תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצב

מעיקרא משמיה דרבא הלכה כרשב"ג ואח"כ קאמר רב גמדא משמי' דרבא אין הלכה כרשב"ג ופריך מרב כהנא ומשני בקריאה והשתא לפי מה דמשני בקריאה למה נעשה פלוגתא בחנם שיהיו שתי השמועות משמי' דרבא סותרות זו את זו נימא דלפי המסקנא מה שאמרו הלכה היינו בחתימה אבל לא בקריאה ובאמת לק"מ ואדרבא כיון דאח"כ מחמת הקושיא מרב כהנא הוא דמסיק אקריאה ולמה לא קאמר כן מעיקרא כדי ליישב הסתירה וע"כ דבאמת ידעו דהלכה אפי' בקריאה ודו"ק ולענין הדין יבואר לקמן ס"ק ד' בס"ד על נכון:

(ג) יתרגמו להן הקוראין עש"ך שתמה על הב"י דבאה"ע סימן ק"ל פסק כהרמב"ם דתורגמן לא מהני והאריך להשיג על הב"י שם וסתר הראיה מירושלמי פרק המגרש ותורף דבריו דירושלמי מיירי בשאר שטרות ופוסק כרשב"ג ופריך ממתניתין דקתני גט סתם משמע אפילו שאר שטרות והכריח זה דע"כ דמיירי בשאר שטרות דאי בגט דלא כמאן דבין לרבנן בין לרשב"ג בגט כשר עכ"ד ודבריו תמוהין כי מה שהקשה אי בגט רב דלא כמאן לא ידענא מאי קאמר דע"כ לא הכשיר רשב"ג בגט רק אם מבינים עכ"פ לשון הגט אם קוראין להם אף שאין יודעין לקרות אבל כשאין מבינים לשון הגט רק ע"י תורגמן אף בגיטין פסול ואפילו לת"ק דרשב"ג לא פליגי רק בשאר שטרות ולא בגט וכן הוא ברמב"ם להדיא דפוסק כרשב"ג וכתב ובלבד שיכירו לשון הגט לפי הבנת הב"י וא"כ רב אליבא דכ"ע קאמר ואפילו אם נדחוק דכוונת הש"ך בזה דמ"מ כיון דבברייתא ע"כ הפי' אין יודעין לקרות אבל מבינים הלשון א"כ במשנה גם כן הפי' אין יודעין לחתום אבל מבינים לשון הגט מלבד דקס"ד שם דאין יודעין יונית כלל כמו שפי' המפרש שם אבל בלא"ה פשיטא דכיון דלא ידע מקשה טפי ממתניתין ולפי מה דמשני גם מברייתא לק"מ וזה ברור:

ומה שפירש הש"ך דהירושלמי מיירי בשאר שטרות הוא תמוה מאד דא"כ מאי פריך לרב ממתניתין דגט שכתבו עברית דהא בלי רב תקשי ליה מברייתא דרשב"ג וע"כ דבאמת המשנה כרבנן ולא כרשב"ג או דמיירי בגט ואליבא דכ"ע א"כ מאי קושיא לרב כיון דפוסק כרשב"ג וברור דרב בגט מיירי ודינו של המחבר מוכרח אך קשה על הרב ב"י מה שהקשה המפרש שם דהא בדיינים חותמין אף שלא קראו לפניהם דהם אינם חותמין רק על הקייום כמבואר לקמן סי' מ"ו וא"כ שפיר יש לומר דרב מיירי בלא קראו לפניהם ולכך מכשיר בדינים ופוסל בעדים אבל בקראו על ידי תורגמן מהני. אבל באמת אני תמה על הב"י שם דבלאו הכי מבואר להדיא בירושלמי דרב בקראו לפניהם מיירי ומ"מ פוסל דאם לא כן רק בלי קריאה כלל היאך יעלה על הדעת שיהא כשר דהא יכול להיות שכתבו שקר והיאך יחתמו אם לא ידעו מה כתוב בו הגם דמקשה על רב ממשנה דגט שכתבו עברית ועדיו יונית וקשה מאי קושיא וכי בשביל שלא ידעו עברית מ"מ מנין לנו דלא מיירי שתרגמו להם בלשון יונית באותו לשון שהם מבינים ובהא מודה רב ודוקא השתא פריך שפיר כיון שאינן יודעין לחתום ס"ד שאין מבינים אותו לשון וא"כ אפילו יתרגמו יונית לא מהני לרב כיון שאינן מבינים לשון הגט אבל אי נימא דרב מודה בתורגמן אין כאן קושיא כלל דהא לא נשמע ממתניתין רק דיונית אינן יודעין או עברית אבל פשיטא דמצי מיירי שתרגמו להם בלשון שיודעין גם מה זה דמשני ביודעין לקרות נימא באינן יודעין רק שתרגמו להם. וברור דלרב אפילו בכהאי גוונא מהני ושפיר פריך ודברי הב"י מוכרחין וזה ברור. גם מלשון רב גופא דקאמר אין חותמין רק ביודעין מבואר דתורגמן לא ומהא גופא דייק המקשה שם להקשות לרב ובעיקר הקושיא שהקשה הש"ך על הרב ב"י שהוא סותר עצמו מגט לכאן נלפע"ד ליישב בפשיטות דלא דמי גט לשטר כלל דשטר עיקר העדות הוא מה שראו בעל פה שלוה וקנו מידו או ציוה לכתוב שטר דמהאי טעמא לא הוי עד מפי עד כמו שכתב הסמ"ע ס"ק ג' אבל בגט דאין כאן שום עדות חוץ עצם הגט רק הכתוב בגט זהו עיקר המעשה והוא הדבר הכורת בינו לבינה א"כ צריכין שישמעו עכ"פ לשון הגט בעצמותו מאמרים כיון שזהו הדבר הכורת לא שישמעו לשון אחר שאינו כתוב בגט כלל ודו"ק ולפי זה אני חוכך בשטר ג"כ אם הוא שטר חייוב שהוא מחייב עצמו בזה השטר לכ"ע לא מהני שנים קורין דהוי עד מפי עד ואפי' ראש ב"ד וסופר שלו כיון שאין כאן שום מעשה חוץ מגוף החתימה דבזה משתעבד מכח הכתוב בשטר וכיון שאינן יודעין רק מפי אחרים הוי עד מפי עד גם צ"ע להפוסקים כאביי דעבחז"ל א"כ כותבין שטר ללוה בלא מלוה אפילו לא ראו שום הלואה ואפי' בלי קנין א"כ בכהאי גוונא נראה דאם אין יודעין לקרות השטר לא מהני לכ"ע וצ"ע בזה:

