תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפח

דוודאי אם הדין דשיטה אחת חלק כשר א"כ ממילא אין למידין דשמא הניחו חלק ולא היו צריכין לחזור מענינו של שטר כלל ואזיל הוא וכתב בחלק דבר חדש והחזיר מענינו של שטר גם כן אבל לפי מסקנת התוס' והרא"ש שם דבחלק באמת פסול א"כ אפשר דבזה למידין שהרי אין לחוש שהניחו חלק ועשו שלא כדין אך לפי זה ליתא למה שכתב התומים דלהרמב"ן ג"כ בכהאי גוונא כשר והוא תמוה דהא להרמב"ן בחלק כשר דלית ליה תיקון חכמים כלל אם כן יש לחוש שהניחו חלק ולא החזירו ואזיל הוא וכתב מאי דבעי והחזיר ואמת דלפי שיטת הסמ"ע ס"ק ב' דגם להרמב"ן בחלק אין למידין אם כן הכא כיון דלית כאן חזרה קודם לזה רק הך ממילא אין לחוש שהניחו חלק דהא אז אין למידין והיאך לא החזירו מענינו של שטר וע"כ דזהו באמת החזרה א"כ כשר לגמרי ולמידין אבל כבר הוכחתי לעיל ס"ק ב' דעיקר כהש"ך וט"ז דלהרמב"ן וסייעתו בחלק למידין אם כן פשיטא דליתא לדינו של התומים וזה ברור:

(ה) דוודאי לא זייף. יש לי ספק גדול בהך דינא אם הוא חב לאחרים בשיטה אחרונה שהוא חובתו אי נימא דדמי להך דלקמן סי' מ"ז באומר שטר אמנה הוא דאינו נאמן לחוב לאחרים והכא נמי יש לחוש לזה דבעצמו כתבו לחוב לאחרים ואפשר לומר דלא דמי דדוקא התם אינו נאמן היינו לפי שטענת אמנה אינה טענה נכונה ואנן סהדי דלא היה אמנה כיון דכתב ידן יוצא ממקום אחר רק שאנו רוצין להאמין למלוה מכח הודאות בעל דין א"כ כשהוא חב לאחרים מסתלק הוא מתורת בעל דין ושוב אינו נאמן כמו הלוה בעצמו שאינו נאמן לומר אמנה משא"כ הכא הך טענה אינה טענה גרועה ואדרבא הלוה בעצמו נאמן בזה שהעדים כתבוהו דהא חובתו יכולין לכתוב וא"כ העדים כתבוהו באמת ואינה טענה גרועה ונאמן בזה כמו פרעתי על מלוה ע"פ ושאר הטענות דכח השטר לא אלים הכא דאדרבא מכח השטר גופא הוא פוטר עצמו ומי שבא להוציא ולומר שהמלוה זייף שיטה אחרונה עליו הראיה וצ"ע לכאורה וכ"ש לשיטת הש"ך לקמן סי' מ"ז ופ"ו דאם אומר אישתבע לי ומלוה מודה דוודאי לא מהני בחייב לאחרים אף דאישתבע לי הוא טענה נכונה שהרי לא אלים כח השטר מצד עצמותו לדחות השבועה והלוה עצמו נאמן בה להשביע ומ"מ בחייב לאחרים אינו מועיל טענתו וה"ה כאן כיון דחייב לאחרים נסתלק הוא מתורת בעל דבר והוי כמו זכותו שאין למידין ודו"ק ולברר דין זה הוא על פי מה שנדקדק בדברי התוס' פרק גט פשוט דקס"א סוף ע"ב בד"ה צריך שיחזור דהקשו אם בא לפנינו שטר שהרחיקו העדים שיטה ולא הוחזר מענינו של שטר יהא כשר דלמאי ניחוש אם יכתוב באותה שיטה חלק אין למידין ע"כ ויש לתמוה הא בדין הוא שיפסל טפי מלא הרחיק דהתם ליכא חשש זיוף רק שלא נעשה כתיקון אבל בזה לכ"ע פסול דהא יש לחוש שיזייף באותה שיטה חלק חובתו ויחוב לאחרים ולחובתו למידין וא"כ נעשה שלא כדין ופסול לכ"ע כמו הרחיק שני שיטין והרי קיימא לן אין כותבין ללוה בלא מלוה רק בשטרי אקנייתא משום הפסד לקוחות וכן מוקדם העדים פסולים אם כן בהא נמי הרי יפסיד בזה לאחרים ויכתוב חובתו ובע"כ צריך לומר דסבירי להו לתוס' באמת אם יהא חב לאחרים אף חובתו אין למידין וא"כ ליכא למיחש למידי. אך יש לתמוה לפי זה אי סבירי להו