תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצד

שכתב בשטר כיון דלא ידעו למיקרי ומה שהקשה מעדי מסירה לא ידענא מאי קאמר דהתם ע"כ שלא ראו המעשה כלל דהא לענין בנ"ח משתעי התם. ומה שהקשה דהוי שטר שיכול לזייף לק"מ דדוקא אם לאחר חתימת העדים היה עומד להזדייף פסול אף אם עכשיו אינו מזוייף כגון בהרחיקו שני שיטין וכדומה אבל הכא כיון שעכשיו נתברר שהאמת היה כתוב בו א"כ לעולם לא היה עומד להזדייף כלל ושטר שלא נעשה כתיקון לא הוי דכבר ביארנו דזה אינו רק בציור השטר ששינה צורתו מתקנת חכמים אבל בלא"ה לא וזה ברור והנה יש להבין בדברי המחבר כיון דאם לא ידעינן אם לא ידעו מוקמינן להו אחזקה שעשו כהוגן א"כ בלא ידעו נמי למה לא נימא מסתמא אקרינהו ועשו כהוגן וצריך לומר דסובר המחבר כמו שכתב הש"ך דשני' אסור לכתחילה ומותר דיעבד הילכך כיון דסוף סוף עשו שלא כדין לא שייך מוקמינן אחזקתייהו אבל על הטור צ"ע כיון דמכשיר שנים לכתחילה ובאמת דין זה מבעל העיטור והוא פוסל לכתחילה אבל להטור דמכשיר שנים לכתחילה למה צריך שיאמרו אקרינהו או לזכור העדות:

(ח) ואם הרחיקו שני שיטין עש"ך ס"ק י"ב ולכאורה הוא תמוה דמ"מ נימא להיפך דאויר שיטה פסול כשיש מחק במקום שריר וקיים והרחיק שני שיטין כשר וכן הוא בתומים. אבל באמת לק"מ דאי ס"ד דכך כוונת הב"י ולכך הצריך הטעם שמא יחתוך א"כ תקשי תינח בשני שיטין אבל מחצה ושיטה דלא שייך שמא יחתוך יהא כשר בשריר וקיים ושוב לא נלמוד אחר שריר וקיים ואי משום דימחוק ויקיימנו בשיטה שלפני אחרונה לא יועיל אחר שריר וקיים ואי דימחוק השריר וקיים ויקיימנו בשיטה אחרונה הא במחק במקום שריר וקיים אינו מועיל קייום בשיטה אחרונה ואי משום דשריר וקיים הוא לבסוף שיטה הא ליתא כיון דיהא הדין מחצה ושיטה כשר ממילא לא נסמוך על קיום בשיטה אחרונה כל שיש מחק בשיטה לפני אחרונה כשיעור שריר וקיים ועיין בסמוך ושם נאריך בזה בס"ד:

(ט) ואפי' טייטוהו בדיו פסול פי' הסמ"ע וכן הרשב"ם דליכלך בדיו ותמהו עליו דהא בוודאי יהא פסול דשמא מחק חובתו ובתומים כתב ליישב דרשב"ם לטעמיה דחובתו ג"כ אין למידין א"כ יוכל ללכלך שיטה הראשונה ויניח חלק שיטה אחרונה א"כ אין למידין חובתו ואפילו בחלק כשיטת הסמ"ע לעיל סי' מ"ד ע"כ ואמת שגם הש"ך כתב לקמן שכן דעת רשב"ם דאפילו חובתו אין למידין וכן כתב מהרש"א שם אך אני תמה אם כוונת רשב"ם דאפילו חובתו אין למידין היאך פי' מיד אח"כ בד"ה לפי שאין למידין דהטעם לפי שאין יכולין לצמצם ויש לחוש שזייף והוסיף מאי דבעי וזהו רק לזכותו ולא חובתו לכן נראה פשוט דכוונת (רשב"ם דוודאי חובתו ליכא למיחש לזייוף אבל אם חב לאחרים הרי זה כאומר אמנה ואינו נאמן כיון שהעדים אינן יכולין לצמצם הרי זה כאלו לא נכתב בשטר ויש לחוש שהוא עצמו הוסיף לקנוניא ואינו נאמן וזהו כוונת רשב"ם דהפי' צריך שיחזור הכוונה שלא יכתבו חובתו דהוא זכות הלוה דיש לחוש שיעשה להיפך דיתן שט"ח לאחר על שמו ולא נלמוד חובתו ויגבה שלא כדין ולפי זה הכא ממילא לא מהני שילכלך בדיו דוודאי נאמר שהיה כתוב בו חובתו ומחקו ויש לומר דגם כוונת מהרש"א כך והוא דלשיטת התוס' ע"כ צריך לומר דאפילו חב לאחרים למידין דאל"כ השטר כולו פסול דנעשה שלא כתיקון דבשעת כתיבה הפסידו ללוה דיוכל לעשות קנוניא כמו שכתבו התוס' להדיא ריש פרק גט פשוט דאם לא החזיר פסול שנעשה שלא כתיקון וזהו כוונת מהרש"א דלרשב"ם דסובר בחב לאחרים אין למידין חובתו א"כ בכתוב חובתו ולא החזיר פסול דהוי שטר שנעשה שלא כתיקון וא"כ לא משכחת לה הך דינא דלחובתו למידין ולפי זה יש מקום לדברי התומים על דרך זה דע"כ דלא היה כתוב חובתו דעדים אינן רשאין לכתוב כיון דאין למידין בחב לאחרים ויגיע הפסד ללוה שלא בדין ולכך השטר כשר אך באמת בלא"ה כבר השגתי לעיל על הסמ"ע סי' מ"ד דבשיטה חלק למידין והעליתי שם דגם הרשב"ם סובר כן ובעיקר הקושיא שהקשו לפי' רשב"ם נראה לפע"ד ליישב בפשיטות דכוונת רשב"ם דיכתבו בפי' בשטר קודם הטייוט בשורה אחרונה דשני שיטות מטוייטין והעדים יסתמו אחר הטייוט כמו שמקיימין כל מחק שבשטר וע"ז אמרינן דיאמרו סהדי אטייוטא חתימי שלא יחשדו לבעל השטר והשתא לק"מ כנ"ל בכוונת הרשב"ם:

