תפארת יעקב חושן משפט חלק א קעד

דהתוס' והרא"ש פליגי בזה לדינא והוא דהרא"ש כתב בשם ר"י אהא דקאמר ר"נ ספרא דוקנא כתבו וז"ל מכאן הכשיר ר"י שטר שהיה כתוב בו המאות והפרט כדינו רק שטעה הסופר ודילג לבריאת עולם אין לפסלו ולומר שהוא מאוחר ולא יגבה עד כמה שנין דהא הכא מכשרינן בהאי שטרא אף שמשונה משאר שטרות ואנו תולין דספרא דוקנא כתבו משום דאין דרך אדם למחול שיעבודו כ"ש סופר זה שלא שינה משאר שטרות שיש לנו לתלות בדילוגו וכו' עכ"ל. מבואר דעתו דכמו בהך שטר דהוי ביה שית שנין יתירתא אמרינן מספיקא לא שווינן ליה מאוחר משום דאין דרך לעשות מאוחר כמו כן בדילג לבריאת עולם לא אמרינן מנין אחר הוא ומאוחר הוא דמספיקא אין דנין אותו למאוחר ולפי זה נראה פשוט אם הוא באמת מאוחר אף עכשיו לפי בריאת עולם רק במנין אחר יהיה יותר מאוחר בהא פשיטא דלא שייך הך סברא דוודאי אין לחלק בין מאוחר לה' או לוא"ו א"כ בזה שפיר חיישינן מנין אחר הוא ולא מוכח כלל מהך דר"נ וזה ברור וכ"ש אם לפי מנין אחר אינו מאוחר כלל ולפי בריאת עולם הוי מאוחר פשיטא דאין אומרים לבריאת עולם כיון ומאוחר הוא לדעת הרא"ש בשם ר"י הנ"ל:

אמנם בתוס' שם אי אפשר לומר כן דהם הוכיחו דע"כ לא כתב בשטר למלכי יונים **(דע לך קורא משכיל, כי מלת יון נמשכת לעם יון [דיא אלטעס גריכען] אשר ממשלתו היו קודם החורבן הבית.)** דאי היה כתוב בו בפי' היאך פריך דילמא ליציאת מצרים מנינין דהא בפי' לכתב למלכי יונים ומזה דייקי דה"ה לבריאת עולם כמו דהכא אף דלא כתב למלכי יונים כיון דבגולה למלכי יונים מנינן דוקא בסתם לא חיישינן למנין אחר ה"ה כאן כיון דלא מנינן רק לבריאת עולם אין לחוש למנין אחר והשתא פשיטא דליכא למימר דכוונת התוס' היכי דלפי מנין אחר הוי מאוחר ולפי בריאת עולם לא הוי מאוחר א"כ תקשי חדא מה זה שהכריחו מתחילה דלא נכתב למלכי יונים הא אפי' היה כתוב בפי' למלכי יונים מ"מ מוכח דהא אכתי יש ספק אם משפשטה מלכות יון בכל העולם היה כוונתו או מתחילה כשמלכו במדינת עילם בלבד וע"כ דכל שיש ספק אנו תופסין זה הצד שאינו מאוחר משום דאין אדם מוחל א"כ ה"ה בעלמא כשלא כתב לבריאת עולם ויש ספק אם לבריאת עולם ואינו מאוחר או לשאר מנין והוא מאוחר פשיטא דיש לומר לבריאת עולם וכ"ש הוא דהכא הכל כותבין לבריאת עולם ולמה טרחי בחנם לבאר דלא נכתב למלכי יונים. ועוד קשה מה שכתבו טעם משום דאין מונין רק לבריאת עולם הא בלא"ה פשיטא דכשר דהא הכא חזינן דרוב ספרי כותבין משפשטה מלכות יון בכל העולם מ"מ אנו תולין שזה מספרא דוקנא ומנה משהתחילו בעילם כדי שלא לעשותו מאוחר כ"ש השתא דיש לתלות בבריאת עולם וכן הוכיח ר"י באמת ולא זכר ר"י כלל הך דמלכי יונים ובגולה אין מונין רק למלכי יונים כי הכל מיותר ומהך דלעיל גופא מוכח בפשיטות מכ"ש דספרא דוקנא והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה ברור דכוונת התוס' באמת להוכיח דאפילו היכי דהשתא נמי לפי בריאת עולם הוי מאוחר רק לפי מנין אחר יהא מאוחר יותר מ"מ אמרינן דלבריאת עולם היה הכוונה וראייתם דהא הכא פריך ודילמא ליציאת מצרים מנינן מבואר דאם היה מקום שנאמר דלמנין אחר כיוון לא הוי מהני מה שהוא ספק מאוחר כיון דאיכא תרתי חדא שנאמר דלא ליציאת מצרים מנה רק למלכי יונים ובמלכי יונים גופא נאמר דספרא דוקנא כתבו משהתחילו בעילם כ"כ לא סמכינן על הך סברא דאין אדם עושה מאוחר ולזה מוכרח ר"נ לתרץ לו דבגולה אין מונין רק למלכי יונים וא"כ אין כאן חשש זה דמנין אחר רק חשש דספרא דוקנא ובזה שפיר מספיקא סמכינן דלא הי' כתוב בפי' למלכי יונים ומ"מ סמך ר"נ על זה דלא היה בוודאי מנין אחר לפי שאין מונין א"כ ה"ה אם דילג לבריאות עולם כיון דעכשיו אין מונין מנין אחר אף היכי דליכא נפקותא דמאוחר דסוף סוף מאוחר הוא או שהוא להיפך מ"מ סמכינן על זה כיון דאנן אין מונין מנין אחר רק לבריאות עולם וודאי לא למנין אחר נתכוין והראיה מר"נ דליכא למימר שאני ר"נ דהיה ספק מאוחר ועל זה סמך הא ליתא דהא בהך דר"נ היה ספק אחר דספרא דיקנא ואם היה גם בזה ספק שמא מנין אחר לא הוי מהני כדפריך ליה ולזה הוכרח לתרץ לו דבגולה אין מונין רק למלכי יוונים א"כ בזה אין ספק כלל א"כ אף בלי סייעתא דמאוחר אפילו להיפך מ"מ סמכינן על בריאת עולם דאין בזה ספק רק וודאי ור"נ לא הוצרך להך סברא דאין אדם מוחל רק משום ספק דספרא דוקנא ולא הך ספק דמנין אחר דבזה אין ספק ולפי זה מבואר מדברי התוס' דלא כרא"ש בשם ר"י הנ"ל רק אפילו הוא עכשיו מאוחר לפי בריאת עולם מ"מ אנו דנין לבריאת עולם ולא עוד אלא אפי' לפי מנין אחר אינו מאוחר כלל מ"מ אנו עושין אותו מאוחר לפי מנין בריאת עולם וזה ברור לפע"ד. ויש לתמוה על הפוסקים שלא נתעוררו בזה כלל כי לדעת התוס' וודאי כך הדין כיון דאין כאן ספק בזה כלל כמו שבארנו:

אך באמת אף דדעת התוס' כן מ"מ בגוף ראיית התוס' נלפע"ד דלאו ראיה היא כלל מתרי טעמא חדא דאפי' אם נניח כסברתם דלא הי' כתוב בו למלכי יונים מ"מ אין כאן ראיה לפע"ד דוודאי לא שייך לומר דהקושיא דילמא מיציאת מצרים מנינן משום דמספיקא היה לנו לחוש למאוחר כיון דמלבד זה יש חשש שמא אינו ספרא דוקנא דהא וודאי ליתא דמ"מ כיון דאנן אמרינן מסתמא אין אדם עושה מאוחר א"כ ממילא כל חשש שיש לחוש אין אנו חוששין לעשותו מאוחר ומה נפקא מינה חדא חששא או תרי רק דהמקשה ס"ד דיש לומר דוודאי ליציאת מצרים נתכוין דמהיכי תיתי נימא דלמלכי יונים כיוון וטפי יש לומר ליציאת מצרים [ומהך גופא אין ראיה דשאני הכא דהוא כדי שנאמר ובהעה"ת משא"כ להיפך להוציא לא מהני ודו"ק] הילכך שפיר מקשה דאין לנו לומר כלל דלמלכי יונים כיוון ועל זה השיב לו ר"נ דבגולה אין מונין רק למלכי יונים ובאמת אפי' אם היו מונים גם ליציאת מצרים וליונים היה מגבה שפיר בשטר זה דמשום ספק לא שוינן ליה מאוחר רק ר"נ משני ליה האמת דאין מונים רק למלכי יונים ואדרבא לפי זה אתי שפיר טפי מה שאמר סבר דחיו' קא מדחיה ליה נפק דק ואשכח וקשה היאך ס"ד דמדחי ליה ופסק שלא כדין וע"כ דבאמת אף אם מונים ליציאת מצרים ג"כ לק"מ דשפיר יש לומר למלכי יונים כדי שלא לעשותו מאוחר משנאמר ליציאת מצרים ועל זה סליק אדעתי' דמה שהשיב לו דאין מונין רק למלכי יונים הוא דרך דחי' ועל זה נפק דק ואשכח דבאמת כן הדין ור"נ השיב לו האמת. ועכ"פ לפי זה אין כאן ראיה דאם דילג לבריאת עולם בלי חשש מאוחר דאף בזה סמכינן דהיה המנין לבריאת עולם ושאני הך דר"נ דמשום ספק לא שוינן ליה מאוחר אבל מ"מ כיון דלא כתיב בהדיא למלכי יונים יש לחוש למנין אחר כל היכי דליכא לצדד משום דלא נישוויה מאוחר ונראה שזאת היתה כוונת ר"י שהביא הרא"ש דהביא ראיה בפשיטות מהך דר"נ דלעיל בספרא דוקנא והיינו בהך גוונא כנ"ל:

ועוד נראה לפע"ד דעיקר ההכרח שהכריחו התוס' דהכא מיירי דלא נכתב בפי' למלכי יונים נראה לפע"ד דאין כאן הכרח כלל ואדרבא ההיפך מבואר כמו שאבאר והוא דוודאי קשה כמו דעכשיו אף דאירע דדילג לבריאת עולם מ"מ פשיטא דבכל שטרות נכתב לבריאת עולם אם כן מה זה שהביאו התוספת ראיה דלא כתב למלכי יונים דא"כ היאך מקשה דילמא ליציאת מצרי' הא מ"מ תקשי נהי דבשטר זה לא נכתב מ"מ בשאר שטרות בוודאי נכתב כיון דבאמת למלכי יונים מנינן והיאך לא ידע מה שכתוב בכל שטרות ואי דהכוונה נהי דבכל שטרות כתוב למלכי יונים מ"מ בשטר זה דלא נכתב שמא ליציאת מצרים מנה דא"כ היאך קאמר וממאי דלמלכי יונים מנינן דילמא ליציאת מצרים מנינן דהא פשיטא דאנן מנינן למלכי יונים דכך כתיב בשטרות רק על זה השטר בעצמו היתה השאלה גם קשה למה שאל על עיקר המנין דילמא כלנו ליציאת מצרים מנינן הוי ליה להקשות בפשיטות שמא בזה השטר ליציאת מצרים כיוון למנות וברור דבפשיטות לא הוי מצי להקשות דוודאי כיון שיש להסתפק באיזה מנין מנה בוודאי יש לתלות באותו המנין שלא לעשות מאוחר רק כוונתו להקשות כך דר"נ קאמר דהוא מספרא דוקנא ופירש"י ומדקדק בחשבון טפי וחשיב מימות שהתחילו למנות בעילם ועל זה מקשי ליה מנין לך דמה שאנו מונין למלכי יונים באמת כיונתינו למנות מהם ואין אנו מדקדקין בחשבון ומתחילין מימות שפשטו בכל העולם שמא באמת המנין הוא ליציאת מצרים ולכך לא התחילו מיום שמלכו בעילם דאז לא היה המנין מכיוון ליציאת מצרים כי אלף וש"פ הוא מיציאת מצרים עד החורבן ומימות שמלכו בעילם הוא שפ"ו קודם החורבן כמו שפירש"י שם והשתא אם נחשוב מיום שמלכו בכל העולם הוא ממש המנין דיציאת מצרים דש"פ קודם החורבן מלכו בכל העולם וא"כ זה החשבון ש"פ הוא למלכי יונים וליציאת מצרים בדילוג האלף דזה לא איכפת לן [כמבואר בטור ומחבר סי' זה] ובאמת הוצרכו למנות למלכי יונים משום שלום מלכות וכדומה אבל לכך התחילו ש"פ קודם החורבן כדי שיהא המנין מכוון ליציאת מצרים והשתא מאחר שכל הכוונה ליציאת מצרים היאך נאמר שזה מספרא דוקנא ודיקדק שפיר הא אדרבא טעה דלפי מניינו אינו ליציאת מצרים כלל כי דילג פחות מאלף ואינו זה החשבון כלל ואנו עיקר כוונתינו ליציאת מצרים ועל זה משני ר"נ דאין מונין רק למלכי יונים ולא ליציאת מצרים דליציאת מצרים מניסן מנינן וליונים מתשרי מנינן וא"כ אינו עולה מכוון ליציאת מצרים כלל א"כ זה הסופר חשב ודיקדק שפיר לחשוש שפ"ו קודם החורבן מיום שמלכו בעילם ולפי זה פשיטא דיש לומר דבאמת הוה כתוב למלכי יונים רק הקושיא היתה דהחשבון ש"פ הוא מכוון ליציאת מצרים והיאך יחשוב הסופר שפ"ו כנ"ל וכן צריך לומר בהכרח דהא בשאר שטרות היה כתוב למלכי יונים ולפי זה לא מוכח דינו של התוס' אבל דינו של הרא"ש בשם ר"י בלא"ה מוכח שפיר כנ"ל. לכן נראה עיקר לפע"ד כדעת הרא"ש בשם ר"י דדוקא אם לבריאת עולם לא הוי מאוחר רק לפי' מנין אחר הוי מאוחר אז אמרינן לבריאת עולם נתכוון אבל בלא"ה לא ועכ"פ הוי ספיקא דדינא בזה כנלפע"ד ודו"ק היטב:

(ד) ודילג המאות זהו דעת מהרא"י הביאו הרב ב"י והש"ך האריך לדחות כל ראיותיו ולפע"ד נראה דדברי מהרא"י נכונים כמו שאבאר. ומתחילה נאמר בהך ראיה מהמרדכי ריש פ"ק דע"ז וטען הש"ך על ראיה זו דוודאי אלפיים דלא משמע כלל רק שני אלפים אז פסול אבל אלפים דמשמע הכי ומשמע