תפארת יעקב חושן משפט חלק א יח

דכוונו התוס' להקשות כיון דקאמר ללוי לאפוקי מדרב קטינא ש"מ דמגזל לא מוכח לאפוקי א"כ מאי קאמר הכא הא תני ליה גזל הא אכתי לא מוכח דלא כרב קטינא וע"כ דבאמת סובר במקצת כרב קטינא א"כ למה ליה לשנויי כלל הא תני ליה גזל ועל זה תירצו התוס' דאית להו כרב קטינא רק רב קטינא גופא לא קאמר רק בגמר דין [ובקושיא ג"כ ידעו החילוק בין גמר לתחילה מכח הכרח הנ"ל רק דס"ד דרב קטינא גופא לעולם קאמר ועל זה תרצו דמעיקרא נמי ידע דרב קטינא גופא דוקא בגמר דין קאמר] לכך לוי תני שפיר לאפוקי בגמר דין אבל אנן בגמר דין כרב קטינא סבירא לן ובתחלת דין הא תני לי' גזל גם מה שכתב הרא"ש דמדקאמר הא תני ליה גזל א"כ כמו דגזל ליתא כלל בפחות משוה פרוטה ה"ה נמי דין נראה שמפרש דעיקר כוונת התנא דמתניתין דקא חשיב חמש פרוטות לאשמעינן דבציר מהכי לא א"כ כיון דתני ליה גזל דבציר מפרוטה כלל כלל לא ה"ה נמי דין אבל רש"י ז"ל פירש בהדיא להיפך דעיקר כוונת התנא דמתניתין לאשמעינן דבפרוטה סגי ולא בעינן טפי ועל זה קאמר הא תני ליה גזל פירש"י ומוכח דהוי ממון וב"ד נזקקין א"כ מה בכך דגזל בכל גוונא ליתא בבציר מפרוטה סוף סוף טפי לא בעינן לעולם והכא נמי לא בעינן טפי ובאמת פירש"י מוכרח מלבד דלפי הנ"ל יש ראיה לפירושו אבל בלא"ה מדפריך פרק שבועת הדיינין לשמואל דקאמר אפילו לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה רק בפרוטה חייב דאמאי לא חשיב הכא כפירה בפרוטה והשתא לשיטת הרא"ש מאי קושיא הא כאן עיקר כוונת התנא להשמיענו דבציר מהכי לא מהני וכפירה בפרוטה לא שייך זה דהא בציר מהכא כבר שמעינן לה דאין ישיבת הדיינין בפרוטה א"כ פשיטא דאין כאן שבועה וישיבת הדיינין ילפינן מגזל א"כ תו לא איצטרך כפירה בפרוטה ואי לאשמועינן דלא בעינן טפי זה אין ענין להך משנה וכל אחד נשמע במקומו והך דפרק שבועת הדיינין לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית לי' ומזה למד רש"י דע"כ דכוונת התנא כאן לאשמעינן דטפי מפרוטה לא בעינן ובפרוטה סגי א"כ ליתני נמי כפירה בפרוטה דלא בעינן שתי כסף ולפי זה פשיטא דלא מוכח מגזל לגמר דין והיינו כמו שכתבתי דבגמר דין סבירא לן כרב קטינא ובהא פליגי מתניתין וברייתא דלוי:

ולענין מה שנחלקו בפירוש גמר דין משמע בהדיא בגמ' דעיקר הפי' הוא כשרואין בתחלת דין שאין סיכסוך ביניהם רק בפחות משו"פ שאין תובע יותר אין צריכין ליישב אבל אם התביעה בפרוטה רק שלא זכה בדין רק מפחות משוה פרוטה ס"ד שאין צריכין לגמור הדין ולומר איש פלוני אתה זכאי כיון שאין כאן רק פחות מפרוטה קמ"ל דנזקקין וגומרין כיון שמתחילה ישבו לדון בפרוטה אף שהם רואין בבירור שלא יגיע לו פרוטה מ"מ צריכין לעיין היטב בנשאר ולגמור הדין כמו בפרוט' ולא ידעתי למה פירשו דברי הרמב"ם לכוונה אחרת הלא הדבר פשוט בכוונת הרמב"ם כמש"כ ואפשר שגם כוונת רש"י כך ובא לפרש המציאו' בזה כגון שחזר השני ותבע אותו פחות משו"פ א"כ לא נשאר לראשון לתביעת ופרוטה מ"מ נזקקין לו כיון שהתחילו לישב על תביע' פרוטה ומ"מ לענין הדין הכל בכלל וגומרין כמו שכתב בכ"מ ולענין כלים עיין מש"כ לקמן סימן פ"ח ס"ק ב' ושם הבאתי ראיה מהך דהכא דלא קא חשיב כפירת כלים בפרוטה אלא וודאי דאפי' פחות מפרוטה סגי בכלים וה"ה הכא לענין דין כמו שכתב הש"ך ע"ש:

