תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצא

חדש בשיטה אחרונה לכך פסלי הטור לגמרי אבל הר"ר יהודא אלברצלוני סובר כדעת הרמב"ן והרשב"א דאפי' לא החזיר כלל השטר כשר רק דאין למידין א"כ ה"ה בשני שריר וקיים וזה שכתב הב"י ולענין הלכה כיון שהרמב"ן והרשב"א וכו' וזה שכתב כאן דאם כתב תרי שריר וקיים כשר אלא אין למידין וזה לא הוצרך לכתבו דוודאי יש לחוש שהוא כתבו וזה שכתב הרב דלכתחילה אין לעשות כן דמ"מ כיון דאין למידין לא יכתבו לכתחילה שיטה אחרונה דלא נלמוד מנה כנ"ל ודו"ק ומה שכתב המחבר סי"א עש"ך ס"ק כ"ד ולקמן סי' מ"ה אבאר בזה בס"ד ע"ש:

מה (א) ולא מן הצדדין פי' אפילו גגו כלפי הכתב דליכא למיחש שהיה כתוב עליו שטר אחר והוא חתם עליו כן מוכח להדיא בש"ס פרק המגרש דפ"ח ע"א דפריך והא רב חתם מן הצד ומשני בגגו כלפי הכתב ופריך עלה ומסיק דרב בדיסקי חתם ופירש"י אבל בגיטין ושטרות לא. ולפי זה מבואר דאפי' בלי זיוף פסול דלא כהסמ"ע ס"ק ב' והרב הש"ך הקשה עליו מדברי התוס' ריש פרק גט פשוט ובאמת מבואר כן להדיא בש"ס כמו שהוכחתי אך באמת יש לתמוה בתוס' שם לפי מה שכתבו התוס' ריש פרק גט פשוט בד"ה פשוט וז"ל ואין לומר דהתם היינו טעמא דחיישינן שמא תוסיף על הגט מה שתרצה הא ליכא למימר שהרי לא משווינן חילוק אלא אפי' כתיב שריר וקיים וכו' ע"ש. ומעתה יש לתמוה בסוגיא דגיטין הנ"ל דהא פשיטא דבס"ד דמשני בגגו כלפי הכתב סבירא ליה דדוקא במקום חשש זיוף פסלינן במתניתין אבל היכי דליכא חשש זיוף לא ולא גזרינן דאל"כ מאי משני' הא מ"מ גזרינן וליכא למימר אם באותו ציור בעצמו יש חשש זיוף ממילא לא גזרו באותו הציור אפי' יתקן הזיוף מצד אחר אבל אם בציור אחר לא גזרו הא ליתא דהא בזה ג"כ יש חשש זיוף בלי שריר וקיים שתוסיף על הגט והשתא אם כתב שריר וקיים יש לגזור וע"כ דבס"ד סבירא ליה דלא גזרינן רק היכי דיש לחוש לזיוף גזרינן ואי לא לא והשתא עכצ"ל דלמאי דמשני בגגו כלפי הכתב הכוונה גם בשריר וקיים או באידך גוונא שכתבו התוס' פרק גט פשוט דליכא חשש זיוף דשמא תוסיף ג"כ והשתא מאי פריך על זה מהא דהקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע דפסול ואמאי אותו שגגו כנגד הכתב יהא כשר וקשה מאי קושיא הא מיירי בלי שריר וקיים דאיכא למיחש שמא תוסיף ורב חתם היכי דליכא למיחש כנ"ל והא ליכא למימר משום לא פלוג דהא השתא לא ס"ד זה רק מתניתין דוקא היכי דאיכא למיחש לזיוף מיירי וצ"ע לכאורה:

