תפארת יעקב חושן משפט חלק א קעה

הכי אז אנו מפרשין כראוי. ודבריו תמוהין דהוא הבין ראיית מהרא"י דא"כ אף אלפים יוכשר דמסתמא לא נעשה לפני כמה אלפים והא ליתא רק כוונתו להביא ראיה מאלפים דמכשיר המרדכי מטעם דאין לומר דהיה הכוונה שני אלפים דא"כ הוי ליה לכתוב אלפיים וקשה למה לו האי טעמא תיפוק ליה דאפי' היה אפשר לומר דהיה כוונתו שנים ולא היה קשה לנו דהי' לו לכתוב אלפיים מ"מ כיון דמסתמא לא נעשה לפני כמה אלפים יש לנו לומר דוודאי לארבע אלפים היתה כוונתו וכ"כ הסמ"ע סק"ו להדיא וז"ל הטעם דאין לומר דאלפים ר"ל שני אלפים דרוב מיעוט שנים דא"כ אלפיים בשני יודי"ן הוי ליה לכתוב הרי להדיא דעיקר הטעם דע"כ לא היה כוונתו לשנים מכח שני יודי"ן ואי כשיטת הש"ך בלא"ה באלפים כשר דמסתמא לא נכתב לפני כמה אלפים וכן מבואר להדיא במרדכי כמו שהעתיק הסמ"ע וכן דייק מהרא"י הא קמן דאילו היינו יכולין וכו' הרי' להדיא כנ"ל אך באמת בזה יש מקום ליישב דברי הש"ך ואדרבא דברי הסמ"ע תמוהין מאד דהיאך אפשר דטעמו של המרדכי מכח הכרח דאין לפרש שנים דא"כ אלפיים בשני יודי"ן הוי ליה למיכתב דהא פשיטא דהאי לאו הכרח היא והגע עצמך אם כתוב בסכום המעות שהלוה אלפים סתם יגבה ג' אלפים משום דלא היה כוונתו לב' שלא כתב שני יודין והא וודאי ליתא ופשיטא דאינו גובה רק ב' דמיעוט אלפים שנים וא"כ הכא נמי מה הכרח יש וע"כ דכוונת המרדכי דוודאי אילו לא הקשה לנו שלא כתב שני יודין היה בהכרח הכוונה שנים דמיעוט אלפים שנים רק לפי שהיה לו לכתוב שני יודי"ן מידי ספיקא לא נפקא ויש לנו לפרש כראוי ולפי זה נסתר ראיית מהרא"י ודו"ק. אך באמת אפי' יהא כן דברי מהרא"י נכונים והוא דמ"מ מה לו להמרדכי להכשיר מטעם שהיה לו לכתוב שני יודי"ן והוי ספק הא אפי' לא היה שום ספק בזה ובוודאי הפי' שנים מ"מ יש להכשיר דוודאי אילו היה כוונתו באמת לכתוב אלפים בלבד היה הכוונה בוודאי שנים אבל אם היה כתוב ארבעת אלפים פשיטא דלישנא מעליא הוא וכך יש לכתוב א"כ אנן אמרינן דבאמת היה רוצה לכתוב ארבעת אלפים רק שדילג ושכח לכתוב ארבעת ואמרינן כן משום הך סברא דמסתמא לא נכתב לפני כמה אלפים וע"כ דהיה כוונתו לכתוב ארבעת ודילג ושכחו וכן כתב מה"ר משה מינץ באמת בהשיגו על מהרא"י וז"ל מה לו להקדים כ"כ יש לדונו דשוכח עכ"ל. וזו היא כוונת מהרא"י דע"כ דלא אמרינן כן דא"כ היה לו להמרדכי להכשיר בפשיטות דאפי' אי אלפים בוודאי שנים מ"מ ה"מ בלי ארבעת אבל עכשיו מחמת שבוודאי לא נעשה לפני כמה אלפים אנו דנין ששכח ארבעת ומדכתב המרדכי שהיה לו לכתוב אלפיים ש"מ דהך סברא לא מהני תדע דהא כתב המחבר ס"ד דאם כתב ברביעי עשרים יום לחודש אמרינן דדילג בשבת והא הכא פשיטא דבלי בשבת אין מקום כלל לפרש הך ברביעי רק דאמרינן כיון דמוכח מתוכו דדילג בשבת ושכחו וה"ה כאן אי נימא דהך סברא אלים שנאמר דדילג אף כאן באלפים נאמר שדילג ארבעת ואז פשיטא דאין כוונתו שנים וזה ברור ודו"ק היטב גם ממה שטען הש"ך על ראיית מהרא"י מן הרא"ש פ"ק דע"ז דכוונת הרא"ש דניחוש שכיון למנין אחר ובזה לא שייך ליישב דמסתמא לא נכתב לפני כמה אלפים קודם ע"כ ובאמת בלא"ה יש להבין