לתוס' בחב לאחרי' אפי' חובתו אין למידין א"כ תקשי שם בתוס' דף קס"ב סוף ע"א שכתבו דאין למידין זכותו חובתו מיהו למידין והשתא תקשי הא דעת התוספות בד"ה צריך שיחזור במסקנא דכל שטר שלא נעשה כתיקון אף דליכא חשש זיוף פסול לגמרי וכן כתבו להדיא דקס"א ע"א בד"ה וניחוש דבלא החזיר פסול אף דליכא חשש זיוף כלל והיינו לפי שלא נעשה כתיקון והשתא תיקשי הך דינא דלחובתו היכי משכחת לה דהא וודאי כמו שתקנו שצריך שיחזור מענינו והיינו לפי שאין למידין ואם יכתבו דבר חדש יגיע היזק למלוה שאין למידין א"כ כמו כן הך תקנה גופא הוא שלא יכתוב חובתו של מלוה בשיטה אחרונה דהא יגיע הפסד ללוה דאולי יהא חייב לאחרים אח"כ ולא נלמוד משיטה אחרונה חובתו וא"כ אף חובתו צריכין שיכתבו קודם שיטה אחרונה ובשיטה אחרונה יחזרו מענינו של שטר וא"כ שטר שנכתב חובתו בשיטה אחרונה ולא הוחזר מענינו של שטר פסול לגמרי שלא נעשה כתיקון חכמים כמו כל שטר שלא הוחזר מענינו וכתבו זכותו ואדרבא זהו גרע טפי דיגבה מלוה שלא כדין כיון דבאמת שיטה אחרונה הוא מתנאי השטר והוא זכות הלוה] א"כ אין מציאות להך דינא והיאך כתבו אח"כ דחובתו למידין. ובאמת על הרב בהגה' יש לומר דאזיל לטעמי' דאפי' לא נעשה כתיקון לא נפסל לגמרי א"כ הכא נמי אף שלא נעשה כתיקון למידין אבל התוס' דסבירי להו דפסול לגמרי קשה כנ"ל ואי נימא דבאמת אפי' בחב לאחרים כותבין חובתו א"כ תיקשי בתוס' הנ"ל מאי קושיא להכשיר בשיטה חלק כשלא הוחזר הא פשיטא דפסול שהרי היה עומד להזדייף וגרע מלא הרחיק והוי כהרחיק שני שיטין ודברי התוס' נראין כסותרין זה את זה וצ"ע ואמת דיש לומר לפי תירוץ א' של תוס' פ"ב דכתובות דלכך אינו נאמן במיגו דמחיל דאין דעתו למחול ולהפסיד חובו וא"כ יש לומר דדוקא התם דאינו נאמן רק במיגו שייך לומר הך סברא דמיגו נסתר בסברא כל דהו הרי דהתוס' גופא כתבו שם דבהך דמצא שובר לא אמרינן הך סברא לפי שאין עיקר הסמך על המיגו דבלא"ה איכא שובר דמוכח א"כ הכא נמי לא חיישינן מתחילה שיכתוב חובתו לחוב לאחרים דהא באמת יכול למחול אם רוצ' אבל לפי מה דקיימא לן כתירוץ שני של תוס' שם דמחילה לא מהני קשה ובפרט לפי מה שכתבתי לקמן סי' מ"ז, דהכל חד תירוץ בתוס' באופן שדין הנ"ל צל"ע ודוחק לומר דהך ר"י המוזכר בתוס' בד"ה וניחוש הוא ר"י הזקן שהביא הנ"י ודעתו דשטר שלא נעשה כתיקון כשר דמ"מ היאך סתמו התוס' והחליטו כדבריו כיון דלפי דעתם בהרבה מקומות ובפרט שם בתוס' הקודם ליתא להך דינא רק דפסול לגמרי ואפי' לר"י הזקן צ"ע דכהאי גוונא מודה דפסול כיון דמעיקרא נעשה שלא כדין שכתבו הפסד ללוה כיון שבאמת היה בתנאי כך וכך והם כתבו תנאי שלו בשיטה אחרונה ואם יהא חייב לאחרים יפסיד הלוה שלא כדין א"כ הוי כמו הרחיק שני שיטין דלכ"ע יפסול ודו"ק:

