תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפו

דע"כ אפי' בכהאי גוונא מיחזי כשיקרא דאל"כ רק אם מסופקין אם היה בחודש הקודם ג"כ א"כ למה לי טעמא דמיחזי כשיקרא תיפוק ליה דאסור דמפסיד ללקוחות שאין יכולין לומר הנחנו לך מקום וע"כ דאפי' אם יודעין שהיה בתשרי רק אינן יודעין באיזה יום אסור משום מיחזי כשיקרא ובזה ליכא פסידא ללוקח כלל דהא בתשרי סת' ידו על התחתונה ויוכל הלוקח לו' בתחילתו היה והנחתי כהך דהכא קמש"ל דמ"מ אסור דמיחזי כשיקרא ומ"מ הטור דנקט משוון נקט ג"כ הטעם דמיחזי כשיקרא לפי שהוא טעם כולל גם לתשרי וכיון דבש"ס הוצרכו לזה מחמת תשרי נקט הוא ג"כ טעם זה לאסור הכל בין בתשרי בין בתחילת חשוון ולק"מ וזה אין להקשות דמ"מ עכשיו דכותבין יומא דקיימיתו הא יש הפסד ללקוחות שלא יוכלו לומר הנחנו ליתא דבמה נפשך אי ללקוחות שקנו קודם יומא דקיימו ביה לא יוכל לטרוף כלל ומאותן שקנו אח"כ יטרוף כדין שהרי בעת הקני' ידעו שהשטר נכתב מאותו היום ולא הניחו לו מקום לגבות אך לפי זה ברור דאפי' בשליש תשרי ג"כ אסור כיון דבכל החודש מיחזי כשיקרא והיינו כיון שאינו טורף רק מסופו הוי ככתב בפי' בסוף ושמא היה בתחילתו א"כ בשליש נמי הוי כמו שכתב סוף שליש ושמא היה בתחילתו ומיחזי כשיקרא וכבר השגתי לעיל ס"ק ל' ול"א על דינו של המחבר סי"ט בזה ע"ש:

(לה) דבלשון העולם עד ולא עד בכלל. עש"ך שהאריך ביישוב שני התשובות הסותרות זו את זו והנה על המחבר לק"מ ואדרבא נראה דבכוונה העתיק תשובה ראשונה ולא זכר כלל שהיה כתוב בשובר עד היום הזה רק שובר מחילה סתם הוציא וזמנה כתוב בו ביום שנכת' השטר ואין כאן רק ספק מי קודם וידו על התחתונה ובדין השני כתב עד אותו היום דאז עד ולא עד בכלל אך ברא"ש גופא בוודאי קשיא לכאורה והנה הד"מ סתר תשובה השניה והיינו דין השני של המחבר ותמה הש"ך דהיה לו לדחות תשובה ראשונה דהא קיימא לן בשטרות כמו בנדרים ובאמת לק"מ דכוונת הד"מ דדוקא בעומד לפני הפסח ואומר עד הפסח אז הכוונה עד ולא עד בכלל אבל הכא שעומד ביום הזה ואילו היה אחר השט"ח בהא שפיר יש לומר דהכוונה לכלול גם חוב זה של אותו היום. והנה הש"ך כתב לחלק דתשובה ראשונה היה כתוב בשובר עד היום הזה דבזה ודאי משמע עד בכלל אבל בתשובה שניה היה כתוב עד ה' בניסן והוי כמו עד הפסח ולא עד בכלל ובתומים תמה עליו דלא נזכר ברא"ש עד ה' בניסן רק עד אותו היום ומה יתן ומה יוסיף תיבת הזה ע"כ ולק"מ דפשיטא דכוונת הרא"ש כמו שכתב הש"ך דהיאך אפשר שהיה כתוב בשטר עד אותו היום ומהו פי' לשון זה ופשיטא דבנוסח לשון השטר לא נכתב כן רק שהרא"ש הביא מתחילה שהשובר נכתב בה' בניסן וכן השט"ח ועל זה כתב שהיה כתוב בשובר שמחל לו עד אותו היום והכוונה אותו היום הנזכר מעיקרא דהיינו ה' בניסן אבל לשון אותו היום פשיטא דלא נזכר בשובר ואין שייכות ללשון זה בשובר כלל רק הרא"ש רמז על הזמן שזכר מעיקרא ה' בניסן ולא חש להזכירו בכל פעם וכתב עליו אותו היום אבל מ"מ בעיקר הקושיא על הרא"ש המעיין בתשובת הרא"ש שם יראה שכתב להדיא בתשובה ראשונה דבעל השטר טוען שטרו מאוחר לשובר שהשובר נכתב קודם והרי זה מבואר דכוונתו דבאמת מחל תביעת אותו היום רק השטר נכתב אח"כ והיינו כתירוץ מהר"א ששון וזה ברור ומה שהקשה הש"ך הא נאמן במיגו ולהוציא לא הוי דהא שטרא בידו אי בעינא אמינא לפי מה שכתבו התוס' בשמעתין דסלעים דינרין דלכך אינו נאמן שלש במיגו דשתים דאינו נוח לו לטעון דבר שהשטר מסייעו דנראה דמחמת זה טוען כן א"כ הכא נמי אינו נאמן במיגו דלא כיוון לתביעות אלו דנראה דטוען כן לפי שלשון השובר מסייעו דעד ולא עד בכלל ואף דלר"ע התם באמת נאמן במיגו היינו משום דהוי משיב אבידה ולפטור עצמו אבל הכא ליטול ומשיב אבידה לא הוי דלא ירוויח כלום אפשר דלכ"ע אינו נאמן במיגו כזו אבל בלא"ה נראה דלק"מ ודוקא היכא שיש לו שטר גמור אף לפי טענתו עכשיו אז מהני שטר דלא ליהוי להוציא אבל היכי דלפי טענתו איתרע שטרא לא הוי להחזיק מחמת השטר כמבואר פרק ח"ה גבי עובדא דגחין לחיש ליה לרבה ולפ"ז הכא נמי עכשיו שהוא מודה דמחל תביעת אותו היום ג"כ א"כ שובר באותו יום מבטל השטר ואין זה מיקרי מוחזק בשטרו שהרי חבירו מוחזק בשוברו והשובר מבטל כח השטר והוי שפיר מיגו להוציא ונראה שלזה כיוון מהר"א ששון שהביא מדברי התוס' פרק חזקת כנ"ל ובפרט דהוי מיגו גרוע:

(לו) רוב הימים. עש"ך שהאריך להסכים כדעת ר"ח ט"ו יום אחר הרגל ובתומים כתב דכוונת ר"ח דוקא אח' הפסח דבט"ו יום מתחילין ל' יום קודם עצרת ומישך שייך לעצרת ולא מיקרי אחר הפסח ולא בשארי רגלים. ודבריו תמוהין דאפי' לבני א"י ליכא רק מ"ג יום בין פסח לעצרת ולדבריו הוא מ"ה ואולי כוונתו שחג השבועות בעצמו נכלל בתוך הל' יום ויום ט"ו ג"כ נכלל ולבני א"י אתי שפיר החשבון אבל לא נהירא דפשיטא דל' יום קודם הכוונה בכל מקום לבד מיום החג גופא וברור דהר"ח אכלהו קאי כדברי הש"ך ומה שתמ' הסמ"ע על המדפיס מנינא למה לי יש לומר דקמש"ל לבני ח"ל דבמחצה סגי ולא בעינן רוב והסמ"ע לפי שיטתו יפה הקשה אבל לא דק כמו שכתב הש"ך:

מד (א) ואם לא החזיר אין השטר נפסל בכך לכאורה נ' להוכיח מרשב"ם שם דס"ל ג"כ כהמחבר [וכן ציין הבה"ג] אבל באמת נלפע"ד דלא מוכח מידי והוא דהרשב"ם שם בד"ה אמר רב עמר' כתב וז"ל וגם אם זייפו ויוסיפו בשיטת החלק שאחר ענינו של שטר בשיטה אחרונה לא מעלה ולא מוריד שהרי אין למידין משיטה אחרונה עכ"ל. מבואר לכאורה להדיא דאם לא חזרו מענינו של שטר בשיטה אחרונה וכתבו דברים חדשים אין למידין משיטה דזו אבל לא מוריד ג"כ דלשיטת התוס' והרא"ש מוריד ופוסל כל השטר [ונראה שזו היתה כוונת הרב הנ"ל] אבל באמת הא ליתא ולא דמי להתם כלל דהתם מיירי הרשב"ם להדיא דבאמת חזרו מענינו של שטר בשיטה אחרונה רק הוא יזייף ויכתוב עוד שיטה א"כ שפיר יש לומר דמודה הרשב"ם להרא"ש דאם לא החזיר פסול והיינו משום שלא נעשה כתיקון חכמים והעדים עשו שלא כדין אבל אם הם באמת חזרו רק דאי אפשר לצמצם חזר הוא וכתב שיטה א"כ אי אפשר לפסלו שלא נעשה כתיקון דהא נעשה כדין באמת וכי בשביל זיופו של זה לא נעשה כתיקון כיון דאנו אין למידין ונעשה מתחילה כדין ובשביל זה שאי אפשר לצמצם תקנו שיחזור לכך אמר לא מעלה ולא מוריד רק שאין למידין אבל בלא החזירו כלל ועשו העדים שלא כדין יש לומר דמודה דפסול דלא נעשה כתיקון חכמים גם אין להביא ראיה ממה שפירש רשב"ם מעיקרא בד"ה וצריך שיחזור וז"ל והאי צריך שיחזור הכי מפרשינן לה וצריך שלא יהא כתוב וכו' משמע לכאורה מלשונו שבא לומר דאינו הכרח רק כדי שלא להפסיד ללוה דהא ליתא וכוונתו פשוט דבא לפרש דלא נימא דכוונת ר' יוחנן שצריך שיחזור דהקפידא הוא של החזרה דוקא דבאמת אין קפידא ואפי' בשיטה חלק ליכא למיחש כמו שכתבו התוס' שם לזה פי' דהכוונה למעט שלא נכתב בו דבר חדש לפי שאין למידין ועיין בסמוך בזה:

(ב) אלא שאין למידין משיטה אחרונה עסמ"ע ס"ק ב' דאם לא החזיר אפי' יש שיטה חלק אין למידין דלא חלקו חכמים בתקנתם והט"ז והש"ך תמהו עליו דהיינו להרא"ש ותוס' דצריך שיחזור הוא תקנה אבל לרמב"ן אינו רק עצה טובה ע"כ. ולכאורה דבריהם תמוהין דאין כוונת הסמ"ע על התקנה דצריך שיחזור רק על הדין דאין למידין דבהא לא פליג כמו להרא"ש בהך דצריך שיחזור לא פליג אפי' בחלק שיטה דפסול לגמרי בלא החזיר כמו כן להרמב"ן נהי דפליג דזה לא הוי תקנה אבל בדין דאין למידין לא פליג וביותר יש לתמוה אי ס"ד דבחלק שיטה למידין א"כ למה קאמר צריך שיחזור בחלק שיטה דיו וכן תמה בתומים וע"ש שהאריך דכעיקר כהסמ"ע. ואין דבריו נכונים כלל וברור דליתא לדינו של הסמ"ע כמו שאבאר והוא דהתוס' שם בד"ה