תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפב

וזה ברור לפע"ד עד שאני תמה על המחבר שכתב חילוק זה והוא אזיל לטעמיה שכתב בכ"מ וב"ה דהרמב"ם לא חש לפרש חילוק זה אבל לפע"ד דהכא לא שייך כלל לחלק בזה כנ"ל והי' אפשר ג"כ ליישב דברי הטור ומחבר דהכא נמי לא הוו פסולים כמו במוקדם דאמרינן דטעו ושארי תירוצים כנזכר לעיל וה"ה במאוחר אבל הרמב"ם בפי' המשנה לא רצה בכל התירוצים הללו כמו שכתב בלחם משנה שם רק פי' בשטר שלוה בו ופרעו דבזה לא נפסלו העדים כלל א"כ במאוחר דלא שייך זה בוודאי נפסלין וא"כ חזקה על העדי' שעשו כהוגן ושיעבד דאקני וכמו כן להטור ומחבר במאוחר היכי דלא שייך טעות נראה פשוט דלא בעינן דאקני וצ"ע בזה כי לא ראיתי מי שמחלק בזה אבל דברי הרמב"ם וודאי נכונים כמו שכתבתי ומ"מ בש"ס פריך שפיר מאוחרין אמאי כשרין דהתם הטעם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ א"א ליישבם באופן שעשו כדין שהרי אפי' שיעבד עצמו אינו משועבד משא"כ עכשיו דיכול לשעבד ודוק כי זה ברור לפע"ד:

(כב) אפי' מאוחרין פסולין עש"ך בשם הב"ח עוד שני חששות ותמה הש"ך על החשש הראשון דכי בשביל שיש הפסד ללוקח באיחור יפסיד הלוקח שטרו הוא יאמר מה לכם לפסידא דילי אני ניחא לי בהפסד ובקייום השטר ובאמת לק"מ דוודאי בשביל לוקח בעצמו לא היינו חוששין מאחר שהוא מרוצה בכך אבל עדיין יש לחוש שהוא ימכור השדה לאחר ויטרפוהו ממנו שלא כדין והשתא מאי יועיל במה שהלוקח מרוצה כיון שיש הפסד לאחרים ולכך פסלו שטר מאוחר א"כ ממילא אף ללוקח פסול גם מה שתמה הש"ך על תירוץ שני של הב"ח לק"מ דוודאי פשיטא דלא מיירי הב"ח כשיש עדים על המכירה דפשיטא שלא יועיל השטר המאוחר כלום רק כוונת הב"ח שלא יהא עדים כלל רק הלוקח יאמר האמת דהיה מאוחר ולקחו קודם רק השטר מאוחר א"כ השתא לא יהא נאמן כיון שאין עדים שלקחו קודם לא אמרינן מאוחר הוא והלוקח לא יהא נאמן להפסיד לב"ח אבל אם היה כתוב בזמנו היה הלוקח מוציא שטרו והיה נאמן וזה ברור אך הא יש לתמוה על הב"ח למה לו כל הטורח הזה בשנים לווין ושיעבד לשניהם דאקני הא בפשיטות יש לחוש דאם יכתוב השטר על זמן מאוחר יש לחוש שילוה מעות בינו לבינו ולא ישעבד לו דאקני ויטרוף לקוחות שלא כדין והיינו ג"כ כשלא יהא עדים על המכירה רק מתוך השטר ולפי זה גם מה שחידש הש"ך ס"ק ל' דאם הודיעו למוכר כשר ליתא לפי הנ"ל דמ"מ יש לחוש להנ"ל ובפרט שכבר הוכחתי לעיל דגם בשטרי חוב לא יאחרוהו רק ברצון הלוה א"כ פשיטא דבמכר אפי' בזה לא מהני. ובתומים תמה עליו ג"כ והביא ראיה דלא מהני אך מה שחילק דאם ידוע כשהודיעוהו כשר אבל בסתמא חיישינן דשכחו להודיעו וטעו ולא נהירא כלל דהא כתב הרב לעיל סי' ל"ט בשטר שלא נכתב בתוכו ואמר לנו כתבו דפסול ומ"מ אם נתקיים דנין על פיו לענין בנ"ח והיינו דעדים לא נפסלו דטעו ולפי זה הכא נמי כיון דעדים טעו אם כן נהי דהשטר פסול אבל מ"מ נדון גוף המעשה דבאמת מכרו לו או נתנו כמו התם וכבר כתבתי שם הטעם דהוי מפי כתבם מ"מ כשר דלא ידעינן בבירור דחתמו בשקר אמרינן חזקה שעשו כהוגן רק טעו א"כ המכירה קיימת והא וודאי ליכא למימר דמיירי בשטר מקנה דהא סתמא נאמר דפסולין לכן נראה ברור דאפי' הודיעו פסולין וכ"ש דכבר הוכחתי דדברי הב"ח נכונים כנ"ל:

