תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפט

אחרונה ומה שכתב אחר כך הוא עצמו כתב כיון דבחצי הוי סייום החזרה ובשיטה השניה לא צמצמו העדים והניחו חלק וכיון דאין למידין אין לחוש לכלום ואם הרחיקו כשר והשתא שפיר קאמר דמברייתא ליכא למשמע מינה דל"ש ליה בין מחצה ושיטה לשיטה ומחצה וצ"ע ועיין לקמן סי' מ"ה שם אבאר עוד בס"ד:

(ז) היכי דכתוב ביה שריר וקים. עש"ך ס"ק י"ב מה שהאריך לתמוה בזה דמ"מ כיון דאם לא נכתב שריר וקיים כשר א"כ יש לחוש שמא הניחו העדים חלק דאי אפשר לצמצם והוא זייף וכתב שריר וקיי' והוא תמוה לכאורה והש"ך תירץ דהמחבר מיירי כשלא הוחזר מעיקרא מענינו של שטר א"כ מסתמא כתבו העדים שריר וקיים דאי הוא כתבו בעצמו היאך לא חזרו העדים מענינו של שטר ואף דאינו רק עצה טובה מ"מ היה להם לחזור ע"כ. והוא תמוה דה"מ דהוי עצה טובה אם לא הניחו חלק שיטה דאז לא נלמוד משיטה אחרונה א"כ עצה טובה לחזור מענינו של שטר אבל כשהניחו העדים חלק שיטה בכוונה א"כ אף עצה טובה ליכא לחזור דהא בחלק שיטה למידין כמו שכתב הש"ך להדיא לעיל ס"ק ג' לדעת המחבר והשיג על הסמ"ע שם א"כ בזה אף עצה טובה ליכא א"כ שפיר יש לחוש דהוא זייף וכתב שריר וקיים. אבל לפע"ד נראה ליישב דברי המחבר בפשיטות והוא דהא וודאי דהך דינא שאם לא החזיר מענינו של שטר אין למידין משיטה אחרונה אין הטעם עכשיו משום חשש זיוף דפשיטא דאפי' עדי השטר המעידין על חתימתן מעידין ג"כ על השיטה אחרונה אין למידין ממנה כמו שכתב הב"י להדיא בשם הרשב"א בתשובה הביאו הש"ך לעיל ס"ק ד' וכן מוכרח מהא דקאמר וצריך שיחזור לפי שאין למידין וקשה מ"מ מה צורך לחזור עדים שיעידו על חתימתן יעידו על שיטה אחרונה ודוחק לומר דעיקר הטעם שמא ימותו דא"כ גם בחתימת העדים שמא לא ימצא לקיים וע"כ דכל שלא החזיר דינו כמלוה ע"פ לגמרי ואין למידין מאותה שיטה לפי שאין מוכח מגוף השטר רק העדים מעידין על השיטה הוי כעל פה ולפ"ז נראה פשוט דה"מ בלא כתבו שריר וקיים אבל אם כתב שריר וקיי' אף דשריר וקיים גופא לא מוכח מתוכו מ"מ פשיטא דלמידין משיטה אחרונ' כל שידוע שכתבו שריר וקי' והטעם דע"כ לא שייך מוכח מתוכו רק במשפטי התנאים והחייובים שבשטר שזהו עיקר השטר ומה שנתחייב על זה שפיר לא מהני הגדת העדים בעל פה דאין כאן שטר אבל הך שריר וקיים זהו אינו מחייוב ועיקרו של שטר רק קייום השטר שמקיימין מה שכתוב למעלה והגע עצמך חתימת העדים על השטר לעולם לא מוכח מתוכו רק צריך עדים להעיד עליהם וכמו כן קיום ב"ד צריך עדים שב"ד כתבוהו כמבואר לקמן סי' מ"ו א"כ נאמר שאין זה מוכח מתוכו וע"כ דכל שאינו בגוף השטר רק קייום הכתוב בשטר בזה לא בעינן מוכח מתוכו וא"כ הכא נמי הכל שריר וקיים לא בעינן מוכח מתוכו רק שעדים מעידין עליו סגי והשתא דברי המחבר נכונים דלא מיירי הכא כלל מחשש זייוף רק דאין למידין לפי שלא מוכח מן השטר ואף דעדים מעידין על השיטה אחרונה ובזה קאמר דאם כתוב בשטר שריר וקיים כשר ולמידין משיטה אחרונה דהא מוכח מתוכו מחמת השריר וקיים ואי דשריר וקיים גופא לא מוכח מתוכו לא איכפת לן כיון שאינו רק קייום השטר כנ"ל ברור והשתא אתי שפיר מה שכתב המחבר לקמן ס"ט האידנא דנהגו לכתוב וכו' וזהו לשון הטור ויש לתמוה דהטור לטעמי' שלא הכשיר רק עכשיו שאם לא כתבו שריר וקיים פסול אבל המחבר אפי' לדין הש"ס מכשיר כאן ולמה כתב לקמן האידנא ועיין תומים שם שהרגיש בזה ולפי הנ"ל ניחא דוודאי מודה המחבר דלדין הש"ס חיישינן לזייוף והכא לא מכשיר רק בנודע דכתוב שריר וקיים דליכא למיחש לזייוף משא"כ בלא שריר וקיים אין למידין משיטה אחרונה אפי' נודע שכתבו שיטה אחרונה כנ"ל ודו"ק:

(ח) וי"א שאם היה מחק ולא נתקיים פסול. עש"ך שהאריך להכריע כדעה זו והביא מדברי הנ"י שכתב כן מן הירושלמי והיינו מדאמרינן שם בירושלמי כל שאתה יכול לתלות במחק תלה ובאמת המעיין בירושלמי יראה להדיא דאיתא שם על הך מימרא מהו כל שאתה יכול לתלות במחק תלה ולפי הפי' שם מבואר להדיא להיפך דמפרש כגון שטר קדושין למעלה כתב תנאי ולמטה תנאי זה על המחק אז אמרינן דחזרה היה וחזרו ורצו שיהא קידושין בלי תנאי א"כ מבואר דאינו ענין לדין זה והיפך מוכח דהקידושין קיימין והמחק אינו פוסל השטר. גם מה שדחה הש"ך הראיה מתוספתא דמגיפו אפי' בניכר פסול ובאמת הטור כתב להדיא בניכר כשר כגון סלעים דאינון וזהו בתורף וא"כ מה שתירץ על הקושיא מגט ליתא ובאמת נראה דכוונת הטור דוודאי אין חילוק בין מגופו לשלא מגופו רק דבגופו דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות ממילא. בטל השטר כיון דאינו ידוע מי הלוה ומי המלוה רק במעות איכא גוונא כגון כסף זוזין דסתמא שנים ואין זה מחק בגופו כלל הלכך בגט שהכשירו שם היינו באמת בניכ' ומ"מ בתורף פסול דבזה לא שייך ניכר בשם האיש ואשה וממילא בטל לגמרי וצ"ע ועמ"ש לעיל סימן מ"ב ס"ק ד' :

(ט) שטר שיש בו גרר. עש"ך שתמה דהרמב"ן לטעמי' דפרעון על גבי השטר לא מהני אבל לפי מה דקיימא לן לקמן סימן ס"ה דכשר א"כ הכא ניחוש לפרעון ולק"מ דוודאי אם כתב פרעון מאחוריו סובר דהשטר בטל דאין ראיה מסמפון כמו שדמה הש"ך דהתם מיירי שלא נכתב על השטר אבל במחק מכשיר מן הטעם שכתב הרמב"ן שם בתשובה סי' ק' להדיא דדוקא מחק בגוף השטר פוסל דהרי איתרע חזקתו באותו דבר שהוא בא להוציא שהרי כל כחו אינו רק מחמת השטר והרי יש ריעותא בגופו אבל כאן השטר כשר רק אתה בא לפסלו מצד אחר מן הפרעון והואיל והוא אינו בא מכח זה אין הריעותא בגופו וכשר. ולפי זה נראה פשוט דאם כתוב בו פרעון מאחוריו ויש בו מחק ג"כ והוא טוען שפרע יותר אפילו למאן דמכשיר הכא היינו הטעם משום דאין הריעותא בגופו אבל בזה אף דקיימא לן כתוב בו פרעון ביני שיטי לא חשיב כפוגם שטרו לחייבו שבועה מ"מ בפרעון ביני שיטי ומחק לכ"ע חייב שבועת פוגם שהרי בא להציל עצמו משבועה באותו פרעון ביני שיטי והרי יש ריעותא בגופו באותו הפרעון ודוקא לענין להכשיר השטר גופא הוי ריעותא שלא בגופו אבל לא להנצל משבועת פוגם וזה ברור ועיין לקמן סי' פ"ד ישבתי בזה דברי המחבר שם:

(י) שאין לקיים המחקים. עש"ך ס"ק ט"ז דהיינו דוקא כשמקיים למטה בשיטה אחרונה או סמוך לה ממש אבל למעלה אין לחוש אפי' בכתב דק והע"ש לא כיוון יפה עכ"ד. ואני תמה דאדרבא מדברי התוס' שם מבואר כהע"ש דשם מבעיא לן שני שיטין שאמרו הן ואוירן או לא ופשיט דע"כ הן ואוירן דאל"כ שיטה אחת למאי חזיה ופי' רשב"ם דהראיה מרישא הרחיק שני שיטין פסול הא לא יוכל לכתוב רק שיטה אחת וכתב דק יהא ניכר וכתבו התוס' דמסיפא הרחיק שיטה אחת הוא דפשיט ומרישא לא מוכח מידי דיש לומר באמת למידין משיטה אחרונה דהא דין דאין למידין דייק מהך ברייתא א"כ יש לומר בהיפך באמת למידין רק רישא פסול לפי שעכ"פ יוכל לכתוב שיטה אחת וסיפא כשר דאפי' שיטה אחת אינו יכול ובאמת הן ולא אוירן וע"כ דמסיפא פשיט דאי בלא אויר מקמש"ל ופשיטא דכשר כיון דאינו יכול לכתוב כלום ואי יכתוב שיטה אחת כתב דק יהא ניכר ע"כ דברי התוס' ולפי זה מבואר מדברי התוס' להדיא דאפי' אם יהא הדין למידין משיטה אחרונה אין לחוש בשיטה חלק בלי אויר שאינו יכול לכתוב כלום ואפילו כתב דק יהא ניכר ולפי זה ממילא אפילו בין שיטה לשיטה אם הרחיק כמלא שיטה בלא אויר כשר דמה בכך דבאמצע למידין הא עכשיו אזלינן בשיטה זו דאפילו בשיטה אחרונה למידין ומ"מ בהרחיק שיטה בלי אויר כשר א"כ שיטה אחרונה ממש כמו בין שיטה לשיטה כיון דלמידין א"כ כמו בהרחיק עדים משיטה אחרונה כשר כמו כן בין שיטה לשיטה כשר ולפי זה ממילא אם נכתב קייום בין שיטה לשיטה בכתב דק פסול דיש לחוש באמת הרחיקו כמלא שיטה וכתב הוא כתב דק כמו בשיטה אחרונה דמכשירין הרחקה מהאי טעמא שאם יבוא לפנינו בכתב דק יהא פסול ודברי הע"ש נכונים ודברי הש"ך לא נתבררו לי אם לא דנימא דהש"ך מפרש דברי התוספות דדוקא לפי' הראשון בשני שיטין הוי קשיא להו דיכתוב שני שיטין דקות והוצרכו לומר דבאמת לא יועיל כיון שנכתב בדקות אבל בשיטה אחת אפי' כ' דק אינו יכול לכתוב ופשיט מסיפא דמקמש"ל הא אינו יכול לכתוב כלום אבל הוא תמוה דהא בפי' שני ס"ל דלמידין וא"כ כמו דבשני שיטין יכול לכתוב שני שיטין דקות אפי' בלי אוירן ה"ה בשיטה אחת בלי אויר יכול לכתוב שיטה אחת דקה ולמידין וע"כ משום דאם יכתוב דקה אפי' אי למידין לא יועיל מחמת השתנות שאר השטר וא"כ ה"ה בין שיטה לשיטה ועכ"פ אין כאן קושיא על הע"ש דהוא מפרש כמו שכתבתי ועוד אם הפי' בתוספות כך לא מוכח מדברי התוס' דינו של המחבר דוודאי לפי' ראשון מוכרח לומר דכתיבה דקה לא יועיל אבל