(י) אבל אינו יכול לטעון להד"ם. כ"כ הר"ר יונה וכתב הטעם לפי שניתן להכשיר ע"י מילוי קרובים וכתב הטור דה"ה במוקדמין נראה לי לדון כן ע"כ. ועיין מה שכתבתי לעיל סי' מ"ג ס"ק ז' ביאור דברי הר"ר יונה והיינו דקשיא ליה כיון שהשטר פסול לא הוי כמי שנחקרה ויכול לטעון להד"ם ולא מהני עדים דהוי מפי כתבם כיון שאינו שטר כלל ועל זה תירץ דה"מ אם בשעת כתיבה מיד נכתב בפיסול ואי אפשר לתקנו א"כ הוי מפי כתבם אבל הכא בשעת כתיבה על שטר גמור חתמו שהרי עומד להתכשר ע"י מילוי קרובים א"כ נהי דעכשיו דלא מלאוהו בקרובים פסול מ"מ הם בוודאי אמת אמרו בגוף המעשה דאל"כ הרי העידו שקר כיון שחתמו בשקר על שטר גמור וזה שכתב הטור דאפילו במוקדמין נראה לו לדון כן והיינו אף דמוקדמין אינו עומד להתכשר מ"מ בשעת חתימה לא נתברר הקדמתו ואם יבוא לגבות בשטר זה יגבה כשלא יתברר שהוא מוקדם א"כ העדים אם חתמו בשקר העידו שקר ממש וע"כ דאמת אמרו [רק טעו בהקדמה] א"כ עכ"פ גובה מבנ"ח ואינו יכול לטעון להד"ם. ועש"ך ס"ק י"ד ולפי מה שכתבתי אין מקום לחלק רק דהתם מטעם קנס ועיין היטב לעיל סימן מ"ג במ"ש שם:

(יא) בכתב ידי עדים נראה לי דהיינו דוקא לענין דיעבד אמרינן דבזה לא נפסל השטר משום דדרך סתם בני אדם בכתיבה גסה אבל לכתחילה בוודאי אפי' בזה אסור ור' שבתי בש"ס שם קאי על הברייתא דקתני הרחיק שני שיטין פסול דהיינו דיעבד אבל לא מסתבר לסמוך על זה לכתחילה וכן משמע מדברי המחבר לעיל סי' מ"ב ס"ג:

(יב) שאם השטר מסיים באמצע שיטה המחבר כתב זה בשם יש מי שאומר ובאמת כמעט רוב הפוסקים סוברים כן ולא נמצא מי שחולק זולת הרשב"ץ הביאו הב"י דסובר דהאבעי' במחצה ושיטה. ועיין מ"ש לעיל סי' מ"ד באריכות והוכחתי דמהש"ס משמע להדיא דאפי' במחצה ושיטה מבעיא לן ועכשיו דקדקתי עוד וראיתי ראיה ברורה לזה דאי ס"ד דבמחצה ושיטה לא קא מבעיא ליה כלל א"כ תקשי מה זה דפושט דמברייתא ודחי דמברייתא ליכא למשמע מינה דמרישא מוכח דכשר ומסיפא להיפך ויש לתמוה הא אכתי יש לפשוט והאבעי' לא סתרי אהדדי כלל והוא דהא וודאי דאפילו בשיטה ומחצה לא מבעיא ליה רק בעדים חתומים זה תחת זה אבל בחתומים זה אצל זה בוודאי פסול דהא יש לחוש שיעשה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כמו שכתב הטור להדיא והשתא תקשי מאי פריך רישא דקתני שני שיטין פסול וודאי בכל גוונא מיירי בין אם חתומים זה אצל זה או זה תחת זה ובכל גוונא פסול ולכך קתני שני שיטין דבשיטה ומחצה בזה תחת זה כשר וכמו כן סיפא דקתני שיטה אחת כשר בכל גוונא מיירי דבכל גוונא כשר ולכך קתני הרחיק שיטה דשיטה ומחצה בזה אצל זה פסול ואין כאן סתירה כלל והוא תמוה לכאורה וע"כ צריך לומר דהאבעי' הוא במחצה ושיטה ג"כ ובזה ליכא למיפשט מברייתא דאין חילוק כלל בין זה אחר זה או זה תחת זה וע"כ דמהא ליכא למשמע מינה כמו שכתבו התוס' שם דאי דשני שיטין ושיטה ומחצה שווין ממש לגמרי או להיפך דהוי כשיטה א"כ שיטה ומחצה ג"כ ליכא למיפשט מינה אבל לדעת המחבר וסייעתו קשה כנ"ל:

ובמה שכתבתי נתיישב לי דברי הרשב"ץ הביאו הרב ב"י ולכאורה דבריו תמוהין מאד והתימה על הב"י שלא נתעורר עליו בזה שכתב והאי דמבעיא לן בשיטה ומחצה לאו דוקא אלא ה"ה מחצה ושיטה ובספר חושן משפט כתב דבין במחצה ושיטה בין שיטה ומחצה פסול ואני תמה היאך פוסל בשיטה ומחצה הא בגמרא איפשטא דשיטה ומחצה כשר עכ"ל. ואני תמה דהא הטור כתב בהדיא בשיטה ומחצה דדוקא בזה אחר זה פסול דשמא יעשה הוא ועדיו בשיטה אחת אבל בזה תחת זה כתב בהדיא דכשר ובהא פשיט בגמרא דכשר והב"י הקשה עליו מדברי הרא"ש דכתב דאפילו בשיטה ומחצה, לא מבעיא ליה דפסול רק ברוחב השיטה והוא תמוה דאפילו אם האבעי' בשיטה ומחצה בפי' התוס' אתי שפיר כנ"ל ואמת דיש לומר דכוונת הרשב"ץ דהטור כתב דבזה תחת זה כשר אם שני עדים בשני שטרות אין מצטרפין והשתא כיון דבש"ס פושט דכשר מאי מספקא לי' לטור ואי משום דתליא בדין הנ"ל א"כ ניפשוט באמת מהך סוגיא דאין מצטרפין וע"כ דלא דמי דניכר הזייוף כמו שכתב הסמ"ע א"כ מה זה שכת' בלשון ספק אם נאמר אין מצטרפין וע"ז השיג ב"י דיש לומר האבעי' ברוחב השיטות ובאורך תליא אי אין מצטרפין אבל מ"מ מלבד דלא נזכר זה ברשב"ץ אבל בלא"ה יש לי מקום דקדוק בדברי הרשב"ץ שכתב והאי דקאמר שיטה ומחצה לאו דוקא אלא הכי קאמר מחצה ושיטה והוי ליה לומר לאו דוקא אלא ה"ה מחצה ושיטה ומזה הלשון מבואר דכוונתו דהלשון אינו מדוקדק והיה צריך לומר מחצה ושיטה וקאמר דבאמת לאו דוקא אלא הכוונה מחצה ושיטה והיינו שיטה שלימה ומחצה לפניה גם יש לדקדק בדברי הרשב"ץ דהתחיל בדין מחצה ושיטה וסיים בדין שיטה ומחצה. לכן נראה ברור דכוונת הרשב"ץ כך והוא דסובר דוודאי הך בעי' שיטה ומחצה מיפשט פשיטא ליה מהך ברייתא גופא כמו שכתבתי כיון דבזה יש חילוק בין זה תחת זה או זה אצל זה רק כוונת בעל האבעי' הכל במחצה ושיטה דבזה ליכא למיפשט מהך ברייתא גופא וע"כ דליכא למשמע מינה מהך