תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפה

מהך ספרי דר"ה כנ"ל. לכן נראה ברור לפע"ד כיון דבלא"ה יש חולקין על הך דינא לגמרי כמו שכתב הש"ך ס"ק מ' א"כ נראה עיקר דבכהאי גוונא אם זוכרין שהקנין היה בתשרי לא בחודש הקודם ולא אח"כ רק שאין יודעין באיזה יום בתשרי יכולין לכתוב שנעשה בתשרי סתם וליכא למיחש למידי אבל אם יש להם ספק באיזה חודש אז אסור לכתוב רק יום הכתיבה ועיין לקמן סקנ"ד מש"כ ליישב דברי הט"ו בזה (לא) ולפיכך נכתב מתחיל' חשוון. עסמ"ע ס"ק ל"ז דאפי' נכתב בשטר ואיחרנוהו או דאקני אפ"ה מיחזי כשיקרא דאל"כ פשיטא שלא יעשהו מאוחר מחשש שנתבאר לעיל סי"ב עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהין דכיון דכתוב בו ואיחרנוהו מאי מיחזי כשיקרא שייך ובאמת מדברי בעל העיטור שהביא הש"ך מבואר דאפי' בהא מיחזי כשיקרא אבל כבר השיגו בתשובת מיימוני לספר משפטים סי' ס"ה ע"ש ואני תמה אי ס"ד דאם כתוב בו ואיחרנוהו שוב לא מיחזי כשיקרא א"כ מאי קאמר אי לא ידעיתו יומא דאקניתו ביה יכתבו יומא דקיימו ביה בשעת כתיבה וקשה למה יפסידו למלוה שלא כדין מיום הברור להם שהיה קנין יכתבו באותו יום ויכתבו ואיחרנוהו לכן נראה ברור לדברי בעל העיטור דמה בכך דכ' ואיחרנוהו מ"מ הא הכתיבה היה אחר יום הברור וא"כ יצטרכו לכתוב וקנינו ממנו ביום פלוני וכתבנו ביום פלוני א"כ מה בכך דיכתבו דהקנין נתאחר מ"מ הרי כתבו שקר מבואר שהיה:

הקנין באותו יום מה שלא היה בו ואי דלשון ואיחרנוהו מורה דלא היה באותו יום מ"מ בשביל זה יכתבו דבר והיפוכו שהיה באותו יום ולא היה וזה שקר מבואר מיניה ובי' ודוקא בעלמא במאוחר שזה שיעבד עצמו באמת מאותו יום שאיחרו עליו א"כ אין כאן שקר מבואר אבל הכא הרי יכתבו וקנינו ממנו ביום פלוני מה שלא היה וזה ברור איברא צ"ע ברא"ש במרובה שכתב דלכך חיישינן הכא דיפסלו עדים כשיתברר שלא היה באותו יום שם ולפי זה אם כתיב בו ואיחרנוהו דליכא למיחש כשר א"כ אכתי קשה למה יכתבו יום הכתיבה יכתבו יום הברור ואיחרנוהו אבל באמת לק"מ דוודאי אם יכתבו ואיחרנוהו בלא"ה לק"מ דוודאי בעלמא לא חיישינן למיחזי כשיקרא משא"כ הכא הרי השקר מבואר בתוכו שכתב וקנינו ביום זה ואיחרניהו וכיון שאיחרוהו הרי לא היה הקנין ביום זה [ובמאוחר נמי כשמאחרין הזמן פשיטא שאין כותבין וכתבנו ביום פלוני מה שבאמת נכתב קודם] א"כ הכא נמי הרי זה שקר מבואר ולא דמי לדעלמא רק דקשיא ליה להרא"ש אם לא כתבו ואיחרוהו יהא כשר דאז לא נזכר השקר בתוכו רק הם יודעין שלא היה כך א"כ התם נמי הרי הם יודעין שלא היה כן ומ"מ למיחזי כשיקרא לא חיישינן וע"ז תירץ דהכא שאני דיש לחוש שיתברר השקר ויפסלו העדים והשתא ניחא הא דקשיא על הרא"ש דהא העדים לא יפסלו דאנו דנין למאוח' כמו שטר שהוזמו עדיו ולפי הנ"ל ניחא דדוקא התם לא נכתב בתוכו וכתבנו וחתמנו ביום פלו' אז דנין למאוחר אבל הכא שלא ימלט רק שיכתבו וקנינו ביו' פלוני א"כ אם יתברר שלא הי' יום זה יפסלו דהא שקר העידו וכן מבואר להדיא בהג"א פרק ג"פ שכתב דאם כתבו יומא דקיימו ביה צריכין לפרש שהוא מאוחר דאל"כ מיחזי כשיקרא מבואר להדיא דביומא דאקניתא אפי' בכהאי גוונא אסור איברא בגוף דינו של הג"א צ"ע דלאיזה צורך יכתבו ואימרנוהו מ"ש ממאוחר דעלמא ואי משום דאקני א"כ מדינא פסול וצריך לומר או דסובר כדעת רבינו ירוחם שהביא הרב בהגה' לעיל סי"ב דאין לאחר שום שטר לכתחילה או דסובר דוקא במאוחר דעלמא דגם מתחילה לא שיעבד עצמו רק מזמן ההוא לא מיחזי כשיקרא אבל הכא דבאמת המלוה רוצה מזמן הקנין רק הם שכחו שפיר מיחזי כשיקרא כיון דבאמת נשתעבד קודם והיינו כיון דהשקר מבואר בתוכו אבל שטר מאוחר דעלמא אין השקר מבואר בתוכו רק הם כותבין בזמן פלוני ציוה המלוה לכתוב שטר וכתבנו ונתננו לו דהא באמת ציוה הלוה לכתוב השטר באותו זמן לא קודם ודו"ק:

(לב) יש מי שאומר זהו מה שכתב ב"י בשם הר"י בי רב וכתב עליו הרב ב"י וז"ל ומדברי בעה"ת משמע לכאורה דאפי' בכהאי גוונא לא מהני עכ"ל ואני תמה היכן למד הרב כן מדברי בעל התרומות ואדרבא נראה לפע"ד דדעת בעה"ת דאפי' אינן יודעין באיזה שליש מ"מ כשר וז"ל בעה"ת שער נ"ו ולא יאמרו ברור לנו שקנינו ממנו בזמן פלוני דאי עבד הכי מיתחזי כשיקרא עכ"ל הרי להדיא דדוקא כשזוכרין זמן לכל הפחות והיינו שיכול להיות קודם ג"כ אז אסור משום דמיחזי כשיקרא דשמא היה קודם אבל כשזוכרין זמן ידוע שלא היה קודם והיינו בחודש תשרי פשיטא דיכולין לכתוב בתשרי סתם דמאי שיקרא שייך כאן ולהפסד לקוחות ליכא למיחש שלא יגבה רק בסוף דידו על התחתונה. ובאמת מדברי הטור ששינה לשון בעה"ת וכתב בתשרי ואין יודעין בכמה בו בוודאי מוכח דלא כר"י בי רב וזה מבואר להדיא דמה הפרש יש בשליש או כולו כנ"ל אבל מדברי בעה"ת לא מוכח מידי כנ"ל ועיין בס"ק ל' ולקמן ס"ק ל"ד בענין זה:

(לג) נמצאו משקרים ופסול. עש"ך שהשיג על דין זה מפירש"י רפ"א ד"מ ובאמת המעיין בט"ו יראה דמקודם לא הזכירו כלל דנמצאו משקרים והיינו דמעיקרא אינו מבואר השקר כלל שהרי יכולין לכתוב ואמר לנו ביום פלוני כתבו וחתמו וכתבנו ונתננו לפלוני וא"כ הרי השטר שלא נכתב מקום הכתיבה כשר א"כ הכא הרי יש לפרש דבאמת לא כתבו כלל מקום הכתיבה רק לפי שכתבו מקום המסירה דזה לא צריך כלל א"כ מיחזי כשיקרא דמורה המקום על הכתיבה גם כן ולכך לכתחילה אסור אבל בדיעבד אנו דנין דלא נכתב כלל מקו' הכתיבה אבל בסיפא כשזוכרין יום הקנין א"כ אם יכתבו וקנינו מפלוני במקום פלוני דהיינו מקום הכתיבה הרי זה שקר מבואר שהרי הקנין לא היה שם ובזה שפיר פסול אפי' בדיעבד שהרי נכתב בו שקר מבואר וגם רש"י מודה דפסול ואפי' מאן דלא חייש למיחזי כשיקרא בשקר זה מודה כיון דמבואר בפי' השקר בתוכו ועיין מש"כ לעיל סי' ל' ס"ק ג' ראיה לפירש"י רפ"א ד"מ דבדיעבד כשר אבל מ"מ בהך דהכ' מודה דפסול ועיין ב"י בשם המרדכי ותמצא ראיה למה שכתבתי:

(לד) והנחנו לך מקום זהו פי' הרמב"ם אבל רש"י פי' בשטרי מקח וממכר ונראה דהרמב"ם לטעמו אזיל דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר א"כ אפי' בשטרי הלואה יכולין לומר נהי דשטרא לא הוי כיון דכתוב ביה חודש סתם מ"מ ההלואה היתה באמת בתחילת חודש ואתה קודם לבנ"ח ושלא כדין נטלה ממך ורש"י סובר דאינו קודם לכך פי' בשטרי מקח וממכר דבזה לכ"ע המוכר בעדים הוי כמו שטר ועוד דהא שלו טורף שמכרה לו קודם אך הא קשיא בהך דפרק גט פשוט דקאמר אי ידעיתו יומא דאקניתו בי' כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו כי היכי דלא מיתחזי כשיקרא וקשה תיפוק ליה דאסור דיכולין לומר הנחנו לך מקום משא"כ עכשיו כשיכתבו לו שטר מזמן מאוחר והתם היה קנין קודם ובאמת לפי' הש"ך לעיל ס"ק מ' דהכוונה שיכתבו ויהא מונח אצלם אתי שפיר אבל בעה"ת וטור ומחבר שדקדקו משם דהכוונה שלא יכתבו יום הברור דאל"כ הוי מוקדם וקשה אכתי בלא"ה אסור משום דמפסידין ללקוחות כיון דאין כופין ליתן הרשאה א"כ קרוב הדבר שלא יתן הרשאה כי מה לו להתעבר על ריב לא לו. וראיתי בתומים שכתב דמ"מ כיון דהם לא היה להם ליקח מחמת ב"ח השני לא חיישינן לפסידא דידהו ואין זה נכון דהא המחבר פוסק לעיל סי"ז כהר"ן דבשטרי חייוב לא מהני עסוקין באותו ענין כיון דבאמת אכתי לא נתחייב אף דהקול יוצא מעיקרא ולא היה להם ללקוחות ליקח וע"כ דמ"מ כיון דיגבה שלא כדין פסול והכא נמי עכ"פ יגבה שלא כדין:

אבל באמת נראה לפע"ד דלק"מ ואדרבא בזה מיושב מה שיש לתמוה על הטור ומחבר לעיל סי' י"ט דהא עיקר ראייתם הוא דאפי' יום הברור אסור דאל"כ בלא"ה פסול דהוי ספק מוקדם וקשה תינח באם מסופקים בזמן הקנין וזוכרין יום ברור לכל הפחות אבל מ"מ יכול להיות שהיה קודם ג"כ אז שפיר הוי מיחזי כשיקרא אבל אם יודעין בבירור דבחודש תשרי רק אינן יודעין בכמה למה לא יכתבו בתשרי סתם ומנין לנו דזה מיחזי כשיקרא ואף דגובה באחרונה היינו מספיקא אבל שיקרא לא הוי דהא לא נתפרש בפי' בסוף ולפי הנ"ל ניחא דהם] דייקי