תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצג

אינן יודעין אז יש לסמוך שיקראו לפניהם ויש להבין למה כתב שצריכין להיות יודעין ומה זה לשון יודעין ודוקא בחתימה שייך לשון זה דאפי' באינן יודעין יכולין לחתום ע"י קרעים אבל כאן כיון שהצריך הרמב"ם לכתחילה שיקראו הם מה זה לשון יודעין בוודאי אי אין יודעין האיך יקראו והוי ליה לומר העדים צריכין לקרותו ולפי הנ"ל ניחא דוודאי אין כוונת הרמב"ם להצריך שיקראו הם בדוקא רק שיודעין לקרותו. ואז בלי טעם דתקנת עגונות מותר כמו בשאר שטרות כמו שאמר רשב"ג אם יודעין לקרותו חותמין וע"כ שלא היה כוונתו שיקראו הם דהא פשיטא וע"כ אפי' קורין לפניהם דאמילתא דת"ק קאי רק באינן יודעין בגט אם לא נמצא רק הם מותר לכתחילה משום תקנת עגונות אבל יש לחזור אמר עדים שיודעין ואז מותר אפי' קורין לפניה' מן הדין כנ"ל לפע"ד ברור לדינא דביודעין לקרותו מהני אפי' שנים קורין ויחיד ואית ליה אימתא אפילו לרשב"ג אבל באין יודעין לא מהני אפי' שנים וכ"ש יחיד וראש ב"ד לרשב"ג דקיימא לן כוותיה ודו"ק היטב:

והנה הש"ך האריך להכריע דבדיעבד כשר לכ"ע והיינו כיון דאמרו בש"ס תרגמה אקריאה א"כ ה"ה לרשב"ג בקריאה עדיף ולהיש מכשירי' לקמן כ"ש הכא ובאמ' אין זה מוכרח דהא הטור פסק לקמן כהיש מכשירי' וכאן פוסל אפי' בדיעבד וליכא למימר דהטור אזיל בשיטת הרא"ש דהלכה כרבנן וסובר דפלוגתייהו בשנים א"כ ביחיד פסול לכ"ע וגרע מחתימ' ולא אמרו בש"ס תרגמה אקריאה דקריאה עדיף בשני' ולא בחד הא וודאי ליתא דהא הטור ע"כ אזיל בשיטת הרי"ף ופלוגתייהו בחד שהרי פסק בגט אפי' ביחיד מותר וכן הוא בפסקי הרא"ש להדיא וכן פי' ב"י באה"ע סי' ק"ל להדיא א"כ מה שאמרו תרגמה אקריאה היינו אפי' ביחיד עדיף קריאה ומ"מ פוסל הטור בקריאה ומכשיר דיעבד גבי חתימה א"כ ה"ה אי נימא דפלוגתייהו בשנים אפילו להיש מכשירין לקמן הכא פסול ואין כאן הכרת וזה ברור:

ועוד אבאר בזה בסמוך בס"ד:

(ה) הודאה בחתם ידו וכו' מ"מ מתחייב הטעם לפי שהאמינו עסמ"ע. ונראה דהיינו דוקא בהודאה בחתם ידו אבל בעדים כהאי גוונא אם הוא ציוה להם לחתום ולא היה כתוב למעלה סכום המעות רק שמות הלוה והמלוה ושאר לשון השטר וסכום המעות נשאר פנוי ומסרו ללוה כך והאמינו לא מהני להתחייב חדא דהוי מתחייב הדבר שאינו קצוב ולכ"ע לא מהני להיות מלוה בשטר שלא ידעו הלקוחות להזהר ועוד דזה לא הוי חייוב כלל ואפי' היה כתוב סכום המעות כל שלא קראוהו ודוקא בשטר חוב שלוה לא הוי עד מפי עד כמו שכתב הסמ"ע ס"ק ג' אבל בשטר שמחייב עצמו עכשיו בדבר שאינו חייב בשטר זה לא מהני רק שיקראוהו כמו שכתבתי לעיל ס"ק ג' ע"ש דהעליתי בצ"ע:

(ו) ויש מכשירין השטר. טור וה"ה. תמוה לי על הטור בזה כיון שהוכחתי לעיל דע"כ דהטור אזיל בשיטת הרי"ף וכמסקנת הרא"ש ולכך מכשיר בשנים דעיקר המחלוקת ביחיד וכמו שהכריח הרא"ש א"כ תקשי הא דאמרו בש"ס תרגמה אקריאה היינו דביחיד ג"כ עדיף קריאה מחתימה א"כ היאך פסק הטור כאן דכשר דיעבד כיון דאפי' בקריאה פסק דפסול דיעבד כ"ש בחתימה ונהי דבש"ס אמרו זה למאן דפסק כרבנן מ"מ וכי פליגי רב גמדא וסתמא דש"ס בסברות הפוכות דלדידיה קריאה עדיף דכשר לכתחילה וחתימה פסול ולמאן דפוסק כרשב"ג אף בקריאה יסבור להיפך בקריאה פסול דיעבד ובחתימה כשר דיעבד והא לא נחלקו רק הלכה כמאן ולא בזה ומנין לו להטור דבזה פליגי ג"כ על רב גמדא ובסברות הפוכות והוא תמוה לכאורה. ועוד קשה לי היאך מכשיר הטור דיעבד הא לעיל סי' מ"ד גבי לא הוחזר מענינו של שטר פוסל הטור דיעבד ואף דאין לחוש לזייוף כלל א"כ כ"ש הכא כיון דלכתחילה אסור מתקנת חכמים א"כ הוי ליה שטר שנעשה שלא כתיקון חכמים דפסול ואפי' למאן דמכשר התם היינו דאינה רק עצה טובה אבל הכא פשיטא דתקנה גמור' היא וכמו כן יש לתמוה על הרשב"א והר"ן שהביאו ראיה דכשר דיעבד כיון דבגיטין מותר לכתחילה אלמא דהוי חתימה ומאי קושיא וודאי בגיטין משום תקנת עגונות מותר לכתחילה אבל בשטר כיון שאסור לכתחילה הוי ליה שטר שנעשה שלא כתיקון וממילא פסול אפי' דיעבד. ונראה ליישב קושיא זו והוא דע"כ לא אמרו שטר שלא נעשה כתיקון חכמים רק בציור השטר בעצמותו כגון שני שיטין חלק ולא החזיר ששינה בציור השטר בזה השטר פסול שאינו כציור שטר שתיקנו חכמים משא"כ אם השטר הוא ככל השטרות רק מצד החוץ נעשה שלא כדין אז שפיר יש להכשירו בדיעבד וכן מוכח מדברי הטור שכתב בעדים שאינן יודעין לקרות ויודעין על פה מה היה עיקר המעשה אם מכוונין עדותן לשטר השטר כשר ויש להבין הא מ"מ מתחילה נעשה שלא כדין ותקנת חכמים דאסור לחתום בלי קריאה וע"כ דכל שאין שינוי בגוף השטר לא מיקרי שלא כתיקון. ונידון הקושיא הראשונה נראה לפע"ד ליישב כך והוא דסבירא ליה להטור דוודאי בקריאה אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד כיון דהטעם הוא מחשש זייוף א"כ אותו הטעם למה לא ניחוש לו בדיעבד כיון דגם דיעבד יש לחוש שמא מזוייף הוא ואין להוציא ממון והיאך שייך בזה דיעבד דשמא אין כאן שטר כלל ומזוייף הוא משא"כ בחתימה שאין כאן חשש זייוף דבאמת חתמו רק דלכתחילה אסור שאין זו חתימה כראוי אבל בדיעבד שטר כשר הוא שהרי אין בו זיוף הילכך בש"ס לרב גמדא דפוסק כרבנן היינו דסובר דלא חיישינן דמשקרי א"כ כשר אפילו לכתחילה רק בחתימה מודה דאין לעשותו לכתחילה שאין זו חתימה כראוי אבל לדידן דקיימא לן כרשב"ג ויש לחוש לשקר אם כן ממילא בקריאה אין חילוק כלל ואפי' דיעבד פסול דאין כאן דיעבד שלא התחיל מעולם להיות שטר ומזוייף מעיקרא היה אבל בחתימה כיון דאין כאן זייוף לא שייך לפסלו דיעבד הילכך הטור דפוסק כרשב"ג שפיר פוסל בקריאה דיעבד ומכשיר בחתימה ודו"ק:

לפי זה אני חוכך במה שכתב הש"ך לעיל דבקריאה כ"ע מודו דכשר דיעבד בשנים ואני אומר להיפך דאפי' היש מכשירין הכא מודו לעיל דפסול כמו שכתבתי לדעת הטור ואף דהטור אינו פוסל רק ביחיד היינו דלטעמיה אזיל דמפרש שיטת הרי"ף כהרא"ש דפליגי ביחיד אבל לפי מה שהעלה הש"ך דלכ"ע בשנים פליגי א"כ אפי' בשנים פסול דיעבד ומהש"ס אין ראיה כמו לדעת הטור ודו"ק. ומה שהביא הש"ך ראיה מדברי הרמב"ם ומחבר לעיל שכתבו ואין שאר העם רשאי לעשות כן לאו ראיה הוא דהא וודאי גם הש"ך מודה דיחיד פסול דיעבד כיון דכל המחלוקת בשנים ונהי דמכשיר רשב"ג בשנים דיעבד אבל ביחיד דאפילו לרבנן לא מהני בוודאי אפילו דיעבד פסול א"כ ע"כ דאין מהרמב"ם ומחבר ראיה דהם הזכירו ראש ב"ד דמותר וע"ז כתבו ואין שאר העם רשאי א"כ מבואר דאפילו מיירי דיעבד דפסול אך יש להוכיח מדברי הב"י שכתב ליישב קושית הרא"ש מהך דשטר פרסאה דהתם מיירי בדיעבד א"כ מבואר דסובר בדיעבד כשר ויש לתמוה שלא העתיק הש"ך ראיה זו אך באמת יש לדחות דדוקא התם כשר דיעבד דהא לכתחילה נעשה כתיקון וכדין שהם הבינו לשון השטר בשעת חתימה רק עכשיו שבא לפנינו אין אנו יודעין שפיר מכשירין דיעבד אבל הכא דלכתחילה נעשה שלא כדין ושלא כתיקון חכמים אפי' דיעבד פסול אך לפי מה שהעליתי דלא מיקרי שלא כדין ושלא כתיקון רק בציור השטר א"כ מבואר דהב"י מכשיר בדיעבד בשנים אבל מ"מ פשיטא שאין הכרח לדברי הש"ך לעיל ואדרבא מדברי הטור מבואר להיפך וכמו שביארנו ודו"ק:

(ז) דייקינן בסהדותייהו אי מכווני אשטר עש"ך ס"ק י"א שהשיג על הסמ"ע דאי מכווני בשטר אין צורך לשואלם כלל ואפי' אמרו דלא קראו השטר כשר ובתומים תמה דהוי מעיקרא שטר שיכול לזייף ופסול והביא ראיה מדברי בעה"ת שער ט' בסופו שכתב בשם גאון דאם אחד אומר איני יודע לקרות רק זוכר העדות בעל פה מצטרף דעד אחד בכתב ואחד בעל פה מצטרפין מבואר דלא מצטרף רק לע"פ ולא לשטר. והנה ראשית דבריו תמוה דבהדיא כתב בעה"ת דהשטר כשר דמצטרפין מבואר דמצטרפין להכשיר השטר [והוא הביא בשער יו"ד ואינו רק בשער ט'] אך מ"מ יש להקשות דמשמע דוקא משום דאחד בכתב אבל אם השני ג"כ בעל פה לא ולשיטת הש"ך הוי כשטר אבל באמת לק"מ דפשיטא דאין כוונת בעה"ת דזה הוי כע"פ דהא מעיקרא חלק בדין ע"א בע"פ ואחד בשטר דלא מצטרפי לענין משועבדים ולמה סתם כאן כדברי הגאון וברור דכוונת בעה"ת כך דוודאי אילו היה השני כמוהו זוכר העדות ומעיד לפני ב"ד א"כ יש ב' עדים המעידין לפנינו שהשטר מכווין לגוף המעשה שנעשה א"כ ממילא השטר כשר כדעת הש"ך רק הכא אותו שבכתב אינו מעיד על המעשה רק השני בלבד א"כ אין כאן רק אחד המכוון השטר ולא מהני א"כ אין כאן רק שטר בע"א דעדות השני אינו דשמא לא ראה כמו שכתוב בשטר והוא אינו נאמן לומר שכך היה המעשה בעל פה ועל זה כתב בעה"ת דהוא מעיד בעל פה על המעשה והשני אף שאינו מעיד על פה מ"מ מכח הכתב כיון שהוא היה יודע לקרות א"כ מעיד ג"כ על המעשה א"כ מצטרפין שניהם דהמעשה היה כך וממילא השטר כשר כיון דמכוון למעשה ואף שהשני אינו יודע לקרות וזה ברור ולפי זה יש מדברי בעה"ת ראיה להש"ך. ומה שהקשה משטרי פרסאה לק"מ דמנא ליה דהתם העדים החתומים לפנינו וא"כ נהי דזוכרין שמא באמת זוכרין לא כמו