תפארת יעקב חושן משפט חלק א קעג

מג (א) אבל אינו יכול לטרוף. עסמ"ע דאפילו כבנ"ח יש נפקא מינה בבעל חוב אחר שיש לו שטר בזמן ואין לו רק כדי חוב אחד. והב"ח כתב ליישב לפי שמסתמא אין אדם מלוה לחבירו אלא אם כן יש לו קרקע כדי חובו ותמה הש"ך ס"ק א' על דבריו בתרתי ע"ש. ובאמת דברי הב"ח נכונים כמו שאבאר והוא דוודאי אף שאין בשטרו זמן מ"מ אם בשעת הלואה היה לו קרקע היה בטוח דשום אדם לא ילוה ממנו עוד דבאמת גם שטר זה יש לו קול רק מצד שאין אנו יודעין אימת נכתב כדמוכח מהיש מי שאומר שהביא המחבר א"כ כל מי שיודע מהלוואתו לא ילוה רק אם היה כדי חובו ג"כ דיר' שמא יהא לו עדי' שראו השטר או עידי השטר בעצמן והשתא במה נפשך אם הלואתו של זה שאין בו זמן קודם א"כ ע"כ שהיה לו גם קרקע כדי חובו של השני דהא אית ליה קלא ולא היה השני שדי זוזי בכדי ואי זה שיש בו זמן קדם פשיטא דזה שאין בו זמן לא היה מלוה דלא שדי זוזי בכדי א"כ ע"כ דכמו שיש ב"ח כמו כן יש לו קרקעות כדי חובם וא"כ ליכא נפקותא בעל פה כלל וע"כ דנ"מ ללקוחות וגבי לקוחות לא שייך לא שדי זוזי בכדי דעביד אינש דזבין ארעא ליומא דמהאי טעמא אחריות לאו ט"ס במוכר א"כ שפיר כתב הטור דנ"מ בלקוחות אבל לא שייך לומר לא שדי זוזי בכדי לפי שאין בו זמן דלא הוי גריעותא לענין זה דבשביל זה יקח השדה דהא יש לו קול ג"כ ושמא יביא עדים כנ"ל הלכך לא שייך שדי זוזי בכדי דמ"מ אינו חושש שמא יקח השדה כיון שיש לו קול ואי דיהא נפקותא לענין ב"ח וכשמכר שדה אחת א"כ הנפקותא בלוקח ומה צורך עוד לב"ח וקרקע אחרת כיון דלא ימלט הנפקותא רק אם יהא הדין דלא יגבה מלוקח [ועוד דעל זה אנו דנין דיכתוב זמן דאל"כ לא יגבה מלקוחות כשימכור ובזה יכול להיות דעביד דזבין ליומא ודו"ק:

(ב) ויש מי שאומר. עש"ך שהסכים לדעה זו והביא ראיות להיפך וטרם שאבוא להשיג על דבריו נאמר דעל המחבר יש לתמוה שכתב זה בשם יש מי שאומר והוא המישרים שהביא בב"י ובאמת מוכח כן להדיא בטור ובלשון המחבר גופא קודם שכתב ואם לא כתב בו זמן כשר לגבות ממנו אבל אינו יכול לטרוף מלקוחות שיכולים לומר קנינינו קודם להלואתך והשתא אי ס"ד דאפילו ידוע שהיה השטר קודם למכירה מ"מ אינו גובה א"כ למה נתן טעם משום שקנו קודם אפילו ידוע שקנו אח"כ אינו גובה ובשלמא ברישא דהתחיל וכתב כותבין זמן כדי שנדע יש לומר דבאמת עיקר התקנה היה בשביל זה אבל עכשיו בלא"ה אינו גובה אבל בסיפא דכתב הדין עכשיו בבוא לפנינו שטר שאין בו זמן מה דינו והיאך כתב דאינו גובה לפי שקנו קודם וברור דסובר כדעת רבינו ירוחם דאם ידוע שקנו אח"כ גובה מהם ולפי זה ליתא למה שכתב בתומים סוף ס"ק י"א דלכך כתב הטור נפקותא בלקוחות ולא בבנ"ח משום דבלקוחות לא מהני מה שהראה השטר לפני עדים והב"ד ולפי הנ"ל ליתא ופשיטא דהטור סובר כדעת ר"י וזה ברור:

ומעתה כיון שנתברר שגם דעת הטור כן אשיב ידי על כל ראיות התומים כמו שאבאר ראשונה מה שטען על ראיות הש"ך מהך דגט אשה ושיחרור דהתם שאני שהיא מוציאה הפירות שלה שמכר בעלה ולא מטעם שיעבוד. תמהני עליו האיך נעלם ממנו סוגית הש"ס במקומה דפריך אלא הא דתנן מצא שטר חוב לא יחזיר נימא לי' אייתי ראיה וקשה מה יועיל ראיה כיון דהזמן אינו מועיל אף ראיה אינו מועיל וע"כ כרבינו ירוחם דעדים מועילין. ומה שתמה על ראייתו מפרק ב' דגיטין ג"כ נראה דלק"מ וראייתו ממה שכתבו התוס' שם בד"ה עד שעת נתינה דצריכה להביא ראיה אימת ניתן בידה וכתבו אע"ג דבשט"ח אינו צריך להביא ראיה אימת מטי לידיה וכתבו לחלק עכ"פ מבואר דאילו היה בשט"ח הדין דצריך להביא ראיה היה מועיל וקשה כיון דאין הזמן שבשטר מועיל אף ראיה אינו מועיל וזה ברור. אך מה שהקשה דמה זו ראיה מפ"ק דמציעא דהתם שאני שיש בו זמן רק שנפל א"כ אם מביא ראיה הרי יש בו זמן משא"כ כשלא נכתב זמן לית ליה קלא ואינו טורף כלל ובאמת הא נמי לא קשיא דוודאי הכא נמי ע"כ הטעם דכמו דבאחריות אמרינן ט"ס כמו כן באין בו זמן אמרינן דטעו ומ"מ אינו גובה מלקוחות דהא לא ידעינן מאימת יגבה אבל כל שנודע מאימת יגבה הרי הוי כיש בו זמן דלא שדי זוזי בכדי רק דנימא דמ"מ כיון דאינו מועיל בלי עדים אף עדים לא מהני א"כ התם נמי הא אינו מועיל בלי עדים ואי התם מהני ה"ה הכא דהוי נמי כיש בו זמן דט"ס הוא ולפ"ז ממילא נסתלקו ראייתו מהך דשני שטרות ושטר שכתוב בו שנה דהתם שאני כיון שיש בו זמן לא שייך ט"ס דהא לא שדי זוזי בכדי כלל משא"כ כשאין בו זמן כלל ומעתה לא נשאר לנו רק הראיה מירושלמי פרק המגרש והירושלמי ) הזה הוא ג"כ ביבמות פרק ד' אחין ושם מוכח לכאורה להדיא דלא כרבינו ירוחם ואמת כי לפי גירסת המפרש שם שלוה הזקן ושיעבד הנכרי לוה הזקן ושיעבד הבן והכוונה דהאב הלוה מכר נכסיו לבנו דלא שייך קנוניא שאין אדם עושה קנוניא על בנו ולפי זה פשיטא שאינו ענין לדינו של רבינו ירוחם אך באמת דברי המפרש תמוהין דהיאך יעלה על הדעת שהאב יהא נאמן נגד בנו בדבר שאינו נאמן נגד אחר שהוא חב לאחרים והגע עצמך האומר שטר אמנה וחייב לבנו יהא נאמן ישתקע הדבר ולא יאמר ובאמת המפרש טעה בזה ונטה מפי' האמת דהכוונה שהאב מת והבן מכר נכסים דאז לא שייך קנוניא ולפי זה מבואר דלא כרבינו ירוחם:

אך באמת כאשר עיינתי היטב בירושלמי יבמות ראיתי דלא זו הדרך בירושלמי כמו שהבין הוא וצריך אני להעתיק לשון הירושלמי שם והכי איתא התם תני ג' שטרות הללו גובה מבנ"ח ואינו גובה ממשועבדים אמר ר' בא הדא דתימא בשלא הוחזק השטר ביד המלוה אבל הוחזק השטר ביד המלוה ר' יוסא בעי אם שלא הוחזק השטר ביד המלוה אפילו מבנ"ח לא יגבה אלא כן אנן קיימין בשהוחזק השטר ביד המלוה ולמה אינו גובה אמר ר' ביסנא משום קנוניא ר' אבין אמר מפני שהוא פסול עד כדון בשלוה הזקן ושיעבד הזקן לוה הזקן ושעבד הבן אית לך מימר מפני קנוניא אלא מפני שהוא פסול אמר ר' אבין והא תני אף בגיטין כן וכו' ע"ש ומעתה הדבר ברור דאי אפשר לפרש דהירושלמי קאי על שטר שאין בו זמן. ולפי זה יהא הפי' הדא דתימר בשלא הוחזק היינו שנתחזק השטר ביד הלוה קודם שמכר ואז גובה משועבדים א"כ מאי מקשה ר' יוסא שלא הוחזק אף בנ"ח לא יגבה למה לא יגבה הא שטר גמור הוא רק שאין בו זמן וכ"ע מודו דגובה בנ"ח וברור דכוונת הירושלמי ממש כהך סוגיא דפרק גט פשוט דף קע"ו ע"א דגרסינן התם על המשנה הוציא עליו כת"י שהוא חייב לו גובה מנב"ח הוחזק כתב ידו בב"ד מהו ומסיק דמ"מ אינו גובה רק בנ"ח דבשעת כתיבה לא נכתב רק לבנ"ח ואינו מועיל קייום ב"ד אח"כ לעשותו מלוה בשטר כמו שתי' רשב"ם שם [והיינו כהך מ"ד בירושלמי דפסול וזהו הפי' בירושלמי דס"ד דוקא בלא הוחזק כת"י קודם אבל אם הוחזק יגבה משועבדים ודייק ר' יוסא דע"כ אפי' הוחזק לא גבי רק בנ"ח דאל"כ רק המשנה בלא הוחזק פי' שלא נתקיים כלל א"כ אף בנ"ח לא יגבה [ואי דמודה נאמן פרעתי במיגו דמזוייף והיאך פסיק ותני גובה מבנ"ח וס"ל לירושלמי דמשנה גובה בנ"ח משמע דלבנ"ח אין לו להנצל וכמ"ד דאינו נאמן פרעתי על כת"י] ועל זה פריך ולמה לא יגבה משועבדים כיון דע"כ בהוחזק ועל זה פליגי מר אמר משום קנוניא דכתב מקודם לטרוף שלא כדין אבל עדים אין חותמין על מוקדם הילכך לא מהני הוחזק ומר אמר לפי שהוא פסול הכוונה דמתחילה כיון שהוא רק כת"י ולא היה עדים לא נשתעבד כלל א"כ אין כח ביד ב"ד לעשות אח"כ מלוה בשטר בלי רצונו כסוגיא דש"ס דילן ואהא מביא ראיה למ"ד דפסול והוא דאי הטעם משום קנוניא תינח דמכר האב מכר הבן יגבה דהא פשיטא דהיה כתב יד האב קודם למכירת הבן וע"כ דכל שנכתב מתחילה בלי עדים אין לו דין מלוה בשטר לעולם והכי מסקינן בש"ס דילן פרק גט פשוט ובהא לית מאן דפליג אבל בשטר שאין בו זמן ויש עליו עדים דזה שטר כשר גמור הוא ועיקר הזמן נתקן כדי שנדע מאימת נטרוף וכיון שידוע אימת נכתב למה לא יגבה ובזה שפיר כתב ר"י דאם מביא עדים מהני אבל בכת"י מודה דלא מהני דמעיקרא לא לשיעבוד נכתב כמסקנת הש"ס וירושלמי הנ"ל ואין כאן ראיה כלל ואין להקשות דמ"מ יש ראיה דנהי דירושלמי לא מיירי בהכי מ"מ כמו דהירושלמי דייק בהך דכת"י משום דסתמא קתני ואפי' מכר הבן א"כ ה"ה באין בו זמן נאמר הך ראיה דסתמא קתני ואפי' מכר הבן אינו גובה וזהו דלא כרבינו ירוחם הא ליתא דדוקא בהך כתב בכתב ידו שפיר איכא למידק דסתמא קתני כל שהוא כתב ידו אינו גובה ובאמת משכחת לה שיגבה אבל באין בו זמן זה הלשון מורה בבירור דהכוונה שלא נודע אימת נכתב וא"כ במכר הבן הרי יש בו זמן ושם האב הכתוב בשטר הוא הזמן דעכ"פ בחיי האב נכתב והוי כמו זמן באותו שמיטה דגובה עכ"פ בסוף שמיטה והכא הרי הזמן בחיי ראובן ויגבה מה שמכר הבן כיון דהיה בחיי האב וזהו ראיה ג"כ דלא היה כוונת הירושלמי על זה דא"כ לא מוכח מידי ועוד דהא בהדיא כתב הטור דעיקר הזמן נתקן כדי שנדע אימת יגבה א"כ הך שאין בו זמן פשיטא כיון דאליבא דכ"ע משום שלא נודע הוא כשנודע גובה אבל הך דכת"י מעיקרא הטעם שלא נשתעבד כלל ומל' הטור גופא מבואר גם כן דבנודע מהני כמו שבארנו קודם אם כן הכי נקטינן:

(ג) ולא כתב לבריאת עולם. כתב ב"י דדין זה הוא מדברי התוס' והרא"ש ומשמע מדבריו להדיא דאין כאן מחלוקת כלל ולפעד"נ ברור