מכאן דשטר הבא במחצה ושיטה ובשיטה השניה העדים פסול כמו הוא ועדיו בשני שיטין דאל"כ היאך פשיט הכא דמחצה ושיטה כשר הא יש לחוש דלמא גייז ליה למחצה ושיטה עם העדים ויכתוב מאי דבעי והיינו על פי פרושו דבמחצה ושיטה הוי האבעי' והנאני מאוד שכוונתי לדעתו בזה ואני הוכחתי זה בראיות ברורות כאן ולעיל סי' מ"ד ס"ק ו' ע"ש:

והנה הש"ך ס"ק ט"ו הביאו דברי הב"ח דהיינו דוקא לדינא דש"ס אבל לדידן דכתבינן שריר וקיים אין לחוש אם סיים באמצע שיטה והש"ך השיג עליו דכיון דכתב תרי שריר וקיים כשר א"כ עדיין יש לחוש ובאמת הא לא קשיא לפי מה שכתבתי לעיל סי' מ"ד בכוונת הע"ש דהמחבר מיירי שכתב משריר וקיים הראשון עד השני שני שיטין או יותר ולכך כשר דוודאי לא הרחיקו כ"כ א"כ הכא דיכולין להרחיק מחצה ושיטה אם יכתוב שנית שריר וקיים יפסול וכמו כן לפי מה שכתבתי שם דהמחבר לא מכשיר רק עד שריר וקיים הראשון וקמ"ל דלא נפסל כל השטר א"כ הכא אין לחוש כלל אך קשה כיון שכתבו הי"א לעיל סי' מ"ד דאם המחק אינו במקום שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים למידין מקייום בשיטה אחרונה על המחק שלפניה והשתא אם המחק בתחילת השיטה שלפניה למידין דהא שריר וקיים הוא בסוף השיטה דהוא סוף השטר וא"כ הכא נמי ימחוק שריר וקיים ראשון ויקיימנו בשיטה אחרונה ויועיל אך באמת לק"מ דאם באמת יהא כשר במחצה ושיטה ממילא יועיל הקיום והוי כל שיטה שלפניה מקום שריר וקיים וכמו שכתבתי שזו היא האבעי' לשיטת הרשב"ץ ומרדכי בשם ראבי' הצ"ל וכמו כן בהוחזר מענינו דזהו כמו שריר וקיים בימי הש"ס הוי זה הספק או שנכשיר אותו מתחילתו לא יועיל באחרונה או להיפך ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

(יג) באמצע שיטה שניה פסול. עש"ך שהאריך להשיג על הב"י וד"מ דהרשב"ץ לא מיירי רק בחתומים זה אחר זה שהרי כתב הרשב"ץ שאין דרכן של עדים לחתום באמצע שיטה כדי שלא יפסל משום הנחת הגליון הרי להדיא דמיירי באופן שיפסל והיינו בזה אחר זה. אבל באמת נלפע"ד דדבריהם נכונים דהיאך אפשר דהרשב"ץ מיירי בזה אחר זה א"כ מ"ע דהרב בעל ארחות חיים דפליג עליה הא פשיטא דאסורין להניח חלק גם לשון הרשב"ץ שכתב ואין דרכן של עדים והא אסורין מן הדין, וברור דכוונת הרשב"ץ דוודאי אפי' בזה תחת זה בשיטה, ומחצה אין דרכן להניח חלק דוודאי תליא בפלוגתא אי מצטרפין או לאו אפי' אם נחלק כמ"ש הסמ"ע מ"מ העדים אין דרכן להכניס עצמן בספק וכל שיש חשש פיסול אין עושין א"כ אין לחוש שהרחיקו רק בוודאי נכתב כן ולמידין. ולפי זה ממילא אפי' בזה תחת זה אין להניח שיטה ומחצה כיון דאח"כ יהא הדין דלמידין והרשב"ץ אזיל לשיטתו כמו שהעתקתי לשונו בס"ק לפני זה דהאבעי' במחצה ושיטה וכוונת בעל האבעיא שיטה שלמה ומחצה לפניה כמו שהוכחתי מדקדוק לשונו שכתב והכי קאמר מחצה ושיטה אבל שיטה ומחצה לעולם פסול ודוקא לשיטת הטור דפוסל במחצה ושיטה קשיא ליה היאך פוסל בשיטה ומחצה דהא מבואר דכשר או דהקושיא היאך תלה הטור דין זה בספק אי מצטרפין דהא זה נפשט בגמרא אבל לשיטתו דהאבעי' במחצה ושיטה ובשיטה ומחצה פסול וזה שכתבו הב"י וד"מ דהטור והפוסקים חולקין כיון דמכשירין לכתחילה בשיטה ומחצה בזה תחת זה א"כ ע"כ דבזה אין למידין דלא כרשב"ץ ובהגה' שהעתיק דינו של הרשב"ץ כתב דוקא בזה אצל זה דבזה תחת זה לא קיימא לן כוותיה דרשב"ץ כיון דרוב הפוסקים חולקין:

