תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפז

וצריך שיחזור כתבו וז"ל וא"ת אם בא שטר לפנינו שחתימת העדים רחוקה מן השטר שיטה אחת ולא החזירו מענינו של שטר יהא כשר דלמאי איכא למיחש אי משום דאי בעי הוי מזייף באותה שיטה חלק הא אין למידין משיטה אחרונה ולהא ליכא למיחש שהניחו שני שיטין חלק והוא המלוה זייף בו שיטה אחרונה ויש לומר דוודאי כן הוא שהוא כשר וכו' מיהו מסתבר דפסול גזירה אטו היכי דלא הרחיק שיטה אחת דלא מישתחיט לאפלוגי בהן אלא בין הרחיקו ללא הרחיקו בעינן חזרת השטר עכ"ל. ויש לתמוה בדברי התוס' הללו דהא פשיטא דבהא קים להו דאם לא החזיר מענינו של שטר בלא הרחיק דפסול לגמרי כל השטר אף דליכא למיחש לזיוף וכמבואר להדיא בדברי התוס' שם קס"א ע"א סוף ד"ה ונחוש שהקשו לרחב"ג היאך יעשנו פשוט הא בפשוט איכא חזרת השטר ובמקושר ליכא א"כ כשיעשנו פשוט ולא יראו חזרת השטר יפסילהו ע"כ מבואר להדיא דפסול לגמרי דאל"כ אכתי יש לחוש שיעשנו פשוט ולא ילמדו באמת משיטה אחרונה וכן מבואר בד"ה וניחוש בתחילה דהקשו היכי גייז הא יהא פסול כיון דלא מיהדר הרי להדיא דפשיטא להו דפסול לגמרי ומהכא נמי מבואר כן דאל"כ הוי להו ליספוקי בלא הרחיק כלל והשתא ע"כ צריך לומר דטעמייהו כמו שכתב הרא"ש כיון דחכמים תקנו להחזיר כדי שלא יבוא היזק למלוה שאין למידין א"כ אם לא עשו כן שלא כדין עשו ופסול והשתא תקשי מאי קשיא להו עכשיו הא מ"מ כיון שאין למידין משיטה אחרונה אפי' בחלק לכ"ע לשיטת הסמ"ע א"כ ממילא שייך תקנת חכמים לחזור בחלק כמו בלא חלק דסוף סוף אין למידין א"כ בלא החזיר הרי לא נעשה כתיקון חכמים ופסול לגמרי וע"כ צריך לומר דבס"ד דסבירי להו לתוס' דלא אמרינן לא פלוג לפסלו לגמרי ממילא למידין ג"כ בחלק וכיון דלמידין ממילא לא שייך תקנה בזה שיחזור דהא אפי' בלא חזרה למידין וא"כ לא הוי שטר שלא נעשה כתיקון חכמים וכשר וזה ברור ובהכי ניחא מה שיש להבין מה זה שהקשו יהא כשר ותרצו דבאמת כשר ומה ס"ד להקשות ומאי סברא ודייוק היה להם שלא יהא כשר ודוחק לומר דסמכו על מה שהקשו אח"כ כיון דתירצו מיד דבאמת כשר ולפי הנ"ל ניחא דכוונתם כך דבקושיא סליק אדעתייהו דמדקאמר צריך שיחזור והטעם שאם יביא לפנינו בלי חזרה לא נלמד ממנו משיטה אחרונה משמע דחלק ג"כ לא נלמוד דאי בחלק נלמוד למה צריך שיחזור הא בחלק סגי וע"כ דגם בחלק לא נלמוד לכך צריך שיחזור ועל זה הקשו באמת אם בא לפנינו חלק למה יפסל הא ליכא למיחש למידי וכיון דבאמת יהא כשר למה צריך שיחזור ועל זה תרצו דבאמת כשר והכוונה צריך שיחזור כמו שפירש רשב"ם דעיקר בא למעט שלא יכתוב דבר חדש ובזו התקנה לא בחלק והפי' כך דמענינו של שטר יכול לחזור לא דבר חדש אבל בחלק בוודאי מותר ע"ש ברשב"ם [ומדברי הרשב"ם הללו מבואר ג"כ דלא כסמ"ע רק בחלק מותר ללמוד משיטה אחרונה] עכ"פ מבואר מדברי התוס' דבס"ד השטר כשר ולמידין והשתא ממילא הרי לא תרצו אלא דתקנת החזרה אף בהרחיק דלא פלוג לכך פסול אבל הרמב"ן דלא סבירא ליה הך ואפי' בלי הרחיק השטר כשר א"כ כ"ש דבהרחיק דלמידין דהא התוס' דפסלו בהרחיק לעולם לולא דלא פלוג בתקנת החזרה הכשירו אפי' ללמוד משיטה אחרונה בהרחיק כס"ד בתוספות אם כן כ"ש להרמב"ן דלעולם כשר וליכא תקנת חזרה לשיטתו דוודאי כשר בהרחיק