תפארת יעקב חושן משפט חלק א קפא

מוקדם ועל זה תירץ דהכא שאני דניתן לכתוב שהוא אומר דטעו א"כ לא הוי להוציא] ועיין עוד בתשובת הרשב"א שם סימן ז' ח' האריך עוד בענין זה בדינו של המחבר כאן ושם מבואר ג"כ דלכך יכולין לכתוב משום דכותבין על שדה אחת עשרה שטרות רק שכתב שם דאם היה הקדמה באופן דלא נפסלו העדים אפי' כתב ידן יוצא ממ"א יש להם לעשות כן ועוד שם הרבה דינים במוקדמין לא זכרום האחרונים בעבור שהיתה התשובה נעלם מהם ודברי הש"ך לעיל ס"ק י' ג"כ מוזכרין שם אך הניח שם בצ"ע וסיים שתקנתו לא נתפרשה וכבר נתבאר זה לעיל ביישוב דברי הרמ"ה ע"ש:

(יח) המאוחרים עש"ך שתמה על מהר"א ששון דנסתפק באיחרוהו שלא מדעת המלוה דהיאך יעלה על הדעת לפסול שטר שנכתב למלוה לפי שאיחרו וגרעו כחו ולפעד"נ דיש מקום גדול להסתפק בזה דמ"מ כמו בעדים שחתמו על מוקדם פסולים לפי שהפסידו ללקוחות שלא כדין א"כ אף כאן אם צוה הלוה באמת לכתבו מזמן ראשון והמלוה לא רצה ללות רק באופן הזה א"כ אף הם הפסידוהו שלא כדין ופסולין א"כ אח"כ שהמלוה אומר דעכשיו מתרצה ורוצה עכ"פ לגבות מזמן שני מ"מ לא משגחינן בי' כיון דעדים פסולים דחתמו בשקר דהוא נשתעבד לו קודם והם איחרו והפסידוהו ובאמת איני רואה מקום להכשירו אם לא דנימא דוקא במוקדם גוף השטר שקר דלפי השטר משועבד מזמן ראשון ובאמת לא נשתעבד ועדים החתומים בשטר כמו שהגידו בב"ד דמי והרי העידו שקר בב"ד אבל במאוחר אף דהמלוה ולוה נתרצו מזמן ראשון מ"מ בלי שטר ליכא שיעבוד א"כ אף הם שעשו שלא כהוגן מ"מ לא העיד שקר בב"ד דבאמת ליכא שיעבוד רק מזמן שני דאין שיעבוד רק בשטר ואין כאן שקר בשטר בעצמותו א"כ לא שייך לפסלם שחתמו בשקר והעידו שקר בב"ד ובזו נסתפק מהר"א ששון ועיין תומים שהקשה היאך מאוחר כשר הא נפיק חורבא בשנים שהוציאו שט"ח שהוא ילוה ממנו בתוך זמן ולפי האיחור יהא לאחר זמן ואין כאן קושיא כלל דפשיטא שאין יכולין לעשות מאוחר בע"כ של לוה דהם שלוחיו והיאך יעשו בלתי רצונו והלוה כשהוא תובע גם ממנו בוודאי לא ילוה ממנו בשטר מאוחר וכבר אמרו בטענת למשכנו דאיבעי למסור מודעה שלא יהא עליו טענה כ"ש בזה דהיה לו לראות שלא יהא מאוחר ונראה עוד דהעדים לעולם אין להם לכתוב מאוחר בלי רצון הלוה שיצוה להם לעשות כן דשמא מגיע לו איזה הפסד וליכא למימר דאכתי יש לחוש לגבי לקוחות הא ליתא דבלא"ה יוכל לכבוש שטרו ודו"ק:

(יט) כשרים. לשון ב"י מדברי בעה"ת שער נ"ז משמע שהמוציא שטר מאוחר על חבירו עד דמטי זימניה לא טריף עכ"ל ותמה הש"ך ס"ק כ"ה דלא היה לו ללמוד זה מבעה"ת דש"ס ערוך הוא פ"ק דע"ז גבי סבור רבנן למימר שטר מאוחר הוא ועד דמטי זימניה לא טדיף והב"י גופא מביא סוגיא זו עכ"ל ולפעד"נ דלק"מ והוא בשום לב על מה שכתב ב"י דמשמ' מדברי בעה"ת והיאך שייך לומר משמעות מה דמוזכר בבעה"ת להדיא ממש כלשון הב"י דהמוציא שטר מאוחר לא טריף עד דמטי' זימניה ע"ש אבל באמת נראה דדברי הב"י נכונים ודין חדש השמיענו הרב ז"ל מדברי בעה"ת כמו שאבאר והוא דה"ה הביא דברי הרמב"ן פרק איזהו נשך דכתב דמאוחרים יש בו ב' פרושים או דכתב השטר באיזה זמן ואיחר אותו לזמן להבא או דלוה בניסן והשטר נכתב בתשרי וזמנו ביום שנכתב [וכ"כ הרשב"ם להדיא ב"ב דקנ"ז ע"ב] וסיים הרמב"ן בזה אבל אם לא כתב דאקני פסולים וכן פי' הרשב"ם הנ"ל גבי הא דפריך וא"א דאקני לא משתעבד מאוחרין אמאי כשרין ופי' רשב"ם דלוה בניסן ונכתב בתשרי ויש לתמוה תינח בלוה בניסן ונתאחר לתשרי דהיינו שנכתב בניסן דאז עיקר השיעבוד שיעבד עצמו בניסן ביום הכתיבה ושפיר פריך היאך ישעבד עצמו בניסן בנכסים שיקח בין ניסן לתשרי דהא אז בתשרי אינו משעבד עצמו כלל רק הכל בניסן אבל בלוה בניסן בעל פה ונכתב שטר בתשרי מאי דאקני שייך הא מעיקרא לא היה שיעבוד לקוחות כלל רק מיניה ואז הכל משועבד רק אח"כ דכתב שטר בתשרי התחיל השיעבוד ואז שיעבד עצמו א"כ מאי דאקני שייך הא כבר קנה קודם כתיבת השטר וקודם השיעבוד ובאמת היה יכול הרשב"ם לפרש בפשיטות דהקושיא הוא מהך מאוחר דנכתב ונתאחר לזמן אחר הכתיבה ואי נימא דליכא לאקשויי' דמצי לאוקמא משנה במאוחר הנ"ל דלא שייך דאקני א"כ ביותר קשה בש"ס גופא מאי קושיא וכן הרמב"ן כתב בהדיא דאפילו במאוחר שנכתב זמן רב אחר הלואה צריך דאקני והוא תמוה לכאורה לכן נראה ברור דאין כוונת הרמב"ן ורשב"ם דמיירי מאוחר שנכתב שטר אחר הלואה דבכהאי גוונא לא שייך דאקני כלל ובהא פשיטא דלא איירי תנא דמתניתין דהאי לאו מאוחר הוא רק שטר פשוט ככל השטרות דמאוחר לא שייך רק אם היו יכולין לכתבו בזמן קודם וכתבוהו להבא אבל הך מאוחר אי אפשר שיכתבוהו קודם דמעיקרא אינן יכולין לכתוב שטר בלי ציווי הלוה ואח"כ כשצוה לכתוב שטר פשיטא שאין יכולין לכתוב רק זמן הכתיבה לא מקדם ואם הקדימוהו מוקדם הוא ואיך שייך לקרותו מאוחר במה שאם היו מקדימין מאותו הזמן שכתבו היה מוקדם רק ע"כ דהמשנה מיירי או דנכתב ונתאחר או דלוה מתחילה בקנין ושיעבד עצמו בקנין דסתם קנין לכתיבה עומד אם כן אח"כ היו יכולין לכתוב שטר ולהקדימו לזמן הקנין כמו שכתב שם הרשב"ם מקודם דזה לאו מוקדם הוא א"כ השתא שכתבו זמנו ביום הכתיבה הוי מאוחר ולפי זה שפיר פריך הא הוי דאקני שהרי עיקר כתיבת השטר אח"כ הוא מכח קנין הקודם והיאך היה יכול לשעבד מעיקרא דאקני וכן הוא כוונת הרמב"ן וזהו כוונת ב"י דמיירי במאוחר הנ"ל דנכתב אחר הלואה ומתחלה היה בקנין א"כ לולי השטר בקנין לבד דין הוא כמו שלא היה שטר כלל שהרי כבר נתחייב הלוה עצמו בקנין קמ"ל דהמלוה דכתב מאוחר אח"כ מחל השיעבוד מזמן ראשון אף שהלוה שיעבד עצמו וכן פי' הרשב"ם הטעם ולפי זה הך דינא לא מוכח כלל מש"ס ע"ז דהתם מיירי להדיא דנתאחר בשעת כתיבה והלואה א"כ פשיטא דאינו גובה רק מזמן שני דהא כך נתרצו שניהם שלא יחול השיעבוד רק אז דאל"כ פשיטא שהיו כותבין זמן הכתוב בו ולמה איחרוהו אבל בהך. דנכתב זמן הכתיבה רק שהיו יכולין להקדימו בזו ס"ד דהא הלוה כבר שיעבד עצמו בקנין ויגבה מזמן ראשון בעדים המעידין על הקנין הגם דיש מקום לומר דבאמת לא זכרו זמן הקנין בעת כתיבה וכתבו יום הכתיבה דכך הדין כדאמרינן אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה אבל עכשיו דזוכרין יגבה מזמן ראשון קמ"ל דהמלוה מחל שיעבודו מזמן ראשון. וכן משמע באמת מבעה"ת דכתב וז"ל ויש לנו לברר על איזה דרך כשרין שטרי חוב המאוחרין דע כי כל שטר שהוא מאוחר כשר שהרי הורע כח של בעל השטר שאינו טורף רק מזמן השטר ואילך משמע בהדיא דכל מאוחר גובה מזמן שני שבו נכתב השטר ודו"ק וזה ברור:

(כ) ואף על פי שלא כתבו בו שהוא מאוחר. דין זה כתב ב"ו דנלמד מקושית הש"ס דאי ס"ד דאקני לא משעבד מאוחרין אמאי כשרין ואי בכתוב בו שהוא מאוחר מאי יש לחוש. ובאמת יש להבין בש"ס גופא מאי קושיא ממאוחר עד שהוצרך לאוקמא משנה כר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל הוי ליה לישנוי בפשיטות דמאוחר היינו שנראה מתוכו שהוא מאוחר ואין לחוש. ובאמת לא ידעתי מאי צורך לזה הא ממשנה גופא מוכח כן דקתני מוקדמין פסולין ומאוחרים כשרים א"כ פשיטא דפי' מאוחר הוא שלא נכתב בתוכו שהוא מאוחר דאי דכתוב בו שהוא מאוחר אף מוקדמין כשניכר הקדימה בפי' מתוכו כשר כמו שכתב המחבר לעיל ס"ו בשם בעל העיטור ומאי הפרש יש בין מוקדמין למאוחרין וע"כ דמוקדמין כשלא נכתב בתוכו א"כ מאוחרין אפי' בכהאי גוונא כשר וכן מבואר מהא דב"ב דף קע"א דקאמר לא שני רק בשטרי הלואה אבל מקח וממכר לא וקשה באמת יש לומר אפי' במקח וממכר רק בנכתב האיחור בתוכו והוי ליה למימר לא שנא אלא בנכתב האיחור אבל בלא נכתב האיחור במקח וממכר פסולין וע"כ כמו שכתבתי דע"כ בלא נכתב האיחור כמו רישא דמוקדמין אך צ"ע לפי שנראה להדיא מדברי הרשב"א בתשובותיו חלק שלישי סי' ד' דפוסל מוקדם אפי' בניכר הקדימה מתוכו ע"ש וצ"ע:

(כא) במה דברים אמורים כבר הוכחתי בס"ק י"ט דהיינו דוקא בלוה בקנין ונכתב השטר לאחר זמן וכתב זמנו בו ביום או דנכתב ביום הלואה ונתאחר לאחר זמן אבל בלוה מתחילה סתם ואח"כ כתבו שטר בציווי הלוה לאחר זמן לכ"ע אינו צריך דאקני וכן צריך לפרש דברי הרמב"ן שהביא ה"ה פרק כ"ג מהל' מלוה ודברי הרשב"ם פרק מי שמת דאל"כ דבריהם תמוהין ע"ש והנה ה"ה תמה שם על הרמב"ם דפוסק דאקני לאו ט"ס ולמה כ' כאן בפשיטות דמאוחרין כשרין דמשמע אפי' בלי דאקני ובש"ס מוכח להדיא דאי דאקני לא משתעבד מאוחרין פסולין וה"ה בלא כ' דאקני אי לאו ט"ס לא נשתעבד ועיין בכ"מ וש"ך סי' קי"ב מה שדחקו ביישובו והנה מתחילה עלה ברוחי ליישבו דהרמב"ם מיירי בלוה ונכתב אח"כ דכבר בארנו דבלי קנין לא הוי דאקני כלל וכשרין אפילו לא כתב דאקני אבל באמת עיינתי וראיתי דבלא"ה דברי הרמב"ם נכונים והוא דכבר כתב המחבר לעיל ס"מ דעדים שחתמו על מוקדם פסולים לעדות ולפי זה נראה פשוט דה"ה במאוחרין בלי דאקני אם חתמו עליו פסולין דהא חתמו שקר לגבות שלא כדין ולפי זה לק"מ על הרמב"ם דוודאי אם באו לפנינו שטר ולא כתב בו דאקני לא אמרינן ט"ס דבזה לא שייך לא שדי זוזי בכדי אבל פשיטא דאם היה ידוע דשיעבד לו דאקני ג"כ מתחילה א"כ בע"כ דהוא ט"ס מודה הרמב"ם דמשתעבד רק דטעמו דמסברא לא אמרינן דשיעבד דאקני וא"כ עדים שחתמו על שטר ונודע שהוא מאוחר אם כן פשיטא דאפילו לא כתב דאקני גובה כדין דוודאי שיעבד לו דאקני דאל"כ היאך חתמו העדים על שטר מאוחר הא פסולין לעדות וחזקה על עדים שעשו כהוגן והוי כאילו הם לפנינו ואומרים ששיעבד לו דאקני שהרי אפי' לא היו לפנינו ואומרים שלא שיעבד לא היו נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע א"כ פשיטא דהוי כעדים דשיעבד דאקני אבל בשטר סתם ולא נודע שהוא מאוחר מנין לנו ששיעבד לו דאקני ובזה פסק דאינו גובה מנכסים שקנה אח"כ