דברי מהרא"י בזה במה נפשך אם היה כוונתו דהרא"ש מביא ראיה דלא נימא לפני כמה אלפים נכתב א"כ באמת לפי הראיה ממה דקאמר ושביק אלפא קמא מבואר דלא אמרינן דנכתב קודם או הקדימו לאותו הזמן ואי ראיית הרא"ש למנין אחר פשיטא דלא מוכחא ידי ועוד דהא בש"ס באמת מוכח דלא חיישינן שהיה באלפא קמא והיינו דלא כמהרא"י וברור דכוונת מהרא"י דהיכי דדילג מעיקרא בוודאי והיינו בהך דש"ס דדילג למלכי יונים וכן אם דילג לבריאת עולם אז שפיר אמרינן דאם דילג אלפים ג"כ דלא אמרינן דהיה קודם כיון דבלא"ה ע"כ דילג אף בזה אמרינן דדילג אבל היכי דהזמן מבואר בלי דילוג כלל רק שנאמר הדילוג משום דמסתמא לא נעשה לפני כמה אלפים זה לא אמרינן וכן היה בעובדא דמהרא"י דאלפים לא דילג רק המאות א"כ שפיר פסלו מהרא"י ולפי זה אתי שפיר ג"כ הראיה מהרא"ש דוודאי היה כוונת הרא"ש להביא ראיה דלא נימא דהי' קודם דליכא למימר דכוונתו למנין אחר דהא כבר כתב דמספק לא חיישינן למאוחר רק הספק עכשיו דהיה קודם ושפיר דייק מהרא"י דבלי דילוג לא אמרינן כן דאי גם בלי דילג מה צורך לראיה נאמר דוודאי ע"כ דילג עכשיו דמסתמא לא נעשה קודם וע"כ דאם בלא זה לא דילג כלל לא אמרינן כן ולפי זה לשיטת מהרא"י אם לא דילג לבריאת עולם ודילג אלפים פסול:

(ה) ברביעי בשבת כ"ב לתשרי וכו' אפ"ה כשר עסמ"ע ס"ק ח' ונראה מדבריו דדעת המרדכי להכשיר מיום כ"ד. והוא תמוה דהא פשיטא דכוונת המרדכי להכשיר באמת מכ"ב תשרי שהרי הביא ראיה מהך דשטר שזמנו בי' בתשרי דאמרינן מאוחר הוא וגובה מי' תשרי ואינך והכא נמי אף שכ"ב חל שמיני עצרת מ"מ כשר דמאוחר הוא אח"כ כתב ואי משום דרביעי בשבת לאו היינו כ"ב תשרי רק כ"ד תשרי יש לומר דהסופר טעה שלא היה בקי בעיבורו של חודש ע"ש והשתא מבואר להדיא דכוונת המרדכי שהשטר באמת נכתב קודם כ"ב ויתאחר לכ"ב והשתא פשיטא דגובה באמת מיום כ"ב ומה שהוצרך המרדכי להך שנתאחר משום דבטעות לבד אכתי קשיא הא יודעין כ"ב הוא שמיני עצרת א"כ איך טעו שהיום כ"ב וע"כ דמקודם ונתאחר ודו"ק] רק דהעדים טעו וחשבו דכ"ב ביום ד' ובאמת הוא ביום ב' ומעתה יש לתמוה על הסמ"ע דכתב דלא קפדינן על מה שהוא לאחר רובו של חודש לפי שהוא בכתב ולפי הנ"ל לק"מ דהא באמת נכתב קודם רובו של חודש וא"כ אז שפיר טעו וכן מבואר להדיא במרדכי דלא הקשה רק בשני עיבורים לא טעו אבל מרובו של חודש לא קשיא כלל דקודם רוב נכתב ומ"מ בשני עיבורים יפה הקשה דמ"מ לא שכיח דטעו בתרתי דהיה שניהם מלאים או חסרים ובתומים תמה על הגאון בעל שב יעקב דכתב דהך דשני עיבורים אכתי קשה דהא יש לומר דנכתב לפני ב' חדשים ונעלם ממנו דברי המרדכי הנ"ל דכתב להדיא דנתאחר ונכתב קודם ולכך לא הקשה מרובו של חודש ומ"מ הקשה משני עיבורים) ומעתה ליתא ג"כ למה שכתב הש"ך דלכך חולק ר"ת דסובר דלאחר רוב לא טעו דהא אנן אמרינן דבאמת גובה מכ"ב ונכתב קודם ונתאחר לכ"ב. לכן נראה לפע"ד דטעם מחלוקתם כך. והוא דוודאי יש לתמוה נהי דאמרינן דעדים טעו מ"מ תינח אם הלוה ציוה לכתוב האיחור שיתחיל השיעבוד מכ"ב תשרי א"כ גובה כדין מכ"ב תשרי מיום ב' ויום ד' הוא טעות שחשבו יום כ"ב ביום ד' מחמת העיבור אבל