אפי' ללמוד משיטה אחרונה והשתא לא קשיא למה קאמר צריך שיחזור דא"כ גם להתוס' תקשי דע"כ בתירוץ א' סבירי להו בחלק למידין כמו שהוכחתי וע"כ כמו שפי' רשב"ם שם כנ"ל א"כ גם להרמב"ן לק"מ ומנין לנו דיחמיר הרמב"ן יותר מדברי התוס' בס"ד שכיון דמסקנת התוס' לא סבירא ליה רק כס"ד ודו"ק ואין לומר דמ"מ לפי מה שתרצו התוס' לא פלוג א"כ נהי דלא פלוג בתקנה לא סבירא ליה מ"מ מודה דלא פלוג בהך דינא דאין למידין הא ליתא ואדרבא דאי נימא בהך לכ"ע לא פלוג א"כ למה ליה לתוס' והרא"ש לתרץ דלא פלוג בתקנה דצריך שיחזור ולכך פסול והשתא הוי גזירה לגזירה דבלא הרחיק גופא אין טעם לפסלו רק דעבר על תקנה א"כ נפסול גם בהרחיק דאין התקנה רק משום לא פלוג ויותר הוי להו לתרץ כיון דבאמת לכ"ע אין למידין אפי' בחלק א"כ לשיטתם דצריך שיחזור הוא תקנה א"כ אין חילוק בין חלק ללא חלק דסוף סוף צריך שיחזור דהא אין למידין וא"כ ממילא התקנה שוה בשניהם ולמה להו לטעם לא פלוג בחזרת השטר וברור דסבירי להו להיפך דדוקא בחזרת השטר שייך לא פלוג דהוא מסור לעדים ויש לחוש שיטעו ולא יחזרו בלי הרחיק אבל בדינא דאין למידין דמסור לב"ד לא שייך לא פלוג ואדרבא לב"ד טועין לא חיישינן שילמדו משיטה אחרונה בלי הרחיק והשתא הרמב"ן דסובר חזרה אינה רק עצה טובה ולא שייך לא פלוג ובדינא דאין למידין אפי' להתוס' לא אמרינן לא פלוג א"כ קם תירוץ התוס' בס"ד דבהרחיק כשר ולמידין וצריך שיחזור הכוונה בפי' רשב"ם כנ"ל:

ומעתה אבוא להשיג על ראיות התומים בזה כמו שאבאר ראשונה מה שטען על הש"ך שהחליף שיטתו דבס"ק ה' כתב דגם להיש אומרים לא נפסל לגמרי רק בהרחיק אין למידין ולק"מ ואדרבא מזה מבואר דלא כסמ"ע שהרי היש אומרים לא כתבו שלא ללמוד משיטה אחרונה בהרחיק רק לפי שלא נעשה כתיקון חכמים שאמרו שצריך שיחזור ובלי חזרה אין למידין לכך אפילו בהרחיק אין למידין דהתקנה היתה גם בהרחיק משום לא פלוג וכיון דלא עשה נהי דלא מיפסל לגמרי אבל אין למידין מאותו שיטה אבל זה לא שמענו שלא נלמוד משיטה אחרונה משום לא פלוג דאין למידין רק משום לא פלוג דתקנה שצריך שיחזור א"כ הרמב"ן דלא סבירא צריך שיחזור לתקנה רק עצה טובה ממילא למידין וזה ברור ולא היה כוונת הש"ך בס"ק ה' רק דהרא"ש אינו פוסל רק אותה שיטה דלא נעשה כתקנה שלא יהא בה דבר חדש ומעיקרא היתה התקנה גם בהרחיק משום לא פלוג א"כ להרמב"ן ליתא ודו"ק. ומה שהביא ראיה להסמ"ע מדברי התוס' פרק שנים אוחזין גבי שני' אדוקין בשטר שהקשו על רש"י הא אין למידין וקשה דהא להרא"ש פסול לגמרי א"כ ממילא נלמוד דוודאי היה כתוב כך בתורף דאל"כ עדי' עשו שלא כדין ולכאורה דבריו תמוהין דהא טעמא דאין למידין דהעדים אין מצמצמין ומניחין שיטה ויש לחוש שהוא כתבו בעצמו א"כ התם נמי לא היה כתוב כלל בתורף רק הוא עצמו כתבו במקום ריוח שהניחו העדים שלא יכלו לצמצם וצריך לומר דכוונתו כך דמ"מ כיון דבהך שיטה הקודמת לשיטה אחרונה לא נזכר חזרת השטר א"כ ע"כ דזהו חזרת השטר שלהם דאל"כ הרי לא חזרו מענינו של שטר כלל. אבל באמת דבריו תמוהין ואדרבא אם זו היא קושיא מבואר להדיא מדברי התוס' דלא כסמ"ע כי מה שתירץ הוא דהתוס' סבירי להו כרמב"ן דלא נפסל לגמרי ליתא בוודאי כמו שהוכחתי לעיל מדברי התוס' פרק גט פשוט להדיא דבזו לא נסתפקו התוס' כלל