ז (א) שהיה אחד מהן גר זהו ממה דגרסינן ביבמות אמר רבא גר דן את חבירו הגר וכו' ופירש"י בדיני נפשות אבל בדיני ממונות דן ואפי' אין אמו מישראל והביא ראיה מהא דאמרינן בסנהדרין פ"ד הכל כשרין לדיני ממונות ואמרינן לאתויי גר והכי איתא בנדה פרק בא סימן והנה כל הפוסקים הרבו להשיב על פירש"י והוא מבואר בתוס' והרא"ש ופסקו דאפילו לדיני ממונות בעינן שתהא אמו מישראל וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ואחריהם נמשכו הטור ומחבר להלכה אבל לפעד"נ ליישב פירש"י ואדרבא לפי' התוס' והרא"ש קשה טובא כמו שאבאר חדא דהאיך אפשר דהא דקאמר לאתויי גר היינו באמו מישראל דאיזה צד גירות יש לו לזה דהא אביו עדיין עכומ"ז הוא ואמו ישראלית גמורה היא והוא עצמו א"צ גירות כמו שהסכימו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ושפיר דייק רש"י כיון דקאמר לאתויי גר דבאין אמו מישראל מיירי ועוד לדבריהם תקשי אמאי לא מוקי משנה דיש שכשר להעיד ואינו כשר לדון בגר שאין אמו מישראל ולא נצטרך לומר ר"מ ולחלוק עלינו את הסתמות. ולכאורה היה נראה ליישב לפי מה שכתבו התוס' שם דלכך לא קאמר אוהב ושונא משום דלכל העולם כשרים א"כ גבי גר נמי כיון שיכול לדון גר חבירו ולא פסיק ליה כמו אוהב ושונא אבל באמת הא ליתא ודוקא אוהב ושונא כיון דלכל העולם כשרים רק לזה לא שייך לומר ואינו כשר לדון כיון דבאמת כשר הוא רק לזה וכל העולם בגדר פסול זה שכל אחד פסול לאוהבו או לשונאו משא"כ גר שהוא פסול באמת מצד עצמו רק שהוא כשר לגר חבירו מצד גריעותא דחבירו מכח קרא דעליך א"כ כיון דפסול מצד עצמו לכל העולם פשיטא שי"ל לאתוי גר הרי דהכל כשרין לדון לשיטת התוס' הוא רק לדון חבירו הגר וכ"ש הכא שיש לפרש ואינו כשר לדון לבר מגר) וכן מבואר בל' התוס' שכתבו דלא פסיקא ליה כיון שכשר לכל העולם והיינו כמו שכתבתי ואין לו' הא גם לשיטת רש"י קשה לימא בד"נ ולאתויי גר הא ליתא דא"כ תקשי השתא דקאמר לאתויי סומא ור"מ למה לא קא' לאתויי סומא בדיני נפשות ואפי' לרבנן וע"כ או דבדיני נפשות לא מיירי או דרוצה לומ' מילתא דשייך בתרווייהו א"כ לשיטת רש"י פשיטא דלק"מ אבל לשיטת התוס' והרא"ש קשה [שוב מצאתי לרמב"ן ז"ל בחידושי יבמות שלו שהקשה קושיא זו וכתב ליישב וז"ל ויש לומר אין הכי נמי והא דלא אמרי בגמרא לאתויי גר שאין אמו מישראל משום דשם גר בעולם כשר לדון כגון שאמו מישראל או לדון חבירו הגר עכ"ל ולא הבנתי דבריו דכיון שאמו מישראל איזה שם גר יש לו לזה כנ"ל. ועוד דלדבריו תקשי הא דמוקמינן הך משנה מקודם לאתויי גר א"כ תקשי הא שם גר אשכחן דכשר אפי' לנפשו' כגון באביו מישראל והוא וודאי יש לו שם גר טפי דלולא דאמו נתגיירה הוי עכומ"ז גמור גם כיון דחזינן דמעיקרא קאמר לאתויי גר אף דמצינו גר דפסול אפי' לד"מ א"כ מ"ש דכאן לא קאמ' לאתויי גר בפרט שלא יצטרך לחלוק את הסתמות] ויותר היה נראה לפי מה שכתבו התוס' שם בד"ה לאתויי ממזר וא"ת לימא לאתויי בעל מום דפסול לדיני נפשות דכתיב ומום אין בך ותרצו דמשמע לי' דמתניתין בפסול יוחסין קא מיירי והביאו ראיה ע"ש. והנה לכאורה קשה הא בהך משנה גופא אח"כ קאמר ר"י לאתויי סומא אלמא דנקט לאתויי בעל מום ומ"ש מעיקרא דמשמע לי' בפסול יוחסין וצריך לומר דמשמע ליה דברישא קתני כל הראוי לדון מיירי בפסול יוחסין ובסיפא דקתני כל הכשר לדון מיירי שפיר בשאר פסולים והשתא מהאי טעמא גופא לא קאמר לאתויי גר כיון דקתני בסיפא