(ד) וכן נראה לי עיקר. עש"ך שהאריך להשיג על זה ואמת שכן נראה מדברי המחבר שהשמיט הי"א אלו והיינו דהי"א אין הטעם דפסקו כרבנן ולא כרשב"ג כמו שהוכחתי לעיל ס"ק ב' בראיות ברורות מדברי הטור ופסקי הרא"ש דפוסק כרשב"ג רק טעמו של הטור לפי מה שכתב הרא"ש לדעת הרי"ף דכל המחלוקת בחד ולפי מה שכתב ב"י שאין זה הפי' ברי"ף ורמב"ם ולק"מ בשטרי פרסאי א"כ אין מקום לדעה זו כיון דלכ"ע הלכה כרשב"ג אך מה שהשיג הש"ך על הראיה . מדברי התוס' דהתוס' לא כתבו כן רק לרבנן א"כ אי נימא דסבירי להו לתוס' כרשב"ג מבואר להדיא להיפך דלרשב"ג אפי' שנים קורין לא מהני ואי סבירי להו כרבנן עכ"פ מבואר דלדידן דקיימא לן כרשב"ג לא מהני ב' קורין עכ"ד. ודבריו תמוהין מאד דהא התוס' כתבו שם להדיא וז"ל ובעי שנים קורין או אפילו יחיד כגון וכו' דאית ליה אימתא עכ"ל. והשתא בין אם נאמר דהתוספות סבירי להו כרבנן או כרשב"ג סוף סוף מבואר מדברי התוס' להדיא דשנים קורין עדיפי מיחיד קורא אפי' ראש ב"ד שהרי כתבו לא מבעי שנים אלא אפילו יחיד וראש ב"ד והשתא לדעת הרי"ף יהא ממש להיפך דשנים קורין לא מהני ויחיד וראש ב"ד קורא אפי' לרשב"ג שהרי פוסק כרשב"ג ומביא הך דר"נ וסופר שלו דאית ליה אימתא והיאך יחלקו הרי"ף ותוס' בסברות הפוכות ונהי דפליגי בדינא הלכה כמאן אבל בהך דלהתוספות שנים עדיפי מיחיד לא יחלוק הרי"ף ויסבור להיפך וע"כ דהתוס' אליבא דרשב"ג קאמרי וסבירי להו דביחיד פליגי ובשנים מודה וה"ה ביחיד ואית ליה אימתא א"כ הרי"ף נמי דסובר כרשב"ג מודה בשנים מכ"ש מיחיד ואפילו אי נימא דהתוס' כרבנן סבירי להו וסברי דפליגי בשנים קורין עכ"פ להרי"ף דפוסק כרשב"ג מבואר דב' קורין מכ"ש יחיד כדמוכח להדיא מדברי התוס' דזה עדיף לרבנן וה"ה לרשב"ג דהא בזו לא נחלקו הי מנייהו עדיף ובסברות הפוכות וזה ברור:

אך באמת בוודאי אי אפשר לומר שיהיה דעת הרי"ף דשנים קורין מהני לגמרי אפי' אינן יודעין לקרות דהא בברייתא קתני להדיא אם יודעין לקרות חותמין ואם לאו אין חותמין משמע דלא משכחת לה שיחתמו רק ביודעין לקרות והיאך נאמר דבשנים קורין מהני בפרט דבמלתא דרבנן נזכר קורין לפניהם משמע שנים. לכן נראה לפע"ד ליישב כל הנ"ל בפשיטות והוא דוודאי יש לתמוה במה שכתב רבינו ירוחם ז"ל וז"ל ורב אלפס פסק כרשב"ג וכ"כ הרמב"ם ז"ל כי לא סמכינן על אחרים או על אחד שירא ממנו כמו שכתבתי בדיני דיינים אלא כשיודע לקרותו עכ"ל והדבר תמוה דבהדיא מבואר ברי"ף ורמב"ם דאפילו אי הלכה כרשב"ג מ"מ באחד שירא ממנו סגי כר"נ [ואמת שגם ה"ה פרק כ"ז מהלכות מלוה כתב דזהו לרבנן וכבר השגתי עליו לעיל ס"ק ב ע"ש]. גם יש לתמוה במה שכתב אלא ביודע לקרותו ומקמש"ל דהא כך כל שטר דעלמא שיודע לקרותו וקורא ומה יש עוד עד שהוצרך לו' דבזה כשר הגם דמשמע מלשונו דזה קאי על אחרים או אחד שירא ממנו דלא מהני רק ביודע ובאמת ביודע אפי' אינש דעלמא מותר ככל השטרות וכמו כן יש לתמוה במילתא דרשב"ג גופא דקאמר אם יודעין לקרות חותמין ומקמש"ל בזה לא הוי ליה לומר רק באינן יודעין לא ומה לו להזכיר ביודעין לכן נראה דסבירא ליה להרי"ף דוודאי עיקר פלוגתייהו דרבנן ורשב"ג באין יודעין דבזה לרבנן מהני ולרשב"ג לא מהני אבל ביודעין לקרותו מודה רשב"ג דאפילו אחד קורא לפניהם כגון יחיד ואית ליה אימתא ושנים אפי' לית להו אימתא מותר ולכך לא הזכיר הרי"ף רק הך דר"ג דמותר אפי' ביחיד וכ"ש שנים כמו שהוכחתי מדברי התוס' דזה עדיף מיחיד כר"נ דשנים וודאי לא חשידי דמשקרי במילתא דעבידי לגלויי אבל באינן יודעין לאו בני חתימה נינהו כלל כיון שאין ראויין כלל לידע מה שכתוב בשטר וזה שאמר רשב"ג אם יודעין לקרות אז חותמין והיינו אפי' קורין לפניהם כדברי הת"ק אבל באין יודעין לא מהני קריאה לפניהם ואין חותמין כלל גם נראה בפשיטות דכל שאין יודעין לקרותו לא שייך מילתא דעבידי לגלויי דכיון שהם חותמין וסומכין על קריאתם א"כ אח"כ מה בכך דיתברר שלא היה כתוב כך בשטר הם יאמרו שבאמת כך אמרו כמו שכתוב ומי יכחישם משא"כ כשהוא עצמו יודע לקרות בשעת חתימה יוכל לראות מה שכתב ויראה שקרם ולא יחתום וממילא הם אומרים האמת] ודוקא בראוין לקרותו מהני כל שאין לחוש דמשקרי אבל לא באינן ראויין לקרותו כלל והוי כמו אילם שאינו יכול להגיד כיון שאינו ראוי להגדה אין מקבלין מפי הכתב אבל מי שיכול להגיד שולח עדותו בכתב כדלעיל סי' כ"ח ע"ש] והשתא אתי שפיר דברי רבינו ירוחם ולק"מ מה שהקשה עליו הש"ך וכך כוונתו באין יודעין לא מהני שנים ולא יחיד דאית ליה אימתא רק ביודע לקרותו פי' אז מהני שנים ויחיד וכן הרי"ף ורמב"ם לא הזכיר רק ראש ב"ד דבאמת יודע לקרות ואז כיון דליכא למיחש לשקר מהני והשתא דברי הרי"ף והתוס' עולין כאחד דוודאי שנים עדיפי מיחיד ואית ליה אימתא ואי' נימא דהתוס' פסקו כרבנן א"כ לרשב"ג לא מהני שנים קורין וכ"ש יחיד דאית ליה אימתא באינן יודעין אבל ביודעין בוודאי מהני כמוזכר להדיא במילתא דרשב"ג כנ"ל ואי סבירי להו כרשב"ג הוי ממש כדעת הרי"ף ואין כאן מחלוקת כלל וכן מבואר מדברי הרמב"ם פ"א מהלכות גירושין שכתב דהעדים החותמין על הגט צריכין להיות יודעין לקרותו ואם אין יודעין קוראין לפניהם ויש להבין דלפי זה מאי דקאמר מעיקרא שצריכין להיות יודעין היינו באין קורין לפניהם א"כ על מה יחתמו כיון שאינן יודעין מה כתוב בגט וצריך לומר דוודאי אף דבגט מותר לכתחילה היינו משום תקנת עגונות אבל כל כמה דיכול למצוא עדים דיודעין לקרות יש לחזור אחריהם רק אם אין כאן רק