אם הלוה צוה שיתחיל השיעבוד ד' שבועות מזמן הכתיבה ולפי החשבון האמת הוא יום ד' כ"ד תשרי והם טעו וחשבו שיום ד' לאחר ארבע שבועות הוא כ"ב תשרי ובאמת כ"ב הוא ביום ב' א"כ מוקדם גמור הוא ואף שהוא מוקדם בטעות מ"מ פסול [וכ"ש שלא יגבה רק מכ"ד] וא"כ הכא ע"כ היה טעות א"כ דוקא בעלמא לא חיישינן למוקדם שנעשה שלא כדין אבל הכא ע"כ דהיה טעות וכמו כן דיש לומר דאינו מוקדם כמו כן יש לומר דהוא מוקדם ויד בעל השטר על התחתונה ופסול הרי דבעל התרומות גופא מקשה בשטר שזמנו בשבת דנימא מוקדם ויד בעל השטר על התחתונה ותירץ דהכי דבטל כל השטר לא אמרינן ידו על התחתונה ולפי זה היינו דוקא היכי דליכא למיתלי בטעות אבל היכי דאיכא למיתלי בטעות מבואר להדיא בדברי הרב בהגה' לעיל סימן מ"ב ס"ט דאמרינן ידו על התחתונה אף היכי דבטל לגמרי וכ"ש הכא דע"כ צריך לומר דהיה טעות והוי שפיר מוקדם ובזה שפיר יש לחוש דיגבה שלא כדין מיום כ"ב דהיינו ביום ב' כמו שבאמת סובר המרדכי ונראה ברור דהיינו טעמא דר"ת דפסול שטר זה משום ספק מוקדם וכל היכי דאיכא למיתלי בטעות וכ"ש כשהוא בהכרח טעות אמרינן ידו על התחתונה אפילו בטל לגמרי והמרדכי נראה דסובר כמו שכתבתי לעיל סימן מ"ב שם יישוב על קושית הש"ך ס"ק כ"א על הב"ח שם שכתב דיש חולקין בהך דינא ואפילו בטעות לא אמרינן ידו על התחתונה אי בטל לגמרי וע"ש שהבאתי ראיה לזה מבעה"ת ולפי זה יש לומר דגם המרדכי מן החולקים הוא אך על המחבר יש לתמוה היאך סתם בכאן כדברי המרדכי ונהי דבאמת יש לומר דהמחבר לא מחלק בין טעות כלל דלעיל סימן מ"ב ג"כ לא כתב חילוק זה אך הרב שהביא שם החילוק בין טעות א"כ כ"ש כאן וצ"ע ועיין היטב במרדכי ותמצא מבואר דעתו דבאמת גובה מכ"ב תשרי ודלא כמו שהבין הסמ"ע והש"ך ודו"ק:

(ו) כתב ידו אין צריך שיכתוב בו זמן. עש"ך דאפילו לענין קדימה אין נ"מ דאפילו יש בו זמן אינו גובה דחיישינן לקנוניא ובתשובת מהר"ם לובלין חולק בזה דלא חיישי' לקנוניא כל שלא נפל והש"ך הביא ראיה מתשובת הרשב"א שהביא ב"י לקמן סימן מ"ז. ולכאורה דבריו תמוהין דהיאך דייק מהכא מדלא כתבינן זמן בכתב ידו אכתי תקשי דהא הרשב"א כתב שם להדיא דבמטלטלין יש דין קדימה ולא חיישינן לקנוניא אם כן אכתי צריך לכתוב זמן לענין מטלטלין אבל באמת נק"מ דכוונת הש"ך כך דוודאי טעמו של הרשב"א במטלטלין משום מיגו א"כ פשיטא דאפי' בלי זמן כלל נאמן הלוה לומר שהיה קודם במיגו שיכול ליתנו לו במתנה וכדומה וא"כ אכתי אין צריך לזמן כלל ולפי זה לק"מ מה שהקשה בתומים על הש"ך דהא במלוה ע"פ מאוחר פשיטא דלא שייך קנוניא דהא יכול להבריחו ולמכרו וליתנו במתנה א"כ בזה וודאי מהני זמן ולהש"ך ע"כ גם בזה לא מהני דאל"כ אכתי צריך זמן לזה ולפי הנ"ל לק"מ ואדרבא כל היכי דאיכא מיגו אף זמן אין צריך דבלא"ה נאמן במיגו שזמנו קודם כנ"ל ואין לומר דאכתי צריך זמן דבני זמן שמא באמת יכפור הלוה שלא קדם זמנו משא"כ בזמן אם יכפור לא יהא נאמן ולקנוניא אין לחוש ושפיר יגבה קודם הא ניחא דאם יחוש שיכפור בזמן הלא יוכל ליתנו לשני במתנה ולהבריח ואכתי אין צריך זמן כלל וזה ברור ובספר נ"מ דחה דברי התומים דאינו נאמן