(ו) אם סיים השטר בסוף השיטה זהו מאי דמבעיא לן בש"ס שם שיטה ומחצה מהו פי' אי נימא דהך דאין למידין היינו אפילו מחצי שיטה ושיטה שלמה שלפניה א"כ ממילא אם הרחיק שיטה ומחצה כשר או דאין למידין מחצי שיטה אבל משלימה שלפניה למידין א"כ בהרחיקו שיטה ומחצה פסול ופשטינן דכשר וא"כ מבואר דאין למידין מחצי שיטה ושיטה שלימה שלפניה וכתב ב"י סימן מ"ה בשם הרשב"ץ דהאיבעי' הוא בין בשיטה ומחצה בי' במחצה ושיטה ולפי זה אפי' במחצה ושיטה כשר אבל התוס' שם כתבו להדיא דבמחצה ושיטה לא מבעי' לן כלל דפסול רק בשיטה ומחצה הוי האיבעי' וכן כתב הטור סי' מ"ה להדיא והמחבר שם אבל לפעד"נ כדעת הרשב"ץ כמו שאבאר חדא דלפי התוס' קשה דהא הדייוק מברייתא הוא דמדקתני שני שיטות פסול מכלל דבמחצה כשר דאל"כ הוי ליה לאשמועינן רבותא בשיטה ומחצה והשתא אכתי תיקשי הוי ליה לאשמועינן במחצה ושיטה וליכא למימר דמחצה ושיטה פשיטא ליה חדא כמו שאבאר בסמוך דאדרבה יש להכשיר גם בזה ועוד דהא מ" עדיף משני שיטין ואמת דיש לומר דלכך נקמט שני שיטין דאי הוי קתני מחצה ושיטה לא הוי ידעינן שיטה ומחצה דכשר והוי ס"ד דאין חילוק כלל כיון דלמידין משיטה שלימה שלפניה לכך קתני שני שיטין למידק דפחות מכאן כשר והיינו שיטה ומחצה אבל מחצה ושיטה פסול וכמו כן צריך לומר הא דפושט מברייתא דקתני פחות מכאן כשר היינו שיטה ומחצה והא דלא נקט בפסול מחצה ושיטה דבזה לא שייך פחות מכאן אך מלבד הדוחק בזה קשה הא דמסיק דמברייתא ליכא למשמע מינה והיינו משום דמסיפא מוכח להיפך וקשה הא באמת עדיין יש להוכיח דוודאי רישא אתי לאוריי' דשיטה ומחצה כשר וסיפא דנקט שיטה לאשמועינן דמחצה ושיטה פסול ולא סתרי אהדדי כלל ותרווייהו שמעינן מינה הרי דהשתא כיון דלא מוכח מברייתא מידי קשה באמת רישא לסיפא והתוס' שם הרגישו בזה וכתבו דאי נימא שיטה ומחצה כשר הוי כמו שיטה ואי פסול הוי כמו שני שיטין אבל מ"מ קשה דתינח בשיטה ומחצה אבל בשיטה פשיטא דליכא למימר דהוי כב' שיטין א"כ למה ליה דנקט בסיפא כלל שיטה אחת דהא מרישא שמעינן מינה שני שיטין פסול ולא שיטה אחת וליכא למימר דאתי לדייק שיטה ומחצה דהא לא שמעינן מינה כלום כדחיית הש"ס וא"כ פשיטא דהוי לן למימר דבאמת אתי לדייוקא ורישא לשיטה ומחצה דכשר וסיפא למחצה ושיטה דפסול ותרווייהו מצטריך לדייוקא [ופשיטא דליכא למימר דמחצה ושיטה לא צריך כלל כמו שאבאר] וע"כ צריך לומר דבאמת בעל האיבעי' לא שני ליה בין מחצה ושיטה לשיטה ומחצה ושאל בתרווייהו וא"כ שפיר מדחה בש"ס דליכא למימר דאתי לאורי להיפך למחצה ושיטה דמ"ש וסובר דאין לחלק כלל ואי קשיא באמת מה שהקשו התוס' דהיאך ס"ד להכשיר מחצה ושיטה הא יכול לכתוב בחצי השיטה הנשארת מה דבעי ויחזור מענינו של שטר בשיטה השלימה ויגבה שלא כדין לפעד"נ דלק"מ והוא דהא וודאי הך ברייתא דהרחיק שיטה מיירי בהחזיר מענינו של שטר קודם כמו כל השטרות דהא לשיטת התוס' בלא הוחזר פסול והיאך קתני הרחיק שיטה אמת כשר וכ"ש להסמ"ע דאפי' לדידן אין למידין עכ"פ א"כ ע"כ בהוחזר ועוד דבלא"ה כשאין העדים מניחין בכיוון שיטה חלק בוודאי מחזירין מענינו של שטר א"כ אח"כ בהתימה שאין יכולין לצמצם יש ריווח שיטה אחר החזרה והשתא שפיר מבעיא אם החזירו באמת מענינו של שטר ולא צמצמו והניחו שיטה חלק ושיטה הקודמת שהחזירה בה סיימו באמצע שיטה והשתא שפיר מבעיא ליה אי נימא דהשתא אין לחוש לכלום שאם יכתוב בחצי השיטה הנשארת דבר חדש ויחזור שנית בשיטה השניה באמת לא נלמוד משניהם כלום דהא בשיטה הקודמת בחצי הוחזר פעם אחת מענינו של שטר אם כן אנו תופסים שזו השיטה באמת שיטה