תפארת יעקב חושן משפט חלק א קצ

לפי' שני דהראיה הוא מסיפא ואז ליכא כתיב' דקה כלל בשיטה אחת בלי אויר א"כ שפיר יש לומר דבאמת כתיבה דקה כשר וע"כ צריך לומר דגם לפי' שני קשה כיון דלמידין יש לחוש שכתוב בשיטה אחת בלי אויר שיטה אחת דקה כמו בלי אויר שני שיטין דקות וא"כ דברי הע"ש מוכרחין כנ"ל ודו"ק:

(יא) כשיעור שריר וקיים. עש"ך ס"ק י"ז שהאריך לתמוה על המחבר בזה וביותר על הטור דהאיך כתב באויר שיטה כשר הא הוא פוסל בלא החזיר מענינו של שטר אפי' אם הניחו חלק גזירה הרחיקו אטו לא הרחיקו והוא תמוה לכאורה. והנה דברי המחבר יש ליישב בפשיטות לפי מה שכתבתי לעיל ס"ק ז' דאפי' לדעת ב"י בשם הרשב"א דאם עדים מעידין על שיטה אחרונה לא מהני דבעינן מוכח מתוכו וכן עיקר מ"מ מודה בשריר וקיים דאינו מגוף חייוב ותנאים שבשטר רק קייום על מה שלמעלה בזה לא בעינן מוכח מתוכו וכל שעדים מעידין עליו הוי שפיר קייום מעליא ומהאי טעמא כתב המחבר לעיל דאפי' לדין הש"ס היכי דכתוב שריר וקיים . למידין והיינו שנודע בוודאי שנכתב שריר וקיים כמו שכתבתי שם באריכות ע"ש ולפי זה הכא נמי בהכי מיירי שנודע שנכתב שריר וקיים לכך בפחות כשיעור שריר וקיים אין לחוש והוי ממש מוכח מתוכו מכח השריר וקיים השני המעיד עליו אבל כשיעור שריר וקיים יש לומר דהראשון היה שריר וקיים והשני זייף הוא מעצמו ואתי שפיר ולפי זה יש ליישב דברי הטור ג"כ והוא דוודאי מה שפוסל הטור בהרחיק שיטה ולא החזיר מענינו של שטר והיינו דחכמים תקנו לחזור לעולם גזירה אטו לא הרחיקו ואז אם יכתבו דבר חדש יפסידו למלוה שהרי הוא רוצה שיהא הכל בשטר ויהא עליו דין שטר ושיטה אחרונה אינה בשטר כלל ואפי' יבואו עדים ויעידו עליה או עידי השטר בעצמן לא יועיל דלא מוכח מתוכו ולכך צריך לחזור וגזרו גם בהרחיקו ולפי זה ה"מ אם כתבו בשיטה אחרונה דבר חדש מעניני השטר ותנאיו אבל אם כתבו בשיטה אחרונה קייום מחקים ותלויו' דזה אינו רק קיום על מה שלמעלה ובזה לא בעינן מוכח מתוכו ואם יבואו עדים ויעידו עליו יועיל שפיר והוי שטר מעליא א"כ בזה לא תקנו חכמים שיחזור דוקא שהרי שטר גמור הוא רק אם לא ימצא עדים להעיד על הקייום וא"כ מה יעשה אם לא ימצא עדים להעיד על החתימה והרי יכול להעמיד עליו עדים רבים א"כ פשיטא דלא נפסל השטר בזה משא"כ בכתבו בו דבר חדש לא יועיל עדים דלא מוכח מתוכו ולפי זה בכתבו בו קייום מחקים לא נפסל השטר דלא מיקרי שטר שנעשה שלא כתיקון כיון שיש לו דין שטר כנ"ל ולפי זה הכא נמי אם יש אויר שיטה למידין הקייום משיטה אחרונה כיון שאין לחוש לזיוף ואין לפסלו מאחר שלא נעשה כתיקון דהא נעשה כתיקון ולא שייך לגזור בו אטו לא הרחיקו דאף בלא הרחיקו אין קפידא כיון שיכול להיות שטר גמור על פי עדים ודו"ק היטב:

(יב) וה"מ כשהעדים מוחזקין ביודעין עש"ך דבכל דוכתא ג"כ דוקא ביודעין והשיג על הב"ח והנה לכאורה יש להביא ראיה לדבריו מפי' שני של התוס' דף קס"ג בד"ה שיטה אחת דפשיטות הוא מסיפא הרחיק שיטה אחת כשר פשיטא דהוא אינו יכול לכתוב כלום וקשה מאי קושיא הא יש לומר ברייתא מיירי בסתם עדות וס"ד דיש לחוש שהם הניחו יותר ויוכל לזייף קמש"ל דכשר ולא חיישינן ולעולם למידין משיטה אחרונה והן ולא אוירן ועכצ"ל דבאמת בסתם פסול דיש לחוש שהרחיקו יותר וע"כ ביודעין ושפיר פשוט אלא שאני תמה חדא מה זה שנטרו הטור והמחבר בזה עד עכשיו ומיד בריש הסי' שכתבו הדין דאין למידין משיטה אחרונה היה להם לומר דדוקא במוחזקין ויודעין גם קשה לפי הבנת הש"ך אם בהוחזר מענינו של שטר בשיטה אחרונה והכל כדין יש לחוש שמא העדים לא ידעו והרחיקו שני שיטין והוא זייף וכתב שיטה אחת זכותו ושיטה שני' החזיר ולא מצאנו בשום מקום בשטר כשר ככל דיני שטר שלא יוכשר רק אם העדים מוחזקין ויודעין ומשמע בכל דוכתא דאוקמינן אחזקה דמסתמא יודעין ובזה יש לדחות ראיה הנ"ל דליכא למימר דקמש"ל כך דא"כ בלי הרחקה כלל יפסול ודו"ק [ולהיפך אין להוכיח מפי' ראשון בתוס' דילמא הטעם בסיפא דחיישינן שהניחו עוד שיטה דא"כ בשיטה אחת ג"כ יש לחוש לזה וכן לשון הברייתא גופא מורה בסתם דהא רישא בהרחיק שני שיטין ע"כ באין יודעין רק בסתם א"כ סיפא נמי בסתם ודוחק לו' דברייתא על עיקר הדין מיירי דהא משמע דמיירי בשטר הבא לפנינו לכן נראה ברור דדוקא הכא שיש מחק לפנינו אמרינן כן אבל בעלמא אמרינן מסתמא יודעין כנ"ל וצ"ע:

(יג) שטר שאין בו שריר וקיים פסול ואין לעדים לחתום וכו' עש"ך ס"ק כ"א שפי' בזה דאין לעדים לחתום לכתחילה אבל אם בא לפנינו שטר בלי שריר וקיים והעדים סמוכים לגוף השטר בלי הרחקה כשר רק אין למידין משיטה אחרונה ודוקא להטור דשטר לא נעשה כתיקון פסול הדין הכא דפסול ולא להתחבר עכ"ד ואני תמה דהא ע"כ צריך לומר שטעמו דוודאי העדים לא הרחיקו שיטה דאל"כ לא היה להם לחתום בלי שריר וקיים שהרי יכול לזייף ולכתוב שיטה אחרונה בשריר וקיים וחזקה על העדים שעשו כדין א"כ בוודאי לא הרחיקו כלום והם כתבו שיטה אחרונה א"כ מהאי טעמא גופא למה לא נלמד משיטה אחרונה להתחבר כל שהעדים סמוכים לכתב דהא בוודאי כתבו הם שיטה אחרונה דאי הוא זייף היאך הניחו העדים חלק שיטה הא יכול לזייף ולכתוב שיטה אחרונה ולפי זה גם להטור דין הוא דכשר דהא נעשה כתיקון כיון דלמידין משיטה אחרונה ודוחק לומר דגם בזה גזרו הרחיקו אטו לא הרחיקו כמו שגזרו בימי הש"ס הרחיקו אטו לא הרחיקו. ועוד דמ"מ להמחבר למה לא נלמד ג"כ משיטה אחרונה מטעם הנ"ל ובאמת צריך לומר דכוונת הש"ך דוודאי חיישינן שהניחו חלק לכך לכתחילה אין לעשות כן רק מ"מ בבא לפנינו כיון דאין למידין שוב אין לחוש לכלום עכשיו ולמה נפסלנו עכשיו הכל אבל ללמוד אי אפשר דשמא הניחו חלק והוא תמוה מאד דכיון דחיישינן שהניח חלק א"כ מהאי טעמא פסול לגמרי אפילו להמחבר ודוקא לעיל מכשיר המחבר לדין הש"ס בלא החזיר דלא הוי שטר שיכול לזייף רק שלא נלמוד משיטה אחרונה אבל עכשיו דבשריר וקיים למידין א"כ כיון דחיישינן שהניחו חלק ממילא פסול לגמרי שהרי היה שטר שיכול לזייף ולכ"ע פסול כמו הרחיקו שני שיטין אף שבא לפנינו חלק וליכא למיחש לזיוף מ"מ מעיקרא בפסול נעשה ואף זהו כמוהו דאם הניחו חלק מעיקרא נעשה בפסול שהרי היה יכול לזייף ולכתוב שיטה אחרונה עם שריר וקיים ונלמוד ממנה ולכ"ע שטר שיכול לזייף פסול וע"כ דסובר דלא חיישינן שהניחו חלק דחזקה שעשו כהוגן כנ"ל א"כ מהאי טעמא נלמוד ג"כ משיטה אחרונה ולענין הדין ברור דאפי' האידנא דכתבינן שריר וקיים אם לא כתבו שריר וקיים אפי' מחמו תיכף אחר השטר בלי הרחקה מ"מ חיישינן שמא הרחיקו עדים שיטה וממילא פסול לגמרי דהוי שטר שיכול לזייף ונעשה בפיסול ופסול לגמרי לכ"ע ואי משום דנימא דוודאי עשו כדין ואם היה מרחיקין לא היה חותמין בלי שריר וקיים הא ליתא דא"כ בש"ס גופא שאמרו צריך שיחזור לפי שאין למידין משיטה אחרונה והטעם מפני שאין יכולין לצמצם וקשה עדיין למה תקנו שיחזור וחילקו בין שיטה אחרונה לשאר השיטות יהא הדין דבאמת למידין משיטה אחרונה ואז באמת יצטרכו בהכרח לחתום סמוך לשטר מחשש זיוף וע"כ אף דיהא הדין למידין מ"מ יש לחוש דעדים לא יצמצינו ואף כאן אף דעכשיו הדין למידין כיון שכותבין שריר וקיים מ"מ לא יוכלו לצמצם וירחיקו שיטה ויוכל לזייף וא"כ פסול לגמרי שהרי ראוי להזדייף לכתוב שיטה בשריר וקיים וזה ברור ודברי הש"ך תמוהין לפע"ד. ואפשר לומר דכוונת הש"ך דוודאי עכשיו יש ספק אם העדים כתבוהו או הם הרחיקו והוא זייף ולכך מאותה שיטה אין למידין דיד בעל השטר על התחתונה אבל לפסלו כולו אי אפשר דהיכי דבטל לגמרי לא אמרינן ידו על התחתונה אבל זה אינו דהתם שאני דיכול להיות דכך הוא באמת כמו שאנו דנין אבל הכא זה תלוי בזה ואם אתה אומר דאין למידין דשמא הרחיקו וממילא פסול לגמרי ודו"ק וגם אין להאמיני במיגו דהיה כותב שריר וקיים חדא דהוי מיגו להוציא ועוד דהוי מיגו למפרע כיון דאיתחזק בב"ד בלי שריר וקיים גם בלא"ה לא שייך מיגו כמו בהרחיק שני שיטין ובא לפנינו חלק ודו"ק. לכן נראה עיקר דפסול לגמרי לכ"ע אפי' בלי חלק שיטה:

(יד) תרי שריר וקיים כשר עש"ך שתמה דא"כ אכתי יש לחוש שמא יכתוב שיטה במקום הפנוי עם שריר וקיים שנית ויהא כשר ובע"ש כתב דכ"ה אין חוששין לעדים שירחיקו כ"כ ותמה הש"ך דהא כל הש"ס מלא מזה וכל הדין אין למידין הוא בשביל זה ובאמת לשון הע"ש בבירור שהבין כוונת המחבר דמיירי שכתב לשריר וקיים ראשון עד השני שני שיטין או יותר ושפיר קאמר דכשר דליכ' למימר שהרחיקו כ"כ וחשבו שלא נלמוד שוב אחר שריר וקיי' הראשון ועוד שהיה להם לחוש שמא יגייז לעילא ויכתוב שטר חדש בשני השיטות וזהו כוונת המחבר שני שריר וקיים כשר אבל אין כוונתו דלא הוסיף רק שיטה אחת עם שריר וקיים וזה ברור בכוונת הע"ש איברא בטור צ"ע כמו שהקשה הש"ך. ובאמת נראה ברור דכוונת הטור דוודאי אין הכרח לומר דתרי שריר וקיים יפסל כל השטר רק דלא נלמוד משיטה אחרונה בשריר וקיים האחרונה אם כן אין לחוש לכלום רק הטור לטעמיה אזיל דסובר שטר שלא נעשה כתיקון פסול וא"כ אף כאן כיון דאין למידין הרי לא נעשה כתיקון ולא היה להם לכתוב דבר