לישנא אחרינא מרישא ש"מ דבסיפא לא מיירי בפסול יוחסין דאל"כ הוי לי' למיתני כל הראוי לדון כמו ברישא ותירוץ זה היה נכון לכאורה אבל אכתי קשה על זה הא בסנהדרין קאמר הכל כשרין לדון ומ"מ קאמר לאתויי ממזר ש"מ דבלא"ה משמע ליה דבפסול יוחסין קא מיירי ואפשר דהתם דייק פסול יוחסין ממאי דמסיק כהנים ולוים וישראלים והכא דייק מדקתני כל הראוי לדון וצ"ע. והנה התוספת שם כתבו ליישב על הקושיא מאוהב ושונא דבלא"ה ע"כ מתניתין לא אתיא כרבנן דקתני כל הכשר לדון כשר להעיד ולרבנן סומא בשתי עיניו כשר לדון דלא דרשי היקשא דריבים לנגעים ולעדות פסול ולפי זה יש ליישב ג"כ קושיא הנ"ל כיון דבלא"ה ע"כ רישא ר"מ ולא רבנן מוקי נמי סיפא דיש כשר להעיד ואינו כשר לדון ג"כ כר"מ:

אך באמת דברי התוס' גופא נפלאו ממנו דהא התם קאמר ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ומוכיח מיני' דסומא באחת מעיניו כשר הרי דדייק כיון דגמר דין בלילה כשר דין הוא דסומא באחת מעיניו דעדיף טפי מלילה דכשר וכן כתבו הפוסקים להדיא והרי"ף פ"א ד"מ ורש"י שם והשתא מה בכך דרבנן לא דרשי היקשא דריבים לנגעים מ"מ כיון דסבירי להו תחילת דין בלילה לא א"כ אי ס"ד דסומא בשתי עיניו כשר לדון א"כ כ"ש דבלילה דיכול לדון דזה עדיף טפי מסומא בשתי עיניו ביום יותר ממה דעדיף סומא באחת מעיניו מלילה וע"כ דלרבנן באמת סומא בשתי עיניו פסול אפי' בלי היקשא וכן פסק הרמב"ם להדיא והטור ומחבר סי' זה א"כ הדרא קושיא לדוכתא כנ"ל. ואמת כי התוס' לשיטתם פרק א' ד"מ משמע דלא סבירי להו הך סברא לדמות סומא ללילה אבל לשיטת הרמב"ם והרי"ף וכל הפוסקים דמדמי סומא ללילה ופסקו באמת סומא בשתי עיניו פסול קשה כנ"ל ועיין מה שכתבתי סי' ה ס"ק ד' שם הארכתי ומבואר בהדיא דלרבנן סומא בשתי עיניו פסול וצע"ג ליישב קושיא הנ"ל על נכון ועוד קשה מה שהקשו התוס' והרא"ש גופא אהא דקאמר רשב" אנא גר אנא ותנינא בישראל ולא בב"ד של גרים ולמה לו מהברייתא תיפוק ליה דאפילו דיני ממונות גר פסול כשאין אמו מישראל. והנה התוס' והרא"ש תירצו דאיצטרך הברייתא לחליצת בני גרים ובאמת הוא תמוה דמנא ליה באמת מהברייתא לחליצת בני גרים דהא איצטרך בישראל דאפי' אמו מישראל פסול כדאמר בתר הכי הרי דמהאי טעמא לא הקשו התוס' אברייתא למה לי בישראל רק קשיא להו על רשב"י שהביא הברייתא והטעם דהברייתא שפיר קא אמרה בישראל דאפי' אמו מישראל פסול אבל לר' שמואל בר יהודה שהיה גר בעצמו לא הוצרך להביא הברייתא א"כ תקשי באמת מנא ליה חליצת בני גרי' מהך בישראל גם מה שתרצו התוס' פרק בא סימן והרא"ש פרק מצות חליצה כיון דלדיני ממונות כשר גר בקבלה א"כ בחליצה נמי ס"ד בקבלה כשר קמ"ל בישראל דלא והנה מלבד מה דגם בזה קשה כנ"ל אבל בלא"ה אני תמה הא התם ממעטינן חליצה בלילה משום היקשא דריבים לנגעים לר"מ או לרבנן מביום הנחילו א"כ תקשי הא בד"מ בקבליה עליה לדון בלילה כשר כמו שכתבו הסמ"ע והב"ח להדיא לעיל סי' ה' א"כ בחליצה נמי בקבליה לחלוץ בלילה תכשר וע"כ צריך לומר דהא ליתא דמ"מ כיון דחליצה הוי כמו דין פסולה בלילה ממילא אפילו בקבלה פסולה ודוקא, בד"מ שייך קבלה כמו מחילה אבל בחליצה לא שייך קבלה ומחילה א"כ ממילא אפי' בקבלה פסולה א"כ הכא נמי כיון דבלי קבלה גר פסול בד"מ ה"ה בחליצה אפילו בקבלה. גם מה שתרצו התוס' פרק מצות חליצה והרא"ש שם דבלי כפיה יכול לדון דיני ממונות