(יד) אם יחתמו זה אחר זה. אבל זה תחת זה ליכא למיחש דשני עדים בשני שטרות אין מצטרפין כ"כ הרא"ש וטור. ותמה הש"ך דהא קיימא לן סי' נ"א איפכא דמצטרפין עכ"פ לגבות מבנ"ח וחילק הש"ך דבשיטה אחת לכ"ע אין מצטרפין וכוונת הרא"ש וטור דבזה מוכרח דכשר אבל אי מצטרפין אינו מוכרח ולכאורה יש לתמוה דאי ס"ד דמספקא ליה להרא"ש בהא דהא הרא"ש הכריח דע"כ דהאבעי' הוא ברוחב השיטה בעוביה דליכא למימר במחצה ושיטה דבהא פסול וליכא למימר בשיטה ומחצה דבהא פשיטא דכשר אי שני עדים בשני שטרות אין מצטרפין והשתא מבואר דאי מצטרפין פשיטא ליה דפסול דאי בזו יש מקום להסתפק א"כ אכתי יש לפרש האבעי' בזו ומספקא ליה אם מצטרפים גם בשיטה אחת או לא כמו שכתב הש"ך וע"כ דפשיטא ליה דפסול. אך באמת יש ליישב זה דכוונת הרא"ש כך דוודאי בש"ס גופא ע"כ ליכא ספיקא בהא לענין הצירוף דאי ס"ד דבזה נסתפקו אם כן למה ליה דמבעי' ליה בשיטה ומחצה במחצה גופא הוי ליה למבעיא אם מצטרפין בשיטה אחת או לא וע"כ דלענין צירוף לא היה הספק דאי לא מצטרפין כשר ואי מצטרפין או דפשיטא ליה דכשר או להיפך דבשיטה אחת לכ"ע אין מצטרפין אבל אי אפשר דהיה להש"ס גופא ספק בזה כמו שהוכחתי אבל הרא"ש שפיר מספקא ליה או דלכך לא שאל בזה דפשיטא ליה דפסול או כשר. אמנם בתוס' שם שכתבו בפשיטות דליכא ליפרושי מחצה ושיטה דוודאי פסול אלא שיטה ומחצה וכתבו על זה מיהו בזה פשיטא דכשר והשתא מבואר דהתוס' לא נסתפקו בזה כלל דהא הם דעתם דמצטרפין והיאך כתבו פשיטא דכשר ונהי דליכא ליפרושי בש"ס ספק זה דהוי ליה למבעיא במחצה בלבד אבל תנינן להו דפשיטא דכשר כיון דבאמת מצטרפין וע"כ דפשיטא להו בשיטה אחת אין מצטרפין ודלא כהסמ"ע וזה ברור אך לפי זה כיון דהתוס' והרא"ש חולקין היאך סתם המחבר כדעת התוס' וכתב בפשיטות דכשר. ומה שנראה לפע"ד בכוונת המחבר הוא כך והוא דהטור קודם שהביא דין מחצה ושיטה ושיטה ומחצה כתב גוף דין זה דאם הרחיק שני שיטין ברוחב פסול ואח"כ הביא הברייתא פחות מכאן כשר אח"כ זכר חלוקי דינים אלו והיינו דאזיל בתר פי' התוס' והרא"ש בסופו דהאבעי' בעובי' ובזה פושט מברייתא דפחות מכאן כשר ואח"כ זכר הדין דכאן כמו שזכרם הרא"ש דבמחצה ושיטה פסול ובשיטה ומחצה כשר בזה אחר זה אי שני עדים בשני שטרות אין מצטרפין והיינו דמספקא ליה להטור ותלה דין זה בדין הצירוף אף דבש"ס פשיט דכשר וע"כ דסובר דבזה לא היה האבעי' כלל רק בעובי' כמו שזכר קודם ולפ"ז שפיר י"ל דאי מצטרפין יש ספק ויכול להיות דפסול דיש לומר אפי' בשיטה אחת מצטרפין אבל המחבר לא הזכיר הך דינא דשיטה ומחצה בעובי' דכשר ולא הזכיר הברייתא דפחות מכאן כשר מבואר דעתו דסובר דהאבעי' היתה בשיטה ומחצה ובזה פשיט בש"ס דכשר ולכך לא הזכיר המחבר רק בשיטה ומחצה באורך השטר דכשר בזה אחר זה ולא חילק כלל בענין הצירוף דהא ע"כ דהכא אין מצטרפין לעולם דהא בש"ס איפשטא דכשר ואדרבא מהא שמעינן לה דאין מצטרפין בשיטה אחת לכ"ע והא דלא ניחא ליה להמחבר באמת דהאבעי' היתה בעובי' דהא בש"ס קאמר ר' שבתי משמיה דחזקיה שני שיטין שאמרו בכתב ידי עדים שהיא גסה לא בכתב ידי סופר