תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפד

אמרינן דוודאי כשר דאם נכתב סתם הרי עבחז"ל ואם כתבוהו באופן הנ"ל א"כ וודאי נמסר ביום שנכתב דאל"כ בוודאי העדים קרעוהו כנ"ל אבל בשטר שנפל יש לחוש שמא נכתב באופן הנ"ל ומן העדים נפל שהרי במלוה חששו לזה שיפול מידם ואפילו לכתחילה אסור לכתוב באופן זה א"כ נהי דללוה דאינו מערים מותרין אבל בנפל ואיתרע למה לא ניחוש דבאמת נפל מן העדים ונכתב באופן הנ"ל ולא נמסר ביום הכתיבה רק אח"כ לכך צריך ראיה דנמסר ביום הכתיבה. אך קשה מאי פריך לרב אסי שם לישני דחיישינן להכי ולמה ליה לישנויי דאיקרי וכתיב וצריך לומר דהך חששא הוי כמו חשש פרעון ולרב אסי דלא חיישינן לפרעון להך נמי לא חיישינן דבאותו יום נפל דאח"כ וודאי קרעוהו כיון דנפסל ולפי זה שפיר פריך משום דקשיא ליה וליכא לישנוי בהך גוונא ומהאי טעמא לשמואל דלא חייש לפרעון להך נמי לא חיישינן וצריך לישני' באין חייב מודה ולאביי דחייש לפרעון ולא אמרינן א"א דפרעי מיקרע הוי קרע ליה א"כ הך חששא נמ חיישינן שנפל מידם אח"כ ולא קרעוהו מיד רק דמשני בלא"ה דחיישינן לפרעון ולפי זה שפיר יש לומר דגם הטור כיוון לזה דחיישינן דנעשה באופן הנ"ל דלא שייך עבחז"ל:

(כו) נכתב ביום ונחתם בלילה. עסמ"ע ס"ק כ"ט דמעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה דמשעת גמר דין נשתעבד ולא מיקרי מוקדם ובאמת כן הוא בש"ס שם אבל יש לי ספק אי דוקא לחתום בלילה מותר דכיון דנחתם מיד בלילה הוי כחדא וקול יוצא משעת כתיבה אבל לאחר זמן מרובה לא וכן משמע מלשון הש"ס וד"מ שלא נזכר רק לחתום בלילה איברא בתוספות שם דכתבו דנוהגים לכתוב הכתיבה בערב שבת ולסתום במוצאי שבת והיינו משום דכתיבה כמעשה ב"ד וכתבו דאין נכון לעשות כן משום תוספות כתובה דלא הוי כמעשה ב"ד מבואר דבלא"ה יש לעשות כן אלמא דאפילו לאחר ג' ימים מותר:

(כז) אפילו לא חתמו אלא לזמן מרובה עסמ"ע מה שדחק בזה ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ל"ט ס"ק ג' ליישב דברי המחבר בפשיטות חדא דהא פסק שם ס"ה דאם אין עדי קנין לפנינו יכול לומר פרעתי דריעא טענתי' שאין בידו שטר הילכך התם שפיר קאמר דאם היה קנין והם בעצמן מעידין עליו אפילו בלא שטר גובה משעבדי והכא מיירי דאין עדי קנין לפנינו רק בשטר זה נודע הקנין והחתימה לזמן מרובה היה א"כ אם היה בדין דפסול דהוי מוקדם לא היה גובה כלל כיון דאין עדי קנין לפנינו ואפילו אחרים היה מעידין לא הוי מהני קמ"ל דאם יש שטר רק נחתם לזמן מרובה מ"מ כשר ואין צריך לעדי קנין ועוד שם בדרך אחר ע"ש שהארכתי וביישוב דברי הטור והרא"ש שם:

(כח) אבל בשטרי חייוב. זהו דעת הר"ן והקשה הט"ז דהא בש"ס קאמר בכתובה והוא דעסוקין באותו ענין וכתובה הוי שטר חייוב ולא ראה דברי הר"ן שם דכתב להדיא דכתובה מחמת קירוב חתנות נשתעבד באמירה בעלמא ואין כאן רק חסרון קול וכיון דעסוקין באותו ענין יש לו קול משא"כ בעלמא באמירה בלבד לא נשתעבד ובזה נדחו ג"כ דברי התומים מה שכתב דכיון דצוה לכתוב שטר לא נשתעבד רק כשנכתב השטר ונחתם א"כ תקשי בכתובה ג"כ מה בכך דבאמירה בלבד משתעבד מ"מ כיון דצוה לכתוב לא נשתעבד רק בגמר הכתיבה דכך צוה ומ"ש כתיבה מחייוב ובעיקר הקושיא שהקשו על הר"ן דהא הרמב"ם ג"כ יש לומר דאינו חולק רק הוא לטעמיה אזיל דבאמירה משתעבד ולפי זה ביותר יש לתמוה דאדרבא היה לו להוכיח מהרמב"ם כדעתו שהרי בגט פסק דאפילו עסוקין לא מהני ותמה עליו הרא"ש פ"ב דגיטין ולפי שיטה זו אתי שפיר דהתם פשיטא דלא מהני הגט רק בעת נתינה ומעיקרא אינו כלום א"כ מה בכך דעסוקין אבל בשטר חוב דמיד נשתעבד ואין כאן רק חסרון קול ובעסוקין יוצא קול ובאמת לק"מ דכוונת הר"ן להקשות שהרי באומר אני חייב ולא הזכיר אתם עדי או שטר לכ"ע אינו מחוייב א"כ אם אמר לכתוב שטר שהוא חייב ולא אמר אתם עדי אף להרמב"ם אינו מתחיל השיעבוד רק לאמר גמר הכתיבה ושפיר תמה הר"ן דהיה לו לחלק בזה כאן וע"כ דסובר דמ"מ כיון דאח"כ נשתעבד ואף מעיקרא היה קול כשר וזהו דלא כהר"ן אבל באמת לדינא נראה עיקר דלא כהר"ן דבגוף הקושיא שהקשו הא באמירה לא נשתעבד לק"מ דלא חששו לפסול מוקדם רק משום תקנת לקוחות וזהו במה שיש לחוש שיקנו ולא ידעו מהלואה מחמת ההקדמה אבל בכאן שההקדמה אינו מזיק ללקוחות שהרי קול יוצא באמת מעת כתיבה ומאז יכולין להזהר א"כ לא פסלו מוקדם כיון שאין חשש ללקוחות וזה ברור. וכן מבואר מדברי התוספות שם שכתב דאין נכון לעשות כתובה משום דתוספות כתובה לית ליה קלא ולמה לא נסתפקו בפשיטות משום דתוספות כתיבה לא גמיר ומקנה בחובת נישואין כמו שנסתפק באמת הר"ן ז"ל וע"כ דכל שהיה קול יוצא לא איכפת לן כיון שהלקוחות יכולין להזהר כנ"ל:

(כט) סומכין זמן וכו'. הפי' בזה הוא כמבואר בה"ה פרק כ"ג ממלוה דאם זוכרין זמן הקנין וכותבין יום שקנו סומכין הזמן מיד לאחר הקנין ולא לאחר הכתיבה שנראה דהזמן קאי על הכתיבה ג"כ וזה שקר שהכתיבה לא:

היה בזמן הזה ואם אין זוכרין יום הקנין רק כותבין יום הכתיבה אז כותבין הזמן לאחר הכתיבה לא:

לאחר הקנין שהרי לא היה הקנין ביום זה כלל לכך כותבין הזמן לבסוף וקאי על הכתיבה לא על הקנין ואף דמ"מ יש לטעות ולומר דקאי על הקנין ג"כ דכן כותבין לעולם כשכותבין ביום הקנין כותבין בפשיטות וקנינו לפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני וקאי על הכל מ"מ כשנכתב לאחר מכן לא הוי מיחזי כשיקרא כיון שיש לפרשו על כתיבה לבד. אבל מ"מ צ"ע דבשלמא בכותבין יום הקנין שייך לומר דאין לכתוב הזמן שבסוף שלא יהא נראה דקאי גם על הכתיבה ומ"מ שקר גמור לא הוי שהרי באמת כוונת הכותב באותו הזמן על הקנין רק שסיים באמצע כל המעשה שנעשה והזמן קאי על למעלה ולזה אסור לעשות כן דמיחזי כשיקרא אבל בהיפך ביום הכתיבה כיון דכך מותר לכתוב הזמן לבסוף ואף דיכול להיות דקאי אלמעלה ג"כ לא איכפת לן א"כ כיצד תהיה הכתיבה שיהא אסור היינו שיכתוב וקנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו וחתמנו וקשה היאך שייך מיחזי כשיקרא הלא זה שקר גמור והיאך יכתוב בפי' שקר וקננו מפלוני ביום פלוני מה שלא היה ביום פלוני כלל ולולא דברי הרשב"א שהביא ה"ה היה נראה דכמו דאסור לכתוב ביום הקנין הזמן לבסוף שנראה דקאי גם על הכתיבה כמו כן בזמן הכתיבה אין לכתבו לבסוף שנראה דקאי גם על הקנין שהרי כך בשטרות הפשוטים הנכתבין ביום הקנין ואף שהוא אין כוונתו כך מיחזי כשיקרא וכיצד יכתוב קנינו מפלוני וביום פלוני כתבנו וחתמנו וזהו וא"ו המחלקת מורה בביאור הזמן על הכתיבה לא על הקנין וצ"ע. גם קשה לי לפי הבנתם היאך יכתבו שקר מבואר הא אם יתברר שהלוה לא היה ביום זה כלל שם הרי השטר נפסל והיאך יכתבו דבר שהוא גריעותא לשטר שיוכל ליפסל על ידי זה אבל לפי מה שכתבתי אתי שפיר ועיין סמ"ע ס"ק ל"ד בשם הד"מ דיעות פוסלים ונראה שטעמם כמו שכתבתי דהוי שקר מבואר שאי אפשר לנטות אבל במה שכתבתי אפשר דמודים דכשר בדיעבד:

(ל) ברור לנו שקנינו ממנו בתשרי דין זה תמוה מאד לפע"ד כי נלמד מהא דאמר ר"ה לספרי אי ידעיתו יומא דאקניתו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו בי' ודייקי בעה"ת והטור דע"כ שברור להם שקנו ממנו קודם רק אין יודעין באיזה יום דאל"כ מאי קאמר דמיחזי כשיקרא תיפוק ליה דהוא ספק מוקדם וע"כ דאפי' בכהאי גוונא מיחזי כשיקרא ובאמת הוא תמוה דוודאי אם אין נזכרין באיזה יום כגון דמספקא להו באיזה חודש או שעומדין באותו חודש ואין יודעין אם מתחילתו או בסופו אז שפיר אמרינן שאם יכתבו בחודש הקודם שמא מוקדם הוא ואם בחודש אח"כ שמא היה קודם וכותבין שקר אבל כשיודעין שהקנין היה בתשרי בוודאי רק אין יודעין באיזה יום ועומדין עכשיו בחשוון או אח"כ א"כ למה לא יכתבו וקנינו ממנו בתשרי סתם ומאי חשש יש כאן הא אי אפשר מתחילת תשרי דיד בעל השטר על התחתונה כמו שכתב הסמ"ע ס"ק ל"ח בשליש חודש ומיחזי כשיקרא ג"כ לא שייך דהא באמת נעשה בתשרי ואין כאן שקר כלל וביותר יש לתמוה דהמחבר כתב יש מי שאומר שאם זוכרין שקנו ממנו וכו' יכתבו בשליש הראשון והיינו כמו שכתב בב"י בשם הר"י בי רב וקשה הא עדיין מיחזי כשיקרא דלפי השטר אינו גובה רק בסוף השליש ואולי נעשה בתחילתו וע"כ כיון דאין כתוב בשטר אימת נעשה רק בשליש סתם לא שייך מיחזי כשיקרא א"כ למה לי שליש בלא"ה כיון שיודעין שבתשרי נעשה בוודאי לא קודם ולא אח"כ למה לא יכתבו בתשרי סתם ואין כאן מיחזי כשיקרא ואפי' אם נדחוק ונאמר דבאמת כוונת הר"י בי רב להכשיר גם בזה מ"ה על המחבר קשה דמעיקרא הביא דברי בעה"ת והטור ואח"כ דברי ר"י בי רב בשליש מבואר דבהך דמעיקרא כ"ע מודו והא ליתא דבעה"ת דחולק בזה חולק על ר"י בי רב ג"כ ולדעת ר"י בי רב גם בהך דמעיקרא כשר גם בב"י כתב בפי' דמבעה"ת לא משמע כן והוא תמוה דהא זה לא מוכח כלל