(כג) ואין חוששין שמא מוקדם הוא. דין זה צ"ע לפע"ד כי נראה מדברי הטור ומחבר דאין חילוק בזה בין קודם רובו של חודש או לאחר רובו של חודש וכן כתב הסמ"ע בפרישה להדיא וז"ל וכתבו התוספות שם דמיירי אפי' לאחר רובו של חודש דליכא למיתלי דטעו בעיבורא דירחא דאל"כ בלא מאוחר נמי וכו' עכ"ל מבואר שהבין כוונת התוס' דהקושיא היתה בלי מאוחר נמי כשר מכח הטעות לזה פירשו התוס' לאחר רובו דליכא טעות מ"מ כשר ולפי זה קודם רובו פשיטא דכשר ואני תמה על זה דהא בהדיא כתב הרב בהגה' לעיל סי' מ"ב ס"ט דאע"ג דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה היכי דהשטר בטל לגמרי מ"מ היכי דאיכא למיתלי בטעות אמרינן אפילו בהא ידו על התחתונה והשתא תקשי הא עיקר הטעם פי' ה"ה ובהגהת מיימוני שם דלכך לא אמרינן להיפך מוקדם הוא משום דבטל השטר לגמרי לא אמרינן ידו על התחתונה והשתא תינח לאחר רובו של חודש אבל קודם רובו דיש לומר דטעו א"כ למה לא נימא מוקדם ופסול כמו שכתבו התוס' להדיא פרק איזהו נשך דאפי' בטעות מוקדם פסול וכמבואר לעיל בכל הפוסקים [ובתומים כתב בזה דברים תמוהין ויתבאר סתירתו בסמוך] ואפי' אי נימא דהתם דוקא בטעות דשכיח טפי כמו שפירש הש"ך שם כגון במחלוקת הפוסקים ע"ש אבל בהך טעות נהי דעדים לא נפסלו בשביל זה אבל מ"מ להחשיבו מוקדם לא אמרינן טעו אבל מ"מ התמיה מבוארת בתוס' דהם הקשו למה ליה מאוחר תיפוק ליה דטעו הא אי משום טעות היינו אומרים שהוא:

מוקדם ואם אנו באין להכשירו לגמרי אי אפשר שנאמר רק דלא טעו א"כ ע"כ מאוחר הוא אם לא דנימא דהתוס' חולקין דאפי' בטעות לא אמרינן ידו על התחתונה לבטל השטר והיאך סתם הרב לעיל מבלי זכר דעת התוס' וכן הש"ך סתם לעיל דלית מאן דפליג בזה והלא התוס' פליגי בוודאי. אבל המעיין בתוס' יראה דלא זו הדרך כמו שהבין הסמ"ע כוונתם והוא דוודאי יש לתמוה הרבה בתוספות חדא מה זה שהקשו למה לא נימא דטעו ואמאי פוסל ר"י וקשה אי בשט' שנכתב זמנו בשבת הא באמת מכשיר ר' יוסי ג"כ כדאמרן הכל מודים שאם הוזקקנו ועל זה העמידו התוס' קושיתם ע"ש וע"כ דכוונת התוס' להקשות על מאוחר סתם דפוסל ר"י והשתא מאי קושיא הא לר"י פסול משום דכותבין שובר ויפסיד שלא כדין א"כ מה בכך דטעו סוף סוף השטר פסול דהא במוקדם גופא כתבו התוס' פרק איזהו נשך דמיירי דטעו בעיבורו של חודש ומ"מ פסול וה"ה לר"י במאוחר כל שלא ניכר האיחור מתוכו ואי בניכר הא מודה ר"י באמת דכשר והוא תמוה מאד גם מה שהקשו לר"י תיפוק ליה משום טעות קשה כנ"ל הא משום טעות יש לומר מוקדם הוא כנ"ל:

לכן נראה ברור דאין כוונת התוס' כמו שהבינו הם רק דהתוס' דייקי כיון דר"י דמכשיר השטר לגמרי אפי' לגבות משועבדים א"כ ע"כ דר"י פוסל הוא פוסל לגמרי אפי' לענין גוף המעשה דאל"כ אלא דמ"מ העדים כשרים ודנין על פי השטר ע"י העדים החתומים ואינו יכול לטעון להד"ם עכ"פ להכחיש העדים והיינו משום דאף דאסור לעשות מאוחר לר"י כמו מוקדם מ"מ אמרינן דעדים טעו בעיבור וכדומה א"כ תקשי לר"י ג"כ למה קאמר שטר מאוחר הוא וכשר מבואר דכשר לגמרי והיינו משום דלא אמרינן מוקדם הוא לפסול השטר וקשה הא אכתי יש לומר מוקדם הוא וידו על התחתונה ואי דבטל לגמרי הא בטעות לא אמרינן הכי כנ"ל ומזו דייקי התוס' דע"כ דלא אמרינן דטעו ואי נימא מוקדם הוא העדים פסולים לכך אנו אומרים מאוחר לפי זה לר"י ג"כ פסול לגמרי כיון דמאוחר פסול וטעות לא אמרינן ואהא קשיא להו לתוס' לר"י למה יפסל לגמרי למה לא נימא דטעו ונהי דאסור לעשות מוקדם מ"מ נימא דטעו ונסמוך עליהם על גוף המעשה דעכ"פ לוה ולר"י נמי למה הכשירו לגמרי למה לא נימא מוקדם הוא וטעו וידו על התחתונה ועל זה תרצו התוס' דמיירי לאחר רובו של חודש ואז שפיר לא שייך טעות ולכך ר"י דפוסל מאוחר פסלו לגמרי רק בניכר מתוכו ור"י דמכשיר מאוחר הכשירו אפי' בזמנו בשבת דלא שייך מוקדם דאז עדים פסולים דלא אמרינן דטעו לכך מוכרחין אנו לתפוס צד השני דהוא מאוחר ועדים כשרים ולכך השטר כשר לגמרי ולפי זה הכוונה בתוס' להיפך דהך דינא דזמנו בשבת לא הוי רק לאחר רובו אבל קודם רובו אינו כשר לגמרי רק אמרינן דטעו ואולי מוקדם הוא וידו על התחתונה ולפי זה מדוקדק מה שכתבו התוס' לר"י יהא כשר ואמאי פסול כפל לשון והיינו דאין הפי' דיהא כשר לגמרי רק לא יהא פסול דהכוונה פסול לגמרי כנ"ל ולפי זה הך דינא נפל בבירא דוקא לאחר רובו של חודש ודלא כהפרישה ולא ידעתי מי הגיד להם לפרש כוונת התוס' שיהא הקושיא למה לי טעמא דמאוחר תיפוק ליה בלא"ה ולא נזכר זה בתוס' כלל ואדרבא ההיפך כוונתם למה הכשירו לפי שהוא מאוחר הלא יש לפסלו מכח טעות כנ"ל גם בתומים האריך בזה בכוונת התוס' וכל דבריו תמוהין כמו שאבאר בס"ק שאחר זה גם לא ירד לעומק דברי התוספות כמו שבארנו והנה הב"ח לעיל סימן מ"ב כתב שם על הך דינא דהרב דה"ה והגהת מיימוני ונ"י חולקין והיינו הך דינא דהכא ותמה הש"ך שם דהכא שאני דאי נימא מוקדם הוא כ"ע ידעו דפסול והתם מיירי באופן שהיו סוברים דכשר ולא ידעתי מה זה הרעש אדרבא מבואר להדיא מדבריהם כהב"מ כמו שבארנו שהרי לא חילקו בין קודם רוב לאחר רוב והיינו דלא כהרב שם דאל"כ הא יש לומר מוקדם הוא וטעו וכמ"ש מדברי התוס' לפי הבנת הדרישה אך באמת לפי מה שפירשתי כוונת התוס' כדעת הרב ודין זה כאן צ"ע:

(כד) דאי אמר אישתבע לי עש"ך דהקשה הא דעת המחבר דגובה בנ"ח אפילו במוקדם ואינו נאמן לומר פרעתי לכך פי' דמיירי שאומר דהעדים פסולים דחתמו שקר ואין זה נכון כלל דהיאך יעלה על הדעת שיוכל הוא לטעון טענה דהעדים העידו שקר ולהשביעו על כך ואפי' במיגו אינו נאמן דהוי כמיגו במקום עדים גמור וכבר הוכחתי לקמן סי' מ"ו ס"ק א' בראיות ברורות מדברי הראשונים ז"ל דאין הלוה נאמן לומר אמנה והעדים רשעים אפי' במיגו א"כ כ"ש הכא דאין לו מיגו כלל. והוא טוען טענה מה דעדים נפסלים דהעידו שקר ממש והוי ממש כאילו עדים מעידין היפך דבריו והיאך יוכל הוא להשביע. ובתומים הוכיח דמיירי דעדים פסולים דאי משום מוקדם הא מוכח מתוכו והביא