בלי הרחיק דוודאי פסול לגמרי [וכן ציין בהגה' על הי"א תוס' ]רק גט פשוט] ודוקא בהרחיק כתבו התוס' שם דכשר ולפי זה ע"כ דלא כסמ"ע והשתא שפיר הקשו דאי משום דמשיטה אחרונה נלמוד דכך היה כתוב בתורף מ"מ אין למידין דדילמא הניחו העדים חלק ריווח שיטה אחרונה ואז אין צריך לחזור מענינו של שטר כמו שכתבו התוס' פרק גט פשוט כיון דאז למידין דאין לחוש כלל והשתא הוא זייף וכתב שיטה אחרונה תדע דאפי' בכהאי גוונא אין למידין לשיטת התוס' דאל"כ מה זה שהקשו פרק גט פשוט דבחלק שיטה יכשר מ"מ יש לחוש שיכתב בחלק מאי דבעי וגייז ליה לתורף ונלמד משיטה אחרונה וע"כ דאין למידין מהאי טעמא גופא שמא הניחו חלק אבל לשיטת הסמ"ע קשה ובלא"ה תימה על התומים כיון דאי נימא דלא כסמ"ע פשיטא דאתי שפיר קושית התוס' א"כ היאך מביא ראיה מכאן כהסמ"ע לכן נראה עיקר כהש"ך בזה וכן מדברי רשב"ם כמו שפירשתי דפי' דצריך שיחזור אין הכוונה להקפיד על החזרה דבחלק סגי רק להקפיד שלא יכתוב דבר חדש כנ"ל ומה שפירש אח"כ סוף ע"א שמא יזייף שני שיטין לאו דוקא דאפי' יניח חלק נלמוד משיטה אחרונה רק דמסתמא כל המזייף עושה ככל שטר שלא יהא ניכר זיופו בשינוי משאר שטרות:

(ג) ודלא כי"א עש"ך דגם הרא"ש לא אמרה רק בהרחיק שלא ללמוד משיטה אחרונה אבל ליפסל לגמרי לא אמר הרא"ש כלל ואפי' בלא הרחיק ע"כ. ואין דבריו נכונים כלל דהא המעיין ברא"ש יראה שהביא ראיה מדברי רשב"ם דכ"ש שלא נעשה כתיקון חכמים פסול והשתא אי כוונת הרא"ש דהכא אינו פסול לגמרי רק אין למידין א"כ ע"כ צריך לחלק דבהך דרשב"ם בשעת כתיבת השטר היה חשש זיוף אבל הכא אף בשעת כתיבה לא היה חשש זיוף א"כ ממילא מנין לו להרא"ש שלא ללמוד משיטה אחרונה מהאי טעמא גופא דהכא שאני דלעולם לא היה חשש זיוף וכן מבואר עוד ברא"ש מתחילה ועד סוף דכל הפלפול הוא לפסול כל השטר שהרי ראשית דבריו נסתפק אם השטר כשר וסיים דכל שלא נעשה כתיקון פסול אף שאין טעם לפסלו ובשיטה אחרונה בלבד מאי שייך כשר ופסול איברא וודאי דברי הרא"ש בלא"ה צ"ע דמאי ראיה מייתי מדברי רשב"ם דהא לא דמי כלל מטעמא דאמרן:

(ד) אבל אם השיטה אחרונה לחוב' עיין תומים שהאריך להסתפק אם כתוב בשיטה אחרונה דבר חדש קודם החזרה ובאותה שיטה כתוב החזרה אי למידין ממנה ודבריו תמוהין דהא התוס' הקשו בד"ה צריך שיחזור וכן הרא"ש שם באם בא לפנינו שטר רחוקים העדים מן השטר שיטה אחת יהא כשר דהא אין לחוש לכלום ולשמא הרחיקו שני שיטין אין לחוש וקשה אכתי בדין הוא שיפסל שהרי מעיקרא עשו שלא כתיקון חכמים דשמא יכתוב באותו שיטה דבר חדש ואח"כ החזר' מענינו של שטר ויגב' שלא כדין וא"כ ממילא אף עכשיו בבא לפנינו חלק דין הוא שיפסל דהא דעת התוס' דפסול כל שלא נעשה כתיקון חכמים ואדרבא גרע טפי מלא הרחיק דשם אין לחוש רק שעשו שלא כדין במה שלא נוכל ללמוד משיטה אחרונה ובזה יש פוסקים דכשר שאר השטר אבל כל היכי דבשעת כתיבה היה יכול לבוא לידי זיוף פסול לכ"ע לגמרי וברייתא מפורשת הוא הרחיק שני שיטין מן הכתב פסול ואף דהשתא בא לפנינו חלק רק משום דמעיקרא היה יכול לבוא לידי זיוף וא"כ היאך כתבו התוס' דבהרחיק כשר ובלא הרחיק כתבו מקודם שם דפסול ונהפוך הוא כנ"ל וברור דבכהאי גוונא ג"כ אין למידין ושפיר הקשו התוס' דלמאי ניחוש. אך באמת יש לומר