ובאמת גם בדברי התוס' גופא יש לתמוה דהם דייקי דאין הטעם שמא תוסיף מדלא שוינן חילוק בשריר וקיים וקשה במה נפשך אי סבירי להו דמאי דמשני בגגו כלפי הכתב היינו דליכא למיחש לזיוף כלל ואהא פריך מסיפא ומכריח דאפי' אי ליכא למיחש לזיוף פסול א"כ מה זה שהוכיחו מדלא משוינן חילוק אדרבא היה להם להוכיח דבהדיא איתא דאפי' אי ליכא למיחש לזיוף פסול ואי ס"ל דהתם נמי אפי' בגגו כלפי הכתב איכא למיחש לזיוף דשמא תוסיף דלא מיירי בשריר וקיים א"כ תקשי מה זה שתירצו מעיקרא לרב בגגו כלפי הכתב הא אכתי איכא למיחש לזיוף דשמא תוסיף ואי דבהא גופא מחולקין דבס"ד היה סובר דלא חיישינן שמא תוסיף ועל זה מקשה ומכריח דע"כ דחיישינן דאל"כ תקשי סיפא היקף ראשו של זה וכו' א"כ מה זה שהוכיחו התוס' מדלא משוינן חילוק אדרבא הא חזינן דכל כמה דהמקשה היה יכול לתרץ מילתא דרב בלי דיסקי משני ולא חש במאי דמתניתין סתמא קתני רק ס"ד דאי ליכא למיחש לזיוף כשר רק דדחי ליה דע"כ דבהא חיישינן אבל בשריר וקיים וכדומה דבאמת לא חיישינן לא מיירי המשנה מזה כדקס"ד דתרצן ומנין להו לתוס' דלפי האמת סובר דמתניתין בכל גוונא מיירי אדרבא א"כ לא הוי משני מעיקרא מידי ומזה היה מבואר לכאורה כשיטת הסמ"ע דכל היכי דליכא זיוף לא חיישינן וכן מוכח לכאורה מהך דלעיל סי' מ"ד דאין למידין משיטה אחרונה ואיכא מ"ד דפסול ומ"מ היכי דכתב שריר וקיים למידין והיינו משום דליכא חשש זיוף וכמו בלא הניחו חלק הכא הדין הוא דכשר למ"ד סי' מ"ד דלא גמרינן הרחיקו אטו לא וא"כ מ"ש הכא שגזרו אבל באמת הא ליתא דוודאי אפי' לשיטת הסמ"ע קשה קושיא הנ"ל דאכתי לוקמא הך דרב כשריר וקיים ומתניתן בלי שריר וקיים דחיישינן שמא תוסיף בגט לכך תרווייהו פסולין אפי' אותו שגגו כנגד הכתב לכן נראה ברור דכוונת התוס' דהתם כך דאין לפרש דהתם בגיטין הטעם שמא תוסיף והיינו דעיקר התקנה מעיקרא מחשש זיוף היה הא ליתא כמבואר להדיא בש"ס הנ"ל דלא חילקו בהכי בין הך דרב למתניתן כנ"ל רק מעיקרא עיקר התקנה. היתה לפי שאין החתימה נראית כחתימה על הגט רק בחתם למטה והחתימה נקראת עם הגט ולא בצדדין ולמעלה אינה נראית כלל כחתימה על הגט אבל אין לפרש משום זייוף דא"כ בשריר וקיים כשר או בלא הניחו חלק והיאך פסיק במשנה סתמא ולא חילקו כלל והא לא משמע ליה דגזרינן כמו דלא גזרינן בשיטה אחרונה הרחיקו אטו לא הרחיקו וע"כ דאין הטעם שמא זייף רק שאין החתימה נקראת עם הגט ובזה ס"ד דהיינו דוקא באין גגו כלפי הכתב דאז אינו נר' כחתימ' על הגט שיכול להיות לפי הנראה ששטר אחר היה וחתם עליו כמו שפירש"י ואין הענין מוכיח בעצמותו שהוא על הגט [אבל לא חשש זיוף] אבל בגגו כלפי הכתב אז הענין מוכיח בעצמותו שהוא על הגט ואהא מקשה ליה ומכריח דכל שאין החתימה נקראת עם הגט אין החתימה נראית כחתימה על הגט ולכך בעינן דוקא למטה ולפי זה מבוא' דלא כסמ"ע כיון דאין הטעם מחשש זייוף כלל רק לפי שאין החתימה נקראת עם השטר או הגט ואין חילוק בין שטר לגט מדלא מוקי הך דרב בשטר] וכל שאינו למטה לא הוי חתימה א"כ ממילא אפי' גגו כלפי הכתב וכ' שריר וקיים וכדומה דליכא למיחש לזיוף כלל פסול וכן מבואר בלשון התוס' פרק גט פשוט כדפסלינן בהמגרש בכמה ענינים אפי' מצד הכתב כיון שאין נקראין העדים עם הגט ואין לומר וכו' עכ"ל מבואר דכוונתם דעיקר התקנה ג"כ לאו משום חשש זייוף היתה רק לפי שאין נקראין עם הגט:

ובתומים כתב ליישב שיטת הסמ"ע דכוונתו על עיקר התקנה דהיתה משום זיוף ולפי מה שכתבתי הא ליתא חדא מש"ס הנ"ל ועוד דמ"ש מהך דשיטה אחרונה למ"ד דלא גזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו וכמו שכתבתי ודו"ק היטב:

(ב) וי"א דשנים. כ"כ הטור והוא מהרא"ש פ"ב דגיטין ויש להסתפק דמבואר ברא"ש שם דמעיקרא פסק כרב גמדא דאין הלכה כרשב"ג ולפי זה פליגי רבנן ורשב"ג בשנים קורין ואין קושיא משטרי פרסאה דר"פ דפוסל כרבנן דכן הלכה כרב גמדא ולפי זה לר' שמעון בן גמליאל בשנים קורין פסול אחר כך כתב דרב אלפס פסק כרשב"ג א"כ ע"כ דבשנים קורין מודה רשב"ג דהא פסק גם כר"פ כן הוא ביאור דברי הרא"ש ודו"ק] ולפי זה בין להרא"ש בין להרי"ף בשנים קורין כשר ולפי זה יש ספק אי כוונת הטור לפסק ראשון של הרא"ש או לפי פסק הרי"ף כיון דמביאו באחרונה ונפקא מינה לפי מה שאבאר לקמן בס"ד דלא היה כוונת הרי"ף כן א"כ אין מקום לדברי הי"א אלו או דכוונת הטור דהרא"ש פוסק כרב גמדא א"כ בשנים קורין כשר אפי' אם נדחה דברי הרא"ש בכוונת הרי"ף ונראה ברור דהיש אומרים כוונתם דוקא לשיטת הרי"ף [ולכך השמיט המחבר הי"א אלו כיון שכתב בב"י דדעת הרי"ף והרמב"ם דבשנים קורין לא מהני ולא קשיא משטרי פרסאה) ולא לפסק ראשון של הרא"ש תדע דאל"כ באמת פליגי רבנן ורשב"ג בשנים קורין א"כ אפי' בגיטין כך הדין דאינו כשר רק בשנים קורין והיאך פסק הטור באה"ע סי' ק"ל בגיטין אפילו אחד קורא וכן מבואר להדיא בפסקי הרא"ש בגיטין אפילו אחד קורא שמע מיניה דכיון דהביא הרא"ש דברי הרי"ף באחרונה משמע ליה להטור דהכא סבירא ליה דהלכה כרשב"ג ומכח ההכרח דשטרי פרסאה כמבואר דפלוגתייהו באחד קורא וא"כ בגיטין אפי' אחד קורא כשר והנה בדעת הרמב"ם כתב הב"י דנראה דסובר שנים קורין לא מהני ומ"מ הא וודאי דפוסק כרשב"ג אפי' אי נימא דסובר בשנים כשר כמבואר להדיא פ"א מהלכות גירושין דמכשיר בגט רק משום עגונות כרשב"ג ותימה גדולה על ה"ה פכ"ד מהלכות מלוה שהקשה על הרמב"ם מהך דרב גמדא דמוקמינן בקריאה ותירץ דזהו הכל בראש ב"ד ע"ש. והוא תמוה מאד דהא ראש ב"ד אפי' לרשב"ג כשר כדמוכח להדיא מדברי הרי"ף דפוסק כרשב"ג ומביא הך דר"נ וקושיתו לק"מ דהרמב"ם בשיטת הרי"ף דפוסק כרשב"ג דלא כרב גמדא וכן מוכח להדיא מדברי ה"ה גופא פ"א מהלכות גירושין דהרמב"ם כרשב"ג סובר אפי' בקריאה ע"ש וצ"ע ואין להקשות להרי"ף ורמב"ם דפסקו כרשב"ג דהא בש"ס קאמר