תפארת יעקב חושן משפט חלק א יט

משא"כ בחליצה גם כן קשה דהא בירושלמי מבואר להדיא בעובדא דהוי יתיב דיין לגרמיה דכל שבאו לפניו כקבלוהו הוי וכן פסק הב"ח להדיא א"כ בלי כפיה הוי כקבלה וקשה ג"כ קושיא הנ"ל ואמת כי בתוס' יש לומר דכוונתם כיון דכתיב שום תשים משמע דוקא במילתא דשייך בהו שימה דהיינו דיני ממונות בעינן מקרב אחיך אבל בחליצה לא שייך שימה לא בעינן מקרב אחיך קמ"ל בישראל דאפילו בחליצה גר פסול אבל ברא"ש אי אפשר לומר כן שהוא תירץ מקודם בקבליה ואח"כ תירץ בלי כפיה משמע דכוונתו דבלי כפיה לא הוי כקבליה וקשה עליו מהירושלמי הנ"ל ובאמת צריך לומר דסובר הרא"ש דבירושלמי כיון דר' אבהו מדינא היה יכול לדון רק משום אל תהי דן יחידי הילכך בקבליה כל דהוא סגי אבל בעלמא בעינן קבלי' בפי' אבל לדידן דקיימא לן בקבליה באתו לגביה סגי א"כ בלי כפיה הוי כקבליה ואם כן ליתא להאי תירוצא מכח קושיא הנ"ל אבל לשיטת רש"י אתי שפיר ולק"מ דאיצטרך להביא הברייתא דבד"מ גר כשר אפי' אין אמו מישראל גם על עיקר מה שתרצו התוס' הרא"ש דהא דקאמר לאתויי גר היינו לדון גר חבירו וממזר אפילו לאחר יכול לדון א"כ האיך קאמר וצריכא כיון דלא דמי כלל גר וממזר ומה שכתבו התוס' משום דסתמא קתני במתניתין לא הבנתי דמכל מקום כיון דקא עביד צריכותא ובחד צד עדיף גר מממזר משמע וודאי דלפי האמת עכ"פ לא עדיף חד מחבריה ודו"ק וכן הרמב"ן אף שנראין לו דברי התוס' לדינא הודה שאין דבריהם מחוורין בזה רק שכתב דלאתויי גר היינו כשאמו מישראל והא נמי צ"ע דאיזה שם גר יש לו לזה כנ"ל:

ומעתה אבוא ליישב מה שהקשו על פירש"י חדא מהא דר' מרי בר רחל דהוי ממונה על פירסי דבבל וקאמר התם כל שימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך ולפעד"נ דלק"מ דפשיטא דכל ענין שצריך התמנות ושררה שייך למעט משום תשים כל שימות שאתה משים אבל דיני ממונות כיון דקיימא לן אפילו חד הדיוט דן מן התורה וכ"ש ג' א"כ כיון שהם יכולין לדון בע"כ אפילו דיינים שאינן קבועין בעיר אם כן האיך שייך בזה כל שימות שאתה משים דאיזה התמנות יש להם בזה הא כל שלשה יכולין לדון בע"כ ומי עשאם שר ושופט עד שנאמר עליהם כל שימות שאתה משים ובאמת הרב הנ"י שהקשה קושיא זו דקדק כיון דמדאורייתא בעינן סמוכים אבל באמת אפילו לדעה זו לק"מ דמה בכך דבעינן סמוכין וכי ענין הסמיכה הוא שררה והתמנות דפשיטא דאפי' אין לו שום התמנות יכול להיות סמוך וממילא כל שהוא סמוך יכול לדון בע"כ ואם יש מאה סמוכה בעיר נאמר עליהם שהם כולם ממונים ויש להם שררה הא וודאי ליתא ופשיטא דלא שייך בכלל שימה בד"מ וכ"ש לפי מה שפסק הרמב"ם כר' אחא דדבר תורה בחד הדיוט סגי א"כ פשיטא דאין זה בכלל שימה ומעתה ממילא לא קשיא מה שהקשה הרא"ש דדיני נפשות מאתך בדומין לך נפקא דפשיטא דאיצטרך שום תשים לכל דבר שיש בו שררה והתמנות כעובדא דר' מרי בר רחל גם בלא"ה לק"מ קושית הרא"ש דוודאי עיקר דרשה מאתך בדומין לך נפקא והכא לא יליף רק דגלי קרא עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו הגר ואם באנו להקשות כיון דכתיב קרא בקרב אחיך אתך בדומין לך למה לי הא ליתא הא איצטרך באמת לשאר מילי לבר מגר וממיל' גר נמי נפקא וקרא דמקרב אחיך להורו' דגר דן חבירו הגר ועוד דהא כתבו התוס' פרק אחד ד"מ דמאתך בדומין לך לא הוי ממעטינן בעלי מום רק כיון דגלי קרא ומום אין בך והכא נמי אי לאו קרא דמקרב אחיך לא מסתברא למעט מאתך גר ואדרבא לשיטת התוס' והרא"ש קשה דלדעתם אפי' אמו מישראל פסול לדון דיני נפשות והא פשיטא דאינו בכלל המיעוט מקרב אחיך דהא כשר לד"מ וע"כ דנפקא ליה מאתך בדומין לך וקשה הא שם ממעטינן ממזר מהך קרא והוא מה שאמרו הכל כשרין וכו' אלא כהנים לויים וישראלים המשיאין לכהונה א"כ גר שאמו מישראל דמשיא לכהונה הרי הוא בכלל אחך בדומין לך ואפילו גר שאין אמו מישראל משיא לכהונה רק כהנים נהגו סלסול בעצמן ועיין בכ"מ פ"ב מה"ס הלכה ט' ולפירש"י ניחא דגר מקרב אחיך נפקא ומהאי טעמא פירש"י סנהדרין ד' ל"ו דהכל כשרין ועשרים ושלשה חדא מילתא הוא היינו לאפוקי ממזר דנפיק מונשאו אתך ולא גר דהוי בכלל ונשאו אתך ודוק ולא ירדתי לסוף דעת הנ"י שכתב דמודה רש"י דגר אינו דן שור הנסקל ובאמת רש"י פי' בהדיא ממזר דנפיק ונשאו אתך ולא גר דמקרב אחיך נפקא לשיטתו דסובר דגר הוי בכלל ונשאו אתך כדברי הכ"מ כנ"ל ואינו נפסל כלל משום דבעי כ"ג דהא מקרב אחיך אפילו בד"מ כתיב והא דלא חשיב י"א משום דבדיני נפשות גופא גר כשר לדון הגר לא שייך לומר בזה דשור הנסקל כד"מ ודו"ק וצ"ע לדינא:

(ב) או אביו וכו' וגר דן את חבירו הגר אעפ"י שאין אמו מישראל כתב הכנה"ג דדוקא לגר גמור יכול לדון אבל לגר שאמו מישראל אינו יכול לדון וכתב עוד דלגר שאביו מישראל יכול לדון. והוא תמוה דהא כתב הרב דאביו מישראל עדיף טפי מאמו מישראל א"כ פשיטא דאין גר גמור דן אותו ובאמת לק"מ דכוונתו על פי מה שכתב שם לחלק דבאמו מישראל אפילו בא עליה בגיותו הוי מקרב אחיך דולדה כמותה [מ"מ צ"ע למאן דאמר דצריך גירות אי חשיב מקרב אחיך] אבל באביו מישראל דוקא כשבא עליה כשנתגיירה אבל בגיותה אין זרעו מתייחס אחריו דולדה כמותה ועל זה קאמר דלגר חבירו כשאמו מישראל אסור לדונו אפילו בא עליה בגיותו אבל כשאביו מישראל אם בא עליה בגיות' יכול גר גמור לדונו ופשוט אמנם בגוף הדין שכתב הרב בשם התוספת דאביו מישראל מהני ג"כ ואדרבא עדיף טפי צ"ע כי מדברי הרמב"ם והטור משמע דבעינן דוקא אמו מישראל שכתב עד שתהא אמו מישראל ואי איתא האיך לא אשתמיט לכתוב עד שיהא אביו או אמו מישראל ובשלמא בגמרא דקאמר ואם היתה אמו יש לומר דרבותא קאמר אבל הרמב"ם והטור שכתבו עד שתהא אמו משמע דאביו לא מהני. גם בגוף דברי התוספת שהביאו ראיה לזה מפרק עשרה יוחסין נראה לפענ"ד שיש לדחות דהתם הכל תלוי ביחס שתהא לה אב דהוא עיקר זרע מבית ישראל אז כשרה אבל בלא זה אף שהיא ישראלית גמורה לא מהני ולרבנן אפילו מקצת זרע אבל לענין דין תליא אם יש בו צד גירות או לא ובהא פשיטא דאביו מישראל יש בו צד גירות טפי מאמו ישראלית כנ"ל ס"ק א' ודוק וכן מדברי הכ"מ פ"ב מה"ס משמע דגבי נפשות צריך שיהא ישראל מכל צדדיו ע"ש אמנם הרמב"ן בחידושי יבמות הביא ראיה מרחבעם שנעשה מלך א"כ כ"ש דכשר לד"מ:

(ג) וגר דן וכו'. כתב בד"מ בשם המרדכי דוקא בלי כפיה אבל בכפיה אין יכול לדון גר חבירו ועסמ"ע שכ' שלא מצא במרדכי משמעו' זה ובקצה"ח תמה עליו דבהגהו' מרדכי מבואר כן להדיא וסיים ומשה אמת ודבריו תמוהין ולא דק במרדכי וז"ל הגהת מרדכי פרק מצות חליצת אנא גר אנא גר פסול אפי' לחליצת גרים ולממון יכול לדון בלי כפיה עיין בתוס' פרק מצות חליצה עכ"ל וכוונתו פשוט ומבואר דשם בתוס' בד"ה אנא גר אנא הקשו למה לו להביא ברייתא תיפוק ליה דאפילו לדיני ממונות גר פסול כשאין אמו מישראל ותרצו חדא דאיצטרך לפסול לחליצת בני גרים ועוד דבממון יכול לדון בלי כפיה דלא שייך שום תשים רק בכפיה וזהו כוונת הגהת מרדכי דגר פסול בחליצה אפילו לחליצת גרים והוא תירוץ ראשון בתוס' ולממון יכול לדון בלי כפיה זהו תירוץ שני אפילו לישראל וזה שסיים עיין בתוס' פרק מצות חליצה ובקצה"ח הביא לשון אחר קצת ולית' וגרם לו זה שלא העתיק דברי המרדכי כצורתו גם הסמ"ע ראה הגהת מרדכי שהרי כתב ומשמעות לשון זה לא מצאתי ובאמת במרדכי לא נזכר מידי רק שראה דברי הג"מ הנ"ל ועל זה כתב דלא משמע מיניה דינו של הרב:

(ד) בשתי עיניו הב"ח פסק להכשיר בדיעבד והיינו על פי דעת התוספת פרק בא סימן ובאמת כבר הוכחתי לעיל ס"ק א' דסומא בשתי עיניו אפי' לרבנן פסול וכן הוכחתי לעיל סי' ה' ס"ק ד' באריכות א"כ אפילו בדיעבד פסול אך יש לדון מטעם אחר להכשיר בדיעבד לדעת רשב"ם דאם דנו בלילה דינם דין מן הירושלמי אם כן ה"ה בסומא משתי עיניו כיון דלרבנן נלמד סומא בשתי עיניו מלילה:

(ה) מבן י"ח ומעלה והביא שתי שערות עיין תומים שהקשה הא דאמרינן פרק בא סימן כל הכשר להעיד כשר לדון ואמר ר"י לאתויי סומא באחת מעיניו ור"מ לימא לאתויי פחות מבן י"ח והביא שתי שערות דכשר להעיד ופסול לדון ומתוך כך ביקש לומר דכוונת הטור ומחבר דוקא לכתחלה אבל בדיעבד לכ"ע דינו דין ואין דבריו נכוני' דהא הטור הביא ראיה מהא דאמרי' כל דין שהיה דן עד י"ח החזיר וכתב אח"כ אבל בירושלמי מכשיר לדון בן י"ג אפילו לא הביא שתי שערות וכתב על זה ויאשי' חומרא יתירה קא עביד שהחזיר משמע דלדעה קמייתא מה שהחזיר יאשי' היה מן הדין ולא משום חומרא ולדעתו דבדיעבד דינו דין אפילו לדעה קמייתא צריך לומר שלא החזיר רק משום חומרא והאיך לא זכר הטור קודם משום חומרא כלל. אבל לפע"ד נראה דלק"מ דוודאי פשיטא דלענין עדות אין זה בגדר שום גריעותא מה שאינו בן י"ח כיון שהביא שתי שערות דהא כל הסברא פחות מבן י"ח שאינו גבר בגוברין להציל עשוק מיד עושקו כמו שכתב הסמ"ע וזה אינו ענין כלל לעדות כיון שהביא ב' שערות ומתניתין דקתני ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון משמע שיש קצת גריעות' לענין עדות ומ"מ כשר ולענין דין פסול ועל זה קאמר סומא באחת מעיניו דבשתי עיניו לעדות ג"כ פסול ס"ד באחת מעיניו ג"כ יפסול קמ"ל דלענין עדות מ"מ כשר ולדין פסול מהיקשא דריבים לנגעים אבל לא שייך לומר ויש שכשר להעיד שאינו גבר בגוברין דמאי ענין זה לעדות ואם אתה פוסל זה כ"ע פסולים דאין הפרש לענין עדות שיש בו כח להציל או לא ולא שייך לומר ויש שכשר רק אם יש בו חשש פסול וזה ברור:

אך אמנם לענין הדין תמהני מאוד על כל הפוסקים שהביאו ראי' מהא דיאשי' שהחזיר כל דין עד י"ח והאיך נעלם מהם מה שפירש"י שם במקומו עד י"ח שמצא חלקיהו הכהן ספר בבית ה' והבין בתורה שבכתב והיה חושב שטעה קודם בדין ולכך החזיר ואמת שכן נאמר במלכים ויהי בשמונה עשרה שנה למלך יאשי' וגו' ספר התורה מצאתי בבית ה' הרי